משפחת מלמד

משפחת מלמד

חיכינו שהילדים יגדלו וגם שהוותק יעבוד ונוכל להרשות לעצמנו. ובארבע השנים האחרונות, כל קיץ אנחנו בוחרים יעד ונוסעים. התחלנו ב-11 ימים קלים בספרד והקיץ האחרון חודש בסין טיול עצמאי. רוצים גם להינות ולחזור להיות תרמילאים לצד ההנאות של הילדים

מספר צפיות בטיול:

משפחת מלמד


אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל - שבוע שבועיים

טיול: גאנסו וצפון סצ'ואן, סין

11 ימים כחלק מטיול בן חודש בסין

יולי 2017

כותב: אורי מלמד

תכנית הטיול: 

יומיים – נסיעה משיאן לשיאחה דרך לנזו וביקרו בבודהה של ביגלינג סי
יומיים – שיאחה (גאנסו) – ביקור במנזר הטיבטי העצום ובערבות הדשא של גאנג'יאה
שלושה ימים – לנגמוסה (גאנסו) – טיול סוסים מדהים של יומיים, הכולל חוויה אנתרופולוגית וביקור במנזרי העיירה.
שלושה ימים – סוגפן ופארק גונדזאו. בסוגפן טיול חצי יום קצר ושוטטות בעיר העתיקה. לפארק נסענו כטיול יום מסוגפן.
יום נסיעה לצ'נגדו

כמה מילים על המסלול: דרום גאנסו היה החוויה כי חזקהף טובה ומהנה שלנו בטיול בסין. יצאנו מהלחץ של העיר הגדולה, הצפיפות, הלחץ והחום לאזור כפרי, ירוק ומרתק. ראינו תרבות טיבטית של נוודים בטרק סוסים, ביקרנו במנזרים, במערה מפחידה, בערבות דשא ירוקות עם שמיים כחולים ובעיקר הורדנו הילוך מהלחץ. היה מדהים וממש מומלץ בדרך בין שיאן לצ'נגדו לעשות את הסיבוב הזה.

מתי להגיע לאזור: בניגוד לרוב האזורים האחרים בסין הסובלים מעודף חום ולחות בימי הקיץ. באזורים ההרריים האלו נעים מאוד בתקופה הזו. יש ימים חמים אבל זה לא דומה לבייג'ין-שנחאי וכו'. אז דווקא לכאן אפשר הגיע בקיץ או בסמיכות לקיץ. 

סיפור דרך: מטיילים מערביים אחרים שפגשנו כאן (ולא היו תרמילאים צעירים) טיילו עם נהג צמוד והתפלאו על כך שאנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית מבלי לדעת מנדרינית. בסופו של דבר שילבנו נסיעות באוטובוסים מקומיים עם מוניות שלקחנו לדילוג בין שיאחה, למגמוסה וסוגפן. בכל אחד מהמקומות לקחנו טיול מאורגן שמיועד למערביים ומאורגן על ידי אנשים שיודעים מה זה תייר מערבי וגם זה הקל עלינו. עשינו גם טיולים קצרים ברגל מסביב לעיירות אבל החלקים ההרפתקניים היו כמובן שנסענו מקומי ולא במונית שלוקחת אותנו door to door .

לקריאת מידע כללי על טיול בסין - לחצו

 
יום 1-2 המסע משיאן לשיאחה

יום 1 - ברכבת ללנזו Lanzhou -

קמנו בחדר שלנו באכסנייה בשיאן ברוגע מכיוון שידענו שיש לנו זמן. הרכבת שלנו ללנזו יצאה בשעה 12:00 ולכן בבוקר רציתי לצ'פר את הילדים עם שוקו. אבקת שוקולית הייתה לנו מהארץ והיה חסר לנו חלב. רצתי לסופר הגדול והבאתי מה שהיה נראה לי כחלב. מזגתי לכוס הראשונה וזה היה יוגורט. לא נכנעתי ורצתי לחפש במקום אחר. ראיתי קרטונים קטנים שכתוב עליהם באנגלית – חלב. הייתי מאושר למרות החום והזיעה מהריצה. חזרתי לחדר ושוב זה היה יוגורט. די, הרמתי ידיים. היה מיותר לחלוטין להביא אבקת שוקולית מהארץ (בהמשך כבר היה חלב...)

לא קל להתנייד במוניות כאשר אנחנו 5 נפשות ועם התרמילים עלינו ולכן לקחנו קו אוטובוס מהמלון. קוי אוטובוס מרכזיים עוברים ממש כל כמה דקות ורק צריך לדעת איזה קו לקחת ( שאלנו באכסניה).

טיול סוסים לנגמוסה מחוז גאנסו סין

סיפור החלב והיוגורט היה סימן לבאות. בכניסה לתחנה במכונת השיקוף זיהו את בלון הגז של הגזייה והחרימו אותו. כמו כן החרימו גם סכין לחיתוך לחם שהיה לנו מהארץ. טוב, את זה עברנו ברוגע יחסית. הבעיה הכבדה יותר הגיעה כשבדקו לנו את הכרטיסים, אז גילינו שאנחנו לא נמצאים בתחנה הנכונה. יום לפני כן קנינו בקופות של התחנה הזו כרטיסים ללנזו לרכבת המהירה שעושה את 600 הקילומטרים בשלוש שעות. אבל לא אמרו לנו וגם לא חשבנו על כך שהרכבת יוצאת מהתחנה שנמצאת בצד השני של העיר. גילינו את זה חצי שעה לפני מועד הנסיעה ולא היה שום סיכוי להגיע לצד השני של העיר. דווקא הסינים היו בסדר גמור. הלכנו לקופה הראשית והחליפו לנו את הכרטיסים לרכבת שיוצאת כמעט באותה שעה מהתחנה הזו. שילמנו רק את הפער של כרטיסי הישיבה של הרכבת המהירה לקרון שינה מחלקה ראשונה ברכבת הזו והשלמנו עם העובדה שניסע 8 שעות ולא 3 שעות. הבנו כבר שלא נוכל לעשות עוד דילוג מלנזו ליעד הבא, אבל זה לא היה קריטי מכיוון שגם כך התלבטנו לגבי הדילוג הזה.

הגענו ללנזו בשעה 22:00 אחרי נסיעה נחמדה מבחינתנו (עם מיטות שינה ומזגן טוב) וחיפשנו חדר לישון. מסתבר שלא פשוט למצוא חדר למשפחה של 5 נפשות. אני ויואב עברנו לא מעט מלונות ובסוף נכנסנו דווקא לזה שהיה מול התחנה והיה נראה יוקרתי. לקחנו שני חדרים במחיר סביר – 570 יואן לשניהם והם היו מפנקים מאוד.

יום 2 – המסע לשיאחה xiahe דרך מערות בינגלינג bingling si

חששנו מאוד מהיום הזה והיה לו פוטנציאל הסתבכות רציני. בסופו של דבר אמרנו לעצמנו שגם אם נסתבך והדברים יהיו איטיים יותר ממה שחשבנו, אז לא נגיע לשיאחה ונישן ביעד לפני שיאחה, עיר בשם לינשיאה linxia. למזלנו באותו היום הקרמה שלנו הייתה מצוינת, אולי בזכות הביקור בפסל הבודהה והכל הלך מאוד חלק, הכי חלק שרק אפשר לחשוב.

המטרה שלנו ביום הזה הייתה להגיע בסירה למערות בינגלינג שזה למעשה פסל בודהה ענק שחצוב במצוק ורק עם סירה יש גישה למקום. משם להמשיך עם הסירה לצידו השני של האגם שעליו שטים כדי לתפוס עוד שני אוטובוסים לשיאחה, עם החלפה מעיקה כמובן. ואת כל זה לעשות ביום אחד כשאוטובוס האחרון לשיאחה יוצא בשעה 17:00.

ביגלינג סי גאנסו סין

ביציאה מהמלון בלינשיאה לא ראיתי איך מונית עוצרת לנו עם כל הציוד ולכן הלכנו לתחנת האוטובוסים שנמצאת בסמוך לרחבה שמול תחנת הרכבת. היא נמצאת ממערב לרחבה וכבר בדרך הראיתי לשוטרים את המילה "תחנת אוטובוסים מערבית" כתובה בסינית וכולם כיוונו אותנו למקום הנכון. עלינו על קו ונסענו. בדרך אחד הנוסעים מיוזמתו שאל אותנו דרך תרגומון בנייד שלו לאן אנחנו. בהתחלה הוא חיבר אותנו לאישה שהייתה אמורה לרדת בתחנה שלנו אבל אז החליט ללוות אותנו עד לתחנת האוטובוס המערבית. הוא חסך לנו ברבור מיותר ועשה לנו ממש מצב רוח טוב. עלינו תוך חמש דקות על אוטובוס ויצאנו לכיוון liujiaxiazhen – לא יודע להגיד או לכתוב את זה בעברית. זו עיירה לא קטנה וממנה ניתן למצוא סירה. אבל איפה למצוא את הסירה, זו שאלת השאלות. היו שתי אפשרויות על פי כל האתרים. הראשונה הייתה ללכת למרכז תיירות שממש עכשיו נבנה ושהם מארגנים לתיירים סירות. זו כנראה הדרך הנפוצה לתיירים סינים שמצליחים למצוא בקלות את המרכז הזה. השנייה הייתה לרדת בצומת לפני מרכז העיר ולהיכנס למשרד נסיעות שמארגן את הנושא. אנחנו, היינו למעשה בלי יותר מידי אפשרות בחירה מכיוון שלא ידענו איפה זה ואיפה זה, סמכנו על הכרטיסן של האוטובוס שיוריד אותנו במקום הנכון מבחינתנו. ואכן הוא הוריד אותנו בצומת המדוברת וישר קפצה עלינו האישה ממשרד הנסיעות ובציורים במחברת הסבירה לנו את המסלול ונתנה לנו מחיר סביר על פי מה שקראנו. תוך שתי דקות בעלה (כנראה) כבר לקח אותנו לנסיעה של חצי שעה מסביב לאגם למזח קטן שבו חיכו שתי סירות.

כאן הסתבר שהיא עקצה אותנו בקטנה. הסירות בהן יושבים עוד תיירים הולכות וחוזרות לאותו מזח ואנחנו ביקשנו לרדת בצד השני של האגם בכפר קטנטן שנקרא lianhuazhen . זה מה שסיכמתי איתה תמורת ה-600 יואן. בעל הסירה לא אהב את הרעיון וניסה להגיד שנחזור ואז נדבר על שייט לכפר ובינתיים נשאיר את התרמילים במזח. היה ברור לי שאז הוא יסחט אותנו. התעקשתי שאנחנו עולים עם התרמילים ויורדים שם. התפתח ויכוח קטן. הוא ביקש עוד מאה יואן ונתתי לו ואז רצה יותר ואז כבר לקחתי ממנו את כל הכסף כאילו יש לנו עכשיו אפשרות להתמקח כשאנחנו תקועים על מזח נידח בלי שום אפשרות לצאת מכאן. למרבה ההפתעה הוא הסכים בתמורה למאה שכבר סיכמנו עליו כתוספת ללכת על זה ועלינו רגועים עם התרמילים לסירה.

הפלגנו עשרים דקות, אולי חצי שעה בסירה קטנה וסגורה עם עוד משפחה סינית חמודה ליעד שלנו. למרות שלא מדובר בביקור מסעיר בלב המדבר על גדת נחל, מאוד אהבנו את המקום. הייתה שם אווירה יותר נינוחה, מזג האוויר כבר לא היה חם כמו בשיאן ובבייג'ין והרגשנו שסוף סוף ברחנו מההמולה של העיר הגדולה ואנחנו בדרך לשינוי. המקום מקסים, שלא תתבלבלו.... אבל זה ביקור סה"כ של שעה מכיוון שנהג הסירה מקציב לנו שעה לביקור. שילמנו כרטיסי כניסה – 250 יואן לכולנו והסיבוב לבודהה לקח 45 דקות. בשאר הזמן ישבנו על מדרגות המזח ואכלנו תפוחי אדמה ולמרות שלא היה לנו מלח הם היו טעימים להפליא וכך גם התירסים שקנינו. היה כיף והסיום היה מושלם כאשר נהג הסירה הוריד אותנו על הדרך ביעד הבא שלנו ולא גרר אותנו בחזרה.

Lianhuazhen זה כלום כמעט. רחוב קטנטן וכמה חנויות ובתים. הלכנו 200 מטרים עד למה שנראה לנו כמו תחנת אוטובוס והתיישבנו. נקטנו במדיניות של "שההר יבוא למוחמד" ואכן נהג טרנזיט עצר לידינו ואמר שהוא נוסע ללינשיאה. הסתדרנו.... 70 יואן ויצאנו לדרך. התיישבתי ליד בחור נחמד שממש רצה לתקשר איתי וכך התפתחה לה שיחה דרך אפליקציית התרגומון. מסתבר שהוא נהג משאית, עובד כבר מגיל 17 בחור הכי נידח בסין על גבול קזחסטן, 2000 קילומטרים מהבית ומגיע פעם בכמה חודשים לבקר את אשתו שכרגע היא בחודש רביעי להריונה.

כשירדנו הוא קלט שהנהג לקח מאתנו יותר ממה שהם משלמים והוא ממש התבאס מזה. ראינו שהוא לוקח את זה קשה. ניסיתי לנחם אותו ולהגיד לו ש-70 יואן, כלומר 40 שקלים זה שטויות בשבילנו לנסיעה משפחתית של שעה. זה לא ניחם אותו והוא החליט ללוות אותנו עד לתחנת האוטובוס המערבית שממנה יוצא האוטובוס לשיאחה. הוא דאג שנשלם יואן אחד לאדם באוטובוס הפנימי בעיר ושנשלם בדיוק את הסכום המקומי באוטובוס לשיאחה. כך יצא שהמלאך שלנו גם תקתק אותנו תוך כמה דקות לאוטובוס המשך וגם דאג שלא נשלם הרבה. הרגשנו שהיום הכל פשוט מסתדר בשבילנו.

הגענו לשיאחה וחיפשנו חדר בדרך הישנה והטובה. הסתובבנו ושאלנו... ואכן כל המקומות הפופולריים למערביים היו תפוסים כבר על ידי מטיילי בוקינג ובסוף מצאנו מקום נחמד מאוד וזול שבו מתארחים רק סינים אבל יש לגסטהאוס אישור להלין זרים. מכיוון שאנחנו 5 לא היה נעים לי לבקש לקחת רק חדר אחד למרות שהוא נראה מספיק לכולנו. בסוף דווקא עובדות הקבלה המקסימות אמרו לנו שחבל שניקח שני חדרים ושאנחנו יכולים להסתדר כולנו בחדר עם שלוש מיטות גדולות. מצחיק, זה הפוך מבארץ או ממקומות אחרים שמיועדים לציירים זרים. בינתיים עד שחזרנו נעמה הפכה להיות מוקד רציני ועשות סינים צילמו אותה בהתרגשות.

עלויות: 25 יואן נסיעה לאגם, 700 לסירה, 70 אוטובוס קצר, 32 אוטובוס לשיאחה.

יום 3-4 שיאחה, עיירה טיבטית מיוחדת

יום 3 – שיאחה – המנזר וטיול קצר ברגל

לינה: labarng red rock interntional hostel. מקום סטנדרטי ולא מיוחד מלבד הנחמדות של הבנות שעובדות בקבלה. במתחם יש שני מקומות, משמאל אכסניה ומימין מלון. שילמנו 300 יואן לחדר עם 3 מיטות גדולות

יש מקום של מטיילים מערביים ממש ליד ה – red rock. יש לו סגנון מדליק ומסעדה שמגישה אוכל מערבי ובעל בית שמדבר אנגלית. מקום מומלץ אך כמובן הכול יותר יקר, האוכל והלינה. שם......

מנזר לאבראנג - בעשר בבוקר יוצא סיור מודרך לזרים עם נזיר-מדריך דובר אנגלית מהכניסה.  את רוב מה שהמדריך אמר לא הבנו, או לא שמענו אבל היה נחמד לפגוש קצת תיירים מערביים ולדבר איתם. ישראלים לא פגשנו כבר שבוע מאז החומה. הביקור במנזר נחמד, מאוד עמוס אבל הקטע ב-ה' הידיעה  של הביקור הוא השירה של הנזירים על המדרגות של אולם התפילות המרכזי שלהם. ממש בסוף הסיור התנקזנו עם כל שאר המבקרים לחצר של המדרגות וצפינו בנזירים שחובשים כובע צהוב ומוזר רצים לחצר, מתיישבים על המדרגות ושרים. לאחר עשר דקות שני נזירים שעמדו על הגג תקעו במין חצוצרה טיבטית וכולם נכנסו לתפילה. זה היה הקטע המעניין של הביקור.

מסלול הליכה מעל העיירה – קצת קשה להסביר איפה הלכנו ולכן במפה אשים תמונה של המקום שאליו עלינו. כעקרון עלינו על המדרון המערבי שמעל העיר למקום קדוש וממנו המשכנו בשביל. אם תראו למקומיים את התמונה הם כבר יכוונו אתכם לשם, זה מה שאנחנו עשינו. בגדול נסענו לשכונה הטיבטית שנמצאת מדרום למנזר. שם שאלנו איזו קשישה על בסיס תמונה שהייתה לנו איפה העלייה. ת'אמת שהם כאלו נחמדים... למרות שפגשנו אותה בדיוק בקצה של רחוב תלול שהיא סיימה לעלות, היא ירדה אתנו את הרחוב בחזרה כדי הראות לנו את הכניסה לסמטה ממנה עולים למעלה. עלינו במשך רבע שעה למקום קדוש טיבטי וישבנו שם בשקט לבדנו, דבר שעד עכשיו לא קרה לנו בסין.

יום 4 – שיאחה - ערבות הדשא

כל מקום שעובד עם מערביים מציע טיול לערבות הדשא, מה שנקרא באנגלית grassland. אנחנו לקחנו את הטיול דרך מסעדה שנקראת snowy mountain café. לא משהו חריג לטובה או לרעה, המסעדה יקרה אך מגישה פיצה וצ'יפס והנהג היה נחמד מאוד. עלה לנו 450 יואן לטיול משעה 09:00 עד 16:00 שכולל ביקור במספר אתרים בערבות הדשא של גאנג'יאה. ערבות הדשא האלו נמצאות 34 קילומטרים משיאחה ועשינו בהם 4 דברים. בהתחלה עלינו לגבעה תלולה כדי לשבת למעלה ולהסתכל על הנוף. אחרי זה נסענו לכפר באג'יאו שהוא למעשה עיר עתיקה מוקפת חומה בת 2000 שנים. משם המשכנו למנזר חמוד מאוד בשם טראקאר גומפה ושיא הטיול היה נחל ומתחם מערות שנקראות נקאנג. מקום ממש יפה שאפשר לטייל בו לאורך הנחל הלוך חזור או להיכנס למערה מטורפת ודי מסוכנת . קנינו פנסים בכניסה ועשינו את המערה. זה היה די מפחיד וצריך ממש להיזהר.

כל אתר בטיול הזה הוא בעלות נפרדת. משלמים 30 יואן לאדם לכפר העתיק ו-30 למתחם המערות.

יום 5-7 לנגמוסה, טיול סוסים של יומיים ויום בעיירה המקסימה

יום 5-6 – לנגמוסה – יוצאים לטיול סוסים של יומיים

בהתחלה חשבנו לקחת אוטובוס ללגמוסה. אבל אז חישבנו ומצאנו שבשביל תוספת של 150 יואן נוכל לקחת מונית. לחסוך את תפיסת המונית בבוקר מהאכסניה לתחנת האוטובוס, ליסוע פי שניים יותר מהר ולהגיע ישירות למקום של הסוסים. כך נוכל לצאת באותו היום לטיול הסוסים. גם העניין של אוטובוס אחד ביום שיוצא בשבע וחצי ובעיית כרטיסים שעלולה להתעורר... בקיצור לקחנו מונית ותוך שעתיים וחצי היינו בלנגמוסה.

את הטיול הזמנו יום מראש דרך האינטרנט והמייל מ langmusi Tibetan horse trekking . אין ספק שהם מאוד מקצועיים ובעלת הבית מעבירה תדריך של למעלה משעה לפני היציאה על כל מה שעלול לצוץ. העלות ליומיים היא 680 לאדם ולילדה קטנה יש תוספת בגלל ליווי ולכן עלה 850. אנשים מעל 80 קילו לא עולים על סוס והאפשרות היחידה היא ללכת ברגל במקביל לסוסים וזה מה שעשיתי.

הטיול כולל גם קטע אנתרופולוגי חזק ביותר, אירוח אצל משפחה נוודית טיבטית ברמת הדשא וצפייה או השתתפות במטלות היום יום שלהם. זה היה אקסטרה מאוד משמעותי לטיול והילדים ממש נהנו. המחיר כולל הכל – שק שינה ולינה באוהל מחומם של משפחה, אוכל ומדריכים.

מסלול הטיול מתחיל לאורך נהר הדרקון הלבן במישור ואז עולה לגובה של 3800 מטרים לערבות הדשא של הקיץ שם ישנים. ביום השני עוברים דרך ערבות הדשא של הסתיו ויורדים למקום מהמם שנקרא אוקיינוס הפרחים שהוא עמק עם מרבד פרחים מקסים. ליד הכביש יש אפשרות לנטוש ולהזמין הסעה, זה מה שאני ונעמה עשינו ומיכל, יואב ואיתמר רכבו עד הכפר.

יום 7 – לנגמוסה – טיול בעיירה

לינה: יש פה מקומות נחשבים למטיילים כמו מלון לנגמוסה אבל אנחנו ישנו במקום די סתמי שהיו בו חדרים פנויים. חדר עם שתי מיטות עלה 280 וחדר עם מיטה אחת זוגית עלה 180

העיירה מקסימה והתחלנו את הבוקר בביקור במנזר סרטי גומפה. עלינו קצת מעליו לגבעה אבל נעצרנו איפה שהוא במעלה הגבעה על ידי שלט שמזהיר מכלבים. כנראה שלמישהו נמאס ממטיילים שמסתובבים למעלה.

אחרי זה הלכנו למנזר השני קרטי גומפה ולערוץ הנחל שנמצא מאחוריו ונקרא נאמו. אחלה סיבוב של שעה וחצי.  

אכלנו בשני הערבים במסעדת lesha's  שיש בה שילוב של אוכל מערבי ומחירים סבירים (לעומת ה- coffe black tent) אכלנו צ'יפס ועוגת תפוחים. היה נחמד...

עלויות: ביקור בכל מנזר 30\

יום 8-10 צפון סצ'ואן - סוגפן ושמורת הטבע המפורסמת גונדזאו

ימים 8-9 - סוגפן והאזור

סוגפן היא עיירה מקסימה בצפון סצ'ואן. יש בה כמה דברים שהופכים אותה ליעד מרכזי באזור. קודם כל יש כאן גסטהאוסים "מותאמי תרמילאים מערביים". אנחנו ישנו אצל אמה והיה מעולה. החדרים בסיסיים אבל מה שחשוב הוא שהיה לנו מרפסת קטנה שיכלנו לשבת בה מעל החצר המרכזית והיא מאוד נחמדה ועוזרת מאוד להתארגן. לנו היה מעולה.

דבר שני זו העיירה עצמה. העיר העתיקה קטנה אבל יפה וכשאנחנו היינו היה פסטיבל אורות עם מייצגים שלא נפלו בהרבה מזה של פסטיבל האורות של ירושלים. אפשר לעשות שני טיולי יום קצרים מעל העיירה, אנחנו עלינו לשער המערבי והיה שקט ונחמד. חלק גדול מהמטיילים יוצאים לטיולי סוסים של יומיים-שלושה, אנחנו היינו אחרי טיול סוסים בלנגמוסה ולכן ויתרנו.

מלנגמוסה יצאנו לטיול יום בשמורת גונדזאו שנחשבת לאחת היפות בסין ובגלל זה עמוסה ברמות לא הגיוניות ובדיעבד היינו מוותרים. מה שכן... היינו בה שבוע לפני שהיא נהרסה ברעידת אדמה ועכשיו היא סגורה.

גונדזאו

גונדזאו נחשב לאחד המקומות היפים בסין. פארק הררי עם מספר אגמים בצבע טורקיז יפהפה. ידענו שהפארק עמוס במטיילים סיניים וזו הסיבה למשל שמשפחה הולנדית שפגשנו ויתרה על הביקור בפרק. ידענו שיכול להיות שלא נצליח להנות אבל ניסינו לנצח את הפארק הלאומי גונדזאו.

קצת עייפנו מתזוזות ולכן נמנענו מלפצל את השהות שלנו בצפון סצ'ואן לשני מוקדים ולכן ויתרנו על התוכנית המקורית לעשות שני לילות בסוגפן ושני לילות סביב הפארק. ההגיון אומר שצריך לישון בצמוד לפארק לאומי כזה וללכת אליו על הבוקר מוקדם אבל ניסינו ללכת הפעם בכיוון של מונית ספיישל מסוגפן בשעה 06:00 בבוקר כדי להגיע בשמונה ולהספיק להקדים את ההמון ולראות באופן רגוע יחסית את הפארק בסוף הביקור המונית החזירה אותנו. המונית עלתה 600 וזה נעשה דרך אמה מהגסטהוס. מודה שנכשלנו שוב. לא שהייתי רוצה לישון ליד הפארק, זה טירוף שם ונראה ממש מבאס אבל לא הצלחנו להשיג את היעד שלנו להגיע לפני ההמון וגם בפארק די הסתבכנו. 

ראשית לקח למונית המון זמן למצוא חניה. לא יכלנו סתם לרדת בכניסה, אחרת לא היינו יודעים היכן להיפגש. דבר שני זה ההתנהלות בפארק. יש המון שאטלים להמון כיוונים. מאוד קשה להבין מי הולך לאן. 

כעקרון יש כביש של מספר קילומטרים שנכנס פנימה ואז פיצול לכביש מערבי וכביש מזרחי.

רצינו ליסוע עד סוף הכביש המזרחי ולהתחיל לטייל. אבל הסתבר לנו שאנחנו על שאטל שעוצר לפני הפיצול ומוריד אנשים לאגם המנצנץ ולאגם הטיגריס. ירדנו בלית ברירה והלכנו עם המונים למסלול בין שני האגמים האלו. היה צפוף להחריד....

לאחר מכן דילגנו בין עוד שני שאטלים כדי להגיע לאגם הארוך ולאגם חמשת הצבעים שנמצאים בסוף הכביש המזרחי. מיותר לציין שעל פעם עמדנו בתור, כולל דחיפות ובסוף המסלול היה קצר מידי מבחינתינו ועמוס להחריד ולא הצדיק את כל השאטלים.

בסוף עברנו לכביש המערבי וסוף סוף מצאנו משהו נחמד עבורינו. אמנם רצינו לרדת בדרך באגם הפנדה כדי לעשות מסלול מסויים והסתבר שהיינו על שאטל שלא עוצר שם אלא רק בנקודה מסויימת בהמשך אבל יצא טוב. ירדנו ליד אגם אחד מעל אגם הפנדה. בהתחלה הלכנו במדרכה לאורך הכביש אבל כשהתקרבנו לאגם הפנדה השביל נכנס פנימה ועבר לצידו השני של האגם. גם מספר האנשים הצטמצם מבלתי אפשרי וסיוט למשהו סביר והצלחנו להינות מטיול רגלי ארוך שמצדיק את כל הבוג'רס של השאטלים.

בסוף היינו מותשים ויצאנו מהפארק בסביבות 16:30. פגשנו את נהג המונית והוא ביקש שלא נצא לפני 18:30 כדי לא לעמוד בפקקים. משכנו את ארוחת ארבע שלנו כמעט לשעתיים וחזרנו עייפים מאוד לסוגפן. 


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

משפחת מלמד

משפחת מלמד

משפחת מלמד

חיכינו שהילדים יגדלו וגם שהוותק יעבוד ונוכל להרשות לעצמנו. ובארבע השנים האחרונות, כל קיץ אנחנו בוחרים יעד ונוסעים. התחלנו ב-11 ימים קלים בספרד והקיץ האחרון חודש בסין טיול עצמאי. רוצים גם להינות ולחזור להיות תרמילאים לצד ההנאות של הילדים



מספר צפיות בטיול:




אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל -שבוע שבועיים

טיול: גאנסו וצפון סצ'ואן, סין

11 ימים כחלק מטיול בן חודש בסין

יולי 2017

כותב: אורי מלמד

תכנית הטיול: 

יומיים – נסיעה משיאן לשיאחה דרך לנזו וביקרו בבודהה של ביגלינג סי
יומיים – שיאחה (גאנסו) – ביקור במנזר הטיבטי העצום ובערבות הדשא של גאנג'יאה
שלושה ימים – לנגמוסה (גאנסו) – טיול סוסים מדהים של יומיים, הכולל חוויה אנתרופולוגית וביקור במנזרי העיירה.
שלושה ימים – סוגפן ופארק גונדזאו. בסוגפן טיול חצי יום קצר ושוטטות בעיר העתיקה. לפארק נסענו כטיול יום מסוגפן.
יום נסיעה לצ'נגדו

כמה מילים על המסלול: דרום גאנסו היה החוויה כי חזקהף טובה ומהנה שלנו בטיול בסין. יצאנו מהלחץ של העיר הגדולה, הצפיפות, הלחץ והחום לאזור כפרי, ירוק ומרתק. ראינו תרבות טיבטית של נוודים בטרק סוסים, ביקרנו במנזרים, במערה מפחידה, בערבות דשא ירוקות עם שמיים כחולים ובעיקר הורדנו הילוך מהלחץ. היה מדהים וממש מומלץ בדרך בין שיאן לצ'נגדו לעשות את הסיבוב הזה.

מתי להגיע לאזור: בניגוד לרוב האזורים האחרים בסין הסובלים מעודף חום ולחות בימי הקיץ. באזורים ההרריים האלו נעים מאוד בתקופה הזו. יש ימים חמים אבל זה לא דומה לבייג'ין-שנחאי וכו'. אז דווקא לכאן אפשר הגיע בקיץ או בסמיכות לקיץ.  

 

סיפור דרך: מטיילים מערביים אחרים שפגשנו כאן (ולא היו תרמילאים צעירים) טיילו עם נהג צמוד והתפלאו על כך שאנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית מבלי לדעת מנדרינית. בסופו של דבר שילבנו נסיעות באוטובוסים מקומיים עם מוניות שלקחנו לדילוג בין שיאחה, למגמוסה וסוגפן. בכל אחד מהמקומות לקחנו טיול מאורגן שמיועד למערביים ומאורגן על ידי אנשים שיודעים מה זה תייר מערבי וגם זה הקל עלינו. עשינו גם טיולים קצרים ברגל מסביב לעיירות אבל החלקים ההרפתקניים היו כמובן שנסענו מקומי ולא במונית שלוקחת אותנו door to door .

לקריאת מידע כללי על טיול בסין - לחצו

יום 1-2 המסע משיאן לשיאחה

יום 1 - ברכבת ללנזו Lanzhou -

קמנו בחדר שלנו באכסנייה בשיאן ברוגע מכיוון שידענו שיש לנו זמן. הרכבת שלנו ללנזו יצאה בשעה 12:00 ולכן בבוקר רציתי לצ'פר את הילדים עם שוקו. אבקת שוקולית הייתה לנו מהארץ והיה חסר לנו חלב. רצתי לסופר הגדול והבאתי מה שהיה נראה לי כחלב. מזגתי לכוס הראשונה וזה היה יוגורט. לא נכנעתי ורצתי לחפש במקום אחר. ראיתי קרטונים קטנים שכתוב עליהם באנגלית – חלב. הייתי מאושר למרות החום והזיעה מהריצה. חזרתי לחדר ושוב זה היה יוגורט. די, הרמתי ידיים. היה מיותר לחלוטין להביא אבקת שוקולית מהארץ (בהמשך כבר היה חלב...)

לא קל להתנייד במוניות כאשר אנחנו 5 נפשות ועם התרמילים עלינו ולכן לקחנו קו אוטובוס מהמלון. קוי אוטובוס מרכזיים עוברים ממש כל כמה דקות ורק צריך לדעת איזה קו לקחת ( שאלנו באכסניה).

טיול סוסים לנגמוסה מחוז גאנסו סין

סיפור החלב והיוגורט היה סימן לבאות. בכניסה לתחנה במכונת השיקוף זיהו את בלון הגז של הגזייה והחרימו אותו. כמו כן החרימו גם סכין לחיתוך לחם שהיה לנו מהארץ. טוב, את זה עברנו ברוגע יחסית. הבעיה הכבדה יותר הגיעה כשבדקו לנו את הכרטיסים, אז גילינו שאנחנו לא נמצאים בתחנה הנכונה. יום לפני כן קנינו בקופות של התחנה הזו כרטיסים ללנזו לרכבת המהירה שעושה את 600 הקילומטרים בשלוש שעות. אבל לא אמרו לנו וגם לא חשבנו על כך שהרכבת יוצאת מהתחנה שנמצאת בצד השני של העיר. גילינו את זה חצי שעה לפני מועד הנסיעה ולא היה שום סיכוי להגיע לצד השני של העיר. דווקא הסינים היו בסדר גמור. הלכנו לקופה הראשית והחליפו לנו את הכרטיסים לרכבת שיוצאת כמעט באותה שעה מהתחנה הזו. שילמנו רק את הפער של כרטיסי הישיבה של הרכבת המהירה לקרון שינה מחלקה ראשונה ברכבת הזו והשלמנו עם העובדה שניסע 8 שעות ולא 3 שעות. הבנו כבר שלא נוכל לעשות עוד דילוג מלנזו ליעד הבא, אבל זה לא היה קריטי מכיוון שגם כך התלבטנו לגבי הדילוג הזה.

הגענו ללנזו בשעה 22:00 אחרי נסיעה נחמדה מבחינתנו (עם מיטות שינה ומזגן טוב) וחיפשנו חדר לישון. מסתבר שלא פשוט למצוא חדר למשפחה של 5 נפשות. אני ויואב עברנו לא מעט מלונות ובסוף נכנסנו דווקא לזה שהיה מול התחנה והיה נראה יוקרתי. לקחנו שני חדרים במחיר סביר – 570 יואן לשניהם והם היו מפנקים מאוד.

יום 2 – המסע לשיאחה xiahe דרך מערות בינגלינג bingling si

חששנו מאוד מהיום הזה והיה לו פוטנציאל הסתבכות רציני. בסופו של דבר אמרנו לעצמנו שגם אם נסתבך והדברים יהיו איטיים יותר ממה שחשבנו, אז לא נגיע לשיאחה ונישן ביעד לפני שיאחה, עיר בשם לינשיאה linxia. למזלנו באותו היום הקרמה שלנו הייתה מצוינת, אולי בזכות הביקור בפסל הבודהה והכל הלך מאוד חלק, הכי חלק שרק אפשר לחשוב.

המטרה שלנו ביום הזה הייתה להגיע בסירה למערות בינגלינג שזה למעשה פסל בודהה ענק שחצוב במצוק ורק עם סירה יש גישה למקום. משם להמשיך עם הסירה לצידו השני של האגם שעליו שטים כדי לתפוס עוד שני אוטובוסים לשיאחה, עם החלפה מעיקה כמובן. ואת כל זה לעשות ביום אחד כשאוטובוס האחרון לשיאחה יוצא בשעה 17:00.

ביגלינג סי גאנסו סין

ביציאה מהמלון בלינשיאה לא ראיתי איך מונית עוצרת לנו עם כל הציוד ולכן הלכנו לתחנת האוטובוסים שנמצאת בסמוך לרחבה שמול תחנת הרכבת. היא נמצאת ממערב לרחבה וכבר בדרך הראיתי לשוטרים את המילה "תחנת אוטובוסים מערבית" כתובה בסינית וכולם כיוונו אותנו למקום הנכון. עלינו על קו ונסענו. בדרך אחד הנוסעים מיוזמתו שאל אותנו דרך תרגומון בנייד שלו לאן אנחנו. בהתחלה הוא חיבר אותנו לאישה שהייתה אמורה לרדת בתחנה שלנו אבל אז החליט ללוות אותנו עד לתחנת האוטובוס המערבית. הוא חסך לנו ברבור מיותר ועשה לנו ממש מצב רוח טוב. עלינו תוך חמש דקות על אוטובוס ויצאנו לכיוון liujiaxiazhen – לא יודע להגיד או לכתוב את זה בעברית. זו עיירה לא קטנה וממנה ניתן למצוא סירה. אבל איפה למצוא את הסירה, זו שאלת השאלות. היו שתי אפשרויות על פי כל האתרים. הראשונה הייתה ללכת למרכז תיירות שממש עכשיו נבנה ושהם מארגנים לתיירים סירות. זו כנראה הדרך הנפוצה לתיירים סינים שמצליחים למצוא בקלות את המרכז הזה. השנייה הייתה לרדת בצומת לפני מרכז העיר ולהיכנס למשרד נסיעות שמארגן את הנושא. אנחנו, היינו למעשה בלי יותר מידי אפשרות בחירה מכיוון שלא ידענו איפה זה ואיפה זה, סמכנו על הכרטיסן של האוטובוס שיוריד אותנו במקום הנכון מבחינתנו. ואכן הוא הוריד אותנו בצומת המדוברת וישר קפצה עלינו האישה ממשרד הנסיעות ובציורים במחברת הסבירה לנו את המסלול ונתנה לנו מחיר סביר על פי מה שקראנו. תוך שתי דקות בעלה (כנראה) כבר לקח אותנו לנסיעה של חצי שעה מסביב לאגם למזח קטן שבו חיכו שתי סירות.

כאן הסתבר שהיא עקצה אותנו בקטנה. הסירות בהן יושבים עוד תיירים הולכות וחוזרות לאותו מזח ואנחנו ביקשנו לרדת בצד השני של האגם בכפר קטנטן שנקרא lianhuazhen . זה מה שסיכמתי איתה תמורת ה-600 יואן. בעל הסירה לא אהב את הרעיון וניסה להגיד שנחזור ואז נדבר על שייט לכפר ובינתיים נשאיר את התרמילים במזח. היה ברור לי שאז הוא יסחט אותנו. התעקשתי שאנחנו עולים עם התרמילים ויורדים שם. התפתח ויכוח קטן. הוא ביקש עוד מאה יואן ונתתי לו ואז רצה יותר ואז כבר לקחתי ממנו את כל הכסף כאילו יש לנו עכשיו אפשרות להתמקח כשאנחנו תקועים על מזח נידח בלי שום אפשרות לצאת מכאן. למרבה ההפתעה הוא הסכים בתמורה למאה שכבר סיכמנו עליו כתוספת ללכת על זה ועלינו רגועים עם התרמילים לסירה.

הפלגנו עשרים דקות, אולי חצי שעה בסירה קטנה וסגורה עם עוד משפחה סינית חמודה ליעד שלנו. למרות שלא מדובר בביקור מסעיר בלב המדבר על גדת נחל, מאוד אהבנו את המקום. הייתה שם אווירה יותר נינוחה, מזג האוויר כבר לא היה חם כמו בשיאן ובבייג'ין והרגשנו שסוף סוף ברחנו מההמולה של העיר הגדולה ואנחנו בדרך לשינוי. המקום מקסים, שלא תתבלבלו.... אבל זה ביקור סה"כ של שעה מכיוון שנהג הסירה מקציב לנו שעה לביקור. שילמנו כרטיסי כניסה – 250 יואן לכולנו והסיבוב לבודהה לקח 45 דקות. בשאר הזמן ישבנו על מדרגות המזח ואכלנו תפוחי אדמה ולמרות שלא היה לנו מלח הם היו טעימים להפליא וכך גם התירסים שקנינו. היה כיף והסיום היה מושלם כאשר נהג הסירה הוריד אותנו על הדרך ביעד הבא שלנו ולא גרר אותנו בחזרה.

Lianhuazhen זה כלום כמעט. רחוב קטנטן וכמה חנויות ובתים. הלכנו 200 מטרים עד למה שנראה לנו כמו תחנת אוטובוס והתיישבנו. נקטנו במדיניות של "שההר יבוא למוחמד" ואכן נהג טרנזיט עצר לידינו ואמר שהוא נוסע ללינשיאה. הסתדרנו.... 70 יואן ויצאנו לדרך. התיישבתי ליד בחור נחמד שממש רצה לתקשר איתי וכך התפתחה לה שיחה דרך אפליקציית התרגומון. מסתבר שהוא נהג משאית, עובד כבר מגיל 17 בחור הכי נידח בסין על גבול קזחסטן, 2000 קילומטרים מהבית ומגיע פעם בכמה חודשים לבקר את אשתו שכרגע היא בחודש רביעי להריונה.

כשירדנו הוא קלט שהנהג לקח מאתנו יותר ממה שהם משלמים והוא ממש התבאס מזה. ראינו שהוא לוקח את זה קשה. ניסיתי לנחם אותו ולהגיד לו ש-70 יואן, כלומר 40 שקלים זה שטויות בשבילנו לנסיעה משפחתית של שעה. זה לא ניחם אותו והוא החליט ללוות אותנו עד לתחנת האוטובוס המערבית שממנה יוצא האוטובוס לשיאחה. הוא דאג שנשלם יואן אחד לאדם באוטובוס הפנימי בעיר ושנשלם בדיוק את הסכום המקומי באוטובוס לשיאחה. כך יצא שהמלאך שלנו גם תקתק אותנו תוך כמה דקות לאוטובוס המשך וגם דאג שלא נשלם הרבה. הרגשנו שהיום הכל פשוט מסתדר בשבילנו.

הגענו לשיאחה וחיפשנו חדר בדרך הישנה והטובה. הסתובבנו ושאלנו... ואכן כל המקומות הפופולריים למערביים היו תפוסים כבר על ידי מטיילי בוקינג ובסוף מצאנו מקום נחמד מאוד וזול שבו מתארחים רק סינים אבל יש לגסטהאוס אישור להלין זרים. מכיוון שאנחנו 5 לא היה נעים לי לבקש לקחת רק חדר אחד למרות שהוא נראה מספיק לכולנו. בסוף דווקא עובדות הקבלה המקסימות אמרו לנו שחבל שניקח שני חדרים ושאנחנו יכולים להסתדר כולנו בחדר עם שלוש מיטות גדולות. מצחיק, זה הפוך מבארץ או ממקומות אחרים שמיועדים לציירים זרים. בינתיים עד שחזרנו נעמה הפכה להיות מוקד רציני ועשות סינים צילמו אותה בהתרגשות.

עלויות: 25 יואן נסיעה לאגם, 700 לסירה, 70 אוטובוס קצר, 32 אוטובוס לשיאחה.

יום 3-4 שיאחה, עיירה טיבטית מיוחדת

יום 3 – שיאחה – המנזר וטיול קצר ברגל

לינה: labarng red rock interntional hostel. מקום סטנדרטי ולא מיוחד מלבד הנחמדות של הבנות שעובדות בקבלה. במתחם יש שני מקומות, משמאל אכסניה ומימין מלון. שילמנו 300 יואן לחדר עם 3 מיטות גדולות

יש מקום של מטיילים מערביים ממש ליד ה – red rock. יש לו סגנון מדליק ומסעדה שמגישה אוכל מערבי ובעל בית שמדבר אנגלית. מקום מומלץ אך כמובן הכול יותר יקר, האוכל והלינה. שם......

מנזר לאבראנג - בעשר בבוקר יוצא סיור מודרך לזרים עם נזיר-מדריך דובר אנגלית מהכניסה.  את רוב מה שהמדריך אמר לא הבנו, או לא שמענו אבל היה נחמד לפגוש קצת תיירים מערביים ולדבר איתם. ישראלים לא פגשנו כבר שבוע מאז החומה. הביקור במנזר נחמד, מאוד עמוס אבל הקטע ב-ה' הידיעה  של הביקור הוא השירה של הנזירים על המדרגות של אולם התפילות המרכזי שלהם. ממש בסוף הסיור התנקזנו עם כל שאר המבקרים לחצר של המדרגות וצפינו בנזירים שחובשים כובע צהוב ומוזר רצים לחצר, מתיישבים על המדרגות ושרים. לאחר עשר דקות שני נזירים שעמדו על הגג תקעו במין חצוצרה טיבטית וכולם נכנסו לתפילה. זה היה הקטע המעניין של הביקור.

מסלול הליכה מעל העיירה – קצת קשה להסביר איפה הלכנו ולכן במפה אשים תמונה של המקום שאליו עלינו. כעקרון עלינו על המדרון המערבי שמעל העיר למקום קדוש וממנו המשכנו בשביל. אם תראו למקומיים את התמונה הם כבר יכוונו אתכם לשם, זה מה שאנחנו עשינו. בגדול נסענו לשכונה הטיבטית שנמצאת מדרום למנזר. שם שאלנו איזו קשישה על בסיס תמונה שהייתה לנו איפה העלייה. ת'אמת שהם כאלו נחמדים... למרות שפגשנו אותה בדיוק בקצה של רחוב תלול שהיא סיימה לעלות, היא ירדה אתנו את הרחוב בחזרה כדי הראות לנו את הכניסה לסמטה ממנה עולים למעלה. עלינו במשך רבע שעה למקום קדוש טיבטי וישבנו שם בשקט לבדנו, דבר שעד עכשיו לא קרה לנו בסין.

יום 4 – שיאחה - ערבות הדשא

כל מקום שעובד עם מערביים מציע טיול לערבות הדשא, מה שנקרא באנגלית grassland. אנחנו לקחנו את הטיול דרך מסעדה שנקראת snowy mountain café. לא משהו חריג לטובה או לרעה, המסעדה יקרה אך מגישה פיצה וצ'יפס והנהג היה נחמד מאוד. עלה לנו 450 יואן לטיול משעה 09:00 עד 16:00 שכולל ביקור במספר אתרים בערבות הדשא של גאנג'יאה. ערבות הדשא האלו נמצאות 34 קילומטרים משיאחה ועשינו בהם 4 דברים. בהתחלה עלינו לגבעה תלולה כדי לשבת למעלה ולהסתכל על הנוף. אחרי זה נסענו לכפר באג'יאו שהוא למעשה עיר עתיקה מוקפת חומה בת 2000 שנים. משם המשכנו למנזר חמוד מאוד בשם טראקאר גומפה ושיא הטיול היה נחל ומתחם מערות שנקראות נקאנג. מקום ממש יפה שאפשר לטייל בו לאורך הנחל הלוך חזור או להיכנס למערה מטורפת ודי מסוכנת . קנינו פנסים בכניסה ועשינו את המערה. זה היה די מפחיד וצריך ממש להיזהר.

כל אתר בטיול הזה הוא בעלות נפרדת. משלמים 30 יואן לאדם לכפר העתיק ו-30 למתחם המערות.

יום 5-7 לנגמוסה, טיול סוסים של יומיים ויום בעיירה המקסימה

יום 5-6 – לנגמוסה – יוצאים לטיול סוסים של יומיים

בהתחלה חשבנו לקחת אוטובוס ללגמוסה. אבל אז חישבנו ומצאנו שבשביל תוספת של 150 יואן נוכל לקחת מונית. לחסוך את תפיסת המונית בבוקר מהאכסניה לתחנת האוטובוס, ליסוע פי שניים יותר מהר ולהגיע ישירות למקום של הסוסים. כך נוכל לצאת באותו היום לטיול הסוסים. גם העניין של אוטובוס אחד ביום שיוצא בשבע וחצי ובעיית כרטיסים שעלולה להתעורר... בקיצור לקחנו מונית ותוך שעתיים וחצי היינו בלנגמוסה.

את הטיול הזמנו יום מראש דרך האינטרנט והמייל מ langmusi Tibetan horse trekking . אין ספק שהם מאוד מקצועיים ובעלת הבית מעבירה תדריך של למעלה משעה לפני היציאה על כל מה שעלול לצוץ. העלות ליומיים היא 680 לאדם ולילדה קטנה יש תוספת בגלל ליווי ולכן עלה 850. אנשים מעל 80 קילו לא עולים על סוס והאפשרות היחידה היא ללכת ברגל במקביל לסוסים וזה מה שעשיתי.

הטיול כולל גם קטע אנתרופולוגי חזק ביותר, אירוח אצל משפחה נוודית טיבטית ברמת הדשא וצפייה או השתתפות במטלות היום יום שלהם. זה היה אקסטרה מאוד משמעותי לטיול והילדים ממש נהנו. המחיר כולל הכל – שק שינה ולינה באוהל מחומם של משפחה, אוכל ומדריכים.

מסלול הטיול מתחיל לאורך נהר הדרקון הלבן במישור ואז עולה לגובה של 3800 מטרים לערבות הדשא של הקיץ שם ישנים. ביום השני עוברים דרך ערבות הדשא של הסתיו ויורדים למקום מהמם שנקרא אוקיינוס הפרחים שהוא עמק עם מרבד פרחים מקסים. ליד הכביש יש אפשרות לנטוש ולהזמין הסעה, זה מה שאני ונעמה עשינו ומיכל, יואב ואיתמר רכבו עד הכפר.

יום 7 – לנגמוסה – טיול בעיירה

לינה: יש פה מקומות נחשבים למטיילים כמו מלון לנגמוסה אבל אנחנו ישנו במקום די סתמי שהיו בו חדרים פנויים. חדר עם שתי מיטות עלה 280 וחדר עם מיטה אחת זוגית עלה 180

העיירה מקסימה והתחלנו את הבוקר בביקור במנזר סרטי גומפה. עלינו קצת מעליו לגבעה אבל נעצרנו איפה שהוא במעלה הגבעה על ידי שלט שמזהיר מכלבים. כנראה שלמישהו נמאס ממטיילים שמסתובבים למעלה.

אחרי זה הלכנו למנזר השני קרטי גומפה ולערוץ הנחל שנמצא מאחוריו ונקרא נאמו. אחלה סיבוב של שעה וחצי.  

אכלנו בשני הערבים במסעדת lesha's  שיש בה שילוב של אוכל מערבי ומחירים סבירים (לעומת ה- coffe black tent) אכלנו צ'יפס ועוגת תפוחים. היה נחמד...

עלויות: ביקור בכל מנזר 30\

יום 8-10 צפון סצ'ואן - סוגפן ושמורת הטבע המפורסמת גונדזאו

ימים 8-9 - סוגפן והאזור

סוגפן היא עיירה מקסימה בצפון סצ'ואן. יש בה כמה דברים שהופכים אותה ליעד מרכזי באזור. קודם כל יש כאן גסטהאוסים "מותאמי תרמילאים מערביים". אנחנו ישנו אצל אמה והיה מעולה. החדרים בסיסיים אבל מה שחשוב הוא שהיה לנו מרפסת קטנה שיכלנו לשבת בה מעל החצר המרכזית והיא מאוד נחמדה ועוזרת מאוד להתארגן. לנו היה מעולה.

דבר שני זו העיירה עצמה. העיר העתיקה קטנה אבל יפה וכשאנחנו היינו היה פסטיבל אורות עם מייצגים שלא נפלו בהרבה מזה של פסטיבל האורות של ירושלים. אפשר לעשות שני טיולי יום קצרים מעל העיירה, אנחנו עלינו לשער המערבי והיה שקט ונחמד. חלק גדול מהמטיילים יוצאים לטיולי סוסים של יומיים-שלושה, אנחנו היינו אחרי טיול סוסים בלנגמוסה ולכן ויתרנו.

מלנגמוסה יצאנו לטיול יום בשמורת גונדזאו שנחשבת לאחת היפות בסין ובגלל זה עמוסה ברמות לא הגיוניות ובדיעבד היינו מוותרים. מה שכן... היינו בה שבוע לפני שהיא נהרסה ברעידת אדמה ועכשיו היא סגורה.

גונדזאו

גונדזאו נחשב לאחד המקומות היפים בסין. פארק הררי עם מספר אגמים בצבע טורקיז יפהפה. ידענו שהפארק עמוס במטיילים סיניים וזו הסיבה למשל שמשפחה הולנדית שפגשנו ויתרה על הביקור בפרק. ידענו שיכול להיות שלא נצליח להנות אבל ניסינו לנצח את הפארק הלאומי גונדזאו.

קצת עייפנו מתזוזות ולכן נמנענו מלפצל את השהות שלנו בצפון סצ'ואן לשני מוקדים ולכן ויתרנו על התוכנית המקורית לעשות שני לילות בסוגפן ושני לילות סביב הפארק. ההגיון אומר שצריך לישון בצמוד לפארק לאומי כזה וללכת אליו על הבוקר מוקדם אבל ניסינו ללכת הפעם בכיוון של מונית ספיישל מסוגפן בשעה 06:00 בבוקר כדי להגיע בשמונה ולהספיק להקדים את ההמון ולראות באופן רגוע יחסית את הפארק בסוף הביקור המונית החזירה אותנו. המונית עלתה 600 וזה נעשה דרך אמה מהגסטהוס. מודה שנכשלנו שוב. לא שהייתי רוצה לישון ליד הפארק, זה טירוף שם ונראה ממש מבאס אבל לא הצלחנו להשיג את היעד שלנו להגיע לפני ההמון וגם בפארק די הסתבכנו. 

ראשית לקח למונית המון זמן למצוא חניה. לא יכלנו סתם לרדת בכניסה, אחרת לא היינו יודעים היכן להיפגש. דבר שני זה ההתנהלות בפארק. יש המון שאטלים להמון כיוונים. מאוד קשה להבין מי הולך לאן. 

כעקרון יש כביש של מספר קילומטרים שנכנס פנימה ואז פיצול לכביש מערבי וכביש מזרחי.

רצינו ליסוע עד סוף הכביש המזרחי ולהתחיל לטייל. אבל הסתבר לנו שאנחנו על שאטל שעוצר לפני הפיצול ומוריד אנשים לאגם המנצנץ ולאגם הטיגריס. ירדנו בלית ברירה והלכנו עם המונים למסלול בין שני האגמים האלו. היה צפוף להחריד....

לאחר מכן דילגנו בין עוד שני שאטלים כדי להגיע לאגם הארוך ולאגם חמשת הצבעים שנמצאים בסוף הכביש המזרחי. מיותר לציין שעל פעם עמדנו בתור, כולל דחיפות ובסוף המסלול היה קצר מידי מבחינתינו ועמוס להחריד ולא הצדיק את כל השאטלים.

בסוף עברנו לכביש המערבי וסוף סוף מצאנו משהו נחמד עבורינו. אמנם רצינו לרדת בדרך באגם הפנדה כדי לעשות מסלול מסויים והסתבר שהיינו על שאטל שלא עוצר שם אלא רק בנקודה מסויימת בהמשך אבל יצא טוב. ירדנו ליד אגם אחד מעל אגם הפנדה. בהתחלה הלכנו במדרכה לאורך הכביש אבל כשהתקרבנו לאגם הפנדה השביל נכנס פנימה ועבר לצידו השני של האגם. גם מספר האנשים הצטמצם מבלתי אפשרי וסיוט למשהו סביר והצלחנו להינות מטיול רגלי ארוך שמצדיק את כל הבוג'רס של השאטלים.

בסוף היינו מותשים ויצאנו מהפארק בסביבות 16:30. פגשנו את נהג המונית והוא ביקש שלא נצא לפני 18:30 כדי לא לעמוד בפקקים. משכנו את ארוחת ארבע שלנו כמעט לשעתיים וחזרנו עייפים מאוד לסוגפן. 


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *