משפחת מלמד

משפחת מלמד

חיכינו שהילדים יגדלו וגם שהוותק יעבוד ונוכל להרשות לעצמנו. ובארבע השנים האחרונות, כל קיץ אנחנו בוחרים יעד ונוסעים. התחלנו ב-11 ימים קלים בספרד והקיץ האחרון חודש בסין טיול עצמאי. רוצים גם להינות ולחזור להיות תרמילאים לצד ההנאות של הילדים

מספר צפיות בטיול:

משפחת מלמד


אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: בייג'ין ושיאן, סין

6 ימים כחלק מטיול של חודש בסין

יולי 2017

כותב: אורי מלמד

תכנית הטיול: 

 בייג'ין

יום 1 – התאפסות על עצמנו, ניסיון כושל ראשון להיכנס לעיר האסורה
יום 2 – החומה הסינית באתר מוטיאנו mutianyu
יום 3 (בסוף הטיול) – מקדש השמיים, קניות בשוק הפנינים וניסיון כושל שני להיכנס לעיר האסורה.

שיאן
יום 1 – אופניים על החומה, מגדל התופים
יום 2 – הר חואשן
יום 3 – חיילי הטרקוטה ובערב הרובע המוסלמי

כמה מילים על הטיול: לא עשינו משהו שהרגשתי שהוא מיוחד בבייג'ין ובטח לא מיצינו אותה. עשינו אתרי חובה והמשכנו ולכן לא אכנס לפירוט של בייג'ין מכיוון שיש עליה הרבה חומר בהמון מקומות, אתייחס רק לנקודות מסוימות.

בשיאן כבר הרגשתי יותר טוב עם מיצוי הטיול והדברים שעשינו. יש לי גם כמה הערות חשובות על ביקור בהר חואשן שחשוב לקרוא אם אתם מתעניינים.

באופן כללי היינו בקיץ והיה חם בטירוף וגם צפוף באתרים ולכן נהנינו הרבה יותר מהטיול בהמשך בו היינו באזורים כפריים, בצ'נגדו וביאנגשו.

מתי להגיע לבייג'ין ושיאן: אם אתם יכולים לא להגיע בקיץ, אז תגיעו בכל עונה אחרת. היה לנו חם בצורה קיצונית (אולי זה לא תמיד כך...) ובאתרים הידועים היה עמוס. לשני אתרים הצלחנו להגיע בשעה מוקדת והיה לנו בסדר בחומה הסינית וחיילי הטרקוטה. אבל בהר חואשן ובעיר האסורה אפשר להגיד שנכשלנו, לכן תכננו טוב את הלו"ז בעונת הקיץ.

סיפור דרך: המקום הלינה הוא קריטי באופן כללי בטיול ואף יותר קריטי בטיול בארץ מורכבת כמו סין. 

איפה ישנו בביג'ין : 

גסטהאוס  red lantern house

 אני אוהב גסטהאוס עם אופי של גסטהאוס. יש אווירה של תרמילאים ולי זה עושה טוב. הרד לנטרן הוא ממש אחד כזה. המיקום שלא מדליק. אמנם לא במרכז העיר אבל בתוך חוטונג (שכונה אותנטית) עם אופי אמיתי של בייג'ין הישנה. יש במרחק דקות הליכה מאפייה, ומסעדות וכל מיני חנויות קטנות שמוכרות כל מיני מאכלים אותנטים ורחוב ראשי עם חנויות ואפילו חנות של הרשת החמודה minisu. תחנת מטרו נמצא במרחק 5-7 דקות הליכה אבל הדבר העיקרי זה המבנה עצמו.

הרד לנטרן נמצא בתוך מבנה סיני ישן של חדרים סביב חצר פנימית מקסימה עם פנסים אדומים ובריכת דגי קוי והמון אופי. רוב האורחים הם תרמילאים בגילאים שונים. אמנם אין משפחות כמו בגיגלינג טרי בו התארחנו ביאנגשו אבל מטיילים צעירים ומבוגרים בעיקר מערביים אבל גם סינים. הצוות הצעיר ממש חמוד והעובדת הקבועה מבינה עניין ומאוד יעילה גם אם אינה מחייכת הרבה.

יש חדרים זוגיים וחדרי דורמטרי של 5 או 8 מיטות. חלל עם שולחנות בהם ניתן לאכול את האוכל שלנו והם גם מאוד גמישים לגבי הישארות על הספות וסביב השולחנות לאחר הצ'ק אין או בהגעה מוקדמת לפני שהחדרים מוכנים.

רכשנו אצלם סין ובדיעבד זו הייתה רכישה מעולה (את זה אני יודע מכיוון שכאשר הוא נגמר לקח לי שעתיים לרכוש סים בחברת תקשורת סינית). אפשר ורצוי לקנות אצלם כרטיסים לעיר האסורה. גם כאן פספסנו מכיוון שהגענו לעיר האסורה והסתיימה המכסה היומית. הם מוכרים גם ערטיסים למופע אקרובטיקה, עושים כביסה בתשלום ומאוד יעילים באופן כללי.

יום ראשון – התאקלמות וניסיון כושל להיכנס לעיר האסורה

קצת הסתובבנו באזור בחוטונג בו ישנו ואחרי שהתגברנו על הג'ט לג הראשוני יצאנו לאכול משהו במסעדה סינית . מה זה חוטונג ? אזורים בבייג'ין ששימרו את האופי הישן של בייג'ין מימי הביניים. סמטאות צרות, בתים בני קומה אחת בסגנון ישן, חנויות סיניות קטנות בקיצור פלורנטין של פעם בבתים נמוכים 🙂  לאחר מכן נסענו ללא דרכונים לעיר האסורה. לא הכניסו אותנו ומאז הדרכונים היו צמודים אלינו. עוד נחזור לעיר האסורה בסוף הטיול...

חזרנו מהעיר האסורה במטרו וגילינו את הנוחות של המטרו בבייג'ין. קצת צפוף אב מגיע לכל מקום וזול מאוד.

יום שני – החומה הגדולה.

לקחנו מונית צמודה. רכב גדול עם 7 מקומות עלה לנו 650 יואן והנהג היה ממש אחלה. מספר הטלפון שלו הוא 86-180-0129-6526. קראנו (ובהמשך גם חווינו במקום אחר בסין) על טיול מאורגן שיוצא ממלונות ואכסניות בו מתמקדים בכל מיני חנויות ואיסופים ולא נשאר זמן לחומה, טוב שלא לקחנו טיול מאורגן... כדי לדלג על העומס בכבישים ובכניסה לחומה יצאנו בשש בבוקר, הגענו עם הפתיחה ונהנינו מהחוויה של הביקור בחומה ולא סבלנו מהתור בכניסה. רק בהמשך למדנו להעריך את זה אף יותר.

הלכנו לקטע חומה שנקרא מוטיאנו mutianyu שהוא קצת פחות עמוס מהקטע המפורסם ביותר בבאדלינג וגם יש בו ירידה במגלשות למטה. פספסנו את המגלשות בגלל גשם, סגרו אותן כשהתחיל הגשם. בדיעבד רק בשביל הילדים היינו צריכים לעשות את המגלשות שיורדות מהחומה למטה לאזור הקופות ואז לחזור שוב לחומה (כמובן שזה היה עולה לנו כפול, אבל נראה שווה). היה חם בצורה קיצונית, אבל לא ויתרנו לעצמנו והלכנו קטע של לפחות 8 מגדלים כדי להרגיש שעשינו משהו ולא ויתרנו לעצמנו ורק "עלינו-ירדנו", ראינו את החומה והיה בסדר גמור.

יום שלישי - מקדש השמיים, קניות בשוק הפנינים

את היום הזה עשינו לפני החזרה הביתה והיה ברור שנקדיש חלק ממנו לקניות. בדרך כלל אין לנו פאטיש מיוחד לקניות, לפחות לא לי ומיכל מצליחה להתגמש ולצמצם את התשוקה הטבעית שלה לנושא הקניות למימדים סבירים מבחינתי, כלומר לכאלו ששומרים על איזון זוגי בטיול 🙂

היעד המושלם לקניות הוא שוק הפנינים. השם קצת מטעה... אולי פעם היה למקום אופי של שוק והיו בו בעיקר פנינים אבל היום זה מבנה בן 5 קומות שלעשה דומה לקניון ובו חנויות שרובן הן דוכנים או כוכים קטנים ומוכרים בהם מגוון מוצרים (ולא רק פנינים). אפשר למצוא כאן  במקום אחד: בגדים, תיקים, משקפיים, מזכרות, מזוודות , צעצועים, שעונים, תכשיטים ואפילו חנות של רשת סינית מדליקה וממש זולה שנקראת minisu 😉 שמוכרת כל מיני דברים חמודים מאוד ומאוד זולים. בקומה התחתונה יש מסעדות ומבחינת אוכל מערבי יש סאבוואי, מקדולנד ו-kfc. אפשר להתמקח בכל החנויות (חוץ מבמיניסו)  ובדברים מסויימים המחירים מאוד זולים יחסית לארץ ויש קטע כאן לקנות מזוודה ולמלא אותה. 

המוכרים כאן כבר מכירים את הרגלי הקנייה וההתמקחות של הישראלים וזורקים מילים בעברית. 

יש שני יתרונות לשוק הפנינים מלבד נושא הקניות עצמן. יש תחנת מטרו שלוש דקות ממנו. זהו קו 5 והתחנה נקראת tiantandongmen וזה מביא אותנו ליתרון הבא שהוא הקרבה לאתר תיירות מפורסם, מקדש השמיים. היציאה של תחנת המטרו נמצאת ממש בכניסה לפארק של מקדש השמיים, כך שניתן בנסיעת מטרו אחת לשלב גם ביקור באתר יפה בעיר וגם קניות. 

באופן אישי, מכיוון שהיינו אחרי חודש של מקדשים וסין  קצת עייפנו מאתרים ולכן עשינו ביקור קצר שכלל רק את המקדש עצמו מבלי לבקר באתרים הנוספים בפארק. לנו זה הספיק. היה נחמד ולא יקר להיכנס, 100 יואן ל2 כרטיסי מבוגרים ושני ילדים למקדש השמיים עצמו. כניסות נוספות בפארק כרוכות בתשלום נוסף.

טבעי להמשיך מכאן לעיר האסורה שקרובה לכאן ושכאמור פספסנו אותה בפעם שעברה מכיוון שלא הבנו דרכונים. אז נסענו מספר תחנות בודדות עם החלפה לקו 1 וירידה בתחנה של כיכר טיימאן מזרח או מערב (לא משנה) וגם הפעם לא הצלחנו להיכנס מכיוון שהכרטיסים אזלו. יש מכסה יומית ולאחר שנכנסו כמה אלפי או עשרות אלפי מבקרים לעיר האסורה פשוט סוגרים את הקופות. כנראה מישהו למעלה לא ממש רצה שנראה את העיר האסורה. הלקח בכל מקרה הוא לקנות כרטיס דרך הגסטהאוס (בדיעבד הסתבר לנו שיש אפשרות כזו) או/ו להגיע בשמונה בבוקר. 

הסתפקנו בלשבת עם ארטיק מקומי ליד האגם עם הסירות שנמצא מזרחית לכניסה לעיר האסורה ולחזור מוקדם לגסטהאוס בהמתנה לטיסה הביתה. דבר אחרון שרצינו לעשות וויתרנו בשעות הערב של היום האחרון היה מופע אקרובטיקה. מופעי האקרובטיקה בסין מופיעים במדריך הלונלי פלנט כדבר שצריך לראות בסין. יכלנו לרכוש כרטיסים בגסאהאוס שלנו וזה כלל גם הסעה לכיוון אחד אבל בסוף ויתרנו. המחר היה 200 יואן כולל ההסעה.

שיאן

לינה – הזמנו דרך בוקינג חדר ב - so young city center שזהו מקום שמוגדר כאכסניה וגילינו שזה אפילו ברמה של מלון פשוט. הצוות ממש מקסים ובקומה ה-12 יש בר-מסעדה מעוצב עם אווירה מגניבה בערב. החדרים פשוטים אבל בהחלט נוחים וממוזגים. למזגן קשה לסחוב את החום של הצהריים. 

ניידות – מטרו פחות יעיל מכיוון שאין הרבה תחנות בעיר העתיקה שבין החומות, נסענו פעם אחת בלבד. מוניות מאוד זמינות וזולות 10-15 יואן בתוך העיר העתיקה.

אוכל – ברחובות הצדדים ולא הראשיים יש המון מסעדות פשוטות טעימות וזולות והיינו גם בסופר מרקט גדול שיש בו מצרכים מערביים כמו ריבה למשל. אל תצפו לנוטלה או חלב בכל מקום.

יום ראשון – הגעה ברכבת התארגנות באכסניה וסיבוב של חצי יום בעיר עצמה.

חם בשיאן בקיץ - חם בשיאן והליכה של עשרים דקות בשעה 14:00 מהאכסניה למרכז הרגה אותנו. נמלטנו לסניף מקדונלד ושרפנו בו שעה על מנת להתאושש וגם כדי לחכות שהחום הכבד קצת יעבור.

מגדל הפעמון ומגדל התופים - החום לא התפוגג אבל הלכנו למגדל הפעמון שניצב בכיכר המרכזית של העיר. במגדל הפעמון לא היה לנו הרבה מה לעשות ויצאנו תוך עשר דקות אבל במגדל התופים דווקא היה נחמד מכיוון שהייתה הופעה מוסיקלית. חיכינו להופעה שמתקיימת מספר פעמים ביום ואנחנו ראינו את הסבב האחרון של 16:20 . ההופעה הייתה מאוד קצרה אבל חמודה מאוד.

אופניים בחומה – השער הקרוב ביותר לאזור המגדלים הוא השער הדרומי והוא גם המרשים ביותר. עלינו דרכו לחומה בסביבות השעה 17:30. עדיין חם אבל שעה סבירה לקחת אופניים לסיבוב של 13 ק"מ על החומות של העיר. בדיעבד היה שווה לחכות עוד שעה מכיוון שתחנת האופניים בשער הדרומי נסגרת רק בשעה 22:00 ולכן בקיץ כדאי לחכות שיהיה פחות חם. כשיורד הערב הם מדליקים מעין מנורות רחוב סיניות לאורך כל החומה וגם כל המבנים שניצבים על החומה מוארים מאוד יפה. חוויה. את האופניים מקבלים לשעתיים וזה מספיק לעשות את הסיבוב בלי להתמהמה יותר מידי.בשער הדרומי יש קטע ללא אופניים שמיועד רק להולכי רגל ולכן לוקחים את האופניים בתחנה אחת ומחזירים בתחנה שנמצאת כמה מאות מטרים לפני השער בצד השני.

ארוחת ערב – ליד האכסניה יש המון מסעדות פשוטות. לקחנו טייק אווי כמה מנות, היה זול בטירוף וטעים בטירוף. בחרנו את האוכל לפי התמונות כמו תמיד וחלק יצא חריף וחלק לא – היה מצויין. המנות ענקיות, כך ששתי מנות הספיקו לנו בתוספת של אורז נקי לילדים. המחיר היה 50 יואן להכל.

יום שני – הר חואשן hua shan

אחד המקומות שהכי רצינו להיות בהם היה הר חואשן ובעיקר לעשות את הליכת השמיים שנקראת air walking flakon . הכתבות על ההר וקטעי הוידאו ביוטיוב לא משאירים ספק שזו אחת מהאטרקציות הרציניות והאקסטרימיות שנוכל לעשות בסין. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד, כך קורה הרבה בסין.

המפתח לביקור בהר הוא השעה בה תצליחו להגיע אליו על מנת לחמוק מהתורים המשוגעים של אלפי סינים שבאים לראות את היופי הזה (וגם הקדושה). מאוד רציתי שנגיע בשעה 8 או תשע עם פתיחת הקופות, בסופו של דבר הגענו ב 12 למרות שיצאנו בשש בבוקר מהאכסניה ועלינו על הרכבל בשעה 14:30 . השעה הזו לא השאירה לנו מספיק זמן לעשות את הליכת השמיים מכיוון שלמרות שרצנו לשם ישר איך שהגענו, וזה לא היה קרוב... הבנו שלא נספיק, בגלל התור, להגיע בזמן להסעה שלנו למטה שיצאה בשעה 18:30.

כמה מילים על ההר ואחרי זה תובנות.

הר החואשן הוא מסיב אדיר שמתרומם בצורה כמעט אנכית לגובה רב והוא הר קדוש לסינים. בהר יש ארבע פסגות כשבמסגרת הזמן שיש למטייל ממוצע על ההר ניתן לעשות שתיים מהן, או את הדרומית והמערבית או את הצפונית והמזרחית. לכל אחד מהאזורים האלו מוביל רכבל מטורף וצריך בקופות כבר לבחור את האזור המבוקש כדי לעלות על השאטל הנכון, יש שאטל שיוצא מערבה ויש שאטל שיוצא מזרחה מאזור הקופות המרכזיות. הליכת האוויר נמצאת בפסגה הדרומית ובאופן כללי האזור הדרומי מוגדר כמרשים יותר ועמוס יותר.

רובם המוחלט של התיירים עולים ויורדים ברכבל, מעבירים שעתיים-שלוש על ההר בשבילים מאוד מסודרים, נופים עוצרי נשימה ואלפי סינים שגודשים את השבילים בעונה. השבילים מוצלים, מטבע הדברים עם הרבה מדרגות שיורדים ועולים אותן וללא ספק המקום מרהיב. אם היה לי זמן הייתי שמח לרדת את ההר ברגל ולהנות מהטבע של ההר ללא כל ההמולה מסביב ולעשות משהו עם יותר בשר. אבל זה לא היה המצב אצלנו וגם עם הילדים לא בטוח שירידה כזו הייתה עוברת.... על טיפוס במסגרת משפחתית כמו שלנו אין מה לדבר כלל. העלייה ברכבל הייתה חוויה בפני עצמה ות'אמת שעם כל הביקורת שלנו על כל מה שעברנו באותו היום (ראו בתובנות) ועל המחירים, הרכבל הזה ייחודי מאוד ומדהים ובן אדם ממוצע מחסיר כמה פעימות במהלך העלייה להר.

העלות של הביקור בהר היא קצת לא פרופורציונלית וכל פעם גילינו שאנחנו צריכים לשלם על השלב הבא. בקופות 700 יואן על הכניסה והשאטל. בקופות הבאות למזלנו שאלנו אם הכרטיס כולל גם את הרכבל וגילינו שאנחנו צריכים להוסיף עוד 800 והשיא היה בסוף כשישבנו בשאטל חזרה וגילינו שיש לנו רק כרטיס הלוך וצריך לקנות שוב בקופות כרטיס חזור. הקופות היו קצת רחוקות ואנחנו היינו על הקצה של החזרה בזמן להסעה לשיאן. הייתה דרמה...

תובנות

המפתח לביקור בהר הוא ההגעה אליו. יש טיולים מאורגנים שמציעים במלונות ובאכסניות, זה היה יקר וויתרנו. הדרגה הבאה הייתה קו מספר אחד שיוצא מתחנת הרכבת המזרחית שהינו קו פרטי של חברת נסיעות. על פניו זו נראתה האופציה הכי הגיונית מכיוון שהעלות הייתה 80 יואן לאדם. אבל האוטובוס הזה עוצר 4 פעמים בדרך (שירותים, דוכן קניות, מסעדה ותחנת דלק) כשראיתי בשלטים שאנחנו 10 ק"מ מההר והתכוננתי לירידה לא הבנתי שמבחינת זמן יש לנו עוד שעה לפחות. התור לקח עוד שעתיים וחצי והרי לכם יום שלם שמתוכו נמצאים שעתיים על ההר למעלה. זה בטח לא מאפשר לעשות את הליכת השמיים שגם בה יש תור לא קצר.

לכן נראה לי הכי הגיוני לקחת רכבת לעיירה עצמה משם מונית כפי שעשה צרפתי שפגשנו על ההר. גם כאן יש מלכוד מכיוון שהרכבת האחרונה יוצאת בשעה 19:00 ולכן צריך לברר מתי הרכבת האחרונה. בדיעבד כדי לא לפספס את כל העניין היינו לוקחים מונית לכיוון אחד וגם אם היה עולה לנו עוד 200-300 יואן היינו מנצלים את הביקור בהר.

התובנות הבאות קשורות לכרטיסים. תוודאו שאתם יוצאים מהקופה המרכזית עם כרטיס כניסה, שאטל הלוך וחזור וכרטיס הלוך וחזור לרכבל. התשלום להליכת האוויר נעשה במקום והעלות היא 30 יואן עבור רצועות אבטחה.

אם בא לכם להוציא עוד כמה מאות יואן ויש לכם זמן אז ברכבל המערבי יש מגלשות הרים שנראות מהנות.

יום חמישי – חיילי הטרקוטה, מנוחת צהריים ורובע מוסלמי

"פצועים" מאתמול היינו נחושים הפעם להגיע מוקדם לאתר מכיוון שהיה ברור לנו שגם שם יהיו תורים מטורפים אם נגיע בשעות השיא. הלכנו לאותו מקום בתחנת הרכבת בו היינו אמש ושכבר ידענו שמשם יוצאים גם הקווים לטרקוטה. עלינו על קו 306 שהוא קו מקומי ותוך כמה דקות היינו בדרך. בשעה שמונה היינו כבר בקופות ובשמונה וחצי כבר הצטלמנו ליד צבא לוחמי החרס של הקיסר צ'ין שה חואנג. ת'אמת שהרגשנו שאנחנו לא יכולים לעשות חודש בסין בלי לראות כמה אתרי חובה כמו את חיילי הטרקוטה. עכשיו שפרענו את החוב נוכל לעבור לאזורים הרריים והכפריים ולהינות ממזג אוויר נעים יותר וטבע ופחות אתרי חובה סיניים.

כמה מילים על חיילי הטרקוטה. הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה חואנג, זה שאיחד מספר ממלכות, ביצר אותה, בנה דרכים ותעלות וקבע כסף אחיד חשב שחשוב להיות על המשמר גם בעולם הבא. זו הסיבה שהוא נקבר בסמוך לששת אלפים חיילי עשויים מחומר ששמו טרקוטה, גודלם כגודל אדם טבעי ואין ביניהם אפילו אחד שזהה בתווי פניו לחייל אחר.

 

לאחר הביקור חזרו לאכסניה ועשינו מנוחת צהרים. לאחר מכן נסענו לאזור שמחוץ לחומות על מנת לקנות בלון גז בחנות ציוד טיולים. בדיעבד, אין מה לקנות, מכיוון שבכל תחנת אוטובוס או רכבת יאתרו את הבלון במכונת שיקוף ויחרימו אותו. למזלנו החנות הייתה קרובה לפגודת האווז הגדול וכך הרווחנו טיול ממש נחמד בגן שסמוך לפגודה. חזרנו במטרו (את ההלוך עשינו במונית). ארוחת ערב ליד מגדל הפעמון והלכנו לרובע המוסלמי.

הרובע המוסלמי – הופתענו מאוד ממה שראינו. ציפינו לכמה סמטאות עם חנויות מנומנמות. הרחוב הראשי נמצא מאחורי מגדל התופים והכניסה אליו לא מעידה על ההמולה, הרעש, הריחות והמראות שאליהם נחשפנו. קודם כל היינו בתוך המון שצועד קדימה, לאורך כל הרחוב היו שלטים מוארים שנתנו למקום אווירה של מדרחוב, אבל לא כזה שאנחנו רגילים אליו. בחנויות עמדו מוכרים, כמעט כולם עם כיפה לבנה על הראש שמעידה שהם מהמיעוט החווי המוסלמי וכמו במזרח התיכון פרסמו את הסחורה שלהם בקולי קולות. בהרבה חנויות עמדו מוכרים ודפקו בפטישים על עיסה מסוימת שכנראה הופכת לממתק אחרי החבטות הרבות. ריחות של "על האש" וכל מיני ממתקים המשלבים משהו מזרח תיכוני ומשהו סיני. בקיצור הייתה חוויה מדליקה לנו ההורים ופחות לילדים. נראה לי שחובה להגיע לכאן בשעות הערב המאוחרות אחרי שהחשיך ולא ביום.  


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

משפחת מלמד

משפחת מלמד

שמפחת מלמד

חיכינו שהילדים יגדלו וגם שהוותק יעבוד ונוכל להרשות לעצמנו. ובארבע השנים האחרונות, כל קיץ אנחנו בוחרים יעד ונוסעים. התחלנו ב-11 ימים קלים בספרד והקיץ האחרון חודש בסין טיול עצמאי. רוצים גם להינות ולחזור להיות תרמילאים לצד ההנאות של הילדים



מספר צפיות בטיול:




אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: בייג'ין ושיאן, סין

6 ימים כחלק מטיול של חודש בסין

יולי 2017

כותב: אורי מלמד

תכנית הטיול: 

 בייג'ין

יום 1 – התאפסות על עצמנו, ניסיון כושל ראשון להיכנס לעיר האסורה
יום 2 – החומה הסינית באתר מוטיאנו mutianyu
יום 3 (בסוף הטיול) – מקדש השמיים, קניות בשוק הפנינים וניסיון כושל שני להיכנס לעיר האסורה.

שיאן
יום 1 – אופניים על החומה, מגדל התופים
יום 2 – הר חואשן
יום 3 – חיילי הטרקוטה ובערב הרובע המוסלמי

כמה מילים על הטיול: לא עשינו משהו שהרגשתי שהוא מיוחד בבייג'ין ובטח לא מיצינו אותה. עשינו אתרי חובה והמשכנו ולכן לא אכנס לפירוט של בייג'ין מכיוון שיש עליה הרבה חומר בהמון מקומות, אתייחס רק לנקודות מסוימות.

בשיאן כבר הרגשתי יותר טוב עם מיצוי הטיול והדברים שעשינו. יש לי גם כמה הערות חשובות על ביקור בהר חואשן שחשוב לקרוא אם אתם מתעניינים.

באופן כללי היינו בקיץ והיה חם בטירוף וגם צפוף באתרים ולכן נהנינו הרבה יותר מהטיול בהמשך בו היינו באזורים כפריים, בצ'נגדו וביאנגשו.

מתי להגיע לבייג'ין ושיאן: אם אתם יכולים לא להגיע בקיץ, אז תגיעו בכל עונה אחרת. היה לנו חם בצורה קיצונית (אולי זה לא תמיד כך...) ובאתרים הידועים היה עמוס. לשני אתרים הצלחנו להגיע בשעה מוקדת והיה לנו בסדר בחומה הסינית וחיילי הטרקוטה. אבל בהר חואשן ובעיר האסורה אפשר להגיד שנכשלנו, לכן תכננו טוב את הלו"ז בעונת הקיץ.

סיפור דרך: המקום הלינה הוא קריטי באופן כללי בטיול ואף יותר קריטי בטיול בארץ מורכבת כמו סין. 

איפה ישנו בביג'ין : 

גסטהאוס  red lantern house

 אני אוהב גסטהאוס עם אופי של גסטהאוס. יש אווירה של תרמילאים ולי זה עושה טוב. הרד לנטרן הוא ממש אחד כזה. המיקום שלא מדליק. אמנם לא במרכז העיר אבל בתוך חוטונג (שכונה אותנטית) עם אופי אמיתי של בייג'ין הישנה. יש במרחק דקות הליכה מאפייה, ומסעדות וכל מיני חנויות קטנות שמוכרות כל מיני מאכלים אותנטים ורחוב ראשי עם חנויות ואפילו חנות של הרשת החמודה minisu. תחנת מטרו נמצא במרחק 5-7 דקות הליכה אבל הדבר העיקרי זה המבנה עצמו.

הרד לנטרן נמצא בתוך מבנה סיני ישן של חדרים סביב חצר פנימית מקסימה עם פנסים אדומים ובריכת דגי קוי והמון אופי. רוב האורחים הם תרמילאים בגילאים שונים. אמנם אין משפחות כמו בגיגלינג טרי בו התארחנו ביאנגשו אבל מטיילים צעירים ומבוגרים בעיקר מערביים אבל גם סינים. הצוות הצעיר ממש חמוד והעובדת הקבועה מבינה עניין ומאוד יעילה גם אם אינה מחייכת הרבה.

יש חדרים זוגיים וחדרי דורמטרי של 5 או 8 מיטות. חלל עם שולחנות בהם ניתן לאכול את האוכל שלנו והם גם מאוד גמישים לגבי הישארות על הספות וסביב השולחנות לאחר הצ'ק אין או בהגעה מוקדמת לפני שהחדרים מוכנים.

רכשנו אצלם סין ובדיעבד זו הייתה רכישה מעולה (את זה אני יודע מכיוון שכאשר הוא נגמר לקח לי שעתיים לרכוש סים בחברת תקשורת סינית). אפשר ורצוי לקנות אצלם כרטיסים לעיר האסורה. גם כאן פספסנו מכיוון שהגענו לעיר האסורה והסתיימה המכסה היומית. הם מוכרים גם ערטיסים למופע אקרובטיקה, עושים כביסה בתשלום ומאוד יעילים באופן כללי.

יום ראשון – התאקלמות וניסיון כושל להיכנס לעיר האסורה

קצת הסתובבנו באזור בחוטונג בו ישנו ואחרי שהתגברנו על הג'ט לג הראשוני יצאנו לאכול משהו במסעדה סינית . מה זה חוטונג ? אזורים בבייג'ין ששימרו את האופי הישן של בייג'ין מימי הביניים. סמטאות צרות, בתים בני קומה אחת בסגנון ישן, חנויות סיניות קטנות בקיצור פלורנטין של פעם בבתים נמוכים 🙂  לאחר מכן נסענו ללא דרכונים לעיר האסורה. לא הכניסו אותנו ומאז הדרכונים היו צמודים אלינו. עוד נחזור לעיר האסורה בסוף הטיול...

חזרנו מהעיר האסורה במטרו וגילינו את הנוחות של המטרו בבייג'ין. קצת צפוף אב מגיע לכל מקום וזול מאוד.

יום שני – החומה הגדולה.

לקחנו מונית צמודה. רכב גדול עם 7 מקומות עלה לנו 650 יואן והנהג היה ממש אחלה. מספר הטלפון שלו הוא 86-180-0129-6526. קראנו (ובהמשך גם חווינו במקום אחר בסין) על טיול מאורגן שיוצא ממלונות ואכסניות בו מתמקדים בכל מיני חנויות ואיסופים ולא נשאר זמן לחומה, טוב שלא לקחנו טיול מאורגן... כדי לדלג על העומס בכבישים ובכניסה לחומה יצאנו בשש בבוקר, הגענו עם הפתיחה ונהנינו מהחוויה של הביקור בחומה ולא סבלנו מהתור בכניסה. רק בהמשך למדנו להעריך את זה אף יותר.

הלכנו לקטע חומה שנקרא מוטיאנו mutianyu שהוא קצת פחות עמוס מהקטע המפורסם ביותר בבאדלינג וגם יש בו ירידה במגלשות למטה. פספסנו את המגלשות בגלל גשם, סגרו אותן כשהתחיל הגשם. בדיעבד רק בשביל הילדים היינו צריכים לעשות את המגלשות שיורדות מהחומה למטה לאזור הקופות ואז לחזור שוב לחומה (כמובן שזה היה עולה לנו כפול, אבל נראה שווה). היה חם בצורה קיצונית, אבל לא ויתרנו לעצמנו והלכנו קטע של לפחות 8 מגדלים כדי להרגיש שעשינו משהו ולא ויתרנו לעצמנו ורק "עלינו-ירדנו", ראינו את החומה והיה בסדר גמור.

יום שלישי - מקדש השמיים, קניות בשוק הפנינים

את היום הזה עשינו לפני החזרה הביתה והיה ברור שנקדיש חלק ממנו לקניות. בדרך כלל אין לנו פאטיש מיוחד לקניות, לפחות לא לי ומיכל מצליחה להתגמש ולצמצם את התשוקה הטבעית שלה לנושא הקניות למימדים סבירים מבחינתי, כלומר לכאלו ששומרים על איזון זוגי בטיול 🙂

היעד המושלם לקניות הוא שוק הפנינים. השם קצת מטעה... אולי פעם היה למקום אופי של שוק והיו בו בעיקר פנינים אבל היום זה מבנה בן 5 קומות שלעשה דומה לקניון ובו חנויות שרובן הן דוכנים או כוכים קטנים ומוכרים בהם מגוון מוצרים (ולא רק פנינים). אפשר למצוא כאן  במקום אחד: בגדים, תיקים, משקפיים, מזכרות, מזוודות , צעצועים, שעונים, תכשיטים ואפילו חנות של רשת סינית מדליקה וממש זולה שנקראת minisu 😉 שמוכרת כל מיני דברים חמודים מאוד ומאוד זולים. בקומה התחתונה יש מסעדות ומבחינת אוכל מערבי יש סאבוואי, מקדולנד ו-kfc. אפשר להתמקח בכל החנויות (חוץ מבמיניסו)  ובדברים מסויימים המחירים מאוד זולים יחסית לארץ ויש קטע כאן לקנות מזוודה ולמלא אותה. 

המוכרים כאן כבר מכירים את הרגלי הקנייה וההתמקחות של הישראלים וזורקים מילים בעברית. 

יש שני יתרונות לשוק הפנינים מלבד נושא הקניות עצמן. יש תחנת מטרו שלוש דקות ממנו. זהו קו 5 והתחנה נקראת tiantandongmen וזה מביא אותנו ליתרון הבא שהוא הקרבה לאתר תיירות מפורסם, מקדש השמיים. היציאה של תחנת המטרו נמצאת ממש בכניסה לפארק של מקדש השמיים, כך שניתן בנסיעת מטרו אחת לשלב גם ביקור באתר יפה בעיר וגם קניות. 

באופן אישי, מכיוון שהיינו אחרי חודש של מקדשים וסין  קצת עייפנו מאתרים ולכן עשינו ביקור קצר שכלל רק את המקדש עצמו מבלי לבקר באתרים הנוספים בפארק. לנו זה הספיק. היה נחמד ולא יקר להיכנס, 100 יואן ל2 כרטיסי מבוגרים ושני ילדים למקדש השמיים עצמו. כניסות נוספות בפארק כרוכות בתשלום נוסף.

טבעי להמשיך מכאן לעיר האסורה שקרובה לכאן ושכאמור פספסנו אותה בפעם שעברה מכיוון שלא הבנו דרכונים. אז נסענו מספר תחנות בודדות עם החלפה לקו 1 וירידה בתחנה של כיכר טיימאן מזרח או מערב (לא משנה) וגם הפעם לא הצלחנו להיכנס מכיוון שהכרטיסים אזלו. יש מכסה יומית ולאחר שנכנסו כמה אלפי או עשרות אלפי מבקרים לעיר האסורה פשוט סוגרים את הקופות. כנראה מישהו למעלה לא ממש רצה שנראה את העיר האסורה. הלקח בכל מקרה הוא לקנות כרטיס דרך הגסטהאוס (בדיעבד הסתבר לנו שיש אפשרות כזו) או/ו להגיע בשמונה בבוקר. 

הסתפקנו בלשבת עם ארטיק מקומי ליד האגם עם הסירות שנמצא מזרחית לכניסה לעיר האסורה ולחזור מוקדם לגסטהאוס בהמתנה לטיסה הביתה. דבר אחרון שרצינו לעשות וויתרנו בשעות הערב של היום האחרון היה מופע אקרובטיקה. מופעי האקרובטיקה בסין מופיעים במדריך הלונלי פלנט כדבר שצריך לראות בסין. יכלנו לרכוש כרטיסים בגסאהאוס שלנו וזה כלל גם הסעה לכיוון אחד אבל בסוף ויתרנו. המחר היה 200 יואן כולל ההסעה.

שיאן

לינה – הזמנו דרך בוקינג חדר ב - so young city center שזהו מקום שמוגדר כאכסניה וגילינו שזה אפילו ברמה של מלון פשוט. הצוות ממש מקסים ובקומה ה-12 יש בר-מסעדה מעוצב עם אווירה מגניבה בערב. החדרים פשוטים אבל בהחלט נוחים וממוזגים. למזגן קשה לסחוב את החום של הצהריים. 

ניידות – מטרו פחות יעיל מכיוון שאין הרבה תחנות בעיר העתיקה שבין החומות, נסענו פעם אחת בלבד. מוניות מאוד זמינות וזולות 10-15 יואן בתוך העיר העתיקה.

אוכל – ברחובות הצדדים ולא הראשיים יש המון מסעדות פשוטות טעימות וזולות והיינו גם בסופר מרקט גדול שיש בו מצרכים מערביים כמו ריבה למשל. אל תצפו לנוטלה או חלב בכל מקום.

יום ראשון – הגעה ברכבת התארגנות באכסניה וסיבוב של חצי יום בעיר עצמה.

חם בשיאן בקיץ - חם בשיאן והליכה של עשרים דקות בשעה 14:00 מהאכסניה למרכז הרגה אותנו. נמלטנו לסניף מקדונלד ושרפנו בו שעה על מנת להתאושש וגם כדי לחכות שהחום הכבד קצת יעבור.

מגדל הפעמון ומגדל התופים - החום לא התפוגג אבל הלכנו למגדל הפעמון שניצב בכיכר המרכזית של העיר. במגדל הפעמון לא היה לנו הרבה מה לעשות ויצאנו תוך עשר דקות אבל במגדל התופים דווקא היה נחמד מכיוון שהייתה הופעה מוסיקלית. חיכינו להופעה שמתקיימת מספר פעמים ביום ואנחנו ראינו את הסבב האחרון של 16:20 . ההופעה הייתה מאוד קצרה אבל חמודה מאוד.

אופניים בחומה – השער הקרוב ביותר לאזור המגדלים הוא השער הדרומי והוא גם המרשים ביותר. עלינו דרכו לחומה בסביבות השעה 17:30. עדיין חם אבל שעה סבירה לקחת אופניים לסיבוב של 13 ק"מ על החומות של העיר. בדיעבד היה שווה לחכות עוד שעה מכיוון שתחנת האופניים בשער הדרומי נסגרת רק בשעה 22:00 ולכן בקיץ כדאי לחכות שיהיה פחות חם. כשיורד הערב הם מדליקים מעין מנורות רחוב סיניות לאורך כל החומה וגם כל המבנים שניצבים על החומה מוארים מאוד יפה. חוויה. את האופניים מקבלים לשעתיים וזה מספיק לעשות את הסיבוב בלי להתמהמה יותר מידי.בשער הדרומי יש קטע ללא אופניים שמיועד רק להולכי רגל ולכן לוקחים את האופניים בתחנה אחת ומחזירים בתחנה שנמצאת כמה מאות מטרים לפני השער בצד השני.

ארוחת ערב – ליד האכסניה יש המון מסעדות פשוטות. לקחנו טייק אווי כמה מנות, היה זול בטירוף וטעים בטירוף. בחרנו את האוכל לפי התמונות כמו תמיד וחלק יצא חריף וחלק לא – היה מצויין. המנות ענקיות, כך ששתי מנות הספיקו לנו בתוספת של אורז נקי לילדים. המחיר היה 50 יואן להכל.

יום שני – הר חואשן hua shan

אחד המקומות שהכי רצינו להיות בהם היה הר חואשן ובעיקר לעשות את הליכת השמיים שנקראת air walking flakon . הכתבות על ההר וקטעי הוידאו ביוטיוב לא משאירים ספק שזו אחת מהאטרקציות הרציניות והאקסטרימיות שנוכל לעשות בסין. אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד, כך קורה הרבה בסין.

המפתח לביקור בהר הוא השעה בה תצליחו להגיע אליו על מנת לחמוק מהתורים המשוגעים של אלפי סינים שבאים לראות את היופי הזה (וגם הקדושה). מאוד רציתי שנגיע בשעה 8 או תשע עם פתיחת הקופות, בסופו של דבר הגענו ב 12 למרות שיצאנו בשש בבוקר מהאכסניה ועלינו על הרכבל בשעה 14:30 . השעה הזו לא השאירה לנו מספיק זמן לעשות את הליכת השמיים מכיוון שלמרות שרצנו לשם ישר איך שהגענו, וזה לא היה קרוב... הבנו שלא נספיק, בגלל התור, להגיע בזמן להסעה שלנו למטה שיצאה בשעה 18:30.

כמה מילים על ההר ואחרי זה תובנות.

הר החואשן הוא מסיב אדיר שמתרומם בצורה כמעט אנכית לגובה רב והוא הר קדוש לסינים. בהר יש ארבע פסגות כשבמסגרת הזמן שיש למטייל ממוצע על ההר ניתן לעשות שתיים מהן, או את הדרומית והמערבית או את הצפונית והמזרחית. לכל אחד מהאזורים האלו מוביל רכבל מטורף וצריך בקופות כבר לבחור את האזור המבוקש כדי לעלות על השאטל הנכון, יש שאטל שיוצא מערבה ויש שאטל שיוצא מזרחה מאזור הקופות המרכזיות. הליכת האוויר נמצאת בפסגה הדרומית ובאופן כללי האזור הדרומי מוגדר כמרשים יותר ועמוס יותר.

רובם המוחלט של התיירים עולים ויורדים ברכבל, מעבירים שעתיים-שלוש על ההר בשבילים מאוד מסודרים, נופים עוצרי נשימה ואלפי סינים שגודשים את השבילים בעונה. השבילים מוצלים, מטבע הדברים עם הרבה מדרגות שיורדים ועולים אותן וללא ספק המקום מרהיב. אם היה לי זמן הייתי שמח לרדת את ההר ברגל ולהנות מהטבע של ההר ללא כל ההמולה מסביב ולעשות משהו עם יותר בשר. אבל זה לא היה המצב אצלנו וגם עם הילדים לא בטוח שירידה כזו הייתה עוברת.... על טיפוס במסגרת משפחתית כמו שלנו אין מה לדבר כלל. העלייה ברכבל הייתה חוויה בפני עצמה ות'אמת שעם כל הביקורת שלנו על כל מה שעברנו באותו היום (ראו בתובנות) ועל המחירים, הרכבל הזה ייחודי מאוד ומדהים ובן אדם ממוצע מחסיר כמה פעימות במהלך העלייה להר.

העלות של הביקור בהר היא קצת לא פרופורציונלית וכל פעם גילינו שאנחנו צריכים לשלם על השלב הבא. בקופות 700 יואן על הכניסה והשאטל. בקופות הבאות למזלנו שאלנו אם הכרטיס כולל גם את הרכבל וגילינו שאנחנו צריכים להוסיף עוד 800 והשיא היה בסוף כשישבנו בשאטל חזרה וגילינו שיש לנו רק כרטיס הלוך וצריך לקנות שוב בקופות כרטיס חזור. הקופות היו קצת רחוקות ואנחנו היינו על הקצה של החזרה בזמן להסעה לשיאן. הייתה דרמה...

תובנות

המפתח לביקור בהר הוא ההגעה אליו. יש טיולים מאורגנים שמציעים במלונות ובאכסניות, זה היה יקר וויתרנו. הדרגה הבאה הייתה קו מספר אחד שיוצא מתחנת הרכבת המזרחית שהינו קו פרטי של חברת נסיעות. על פניו זו נראתה האופציה הכי הגיונית מכיוון שהעלות הייתה 80 יואן לאדם. אבל האוטובוס הזה עוצר 4 פעמים בדרך (שירותים, דוכן קניות, מסעדה ותחנת דלק) כשראיתי בשלטים שאנחנו 10 ק"מ מההר והתכוננתי לירידה לא הבנתי שמבחינת זמן יש לנו עוד שעה לפחות. התור לקח עוד שעתיים וחצי והרי לכם יום שלם שמתוכו נמצאים שעתיים על ההר למעלה. זה בטח לא מאפשר לעשות את הליכת השמיים שגם בה יש תור לא קצר.

לכן נראה לי הכי הגיוני לקחת רכבת לעיירה עצמה משם מונית כפי שעשה צרפתי שפגשנו על ההר. גם כאן יש מלכוד מכיוון שהרכבת האחרונה יוצאת בשעה 19:00 ולכן צריך לברר מתי הרכבת האחרונה. בדיעבד כדי לא לפספס את כל העניין היינו לוקחים מונית לכיוון אחד וגם אם היה עולה לנו עוד 200-300 יואן היינו מנצלים את הביקור בהר.

התובנות הבאות קשורות לכרטיסים. תוודאו שאתם יוצאים מהקופה המרכזית עם כרטיס כניסה, שאטל הלוך וחזור וכרטיס הלוך וחזור לרכבל. התשלום להליכת האוויר נעשה במקום והעלות היא 30 יואן עבור רצועות אבטחה.

אם בא לכם להוציא עוד כמה מאות יואן ויש לכם זמן אז ברכבל המערבי יש מגלשות הרים שנראות מהנות.

יום חמישי – חיילי הטרקוטה, מנוחת צהריים ורובע מוסלמי

"פצועים" מאתמול היינו נחושים הפעם להגיע מוקדם לאתר מכיוון שהיה ברור לנו שגם שם יהיו תורים מטורפים אם נגיע בשעות השיא. הלכנו לאותו מקום בתחנת הרכבת בו היינו אמש ושכבר ידענו שמשם יוצאים גם הקווים לטרקוטה. עלינו על קו 306 שהוא קו מקומי ותוך כמה דקות היינו בדרך. בשעה שמונה היינו כבר בקופות ובשמונה וחצי כבר הצטלמנו ליד צבא לוחמי החרס של הקיסר צ'ין שה חואנג. ת'אמת שהרגשנו שאנחנו לא יכולים לעשות חודש בסין בלי לראות כמה אתרי חובה כמו את חיילי הטרקוטה. עכשיו שפרענו את החוב נוכל לעבור לאזורים הרריים והכפריים ולהינות ממזג אוויר נעים יותר וטבע ופחות אתרי חובה סיניים.

כמה מילים על חיילי הטרקוטה. הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה חואנג, זה שאיחד מספר ממלכות, ביצר אותה, בנה דרכים ותעלות וקבע כסף אחיד חשב שחשוב להיות על המשמר גם בעולם הבא. זו הסיבה שהוא נקבר בסמוך לששת אלפים חיילי עשויים מחומר ששמו טרקוטה, גודלם כגודל אדם טבעי ואין ביניהם אפילו אחד שזהה בתווי פניו לחייל אחר.

לאחר הביקור חזרו לאכסניה ועשינו מנוחת צהרים. לאחר מכן נסענו לאזור שמחוץ לחומות על מנת לקנות בלון גז בחנות ציוד טיולים. בדיעבד, אין מה לקנות, מכיוון שבכל תחנת אוטובוס או רכבת יאתרו את הבלון במכונת שיקוף ויחרימו אותו. למזלנו החנות הייתה קרובה לפגודת האווז הגדול וכך הרווחנו טיול ממש נחמד בגן שסמוך לפגודה. חזרנו במטרו (את ההלוך עשינו במונית). ארוחת ערב ליד מגדל הפעמון והלכנו לרובע המוסלמי.

הרובע המוסלמי – הופתענו מאוד ממה שראינו. ציפינו לכמה סמטאות עם חנויות מנומנמות. הרחוב הראשי נמצא מאחורי מגדל התופים והכניסה אליו לא מעידה על ההמולה, הרעש, הריחות והמראות שאליהם נחשפנו. קודם כל היינו בתוך המון שצועד קדימה, לאורך כל הרחוב היו שלטים מוארים שנתנו למקום אווירה של מדרחוב, אבל לא כזה שאנחנו רגילים אליו. בחנויות עמדו מוכרים, כמעט כולם עם כיפה לבנה על הראש שמעידה שהם מהמיעוט החווי המוסלמי וכמו במזרח התיכון פרסמו את הסחורה שלהם בקולי קולות. בהרבה חנויות עמדו מוכרים ודפקו בפטישים על עיסה מסוימת שכנראה הופכת לממתק אחרי החבטות הרבות. ריחות של "על האש" וכל מיני ממתקים המשלבים משהו מזרח תיכוני ומשהו סיני. בקיצור הייתה חוויה מדליקה לנו ההורים ופחות לילדים. נראה לי שחובה להגיע לכאן בשעות הערב המאוחרות אחרי שהחשיך ולא ביום.  


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *