משפחת מלמד במערת קשת

משפחת מלמד וענבל

אחרי מספר חודשים ללא טיול, הרגשנו צורך לצאת ולנקות את הראש עם קמפינג בשטח וטיול בנוף ירוק וגלילי. שכחנו כמה זה כיף ואיזה זמן איכות זה נותן לנו. מזל שלא ויתרנו...

מספר צפיות בטיול:


טיול: קמפינג בפארק גורן ונחל נמר

חניון הלילה כליל החורש - מהמם

פברואר 2018

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על הטיול:  שבת יפה ונעימה של אמצע חורף. כולם בדרום אדום או במדבר ואנחנו רצינו שקט ולהינות מהירוק. נסענו לחניון הלילה בפארק גורן והיינו לבד. דווקא ההגעה בחושך לחניון שנמצא באמצע החורש הייתה מאוד מיוחדת. גם למחרת בבוקר נשארנו עד עשר בכיף. בנחל כזיב הסמוך היינו כמה פעמים ולכן בחרנו ליסוע למערת קשת וממנה להמשיך באופן רגלי ורציף ונחל נמר.  

איפה ישנו: פארק גורן הוא מקום מקסים לקמפינג. הנטייה הטבעית היא לחשוב שישנים ליד השולחנות שבדרך למצפור מונפורט, ליד החניה אבל למעשה יש מסביב לחניון הזה 3 חניוני לילה. שניים צמודים לכביש ולא כייפים ואחד פנימי ומנותק ששמו חניון כליל החורש והכניסה אליו היא ממגרש החניה של האוטובוסים ליד מכולת האשפה. ממש נחמד לישון כאן. הגענו בלילה והיה חשוך לגמרי  והרגשנו כאילו אנחנו באמצע יער. בחניון הפנימי הזה יש ברז מים ואחד היתרונות הגדולים הוא שמטיילים שמגיעים בשבת בבוקר לא מפריעים ואפשר בכיף להמשיך לשבת סביב מדורה או סתם לשחק מחבואים.   

זמן המסלול ואורכו: המסלול שהתחיל במערת קשת ונמשך לנחל נמר ארך 4 שעות ואורכו היה 3.5 קילומטרים.

אז מה היה לנו? 

יצאנו מאוחר יחסית מגן יבנה והגענו בשעה 18:30 לחניון. הירח עוד לא עלה והיה מאוד חשוך. הילדים התלהבו מכך שאנחנו ממש ביער... 

התארגנו לארוחת ערב. שמחנו על כך שהבאנו שולחן ותאורה מכיוון שבחניון הפנימי הזה אין שום דבר מלבד ברז מים (ופחי אשפה בחניית הרכבים). 

למחרת בבוקר השמש שעלתה לא הפריע לנו מכיוון שהיינו מתחת לעצים. גם המטיילים שהחלו להגיע, להחנות את הרכבים בחנייה וללכת לכיוון המצפור והנחל, לא הפריעו לנו. אנחנו היינו בפינה חבויה ושקטה, ממש כיף.

 

שיחקנו במשחק מחבואים נחמד שנקרא 60 שניות מתחת למים. אפרט בסוף למתעניינים...

מערת קשת

יצאנו לדרך בשעה עשר לכיוון מערת קשת. הרעיון היה להשאיר רכב אחד למטה בצומת אדמית ובסיום המסלול להגיע אליו. ירדנו כולנו בחניון של מערת קשת, אכלנו שוב 🙂 ועשינו הקפצה די קצרה למטה, 7 דקות לכל כיוון. בחניון של מערת קשת יש שירותים, שולחנות, מים וכן דוכן שבו מוכרים פיתות בדואיות ואוטו גלידה. בקיצור, לא חסר כלום....

ההליכה למערה היא על מסלול מונגש לכיסאות גלגלים ונמשכת מספר דקות. מי שלא מכיר או שמע על מערת קשת אגיד כאן שזו לא מערה במובן המוכר של המילה. וזה ההסבר: לפני אלפי שנים זו הייתה מערה אמיתית אבל הגג שלה קרס ורק החלק הקדמי של גג המערה הקדומה נשאר במקום וכך נוצרה קשת יפהפיה במצוק. 

הנוף מכאן מהמם ואפשר לראות אל כל מישור החוף הצפוני עד חיפה ביום טוב. מכאן רוב האנשים חוזרים לרכב, חלק מהאנשים עושים סנפלינג ועוד פחות מזה ממשיכים במסלול מסומן אדום מעל המצוק לכיוון פיתול בכביש בו עלינו מקודם. ההליכה היא קצרה וקלילה ונמשכת 20 דקות נטו. כמובן שעצרנו בדרך (שוב לאכול משהו) והגענו לפיתול בכביש. מי שמתכנן להשאיר כאן רכב כדי לסיים כאן שייקח בחשבון שיש כאן מפרץ חנייה שמספיק לשתיים-שלוש מכוניות.

 

אנחנו המשכנו הלאה לנחל נמר.

נחל נמר

מעבר לכביש וטיפה למטה יש פתח בגדר ההפרדה וסימון ירוק לעבר נחל נמר. את השם הנחל קיבל בעקבות שני נמרים שניצודו כאן לפני הרבה שנים, בשנות ה-30 או ה-40 של המאה הקודמת. די מפתיע שלאחר שהוא קיבל את השם הזה נראה בו הנמר האחרון שנראה אי פעם בגליל. הנמר הזה גם לא היה מאוד מנומס והתכוון כנראה לטרוף כבשה מעדר של בחור בדואי שרעה את הצאן. אני לא ממש יודע איך העימות התפתח אבל התוצאה בסופו הייתה בדואי פצוע ונמר ירוי על ידי שוטר משמר הגבול. זה היה סופם של הנמרים בגליל.

היום אפשר דווקא לקרוא לנחל "נחל המכוניות המדורדרות" ועל כך בהמשך.

השביל הירוק מתחיל את דרכו מבלי לרדת ישר לערוץ אלא עובר במדרון בכיוון מעלה הנחל, כלומר צפון. הוא עובר ליד מערה שגם שמה "מערת נמר". בעונת החורף אסור להיכנס למערה כדי לא להעיר את העטלפים הישנים את שנת החורף. אז קחו בחשבון שמה 1.11 ועד 31.3 אי אפשר להיכנס וזו דווקא מערה די ארוכה ועמוקה עם סימון זוהר וגם יתדות. חבל...

אחרי המערה השביל יורד לערוץ. ירדנו והתחלנו ללכת בערוץ. הוא מוצל מאוד ולכן מתאים גם לימים חמים. לא הייתי אומר שיש כאן משהו יוצא דופן אבל כיף לטייל כאן מכיוון שאין הרבה מטיילים והמעט שפגשנו היו ממש נחמדים. 

תופעה ייחודית לנחל היא המכוניות והמשאיות שנמצאות בו. נראה כי ירד גשם של מכוניות על הנחל או שלתושבי הכפר הסמוך היה מנהג של דרדור מכוניות לואדי. ככה או ככה, הילדים התלהבו. הלכנו בערוץ במשך שעה עד שהגענו לשביל שיוצא שמאלה, היינו צריכים לעלות אליו וללכת לצומת בה השארנו את הרכבים למרות שאין סימון. במקום זה התפתינו להמשיך בסימון הירוק שעלה על הגדה הנגדית והפך לשחור והלך בדיוק לכיוון ההפוך ממה שהיינו צריכים ללכת. הבנו את העניין ופשוט המשכנו עד הכביש, חצינו את הערוץ, חזרנו קצת לאורכו עד שראינו את שדרת העצים שליד הצומת ופשוט הלכנו דוח דרך שדה עד לצומת. זה היה קצת מאתגר: הרבה קקי של פרות, סירפדים וגם גדר תיל לקינוח. אבל הכל חוויה...

 

סיימנו בשעה שתיים את המסלול ולא היינו רעבים. מיצינו את עניין המסלולים ונזכרנו שביום האתמול בדרכנו לצפון כשעברנו בחיפה ראינו שלטים לשוק הפשפשים. חשבנו שזה שווה בדיקה בעיקר מכיוון שמיכל ואורית חובבות וינטאג'. הגענו בשעה שלוש, ממש בשלבי הסגירה של השוק, אבל הספקנו לקנות משהו כדי לחזור הביתה עם שלל נחמד. 

אחלה סוף שבוע...

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

משפחת מלמד וענבל

אחרי מספר חודשים ללא טיול, הרגשנו צורך לצאת ולנקות את הראש עם קמפינג בשטח וטיול בנוף ירוק וגלילי. שכחנו כמה זה כיף ואיזה זמן איכות זה נותן לנו. מזל שלא ויתרנו...



מספר צפיות בטיול:




עונה אידיאלית - כל השנה
טיול בדרגת קושי בינונית

טיול: קמפינג בפארק גורן ונחל נמר

חניון הלילה כליל החורש - מהמם. 

פברואר 2018

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על הטיול:  שבת יפה ונעימה של אמצע חורף. כולם בדרום אדום או במדבר ואנחנו רצינו שקט ולהינות מהירוק. נסענו לחניון הלילה בפארק גורן והיינו לבד. דווקא ההגעה בחושך לחניון שנמצא באמצע החורש הייתה מאוד מיוחדת. גם למחרת בבוקר נשארנו עד עשר בכיף. בנחל כזיב הסמוך היינו כמה פעמים ולכן בחרנו ליסוע למערת קשת וממנה להמשיך באופן רגלי ורציף ונחל נמר.  

איפה ישנו: פארק גורן הוא מקום מקסים לקמפינג. הנטייה הטבעית היא לחשוב שישנים ליד השולחנות שבדרך למצפור מונפורט, ליד החניה אבל למעשה יש מסביב לחניון הזה 3 חניוני לילה. שניים צמודים לכביש ולא כייפים ואחד פנימי ומנותק ששמו חניון כליל החורש והכניסה אליו היא ממגרש החניה של האוטובוסים ליד מכולת האשפה. ממש נחמד לישון כאן. הגענו בלילה והיה חשוך לגמרי  והרגשנו כאילו אנחנו באמצע יער. בחניון הפנימי הזה יש ברז מים ואחד היתרונות הגדולים הוא שמטיילים שמגיעים בשבת בבוקר לא מפריעים ואפשר בכיף להמשיך לשבת סביב מדורה או סתם לשחק מחבואים.   

 

זמן המסלול ואורכו: המסלול שהתחיל במערת קשת ונמשך לנחל נמר ארך 4 שעות ואורכו היה 3.5 קילומטרים.

אז מה היה לנו? 

יצאנו מאוחר יחסית מגן יבנה והגענו בשעה 18:30 לחניון. הירח עוד לא עלה והיה מאוד חשוך. הילדים התלהבו מכך שאנחנו ממש ביער... 

התארגנו לארוחת ערב. שמחנו על כך שהבאנו שולחן ותאורה מכיוון שבחניון הפנימי הזה אין שום דבר מלבד ברז מים (ופחי אשפה בחניית הרכבים). 

למחרת בבוקר השמש שעלתה לא הפריע לנו מכיוון שהיינו מתחת לעצים. גם המטיילים שהחלו להגיע, להחנות את הרכבים בחנייה וללכת לכיוון המצפור והנחל, לא הפריעו לנו. אנחנו היינו בפינה חבויה ושקטה, ממש כיף.

 

שיחקנו במשחק מחבואים נחמד שנקרא 60 שניות מתחת למים. אפרט בסוף למתעניינים...

מערת קשת

יצאנו לדרך בשעה עשר לכיוון מערת קשת. הרעיון היה להשאיר רכב אחד למטה בצומת אדמית ובסיום המסלול להגיע אליו. ירדנו כולנו בחניון של מערת קשת, אכלנו שוב 🙂 ועשינו הקפצה די קצרה למטה, 7 דקות לכל כיוון. בחניון של מערת קשת יש שירותים, שולחנות, מים וכן דוכן שבו מוכרים פיתות בדואיות ואוטו גלידה. בקיצור, לא חסר כלום....

ההליכה למערה היא על מסלול מונגש לכיסאות גלגלים ונמשכת מספר דקות. מי שלא מכיר או שמע על מערת קשת אגיד כאן שזו לא מערה במובן המוכר של המילה. וזה ההסבר: לפני אלפי שנים זו הייתה מערה אמיתית אבל הגג שלה קרס ורק החלק הקדמי של גג המערה הקדומה נשאר במקום וכך נוצרה קשת יפהפיה במצוק. 

הנוף מכאן מהמם ואפשר לראות אל כל מישור החוף הצפוני עד חיפה ביום טוב. מכאן רוב האנשים חוזרים לרכב, חלק מהאנשים עושים סנפלינג ועוד פחות מזה ממשיכים במסלול מסומן אדום מעל המצוק לכיוון פיתול בכביש בו עלינו מקודם. ההליכה היא קצרה וקלילה ונמשכת 20 דקות נטו. כמובן שעצרנו בדרך (שוב לאכול משהו) והגענו לפיתול בכביש. מי שמתכנן להשאיר כאן רכב כדי לסיים כאן שייקח בחשבון שיש כאן מפרץ חנייה שמספיק לשתיים-שלוש מכוניות.

 

אנחנו המשכנו הלאה לנחל נמר.

נחל נמר

מעבר לכביש וטיפה למטה יש פתח בגדר ההפרדה וסימון ירוק לעבר נחל נמר. את השם הנחל קיבל בעקבות שני נמרים שניצודו כאן לפני הרבה שנים, בשנות ה-30 או ה-40 של המאה הקודמת. די מפתיע שלאחר שהוא קיבל את השם הזה נראה בו הנמר האחרון שנראה אי פעם בגליל. הנמר הזה גם לא היה מאוד מנומס והתכוון כנראה לטרוף כבשה מעדר של בחור בדואי שרעה את הצאן. אני לא ממש יודע איך העימות התפתח אבל התוצאה בסופו הייתה בדואי פצוע ונמר ירוי על ידי שוטר משמר הגבול. זה היה סופם של הנמרים בגליל.

היום אפשר דווקא לקרוא לנחל "נחל המכוניות המדורדרות" ועל כך בהמשך.

השביל הירוק מתחיל את דרכו מבלי לרדת ישר לערוץ אלא עובר במדרון בכיוון מעלה הנחל, כלומר צפון. הוא עובר ליד מערה שגם שמה "מערת נמר". בעונת החורף אסור להיכנס למערה כדי לא להעיר את העטלפים הישנים את שנת החורף. אז קחו בחשבון שמה 1.11 ועד 31.3 אי אפשר להיכנס וזו דווקא מערה די ארוכה ועמוקה עם סימון זוהר וגם יתדות. חבל...

אחרי המערה השביל יורד לערוץ. ירדנו והתחלנו ללכת בערוץ. הוא מוצל מאוד ולכן מתאים גם לימים חמים. לא הייתי אומר שיש כאן משהו יוצא דופן אבל כיף לטייל כאן מכיוון שאין הרבה מטיילים והמעט שפגשנו היו ממש נחמדים. 

תופעה ייחודית לנחל היא המכוניות והמשאיות שנמצאות בו. נראה כי ירד גשם של מכוניות על הנחל או שלתושבי הכפר הסמוך היה מנהג של דרדור מכוניות לואדי. ככה או ככה, הילדים התלהבו. הלכנו בערוץ במשך שעה עד שהגענו לשביל שיוצא שמאלה, היינו צריכים לעלות אליו וללכת לצומת בה השארנו את הרכבים למרות שאין סימון. במקום זה התפתינו להמשיך בסימון הירוק שעלה על הגדה הנגדית והפך לשחור והלך בדיוק לכיוון ההפוך ממה שהיינו צריכים ללכת. הבנו את העניין ופשוט המשכנו עד הכביש, חצינו את הערוץ, חזרנו קצת לאורכו עד שראינו את שדרת העצים שליד הצומת ופשוט הלכנו דוח דרך שדה עד לצומת. זה היה קצת מאתגר: הרבה קקי של פרות, סירפדים וגם גדר תיל לקינוח. אבל הכל חוויה...

 

סיימנו בשעה שתיים את המסלול ולא היינו רעבים. מיצינו את עניין המסלולים ונזכרנו שביום האתמול בדרכנו לצפון כשעברנו בחיפה ראינו שלטים לשוק הפשפשים. חשבנו שזה שווה בדיקה בעיקר מכיוון שמיכל ואורית חובבות וינטאג'. הגענו בשעה שלוש, ממש בשלבי הסגירה של השוק, אבל הספקנו לקנות משהו כדי לחזור הביתה עם שלל נחמד. 

אחלה סוף שבוע...

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *