מלמד-וינגרטן שביל ישראל

וינגרטן ומלמד הבנים

-מסורת המסעות - אבות ובנים התחילה לפני שנתיים. התחלנו עם שלושה מקטעים של שביל ישראל, המשכנו עם עמק המעיינות וסוף סוף הגענו לדבר האמיתי... שביל ישראל מדן עד תל אביב.

יצאנו לדרך ולא היינו בטוחים שנצליח לעמוד במשימה אבל כפי שאתם רואים, הגענו. אנחנו - יואב, איתמר, איתמר, יונתן, אורי וערן

מספר צפיות בטיול:

וינגרטן-מלמד הבנים


טיול: מדן לתל אביב בשביל ישראל

22 ימים בתקופת חגי תשרי - תכנון ותובנות

ספטמבר-אוקטובר 2017

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על המסע:  חלום של הרבה שנים - לעשות את שביל ישראל עם הילדים. ההזדמנות הגיעה כטיול בר המצווה של איתמר, איתמר ויונתן. במקור חשבתי על חודשיים וחצי אבל כדי להתאים למציאות (עבודה שלי , בית ספר לילדים) השלמתי עם שלושה וחצי שבועות בתקופת חגי תשרי. מזג האוויר לא אידאלי כלל אבל זה מה יש...

עשינו מספר הכנות כדי לבדוק ייתכנות. אחרי שעברנו מסעות של שלושה ימים וארבע ימים, הרגשנו שאנחנו מוכנים ללכת על 300 קילומטרים מדן ועד תל אביב. ההתחלה הייתה קשה אבל ככל שמתקדמים נכנסים לשגרה ומתרגלים להליכה. חשוב לי להבהיר שהרכב כמו שלנו לא יכול להתבסס על מסע של חבר'ה צעירים שנמצאים בכושר שיא ולכן צריכים לעשות התאמות ולהבין היכן אפשר להקל כדי שהילדים לא ישברו. 
 

זמן ועונה: העונה האידאלית לשביל ישראל היא סוף החורף-תחילת האביב אבל יש אילוצים, ושלנו היו בית ספר ועבודה ולכן יצאנו בערב ראש השנה לשביל במטרה לסיים עד סוף סוכות בתל אביב. בפועל הקדמנו וסיימנו ב 22 יום את הקטע שבן דן לתל אביב. 

לינה: 13 לילות של שטח ו-8 לילות אצל חברים או מלאכי שביל, בעיקר בחדרי שביליסטים בקיבוצים או במקומות פתוחים על הדשא. המספר שלנו לא אפשר לנו לישון בבתים של אנשים שהם מלאכי שביל. לקחנו אתנו אוהלים קלים בעיקר בשביל הילדים וכמובן ציוד בישול לערב. בחלק המלילות הצטרפו אלינו חברים או משפחה וכך היה יותר נוח. בצפון הרחוק יותר עשינו הקפצות של שני הרכבים שלנו שחיכו לנו מידי פעם וזה גם הקל על סוף היום ופתח אפשרויות נסיעה להביא אוכל ולישון קצת יותר רחוק.

תכנון, קשיים ופתרונות: אתייחס בעמוד הזה רק לתכנון ולדברים העקרוניים מבלי להתייחס למסלול עצמו. אם אתם רוצים לקרוא את הפירוט היומי - כנסו לקישור.

משקל או ליתר דיוק, מה סוחבים על הגב - המשקל יכל להכריע אותנו ולכן הבנו שאנחנו צריכים להיות על מינימום ציוד ואפשרויות שיקלו עלינו לאורך הדרך. למעשה כבר ביום הראשון פגשנו שלושה מטיילים לא צעירים (חלום יום הולדת 50 של אחת מהן) שסחבו ציוד מיותר ואוכל ל-4 ימים ונשברו ביום השני.
אז אתחיל עם הציוד... לא לוקחים תרמיל גדול מידי ולא מתחילים עם גישה של לרכז הכל ואז לראות מה אפשר להוריד אלא פשוט לשים בתרמיל רק את מה שחייבים. כל אחד לקח מזרון מתנפח, שק"ש קל, סט בגדים קצרים אחד נוסף, סנדלים, כלי אוכל, פנס ראש וכמה דברים קטנים נוספים כמו אולר, מטען נייד וזהו. לקחנו ציוד קבוצתי לבישול לכולנו - סט סירים קל, גזיה ואוהל ממש קל (ללא כיסוי הגשם שלו) לכל שלושה, קרם הגנה, קצת תרופות ופלסטרים, בקבוקון לסבון כלים, סקוץ' ושמפו. וזהו. 
לא לקחנו בגדים ארוכים, לא תיק כלי רחצה, לא מגבת, גם לא ציוד גיבוי כמו סוללות, גז וכו' לא ספרים ולא שום דבר מיותר.
מבחינת אוכל, מקסימום ליומיים ולרוב ליום, כלומר בין קילו אחד לשניים אוכל. מים עד שלושה וחצי ליטרים  ובחלק מהמקומות בעיקר במישור החוף, ליטר וחצי.
 
 שביל ישראל מישור החוף
 
התרמיל - השאלנו ממשא למסע תרמילי 40-50 ליטרים של לואו אלפיין לילדים מסוג trek40:50. ובעיקר לימדנו אותם לארגן את התרמיל. יש לזה חשיבות גדולה כדי שהכל ייכנס. ואכן הכל נכנס בלי שום דבר שתלוי מבחוץ. אנשים שפגשו אותנו חשבו שאנחנו לא לוקחים את כל הדברים על הגב, אבל כן לקחנו הכל עלינו עם קצת הנחות של אוכל מכיוון שנעזרנו במשפחה וברכבים שלנו מידי פעם. לי היה חשוב שהילדים וגם אנחנו נתרגל לארוז ולקחת הכל, כל יום בלי הנחות של "בוא תיקח לי את השק שינה והמזרון היום..."
 
נהלי הליכה - חשוב לאמץ מספר הרגלים מכיוון שהעונה בה הלכנו הייתה חמה ולא אפשרה לנו לבזבז את השעות הקרירות של היום. 
1. הולכים ברצף ובקצב מהיר לפחות שעה וחצי בבוקר מבלי לעצור לשום דבר. עוד שעה הליכה נוספת ורק לאחר מכן ארוחת בוקר. אחרי ארוחת בוקר מתחיל להיות קשה ללכת ברצף והקצב יורד לעיתים עד שני קילומטרים בשעה בגלל עצירות יותר תכופות ועייפות. אחרי צהרים ניתן הרבה פעמים שוב לתת קטע ארוך כשמזג האוויר קצת מתמתן.
2. לא השתמשנו בשלוקרים ולכל אחד היה בקבוק חצי ליטר זמין בחוץ כדי לשתות תוך כדי ולא לעשות עצירות שתייה מיותרות. גם שירותים הקפדנו לעשות במהלך ההפסקות ולא להגרר עם זה לסוף ההפסקה או למהלך ההליכה.
 
אוכל  - הלכנו על תפריט מינמלי ולצערנו לא מגוון. בערב קוסקוס עם מרק נמס בכוס או פסטה ובמהלך היום שלושה כיכרות לחם לשתי האורחות עם טחינה, ירקות, שוקולד השחר וגבינה משולשת. לעיתים היה לנו נקניק או קבנוס. לא לקחנו קופסאות שימורים. ובדרך כלל בהשכמה עשינו תה ואכלנו וופלים לפני היציאה. 
רכישת האוכל במכולת מגבילה את היציאה המוקדת בבוקר ומאריכה את הדרך ולכן ההקפצות של הרכבים היו חשובות פלוס ההגעה של המשפחה. כשהמשפחה מגיעה היא גם מביאה קניות ליומיים שאחרי וכך למעשה לא בזבזנו זמן ואנרגיות על הנושא. 
 
טרמפים זה לחלשים - כשהגענו לכביש חוקוק, פגשנו קבוצה של 4 גברים לא צעירים. אמרנו להם שאנחנו עולים לתפוס טרמפים לרכבים שלנו ומשם לדשא בגינוסר. כשהם הלכו הם צעקו לנו מלמטה "טרמפים זה לחלשים" בצחוק כמובן... שעתיים אחרי, כשאנחנו היינו כבר אחרי מקלחות ופיצות הם הגיעו. שבורים לגמרי... 
אני לא חובב קיצורים והקפצות, יש משמעות לרצף ולעשות הכל, אבל יש קטעים שצריך להבין שנמצאים על הקצה וצריך לחתוך. היו לנו 3 קטעים כאלו לאורך המסע והם קיזזו לנו 20 קילומטרים מהשביל אבל הפכו שלושה ימים שקרעו אותנו לסבירים בסופם. קטע אחד קיצרנו בדישון, שני בחוקוק ושלישי אחרי צומת המוביל.
 
תזמון המסע - בתקופת החגים הרבה אנשים מטיילים. גייסנו את המשפחה והחברים שהגיעו סה"כ 7-8 פעמים וכל פעם הביאו אוכל ואפילו הטמינו לנו מים כשהיינו צריכים. 
את שתי המכוניות שלנו הקפצנו מידי פעם וכך יצא שבמקטעים הראשונים הרבה פעמים חיכתה לנו מכונית וזה אפשר לנו ליסוע להתקלח אצל מלאך שביל כזה או אחר או להביא אוכל ושתייה קרה שהחזירה לנו את שמחת החיים.
 
תכנון מקטעים - יש מספר בעיות או קטעים ארוכים שהסוף שלהם "מיותר" כלומר הופך את היום לממש קשה ולא מצדיק. לעומת זאת יש מקטעים קצרים שאפשר להאריך. לעיתים לא ברור לי מה הסיבה שהמפה והספרים קובעים מקטע באופן מסוים.  זו  הסיבה "שהעברנו" קילומטרים מספר פעמים:
ביום הראשון הארכנו והלכנו עד מצפה לירן (הצטיידנו במים).
ביום של הר מירון המשכנו בנחל עמוד  עד הקופות ולא עצרנו בפיתול.
חתכנו ביבניאל את המקטע הארוך מהירדנית עד צומת גזית וגם נשארנו לישון בחניון מצפה כפר קיש.
בטיפוס מיגור לכרמל עצרנו בחרבת רקית למזלנו, מכיוון שההמשך איטי ויכלנו להיכנס לחושך.
ביום המחרת בירידה מהכרמל עצרנו במצפה עופר ולא המשכנו לצומת של כפר הנוער מאיר שפייה. זה יום לא קל.
אלו הדברים העיקריים.
 
חברה לילדים - יצאנו שתי משפחות, כלומר שני אבות וארבע ילדים. להרכב מורחב יש יתרונות כפי שסיכם את זה יואב: אם היינו רק אנחנו (אני, יואב ואיתמר) המסע היה נגמר אחרי יומיים. אבל יש גם חסרונות. היתרון העיקרי הוא שיש הרבה המולה ושמחה וזה כיף לילדים, מושך אותם ללכת ולמעשה מהווה את הגורם מספר אחד להצלחה של המסע. החיסרון במספר גבוה של צועדים הוא האיטיות, אי היכולת להתארח אצל מלאכי שביל בבתים פרטיים, והרבה בעיות של מריבות וכו'. חברים שמגיעים ליום-יומיים זו ברכה והיה נחמד...
 
ימי חופש - הילדים צריכים ימי חופש מפנקים. לכן פעמיים שילמנו כדי לנוח יום שלם ועוד פעם ישנו חברים. בימי המנוחה פינקנו אותם עם אוכל כדי לתת הרגשה כייפית.  
 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

וינגרטן ומלמד הבנים

-מסורת המסעות - אבות ובנים התחילה לפני שנתיים. התחלנו עם שלושה מקטעים של שביל ישראל, המשכנו עם עמק המעיינות וסוף סוף הגענו לדבר האמיתי... שביל ישראל מדן עד תל אביב.

יצאנו לדרך ולא היינו בטוחים שנצליח לעמוד במשימה אבל כפי שאתם רואים, הגענו. אנחנו - יואב, איתמר, איתמר, יונתן, אורי וערן



מספר צפיות בטיול:




טיול בארץ - שבוע ומעלה
עונה אידיאלית - חורף סתיו אביב
טיול בדרגת קושי קשה

טיול: מדן לתל אביב בשביל ישראל

22 ימים בתקופת חגי תשרי

ספטמבר-אוקטובר 2017

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על המסע:  חלום של הרבה שנים - לעשות את שביל ישראל עם הילדים. ההזדמנות הגיעה כטיול בר המצווה של איתמר, איתמר ויונתן. במקור חשבתי על חודשיים וחצי אבל כדי להתאים למציאות (עבודה שלי , בית ספר לילדים) השלמתי עם שלושה וחצי שבועות בתקופת חגי תשרי. מזג האוויר לא אידאלי כלל אבל זה מה יש...

עשינו מספר הכנות כדי לבדוק ייתכנות. אחרי שעברנו מסעות של שלושה ימים וארבע ימים, הרגשנו שאנחנו מוכנים ללכת על 300 קילומטרים מדן ועד תל אביב. ההתחלה הייתה קשה אבל ככל שמתקדמים נכנסים לשגרה ומתרגלים להליכה. חשוב לי להבהיר שהרכב כמו שלנו לא יכול להתבסס על מסע של חבר'ה צעירים שנמצאים בכושר שיא ולכן צריכים לעשות התאמות ולהבין היכן אפשר להקל כדי שהילדים לא ישברו. 
 

זמן ועונה: העונה האידאלית לשביל ישראל היא סוף החורף-תחילת האביב אבל יש אילוצים, ושלנו היו בית ספר ועבודה ולכן יצאנו בערב ראש השנה לשביל במטרה לסיים עד סוף סוכות בתל אביב. בפועל הקדמנו וסיימנו ב 22 יום את הקטע שבן דן לתל אביב. 

לינה: 13 לילות של שטח ו-8 לילות אצל חברים או מלאכי שביל, בעיקר בחדרי שביליסטים בקיבוצים או במקומות פתוחים על הדשא. המספר שלנו לא אפשר לנו לישון בבתים של אנשים שהם מלאכי שביל. לקחנו אתנו אוהלים קלים בעיקר בשביל הילדים וכמובן ציוד בישול לערב. בחלק המלילות הצטרפו אלינו חברים או משפחה וכך היה יותר נוח. בצפון הרחוק יותר עשינו הקפצות של שני הרכבים שלנו שחיכו לנו מידי פעם וזה גם הקל על סוף היום ופתח אפשרויות נסיעה להביא אוכל ולישון קצת יותר רחוק.

תכנון, קשיים ופתרונות: אתייחס בעמוד הזה רק לתכנון ולדברים העקרוניים מבלי להתייחס למסלול עצמו. אם אתם רוצים לקרוא את הפירוט היומי - כנסו לקישור.

משקל או ליתר דיוק, מה סוחבים על הגב - המשקל יכל להכריע אותנו ולכן הבנו שאנחנו צריכים להיות על מינימום ציוד ואפשרויות שיקלו עלינו לאורך הדרך. למעשה כבר ביום הראשון פגשנו שלושה מטיילים לא צעירים (חלום יום הולדת 50 של אחת מהן) שסחבו ציוד מיותר ואוכל ל-4 ימים ונשברו ביום השני.
אז אתחיל עם הציוד... לא לוקחים תרמיל גדול מידי ולא מתחילים עם גישה של לרכז הכל ואז לראות מה אפשר להוריד אלא פשוט לשים בתרמיל רק את מה שחייבים. כל אחד לקח מזרון מתנפח, שק"ש קל, סט בגדים קצרים אחד נוסף, סנדלים, כלי אוכל, פנס ראש וכמה דברים קטנים נוספים כמו אולר, מטען נייד וזהו. לקחנו ציוד קבוצתי לבישול לכולנו - סט סירים קל, גזיה ואוהל ממש קל (ללא כיסוי הגשם שלו) לכל שלושה, קרם הגנה, קצת תרופות ופלסטרים, בקבוקון לסבון כלים, סקוץ' ושמפו. וזהו. 
לא לקחנו בגדים ארוכים, לא תיק כלי רחצה, לא מגבת, גם לא ציוד גיבוי כמו סוללות, גז וכו' לא ספרים ולא שום דבר מיותר.
מבחינת אוכל, מקסימום ליומיים ולרוב ליום, כלומר בין קילו אחד לשניים אוכל. מים עד שלושה וחצי ליטרים  ובחלק מהמקומות בעיקר במישור החוף, ליטר וחצי.
 
 שביל ישראל מישור החוף
 
התרמיל - השאלנו ממשא למסע תרמילי 40-50 ליטרים של לואו אלפיין לילדים מסוג trek40:50. ובעיקר לימדנו אותם לארגן את התרמיל. יש לזה חשיבות גדולה כדי שהכל ייכנס. ואכן הכל נכנס בלי שום דבר שתלוי מבחוץ. אנשים שפגשו אותנו חשבו שאנחנו לא לוקחים את כל הדברים על הגב, אבל כן לקחנו הכל עלינו עם קצת הנחות של אוכל מכיוון שנעזרנו במשפחה וברכבים שלנו מידי פעם. לי היה חשוב שהילדים וגם אנחנו נתרגל לארוז ולקחת הכל, כל יום בלי הנחות של "בוא תיקח לי את השק שינה והמזרון היום..."
 
נהלי הליכה - חשוב לאמץ מספר הרגלים מכיוון שהעונה בה הלכנו הייתה חמה ולא אפשרה לנו לבזבז את השעות הקרירות של היום. 
1. הולכים ברצף ובקצב מהיר לפחות שעה וחצי בבוקר מבלי לעצור לשום דבר. עוד שעה הליכה נוספת ורק לאחר מכן ארוחת בוקר. אחרי ארוחת בוקר מתחיל להיות קשה ללכת ברצף והקצב יורד לעיתים עד שני קילומטרים בשעה בגלל עצירות יותר תכופות ועייפות. אחרי צהרים ניתן הרבה פעמים שוב לתת קטע ארוך כשמזג האוויר קצת מתמתן.
2. לא השתמשנו בשלוקרים ולכל אחד היה בקבוק חצי ליטר זמין בחוץ כדי לשתות תוך כדי ולא לעשות עצירות שתייה מיותרות. גם שירותים הקפדנו לעשות במהלך ההפסקות ולא להגרר עם זה לסוף ההפסקה או למהלך ההליכה.
 
אוכל  - הלכנו על תפריט מינמלי ולצערנו לא מגוון. בערב קוסקוס עם מרק נמס בכוס או פסטה ובמהלך היום שלושה כיכרות לחם לשתי האורחות עם טחינה, ירקות, שוקולד השחר וגבינה משולשת. לעיתים היה לנו נקניק או קבנוס. לא לקחנו קופסאות שימורים. ובדרך כלל בהשכמה עשינו תה ואכלנו וופלים לפני היציאה. 
רכישת האוכל במכולת מגבילה את היציאה המוקדת בבוקר ומאריכה את הדרך ולכן ההקפצות של הרכבים היו חשובות פלוס ההגעה של המשפחה. כשהמשפחה מגיעה היא גם מביאה קניות ליומיים שאחרי וכך למעשה לא בזבזנו זמן ואנרגיות על הנושא. 
 
טרמפים זה לחלשים - כשהגענו לכביש חוקוק, פגשנו קבוצה של 4 גברים לא צעירים. אמרנו להם שאנחנו עולים לתפוס טרמפים לרכבים שלנו ומשם לדשא בגינוסר. כשהם הלכו הם צעקו לנו מלמטה "טרמפים זה לחלשים" בצחוק כמובן... שעתיים אחרי, כשאנחנו היינו כבר אחרי מקלחות ופיצות הם הגיעו. שבורים לגמרי... 
אני לא חובב קיצורים והקפצות, יש משמעות לרצף ולעשות הכל, אבל יש קטעים שצריך להבין שנמצאים על הקצה וצריך לחתוך. היו לנו 3 קטעים כאלו לאורך המסע והם קיזזו לנו 20 קילומטרים מהשביל אבל הפכו שלושה ימים שקרעו אותנו לסבירים בסופם. קטע אחד קיצרנו בדישון, שני בחוקוק ושלישי אחרי צומת המוביל.
 
תזמון המסע - בתקופת החגים הרבה אנשים מטיילים. גייסנו את המשפחה והחברים שהגיעו סה"כ 7-8 פעמים וכל פעם הביאו אוכל ואפילו הטמינו לנו מים כשהיינו צריכים. 
את שתי המכוניות שלנו הקפצנו מידי פעם וכך יצא שבמקטעים הראשונים הרבה פעמים חיכתה לנו מכונית וזה אפשר לנו ליסוע להתקלח אצל מלאך שביל כזה או אחר או להביא אוכל ושתייה קרה שהחזירה לנו את שמחת החיים.
 
תכנון מקטעים - יש מספר בעיות או קטעים ארוכים שהסוף שלהם "מיותר" כלומר הופך את היום לממש קשה ולא מצדיק. לעומת זאת יש מקטעים קצרים שאפשר להאריך. לעיתים לא ברור לי מה הסיבה שהמפה והספרים קובעים מקטע באופן מסוים.  זו  הסיבה "שהעברנו" קילומטרים מספר פעמים:
ביום הראשון הארכנו והלכנו עד מצפה לירן (הצטיידנו במים).
ביום של הר מירון המשכנו בנחל עמוד  עד הקופות ולא עצרנו בפיתול.
חתכנו ביבניאל את המקטע הארוך מהירדנית עד צומת גזית וגם נשארנו לישון בחניון מצפה כפר קיש.
בטיפוס מיגור לכרמל עצרנו בחרבת רקית למזלנו, מכיוון שההמשך איטי ויכלנו להיכנס לחושך.
ביום המחרת בירידה מהכרמל עצרנו במצפה עופר ולא המשכנו לצומת של כפר הנוער מאיר שפייה. זה יום לא קל.
אלו הדברים העיקריים.
 
חברה לילדים - יצאנו שתי משפחות, כלומר שני אבות וארבע ילדים. להרכב מורחב יש יתרונות כפי שסיכם את זה יואב: אם היינו רק אנחנו (אני, יואב ואיתמר) המסע היה נגמר אחרי יומיים. אבל יש גם חסרונות. היתרון העיקרי הוא שיש הרבה המולה ושמחה וזה כיף לילדים, מושך אותם ללכת ולמעשה מהווה את הגורם מספר אחד להצלחה של המסע. החיסרון במספר גבוה של צועדים הוא האיטיות, אי היכולת להתארח אצל מלאכי שביל בבתים פרטיים, והרבה בעיות של מריבות וכו'. חברים שמגיעים ליום-יומיים זו ברכה והיה נחמד...
 
ימי חופש - הילדים צריכים ימי חופש מפנקים. לכן פעמיים שילמנו כדי לנוח יום שלם ועוד פעם ישנו חברים. בימי המנוחה פינקנו אותם עם אוכל כדי לתת הרגשה כייפית.  
 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *