נחל ציפורי שביל ישראל

מש"צים

פעם בשנה אנחנו יוצאים ל-50 קילומטרים על שביל ישראל. תמיד חוזרים לנקודה בה הפסקנו בשנה שעברה וממשיכים עוד 50 קילומטרים. התלמידים הם משצים מכיתה ט' ועד בוגרים שהיו משצים והיום הם חיילים בחופשה, סטודנטים ואף מעבר לכך. היינו קבוצה של 58 מטיילים סה"כ.

מספר צפיות בטיול:


טיול: שביל ישראל - 3 מקטעים

מצומת המוביל עד למצפה עופר - מגוון ונוח בתחבורה ציבורית

ספטמבר 2018

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על הטיול: הרבה מטיילים מחפשים אפשרות של 3 ימי טיול על שביל ישראל ולכן אני מעלה את הקטע הזה שעשינו כחלק מפרוייקט מתגלגל של 20 שנים שנקרא מסע מחש"ל - משצים ח' בשביל ישראל, בו כל שנה אנחנו עושים 50 קילומטרים. התחלנו בשנת 2014 ונסיים בשנת 2032 וחלק ממטיילי הפרויקט התחילו אותו כתלמידים בכיתה ט'-י' והיום הם כבר בצבא ועדיין מגיעים, אם הם מקבלים חופשה.

היתרון של הקטע הזה הוא הקרבה היחסית למרכז, התחבורה הציבורית שיש בנקודת ההתחלה והסוף והגיוון שיש במהלך המסע הכולל תצפיות יפהפיות לים, ביקור בכפר בדואי ודרוזי, ביקור בכפר האומנים עין הוד, מעין יפה ששוקם לאחרונה בנחל ציפורי ומבנה עתיק של טחנת הנזירים. לינה אצל מלאכי שביל ממש על השביל בלילה הראשון ביגור או בכפר חסידים ולינה בחרבת רקית בחניון נוח עם מים ושירותים ונוף יפה.  

זמן המסלול ואורכו: הלכנו 51 קילומטרים ביומיים וחצי, אפשר להגיד, מכיוון שסיימנו את היום השלישי בשעה 15:00 במצפה עופר. זה אינו הסיום הרשמי של המקטע הנמשך עוד דרומה עד סמוך לכפר הנוער מאיר שפיה. אבל לנו זה הספיק ומתחת למצפה עופר בכביש 4 יש תחבורה ציבורית. חשוב לציין שבגלל גודל הקבוצה יצאנו כל בוקר בחמש וחצי והלכנו מהר מאוד את חצי היום הראשון ולאחר מכן החום קצת הכניע אותנו והתקדמנו לאט. אידאלי לעשות את הקטע הזה בסוף החורף או תחילת האביב.

איך הגענו: לנקודת ההתחלה בצומת יפתחאל (בסמוך לצומת המוביל) יש הרבה אוטובוסים וכן לכניסה למושב צרופה בה ניתן לסיים לאחר שיורדים ממצפה עופר לכביש 4. 

המסע שלנו יום אחרי יום: 

יום ראשון למסע מצומת יפתחאל לכפר חסידים - 21 קילומטרים. 
אני מאמין שבתקופת סוף החורף והאביב היום הזה מהמם אבל גם בספטמבר למרות החום והעובדה שהמקטע חשוף ברובו לשמש יש נקודות עניין לאורכו. ניתן לקצר את המקטע במידה שאתם חוששים מאורך המסלול ואינכם מתורגלים בהליכה על ידי התחלה שלו בנקודות אחרות. למשל ניתן לדלג על העלייה הקטנה בהתחלה ולהתחיל מהיישוב אלון הגליל או להתחיל מכעביה ואני מניח שלשני היישובים האלו יש תחבורה ציבורית.  

מכיוון שהתחלנו בשעה חמש וחצי עם אור ראשון לא הרגשנו את שעת ההליכה הראשונה, ליתר דיוק שעה וחצי עד הכפר הבדואי כעביה. זו הליכה בה קצת יורדים וקצת עולים על גבעות נמוכות ובסוף משתלבים בשביל ג'יפים עד לכפר עצמו. 

עין יבקע - השביל עובר בחלק הצפוני של הכפר שנקרא ערב אל כעביה ויורד לכיוון נחל ציפורי על מדרון ההר. הירידה הראשונה ממש למטה הביאה אותנו למעיין שהפתיעה אותנו, עין יבקע. למה הפתיע ? אני זכרתי מטיול קודם את המקום כמלוכלך ועמוס. ברור שלא היה אף אחד במעיין באמצע שבוע בשעה שמונה בבוקר אבל מעבר לכך, ניקו את הג'יפה שהייתה במים ועכשיו המים היו צלולים. מכיוון שאין צל ליד המעיין וידענו שלא ניכנס בשעה הזאת של היום למים בחרנו לעצור קצת לפני בצל ולא במעיין עצמו. 

 

נחל ציפורי וטחנת הנזירים - המשכנו עוד 2 קילומטרים פחות או יותר עד מקום מקסים (כשהוא לא עמוס ומלוכלך) שנקרא טחנת הנזירים. זהו מבנה ישן של טחנת קמח שהפעילו נזירים באזור. המקום שוקן ומשמש כמקום נופש לתושבי הסביבה. יש דשא ועצים שנותנים צל ורוח נעימה למרות החום של ספטמבר והיה ממש קשה לקום מהדשא ולהמשיך ללכת. 

מים למילוי בקבוקים - מטחנת הנזירים המשכנו בטיילת לאורך המים עד למגרש החנייה של המטיילים במקום. שם יש מבנה חדש ומודרני שמיד ניתן להבין שהוא בית ספר. עלינו לשומר וביקשנו מים. אני מניח שלא היינו הראשונים מכיוון שהוא היה מתורגל בעניין וביקש שנגיע רק שני אנשים. נכנסנו למגרש כדורגל מפואר עם דשא סינטטי שמצידו השני יש ברז מים קרים בקיר. אמרנו תודה, מילאנו מים והמשכנו. אחרי הנקודה הזאת אין יותר אפשרות למלא מים.

עלייה מתמשכת - אחרי שעוזבים את נחל ציפורי מתחילים ללכת בעלייה שקצת לא נגמרת. העלייה מתונה מאוד אבל נמשכת ונמשכת ותמיד עושים אותה באמצע היום מכיוון שזה אמצע המקטע. ניסינו ללכת אותה רצוף אבל החום אילץ אותנו לעצור בצל קילומטר לפני הסוף. ידעתי גם שאין צל בסוף העלייה אלא רק כביש סואן אז עצרנו והעברנו שעתיים וחצי של שנ"צ ופעילות צהרים. למעלה הגענו לכביש מאוד ראשי שאותו היינו צריכים לחצות, ממש מלחיץ מכיוון שאנשים דוהרים שם ואים ראות טובה. בכל מקרה הלכנו בשוליים חמש דקות מזרחה עד שהגענו להמשך השביל ושם חצינו. 

הסוף שאינו נגמר - יש הרגשה שלאחר חציית הכביש הסוף קרוב. זו אשלייה! בהתחלה אכן השביל יורד ונראה שסיימנו את החלק המייגע של היום אבל בהמשך הוא נמשך עוד ועוד ולקינוח עולים לגבעה מקסימה שצופה על הנוף של מפרץ חיפה והקריות. הנקודה הזאת מאוד יפה ויש בה בור מים עתיק ומלא במים (מעופשים בעונה הזאת). גם כאן עדיין לא סיימנו מכיוון שהירידה לכפר חסידים נמשכת לפחות חצי שעה ואז הולכים עוד קילומטר וחצי בכפר עצמו. הבונוס זה המכולת הזולה שנמצאת במרכז הכפר ביכן שפונים לכיוון קיבוץ יגור. אנחנו ישנו כאן באולם ספורט. 

יום שני למסע - מכפר חסידים לחרבת רקית - 17 קילומטרים

העלייה לכרמל - התחלנו את הבוקר בהליכה מהירה של 2 קילומטרים לנקודה בה הטיפוס לכרמל מתחיל בקיבוץ יגור. עד לכאן לא הזענו... את העלייה עד לכפר הדרוזי עוספייה עשינו בשלושה קטעים. הלכנו חצי שעה ועצרנו, שוב 40 דקות ועצרנו ובסוף עוד חצי שעה עד למצפור דוד אייזן שם עשינו ארוחת בוקר. מהמצפור תוך עשר דקות אפשר להגיע למרכז הכפר, למאפיה ולמכולת. מכיוון שאנחנו היינו עם מנהלן, הוא חיכה לנו במצפור עם ארוחת בוקר וויתרנו על המאפייה בעוספיה. 
טיפ קטן - אל תילחצו מתחילת העלייה שהיא מאוד תלולה, בהמשך העלייה מתמתנת. יש עוד עלייה מפרכת אחרי החניה שבמפגש השביל עם שביל הרכב לקראת סוף העלייה אבל גם את זה עוברים. 

 

עוספיה ודלית אל כרמל - השביל חוצה את עוספיה די מהר מבלי להיכנס למרכז הכפר. הוא אמנם עובר בסמוך למאפיית רושדי ולסופר מרקט שמעבר לכביש אבל לא מקבלים כאן חוויה של כפר דרוזי. לגמרי במקרה חדר מצב של משרד החינוך סידר לנו חוויה כזאת. איך ? אז ככה... ביום בו טיילנו היה עומס חום וחדר מצב לא איפשר לטייל בבקעת אלון שהיא נמוכה יחסית. חדר מצב קשור רק למסגרות חינוכיות ולא קשור למטיילים פרטיים ולכן הוא הגוף המאשר לנו לטייל יום ביומו. לא עזרו לנו התחנונים שנחל חיק שיורד לבקעה מוצל וגם העלייה מעבר לבקעה מוצלת, לא זה לא מוחלט והיינו צריכים למצוא פתרון.

חוויה לא מתוכננת - בקיצור, עלינו על תחבורה ציבורית של אגד וירדנו במרכז דלית אל כרמל. אחרי קצת זמן חופשי במרכז הכפר שחלק מאתנו ניצלו אותו לטעום כנאפה, הלכנו לבית אוליפנט. משם המשכנו בשביל סימון אדום שיוצא מהכפר עד להר שוקף ושם מתחבר לשביל ישראל. השביל הזה גבוה יחסית ולכן גם אם יש עומס חום למטה בבקעת אלון כאן יש אפשרות לטייל במסגרת משרד החינוך (בימי עומס חום). ההופגה הזאת שכללה נסיעה בתחבורה ציבורית, כנאפה בכפר, ביקור בבית יד לבנים עשתה לנו מאוד טוב ושברה את היום. יצא מאוד מוצלח בסופו של דבר וזה לא קיצר לנו את המסלול. 

הר שוקף וחרבת רקית - הר שוקף הוא אחד המקומות היפים והמפתיעים בשביל. זה מקום לא מוכר שמגיעים אליו כמעט ורק במסגרת שביל ישראל. יש כאן תצפית מהממת לכיוון הים ממרום הכרמל וזו כבר הפעם השנייה שאני מגיע אליו לקראת שקיעה וזה מהמם. משכנו כאןאת הזמן כי היה יפה ואז יצאנו להליכה אחרונה וקצרה וחניון הלילה שלנו בחרבת רקית. חניון מסודר מאוד עם שולחנות, מים, שירותים ואף חזירה סוררת שניסתה לגנוב לנו את התיקים. בחגים וסופי שבוע המקום הומה אדם אבל ככה באמצע שבוע לא היו מסיבות והפרעות.

 

 יום שלישי למסע - מחרבת רקית למצפה עופר - 16 קילומטרים.

כללי - המקטע הזה הוא לא מקטע בפני עצמו. כעקרון על פי החלוקה שבמפות ובספרים את היום הקודם היינו צריכים לסיים למטה בחניון נחל אורן אחרי עוד כמעט שעתיים מחרבת רקית. ויתרנו מכיוון שכיף לישון ברקית וגם כל היום צריך לרוץ כדי לסיים למטה עם קבוצה של 58 אנשים. העדפנו לקחת את היום השני יותר באיזי. מכיוון שרצינו לסיים את היום השלישי בשעה 15:00 היה ברור שלא נספיק יותר מאשר עד מצפה עופר וגם זה בלחץ ועם תיחמון קטן של הליכה במטעי הבננות במקום בשביל שעובר על המדרון והוא הרבה יותר איטי.

הירידה מהכרמל - ההתחלה נראית מהירה יחסית ונראה שתוך שעה וקצת יורדים למטה. לכן הקטע האחרון בירידה מפתיע עם ירידות על סלעים טיפה מאתגרות אבל הנוף יפה מאוד והירידה מעניינת... במהלך הירידה ראינו מלמעלה שני חזירי בר וזה סיכם לנו 3 סה"כ במהלך הטיול. הגענו לחניון נחל אורן בו יש מים, שולחנות ושירותים מסודרים אפילו עם נייר טואלט. המקום גדול ולא כייפי לעצירה וגם מיהרנו, אז אכלנו והמשכנו.

 

רכס אצבע עד לעין הוד - השלב הראשון של העלייה  לרכס מסתיים בלי אוויר במערת אצבע, אפשר להיכנס. נחמד... לאחר מכן העלייה הופכת למתונה יותר אבל צריך לעלות עוד כמה עשרות מטרים לראש הרכס. בדרך יש תצפיות יפות שבאחת מהן עצרנו. סתם כך על סלעים מול הנוף בשמש אבל היה יפה. כשירדנו לכיוון עין הוד כבר הרגשנו את העייפות של שלושת הימים ובעיקר את השמש הקופחת על הראש. החבר'ה התחילו להשתרך והייתה אויירת סוף קורס מטעה. מטעה מכיוון שעדיין היו לנו 8 קילומטרים על מצפה עופר. עין הוד הוא מקום יפה ואפילו תלמידים שאינם חובבי אומנות נהנו מהיצירות בכל פינה. דילגנו על המכולת בגלל מחסור בזמן והמשכנו בשביל דרומה.

קטע אחרון ודי שובר - אחרי הליכה של עשר דקות עברנו ליד חאן יותם. זהו חאן מדליק שמארח שביליסטים באווירה אחרת. אם הייתי לבד הייתי מסיים את היום הקודם כאן אבל זה לא היה המצב. השביל באזור הזה מאוד מבאס וכבר שינו את התוואי בשנה האחרונה כדי להפחית את הבאסה אבל לא עד הסוף... עד לפני שנה השביל כבר כאן עלה למדרון מעל המישור והתחיל לג'עג'ע על הרכס עם עליות וירידות בשמש והרבה סלעים. השינוי בעצם הוריד אותו לקטע מסויים למטעים שבהם השביל מישורי ומהיר מאוד. בשלב מסויים השביל חוזר למדרון אבל אנחנו החלטנו שלאור הלחץ בזמן והעייפות נמשיך ללכת במטעים בהם קצב ההליכה כמעט כפול מאשר במדרון. דהרנו קצת דרך גדרות, אבל לא עשינו חס וחלילה נזק והתחברנו לשביל ישראל ממש לפני השלוחה שמצפה עופר נמצא עליה. הגענו עם הלשון בחוץ אבל עם הרבה אדרנלין של התלהבות לסיים את המסלול ולא לעצור סתם באיזה צומת בדרך. אמנם לא כולם חלקו את ההתלהבות הזאת אבל עשינו את זה כקבוצה וזה היה מרשים ומגבש. זהו...

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מש"צים

פעם בשנה אנחנו יוצאים ל-50 קילומטרים על שביל ישראל. תמיד חוזרים לנקודה בה הפסקנו בשנה שעברה וממשיכים עוד 50 קילומטרים. התלמידים הם משצים מכיתה ט' ועד בוגרים שהיו משצים והיום הם חיילים בחופשה, סטודנטים ואף מעבר לכך. היינו קבוצה של 58 מטיילים סה"כ.



מספר צפיות בטיול:




עונה אידיאלית - חורף סתיו אביב
טיול בדרגת קושי קשה

טיול: שביל ישראל - 3 מקטעים

מצומת המוביל עד למצפה עופר

ספטמבר 2018

כותב: אורי מלמד

כמה מילים על הטיול: הרבה מטיילים מחפשים אפשרות של 3 ימי טיול על שביל ישראל ולכן אני מעלה את הקטע הזה שעשינו כחלק מפרוייקט מתגלגל של 20 שנים שנקרא מסע מחש"ל - משצים ח' בשביל ישראל, בו כל שנה אנחנו עושים 50 קילומטרים. התחלנו בשנת 2014 ונסיים בשנת 2032 וחלק ממטיילי הפרויקט התחילו אותו כתלמידים בכיתה ט'-י' והיום הם כבר בצבא ועדיין מגיעים, אם הם מקבלים חופשה.

היתרון של הקטע הזה הוא הקרבה היחסית למרכז, התחבורה הציבורית שיש בנקודת ההתחלה והסוף והגיוון שיש במהלך המסע הכולל תצפיות יפהפיות לים, ביקור בכפר בדואי ודרוזי, ביקור בכפר האומנים עין הוד, מעין יפה ששוקם לאחרונה בנחל ציפורי ומבנה עתיק של טחנת הנזירים. לינה אצל מלאכי שביל ממש על השביל בלילה הראשון ביגור או בכפר חסידים ולינה בחרבת רקית בחניון נוח עם מים ושירותים ונוף יפה.  

זמן המסלול ואורכו: הלכנו 51 קילומטרים ביומיים וחצי, אפשר להגיד, מכיוון שסיימנו את היום השלישי בשעה 15:00 במצפה עופר. זה אינו הסיום הרשמי של המקטע הנמשך עוד דרומה עד סמוך לכפר הנוער מאיר שפיה. אבל לנו זה הספיק ומתחת למצפה עופר בכביש 4 יש תחבורה ציבורית. חשוב לציין שבגלל גודל הקבוצה יצאנו כל בוקר בחמש וחצי והלכנו מהר מאוד את חצי היום הראשון ולאחר מכן החום קצת הכניע אותנו והתקדמנו לאט. אידאלי לעשות את הקטע הזה בסוף החורף או תחילת האביב.

איך הגענו: לנקודת ההתחלה בצומת יפתחאל (בסמוך לצומת המוביל) יש הרבה אוטובוסים וכן לכניסה למושב צרופה בה ניתן לסיים לאחר שיורדים ממצפה עופר לכביש 4. 

המסע שלנו יום אחרי יום: 

יום ראשון למסע מצומת יפתחאל לכפר חסידים - 21 קילומטרים. 
אני מאמין שבתקופת סוף החורף והאביב היום הזה מהמם אבל גם בספטמבר למרות החום והעובדה שהמקטע חשוף ברובו לשמש יש נקודות עניין לאורכו. ניתן לקצר את המקטע במידה שאתם חוששים מאורך המסלול ואינכם מתורגלים בהליכה על ידי התחלה שלו בנקודות אחרות. למשל ניתן לדלג על העלייה הקטנה בהתחלה ולהתחיל מהיישוב אלון הגליל או להתחיל מכעביה ואני מניח שלשני היישובים האלו יש תחבורה ציבורית.  

מכיוון שהתחלנו בשעה חמש וחצי עם אור ראשון לא הרגשנו את שעת ההליכה הראשונה, ליתר דיוק שעה וחצי עד הכפר הבדואי כעביה. זו הליכה בה קצת יורדים וקצת עולים על גבעות נמוכות ובסוף משתלבים בשביל ג'יפים עד לכפר עצמו. 

עין יבקע - השביל עובר בחלק הצפוני של הכפר שנקרא ערב אל כעביה ויורד לכיוון נחל ציפורי על מדרון ההר. הירידה הראשונה ממש למטה הביאה אותנו למעיין שהפתיעה אותנו, עין יבקע. למה הפתיע ? אני זכרתי מטיול קודם את המקום כמלוכלך ועמוס. ברור שלא היה אף אחד במעיין באמצע שבוע בשעה שמונה בבוקר אבל מעבר לכך, ניקו את הג'יפה שהייתה במים ועכשיו המים היו צלולים. מכיוון שאין צל ליד המעיין וידענו שלא ניכנס בשעה הזאת של היום למים בחרנו לעצור קצת לפני בצל ולא במעיין עצמו. 

 

נחל ציפורי וטחנת הנזירים - המשכנו עוד 2 קילומטרים פחות או יותר עד מקום מקסים (כשהוא לא עמוס ומלוכלך) שנקרא טחנת הנזירים. זהו מבנה ישן של טחנת קמח שהפעילו נזירים באזור. המקום שוקן ומשמש כמקום נופש לתושבי הסביבה. יש דשא ועצים שנותנים צל ורוח נעימה למרות החום של ספטמבר והיה ממש קשה לקום מהדשא ולהמשיך ללכת. 

מים למילוי בקבוקים - מטחנת הנזירים המשכנו בטיילת לאורך המים עד למגרש החנייה של המטיילים במקום. שם יש מבנה חדש ומודרני שמיד ניתן להבין שהוא בית ספר. עלינו לשומר וביקשנו מים. אני מניח שלא היינו הראשונים מכיוון שהוא היה מתורגל בעניין וביקש שנגיע רק שני אנשים. נכנסנו למגרש כדורגל מפואר עם דשא סינטטי שמצידו השני יש ברז מים קרים בקיר. אמרנו תודה, מילאנו מים והמשכנו. אחרי הנקודה הזאת אין יותר אפשרות למלא מים.

עלייה מתמשכת - אחרי שעוזבים את נחל ציפורי מתחילים ללכת בעלייה שקצת לא נגמרת. העלייה מתונה מאוד אבל נמשכת ונמשכת ותמיד עושים אותה באמצע היום מכיוון שזה אמצע המקטע. ניסינו ללכת אותה רצוף אבל החום אילץ אותנו לעצור בצל קילומטר לפני הסוף. ידעתי גם שאין צל בסוף העלייה אלא רק כביש סואן אז עצרנו והעברנו שעתיים וחצי של שנ"צ ופעילות צהרים. למעלה הגענו לכביש מאוד ראשי שאותו היינו צריכים לחצות, ממש מלחיץ מכיוון שאנשים דוהרים שם ואים ראות טובה. בכל מקרה הלכנו בשוליים חמש דקות מזרחה עד שהגענו להמשך השביל ושם חצינו. 

הסוף שאינו נגמר - יש הרגשה שלאחר חציית הכביש הסוף קרוב. זו אשלייה! בהתחלה אכן השביל יורד ונראה שסיימנו את החלק המייגע של היום אבל בהמשך הוא נמשך עוד ועוד ולקינוח עולים לגבעה מקסימה שצופה על הנוף של מפרץ חיפה והקריות. הנקודה הזאת מאוד יפה ויש בה בור מים עתיק ומלא במים (מעופשים בעונה הזאת). גם כאן עדיין לא סיימנו מכיוון שהירידה לכפר חסידים נמשכת לפחות חצי שעה ואז הולכים עוד קילומטר וחצי בכפר עצמו. הבונוס זה המכולת הזולה שנמצאת במרכז הכפר ביכן שפונים לכיוון קיבוץ יגור. אנחנו ישנו כאן באולם ספורט. 

יום שני למסע - מכפר חסידים לחרבת רקית - 17 קילומטרים

העלייה לכרמל - התחלנו את הבוקר בהליכה מהירה של 2 קילומטרים לנקודה בה הטיפוס לכרמל מתחיל בקיבוץ יגור. עד לכאן לא הזענו... את העלייה עד לכפר הדרוזי עוספייה עשינו בשלושה קטעים. הלכנו חצי שעה ועצרנו, שוב 40 דקות ועצרנו ובסוף עוד חצי שעה עד למצפור דוד אייזן שם עשינו ארוחת בוקר. מהמצפור תוך עשר דקות אפשר להגיע למרכז הכפר, למאפיה ולמכולת. מכיוון שאנחנו היינו עם מנהלן, הוא חיכה לנו במצפור עם ארוחת בוקר וויתרנו על המאפייה בעוספיה. 
טיפ קטן - אל תילחצו מתחילת העלייה שהיא מאוד תלולה, בהמשך העלייה מתמתנת. יש עוד עלייה מפרכת אחרי החניה שבמפגש השביל עם שביל הרכב לקראת סוף העלייה אבל גם את זה עוברים. 

 

עוספיה ודלית אל כרמל - השביל חוצה את עוספיה די מהר מבלי להיכנס למרכז הכפר. הוא אמנם עובר בסמוך למאפיית רושדי ולסופר מרקט שמעבר לכביש אבל לא מקבלים כאן חוויה של כפר דרוזי. לגמרי במקרה חדר מצב של משרד החינוך סידר לנו חוויה כזאת. איך ? אז ככה... ביום בו טיילנו היה עומס חום וחדר מצב לא איפשר לטייל בבקעת אלון שהיא נמוכה יחסית. חדר מצב קשור רק למסגרות חינוכיות ולא קשור למטיילים פרטיים ולכן הוא הגוף המאשר לנו לטייל יום ביומו. לא עזרו לנו התחנונים שנחל חיק שיורד לבקעה מוצל וגם העלייה מעבר לבקעה מוצלת, לא זה לא מוחלט והיינו צריכים למצוא פתרון.

חוויה לא מתוכננת - בקיצור, עלינו על תחבורה ציבורית של אגד וירדנו במרכז דלית אל כרמל. אחרי קצת זמן חופשי במרכז הכפר שחלק מאתנו ניצלו אותו לטעום כנאפה, הלכנו לבית אוליפנט. משם המשכנו בשביל סימון אדום שיוצא מהכפר עד להר שוקף ושם מתחבר לשביל ישראל. השביל הזה גבוה יחסית ולכן גם אם יש עומס חום למטה בבקעת אלון כאן יש אפשרות לטייל במסגרת משרד החינוך (בימי עומס חום). ההופגה הזאת שכללה נסיעה בתחבורה ציבורית, כנאפה בכפר, ביקור בבית יד לבנים עשתה לנו מאוד טוב ושברה את היום. יצא מאוד מוצלח בסופו של דבר וזה לא קיצר לנו את המסלול. 

הר שוקף וחרבת רקית - הר שוקף הוא אחד המקומות היפים והמפתיעים בשביל. זה מקום לא מוכר שמגיעים אליו כמעט ורק במסגרת שביל ישראל. יש כאן תצפית מהממת לכיוון הים ממרום הכרמל וזו כבר הפעם השנייה שאני מגיע אליו לקראת שקיעה וזה מהמם. משכנו כאןאת הזמן כי היה יפה ואז יצאנו להליכה אחרונה וקצרה וחניון הלילה שלנו בחרבת רקית. חניון מסודר מאוד עם שולחנות, מים, שירותים ואף חזירה סוררת שניסתה לגנוב לנו את התיקים. בחגים וסופי שבוע המקום הומה אדם אבל ככה באמצע שבוע לא היו מסיבות והפרעות.

 

 יום שלישי למסע - מחרבת רקית למצפה עופר - 16 קילומטרים.

כללי - המקטע הזה הוא לא מקטע בפני עצמו. כעקרון על פי החלוקה שבמפות ובספרים את היום הקודם היינו צריכים לסיים למטה בחניון נחל אורן אחרי עוד כמעט שעתיים מחרבת רקית. ויתרנו מכיוון שכיף לישון ברקית וגם כל היום צריך לרוץ כדי לסיים למטה עם קבוצה של 58 אנשים. העדפנו לקחת את היום השני יותר באיזי. מכיוון שרצינו לסיים את היום השלישי בשעה 15:00 היה ברור שלא נספיק יותר מאשר עד מצפה עופר וגם זה בלחץ ועם תיחמון קטן של הליכה במטעי הבננות במקום בשביל שעובר על המדרון והוא הרבה יותר איטי.

הירידה מהכרמל - ההתחלה נראית מהירה יחסית ונראה שתוך שעה וקצת יורדים למטה. לכן הקטע האחרון בירידה מפתיע עם ירידות על סלעים טיפה מאתגרות אבל הנוף יפה מאוד והירידה מעניינת... במהלך הירידה ראינו מלמעלה שני חזירי בר וזה סיכם לנו 3 סה"כ במהלך הטיול. הגענו לחניון נחל אורן בו יש מים, שולחנות ושירותים מסודרים אפילו עם נייר טואלט. המקום גדול ולא כייפי לעצירה וגם מיהרנו, אז אכלנו והמשכנו.

 

רכס אצבע עד לעין הוד - השלב הראשון של העלייה  לרכס מסתיים בלי אוויר במערת אצבע, אפשר להיכנס. נחמד... לאחר מכן העלייה הופכת למתונה יותר אבל צריך לעלות עוד כמה עשרות מטרים לראש הרכס. בדרך יש תצפיות יפות שבאחת מהן עצרנו. סתם כך על סלעים מול הנוף בשמש אבל היה יפה. כשירדנו לכיוון עין הוד כבר הרגשנו את העייפות של שלושת הימים ובעיקר את השמש הקופחת על הראש. החבר'ה התחילו להשתרך והייתה אויירת סוף קורס מטעה. מטעה מכיוון שעדיין היו לנו 8 קילומטרים על מצפה עופר. עין הוד הוא מקום יפה ואפילו תלמידים שאינם חובבי אומנות נהנו מהיצירות בכל פינה. דילגנו על המכולת בגלל מחסור בזמן והמשכנו בשביל דרומה.

קטע אחרון ודי שובר - אחרי הליכה של עשר דקות עברנו ליד חאן יותם. זהו חאן מדליק שמארח שביליסטים באווירה אחרת. אם הייתי לבד הייתי מסיים את היום הקודם כאן אבל זה לא היה המצב. השביל באזור הזה מאוד מבאס וכבר שינו את התוואי בשנה האחרונה כדי להפחית את הבאסה אבל לא עד הסוף... עד לפני שנה השביל כבר כאן עלה למדרון מעל המישור והתחיל לג'עג'ע על הרכס עם עליות וירידות בשמש והרבה סלעים. השינוי בעצם הוריד אותו לקטע מסויים למטעים שבהם השביל מישורי ומהיר מאוד. בשלב מסויים השביל חוזר למדרון אבל אנחנו החלטנו שלאור הלחץ בזמן והעייפות נמשיך ללכת במטעים בהם קצב ההליכה כמעט כפול מאשר במדרון. דהרנו קצת דרך גדרות, אבל לא עשינו חס וחלילה נזק והתחברנו לשביל ישראל ממש לפני השלוחה שמצפה עופר נמצא עליה. הגענו עם הלשון בחוץ אבל עם הרבה אדרנלין של התלהבות לסיים את המסלול ולא לעצור סתם באיזה צומת בדרך. אמנם לא כולם חלקו את ההתלהבות הזאת אבל עשינו את זה כקבוצה וזה היה מרשים ומגבש. זהו...

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *