שחר

בגיל 28 גיליתי שכנראה בחרתי ללמוד מקצוע שאני לא מתחבר אליו. לקחתי פסק זמן מהעבודה ונסעתי לחו"ל. התחלתי בוייטנאם והתלבטתי לאן להמשיך. האפשרויות היו סין או הפיליפינים. בחרתי לטוס לפיליפינים. בשבועיים הראשונים טיילתי עם שני חברים מהארץ ולאחר מכן לבד.

מספר צפיות בטיול:


אסיה המזרח הרחוק


טיול: הפיליפינים בחודשיים

קצר בסיקיהור וקאמיגין ומעל חודש בשירגאו

אפריל-מאי 2018

טייל וסיפר: שחר ניסנבוים

כמה מילים על הטיול: הייתי חודשיים בפיליפינים. האנשים כאן ממש נחמדים וקל לתקשר איתם מכיוון שהם דוברי אנגלית. הם מאוד אוהבים את ישראל גם מכיוון הדת, מכיוון שהם נוצרים קתולים שמרגישים מחוברים לארץ הקודש,  וגם בזכות העזרה שהם קיבלו מאתנו במספר אסונות שפקדו אותם. הם מאוד מערביים יחסית למדינות אחרות במזרח, זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים ובין היתר בשפה ובאוכל למשל.

יש כאן חופים מדהימים, אווירה של חופש וגם מאוד זול כאן למרות שחושבים אחרת. הטיול בפיליפינים היה לי יותר זול מהטיול בוויטנאם.

תכנית הטיול:
3 ימים באי סיקיהור siquijor – באי יש הרבה הוסטלים והוא מרגיש כמו מקום של תרמיליאים
4 ימים באי קאמיגין camiguin – שנורקלינג בשונית מדהימה ו-Boodle fight שזה ארוחה מסורתית שבה אוכלים עם הידיים.
חודש ועשרה ימים באי שירגאו Siargao – הוסטל שעשה לי את החוויה, גלישה, מסיבות והרבה ביחד.
5 ימים במנילה – בעיקר מסיבות, יומיים בפוארטו גאלרה Puerto Galera – אין מה לעשות שם, 5 ימים בדרכים ובהמתנות.

ניידות בפיליפינים: רפובליקת הפיליפינים מורכבת מאלפי איים ולכן ההתניידות כאן מורכבת מטיסות, הפלגות והשכרת קטנועים/אופנועים באיים עצמם. זה אחד המרכיבים היקרים בעלות הטיול הפיליפינים. הגעתי בטיסה למנילה והיעד הראשון שלי היו שני איים שנמצאים 750 קילומטרים דרומה, לכן טסתי לעיר גדולה בדרום, Cagayan, ומשם התניידתי באוטובוס ובעיקר בספינות. הייתי יכול להמשיך להתנייד בספינות כאן ורק בסוף לחזור למנילה אבל כדי להמשיך עוד קצת עם החברים שלי, טסתי למנילה ואז חזרתי לאזור. אפשר למצוא טיסות פנימיות בפיליפינים ב 40-60 דולר בהזמנה של חודש מראש או פחות או יותר 120 דולר בהזמנה של שבוע מראש. שייט ברמה מקומית ממקום למקום בטווחים של 100-200 קילומטרים זה 15 עד 40 שקלים. אוטובוסים מאוד זולים והשכרת קטנוע באי עולה 15 שקלים ליום. 

עלויות: הייתי חודשיים בפיליפינים שמתוכם 40 יום נשארתי באותו מקום ולכן הטיול שלי היה זול. ב-20 שקלים ללילה קיבלתי מזרון וישנתי על גג עם עוד מטיילים אחרים. ההוצאה היומית שלי באי שירגאו בו הייתי 40 ימים הייתה 70 שקלים ליום שכללו לינה, אוכל, השכרת גלשן ומסיבה ואלכוהול בערב.
כשהיינו באיים הקטנים ועשינו פעילויות כמו שייט לאי אחר אז ההוצאות עולות. הטיסה לכאן מהארץ יקרה מאוד וכמובן שהטיסות הפנימיות הן מרכיב מרכזי. הרבה מטיילים רואים בפיליפינים מקום יקר בגלל השילוב של הטיסות והלינה בריזורטים יקרים ולא בהוסטלים.

 

הטיול שלי

קאמיגין camiguin

קאמיגין זה אי בלי סצינה של תרמילאים כמו שני האיים האחרים בהם הייתי (שירגאו וסיקיהור). יש פחות הוסטלים ויותר ריזורטים מפוארים אבל דווקא כאן יש מקום שעובר מפה לאוזן או ליתר דיוק בקבוצות פייסבוק למיניהן של בחורה ממש נחמדה שאוהבת ישראלים ויש אצלה בסיס ישראלי יציב, Jello's Sea Cottage. ג'לו ממש נחמדה ומאוד אהבנו אותה. היא ארגנה לנו כל מה שהיינו צריכים. רצינו לשכור אופנועים והיא דאגה לזה. עשינו Island hopping שזה טיול בין איים היא ארגנה. התחברנו אליה כל כך טוב עד שהיא הזמינה אותנו לבית שלה וזו גם הייתה חוויה בפני עצמה.

 

Island hopping – המושג עצמו מתייחס לחציית האוקייאנוס על ידי הפלגות קצרות בין איים אבל כאן זה שם כולל לטיול לאיים מרוחקים יותר. כאמור ג'לו ארגנה לנו סירה ושטנו לאי עם שונית מדהימה בה עשינו שנורקלינג. כאן פגשנו עוד משהו מקומי מיוחד שנקרא Boodle fight. זו ארוחה מיוחדת בה עומדים סביב שולחן שעליו עלי בננה ועליהם פרוס האוכל ואוכלים עם הידיים. השם המוזר קשור לכך שזה מנהג צבאי, כלומר מן ארוחה של חיילים שעומדים כתף ליד כתף ואוכלים עם הידיים. היום בפיליפינים עושים את זה באירועים חגיגיים ומגישים אוכל מעולה כמו הדגים הטריים שאנחנו אכלנו. כמובן שלתיירים זו אטרקציה ועושים אותה כחלק מטיול מאורגן.

 

איך הגעתי לכאן ? ממנילה לקחתי טיסה ל - Cagayan de Oro, זו עיר יחסית גדולה באי/אזור שנקרא Mindanao - אנשים נמנעים מלהגיע לאזור הזה (דרום פיליפינים) כי אומרים שיש שם פעילות חזקה של דאעש. מהשדה תעופה לעיר היו בערך 5 מחסומים צבאיים ובכללי יש שם אבטחה בכל מקום, פחות סימפטי אבל גם נחמד לראות ויוצא הרבה יותר זול. בעיר Cagayan אין יותר מידי מה לעשות, בלילה הגעתי לאזור פאבים שהייתה שם הופעה חיה, אבל די ריק מאנשים. בבוקר לקחתי אוטובוס לBalingoan, ומשם סירה ראשונה לCamiguin שמה חבר שלי אסף אותי על קטנוע.

סיקיהור siquijor

זהו אי קטן, די מתוייר שבו יש הרבה הוסטלים למטיילים בתקציב נמוך אבל גם מקומות יוקרתיים כמובן. יש באי מספר מפלים ובריכות טבעיות שאליהם מטיילים בדרך כלל על גבי אופנועים. יש חופים שבהם יש צוקים ומהם קופצים למים וכמובן סתם להיזרק על החוף. שכרנו אופנועים וטיילנו באי. הייתה לנו גם תאונה שבנס לא נגמרה באסון. ילדים מקומיים נסעו על סקייטבורד בירידה ואחד מהם פשוט שינה כיוון מבלי שראה שאנחנו מאחוריו ונכנס באופנוע שלנו. היינו בטוחים שדרסנו אותו לרגע אבל התקרית נגמרה בלי נפגעים בצורה רצינית.

בגלל התאונה לא הגענו למפל שרצינו לראות ששמו Cambugahay Falls‏ אבל קיבלנו חוויה אחרת יותר מאוחר. בלילה נסענו על האופנועים והתרחקנו מההוסטל שלנו. עברנו בכפר קטן וממגרש הכדורסל שמענו מוסיקה. עצרנו והסתבר שיש שם מסיבה מקומית קטנה עם די.ג'יי וכמה ילדים מהכפר. הצטרפנו והשתלבנו והיה ממש כיף.

איך הגענו ? מ - Camiguin לקחנו סירה לאי בוהול, לעיר Tagbilaran, ובבוקר לקחנו סירה נוספת לSiquijor

שירגאו  Siargao

האי שירגאו היה ההיילייט של הטיול שלי בפיליפינים. מבחינתי מה שעשה לי את זה כאן היה ההוסטל בו התארחתי, סופטה - Soffta Surf Ranch, שזה מקום שהרבה מאלו שעובדים בו ומתארחים בו הם אמנים ומוסיקאים. וכל ערב כולם, אולי 30 מטיילים מכל העולם, יושבים, מנגנים בגיטרות וכל מיני כלים אחרים, שותים ואחרי זה הולכים כולם ביחד למסיבה ובבוקר כולם הולכים ביחד לגלוש. פשוט גן עדן.

 

אין לי מושג איך הגוף שלי עמד בזה 40 ימים. הייתי ישן בממוצע 4 שעות בלילה. קם בבוקר די מוקדם כדי ללכת לגלוש. אחרי זה בערב יושבים בסופטה ומנגנים ובלילה מסיבות. וכל זה תמיד עם די הרבה אלכוהול, בעיקר רום מקומי שעולה 6 שקלים לבקבוק.

מבחינת גלישה, לא גלשתי מעולם. כאן התחלתי והגלים כאן לא תמיד מתאימים לטירונים כמוני ושתיתי די הרבה מי ים. הרבה פעמים התרסקתי אבל היה כיף בעיקר כי היינו המון חבר'ה ביחד. היה קטע כזה שהייתי מסתכל ימינה ושמאלה בליין אפ כשממתינים לגל ורואה עשרים אנשים סביבי מסופטה.

פעם בשבוע הייתה מגיעה חברה של הבעלים ועושה לנו ארוחה טעימה בטירוף וכל אחד היה  שם קצת כסף על עלויות המוצרים. בלילה האחרון שלנו היא הביאה חזיר, ליתר דיוק חזירון קומפלט וככה בישלה אותו וגם הגישה אותו. היה מטורף.

 

אחת החוויות הרציניות שלי בשירגאו הייתה צפייה בקרב תרנגולים. מסתבר שזה בילוי פופולרי בפיליפינים שמלווה גם בהימורים לפעמים על סכומי כסף גדולים מאוד. הלכתי עם חבר מקומי פעמיים לקרבות האלו. בפעם הראשונה הייתי שעתיים ובפעם השנייה פתאום קלטתי שאני שם כבר 10 שעות.

העניין הוא כזה... לא אכנס לתיאור פלסטי יותר מידי של איך גורמים לתרנגולים להיות עצבניים ואיך הם דוקרים אחד את השני עם סכינים שמוצמדות לרגליים שלהם, זה אכזרי. אבל בניגוד לתאילנד בה מתאכזרים לפילים כדי לספק תיירים, כאן זה משהו מקומי לגמרי ואני הייתי הזר היחיד.

בכל מקרה כשמתחיל הקרב הצופים מתחילים לחפש בן זוג להימורים. כולם צועקים ימין Tama או שמאל Kaliwa בפיליפינית. אם אתה רוצה להמר על התרנגולת השמאלית ומצאת מישהו שרוצה להמר על התרנגול הימני קובעים סכום וזה סגור. אין דבר כזה שמישהו לא משלם אפילו עם הסגירה הייתה רק בצעקה והצלבת עיניים עם מישהו שנמצא רחוק ממך. בפעם השנייה שהייתי זה היה ממש סבב אזורי של קרבות ואנשים הימרו על סכומים פסיכיים כמו 7000 שקלים.

 

איך הגעתי ? ממנילה לקחתי טיסה ל - Cebu, רציתי לתפוס סירה מCebu לSurigao City, ומשם סירה נוספת לSiargao, אבל אחרי יומיים שהסירה הייתה מלאה החלטתי שנמאס לי וטסתי מCebu לSiargao. 

מנילה

מטיילים אף פעם כמעט לא נשארים במנילה הבירה של הפיליפינים. כשלחוצים בזמנים באמת אולי חבל לבזבז את הזמן ולהיות בעיר במקום על אחד האיים. אנחנו היינו בגישה קצת אחרת וכך יצא שהיינו בעיר 5 ימים וכל ערב היינו יוצאים למסיבה במועדון מקומי. 

אחת החוויות שלי במנילה הייתה ההופעה של ברונו מארס. מסתבר שהוא רבע פיליפיני מצד אימו (ורבע יהודי אשכנזי מצד אביו) ולכן הוא זמר נערץ בפיליפינים. אני חושב ש-80% מהקהל היו נערות פיליפיניות שלא הפסיקו לצרוח והיה משעשע. חוויה נוספת במנילה הייתה עוקץ קטן שניסו לעשות לי כשהייתי לבדי.

 

הסתובבתי בקניון והחולצה שלי פלוס עוד כמה דברים כנראה שידרו שאני ישראלי. ניגש אלי בחור וסיפר שאחותו מנסה למלא טפסים כדי לעבוד בארץ ושאל אם אכפת לי לבוא לעזור לה למלא את הטפסים. נסענו בתחבורה ציבורית לבית שלו והאחות לא הייתה. במקומה קיבלתי את הדוד שלו שמסתבר שהוא שחקן קלפים במשחקי הימורים. הם ניסו ללמד אותי משחק בינתיים, עד שהאחות תגיע, וגילו לי שממש ברגעים אלו מגיע אליהם שחקן שהם חייבים לו כסף ואני חייב לעזור להם להרוויח ממנו. הם רצו ללמד אותי טריקים של רמאויות קטנות במשחק הקלפים וכך אוכל לשתף איתם פעולה כדי להוציא מבעל החוב את הכסף.

היה נראה שגם הם לא מצליחים להבין לגמרי את הפואנטה של העוקץ שהם עושים לי ומסתבכים עם עצמם. לא נלחצתי מכיוון שהם נראו חובבנים לגמרי בענייני עקיצות. וכשבעל החוב הגיע פשוט קמתי והלכתי. יותר מאוחר ראיתי את הבחור החביב עם האחות הדמיונית ממשיך להסתובב בקניון עם חליפה ולצוד קורבנות.

PUERTO GALERA

פוארטו גלרה היה יעד זניח מבחינתי בטיול. אם הייתי מגיע לכאן הייתי ממש משתעמם ולא מוצא את עצמי, עם החברים שלי זה עבר סביר. אין בעיירה הזאת שום דבר מיוחד ומלהיב מלבד סצינה מאוד רצינית של טרנס ג'נדרים. בשום מקום אחר בעולם לא ראיתי קטע כזה, פשוט כל הברים מלאים בטרנס ג'נדרים ועם או בלי קשר יש אווירה קצת מפוקפקת בכל האזור. היינו לילה אחד והמשכנו משם.

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שחר

בגיל 28 גיליתי שכנראה בחרתי ללמוד מקצוע שאני לא מתחבר אליו. לקחתי פסק זמן מהעבודה ונסעתי לחו"ל. התחלתי בוייטנאם והתלבטתי לאן להמשיך. האפשרויות היו סין או הפיליפינים. בחרתי לטוס לפיליפינים. בשבועיים הראשונים טיילתי עם שני חברים מהארץ ולאחר מכן לבד.



מספר צפיות בטיול:




אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל -מעל חודש

טיול: הפיליפינים בחודשיים

קצר בסיקיהור וקאמיגין ומעל חודש בשירגאו

אפריל-מאי 2018

טייל וסיפר: שחר ניסנבוים

כמה מילים על הטיול: הייתי חודשיים בפיליפינים. האנשים כאן ממש נחמדים וקל לתקשר איתם מכיוון שהם דוברי אנגלית. הם מאוד אוהבים את ישראל גם מכיוון הדת, מכיוון שהם נוצרים קתולים שמרגישים מחוברים לארץ הקודש,  וגם בזכות העזרה שהם קיבלו מאתנו במספר אסונות שפקדו אותם. הם מאוד מערביים יחסית למדינות אחרות במזרח, זה בא לידי ביטוי בהרבה דברים ובין היתר בשפה ובאוכל למשל.

יש כאן חופים מדהימים, אווירה של חופש וגם מאוד זול כאן למרות שחושבים אחרת. הטיול בפיליפינים היה לי יותר זול מהטיול בוויטנאם.

תכנית הטיול:
3 ימים באי סיקיהור siquijor – באי יש הרבה הוסטלים והוא מרגיש כמו מקום של תרמיליאים
4 ימים באי קאמיגין camiguin – שנורקלינג בשונית מדהימה ו-Boodle fight שזה ארוחה מסורתית שבה אוכלים עם הידיים.
חודש ועשרה ימים באי שירגאו Siargao – הוסטל שעשה לי את החוויה, גלישה, מסיבות והרבה ביחד.
5 ימים במנילה – בעיקר מסיבות, יומיים בפוארטו גאלרה Puerto Galera – אין מה לעשות שם, 5 ימים בדרכים ובהמתנות.

ניידות בפיליפינים:  
רפובליקת הפיליפינים מורכבת מאלפי איים ולכן ההתניידות כאן מורכבת מטיסות, הפלגות והשכרת קטנועים/אופנועים באיים עצמם. זה אחד המרכיבים היקרים בעלות הטיול הפיליפינים. הגעתי בטיסה למנילה והיעד הראשון שלי היו שני איים שנמצאים 750 קילומטרים דרומה, לכן טסתי לעיר גדולה בדרום, Cagayan, ומשם התניידתי באוטובוס ובעיקר בספינות. הייתי יכול להמשיך להתנייד בספינות כאן ורק בסוף לחזור למנילה אבל כדי להמשיך עוד קצת עם החברים שלי, טסתי למנילה ואז חזרתי לאזור. אפשר למצוא טיסות פנימיות בפיליפינים ב 40-60 דולר בהזמנה של חודש מראש או פחות או יותר 120 דולר בהזמנה של שבוע מראש. שייט ברמה מקומית ממקום למקום בטווחים של 100-200 קילומטרים זה 15 עד 40 שקלים. אוטובוסים מאוד זולים והשכרת קטנוע באי עולה 15 שקלים ליום. 

עלויות: הייתי חודשיים בפיליפינים שמתוכם 40 יום נשארתי באותו מקום ולכן הטיול שלי היה זול. ב-20 שקלים ללילה קיבלתי מזרון וישנתי על גג עם עוד מטיילים אחרים. ההוצאה היומית שלי באי שירגאו בו הייתי 40 ימים הייתה 70 שקלים ליום שכללו לינה, אוכל, השכרת גלשן ומסיבה ואלכוהול בערב. 
כשהיינו באיים הקטנים ועשינו פעילויות כמו שייט לאי אחר אז ההוצאות עולות. הטיסה לכאן מהארץ יקרה מאוד וכמובן שהטיסות הפנימיות הן מרכיב מרכזי. הרבה מטיילים רואים בפיליפינים מקום יקר בגלל השילוב של הטיסות והלינה בריזורטים יקרים ולא בהוסטלים. 

הטיול שלי

קאמיגין camiguin

קאמיגין זה אי בלי סצינה של תרמילאים כמו שני האיים האחרים בהם הייתי (שירגאו וסיקיהור). יש פחות הוסטלים ויותר ריזורטים מפוארים אבל דווקא כאן יש מקום שעובר מפה לאוזן או ליתר דיוק בקבוצות פייסבוק למיניהן של בחורה ממש נחמדה שאוהבת ישראלים ויש אצלה בסיס ישראלי יציב, Jello's Sea Cottage. ג'לו ממש נחמדה ומאוד אהבנו אותה. היא ארגנה לנו כל מה שהיינו צריכים. רצינו לשכור אופנועים והיא דאגה לזה. עשינו Island hopping שזה טיול בין איים היא ארגנה. התחברנו אליה כל כך טוב עד שהיא הזמינה אותנו לבית שלה וזו גם הייתה חוויה בפני עצמה.

 

Island hopping – המושג עצמו מתייחס לחציית האוקייאנוס על ידי הפלגות קצרות בין איים אבל כאן זה שם כולל לטיול לאיים מרוחקים יותר. כאמור ג'לו ארגנה לנו סירה ושטנו לאי עם שונית מדהימה בה עשינו שנורקלינג. כאן פגשנו עוד משהו מקומי מיוחד שנקרא Boodle fight. זו ארוחה מיוחדת בה עומדים סביב שולחן שעליו עלי בננה ועליהם פרוס האוכל ואוכלים עם הידיים. השם המוזר קשור לכך שזה מנהג צבאי, כלומר מן ארוחה של חיילים שעומדים כתף ליד כתף ואוכלים עם הידיים. היום בפיליפינים עושים את זה באירועים חגיגיים ומגישים אוכל מעולה כמו הדגים הטריים שאנחנו אכלנו. כמובן שלתיירים זו אטרקציה ועושים אותה כחלק מטיול מאורגן.

 

איך הגעתי לכאן ? ממנילה לקחתי טיסה ל - Cagayan de Oro, זו עיר יחסית גדולה באי/אזור שנקרא Mindanao - אנשים נמנעים מלהגיע לאזור הזה (דרום פיליפינים) כי אומרים שיש שם פעילות חזקה של דאעש. מהשדה תעופה לעיר היו בערך 5 מחסומים צבאיים ובכללי יש שם אבטחה בכל מקום, פחות סימפטי אבל גם נחמד לראות ויוצא הרבה יותר זול. בעיר Cagayan אין יותר מידי מה לעשות, בלילה הגעתי לאזור פאבים שהייתה שם הופעה חיה, אבל די ריק מאנשים. בבוקר לקחתי אוטובוס לBalingoan, ומשם סירה ראשונה לCamiguin שמה חבר שלי אסף אותי על קטנוע.

סיקיהור siquijor

זהו אי קטן, די מתוייר שבו יש הרבה הוסטלים למטיילים בתקציב נמוך אבל גם מקומות יוקרתיים כמובן. יש באי מספר מפלים ובריכות טבעיות שאליהם מטיילים בדרך כלל על גבי אופנועים. יש חופים שבהם יש צוקים ומהם קופצים למים וכמובן סתם להיזרק על החוף. שכרנו אופנועים וטיילנו באי. הייתה לנו גם תאונה שבנס לא נגמרה באסון. ילדים מקומיים נסעו על סקייטבורד בירידה ואחד מהם פשוט שינה כיוון מבלי שראה שאנחנו מאחוריו ונכנס באופנוע שלנו. היינו בטוחים שדרסנו אותו לרגע אבל התקרית נגמרה בלי נפגעים בצורה רצינית.

בגלל התאונה לא הגענו למפל שרצינו לראות ששמו Cambugahay Falls‏ אבל קיבלנו חוויה אחרת יותר מאוחר. בלילה נסענו על האופנועים והתרחקנו מההוסטל שלנו. עברנו בכפר קטן וממגרש הכדורסל שמענו מוסיקה. עצרנו והסתבר שיש שם מסיבה מקומית קטנה עם די.ג'יי וכמה ילדים מהכפר. הצטרפנו והשתלבנו והיה ממש כיף.

איך הגענו ? מ - Camiguin לקחנו סירה לאי בוהול, לעיר Tagbilaran, ובבוקר לקחנו סירה נוספת לSiquijor

שירגאו  Siargao

האי שירגאו היה ההיילייט של הטיול שלי בפיליפינים. מבחינתי מה שעשה לי את זה כאן היה ההוסטל בו התארחתי, סופטה - Soffta Surf Ranch, שזה מקום שהרבה מאלו שעובדים בו ומתארחים בו הם אמנים ומוסיקאים. וכל ערב כולם, אולי 30 מטיילים מכל העולם, יושבים, מנגנים בגיטרות וכל מיני כלים אחרים, שותים ואחרי זה הולכים כולם ביחד למסיבה ובבוקר כולם הולכים ביחד לגלוש. פשוט גן עדן.

 

אין לי מושג איך הגוף שלי עמד בזה 40 ימים. הייתי ישן בממוצע 4 שעות בלילה. קם בבוקר די מוקדם כדי ללכת לגלוש. אחרי זה בערב יושבים בסופטה ומנגנים ובלילה מסיבות. וכל זה תמיד עם די הרבה אלכוהול, בעיקר רום מקומי שעולה 6 שקלים לבקבוק.

מבחינת גלישה, לא גלשתי מעולם. כאן התחלתי והגלים כאן לא תמיד מתאימים לטירונים כמוני ושתיתי די הרבה מי ים. הרבה פעמים התרסקתי אבל היה כיף בעיקר כי היינו המון חבר'ה ביחד. היה קטע כזה שהייתי מסתכל ימינה ושמאלה בליין אפ כשממתינים לגל ורואה עשרים אנשים סביבי מסופטה.

פעם בשבוע הייתה מגיעה חברה של הבעלים ועושה לנו ארוחה טעימה בטירוף וכל אחד היה  שם קצת כסף על עלויות המוצרים. בלילה האחרון שלנו היא הביאה חזיר, ליתר דיוק חזירון קומפלט וככה בישלה אותו וגם הגישה אותו. היה מטורף.

 

אחת החוויות הרציניות שלי בשירגאו הייתה צפייה בקרב תרנגולים. מסתבר שזה בילוי פופולרי בפיליפינים שמלווה גם בהימורים לפעמים על סכומי כסף גדולים מאוד. הלכתי עם חבר מקומי פעמיים לקרבות האלו. בפעם הראשונה הייתי שעתיים ובפעם השנייה פתאום קלטתי שאני שם כבר 10 שעות.

העניין הוא כזה... לא אכנס לתיאור פלסטי יותר מידי של איך גורמים לתרנגולים להיות עצבניים ואיך הם דוקרים אחד את השני עם סכינים שמוצמדות לרגליים שלהם, זה אכזרי. אבל בניגוד לתאילנד בה מתאכזרים לפילים כדי לספק תיירים, כאן זה משהו מקומי לגמרי ואני הייתי הזר היחיד.

בכל מקרה כשמתחיל הקרב הצופים מתחילים לחפש בן זוג להימורים. כולם צועקים ימין Tama או שמאל Kaliwa בפיליפינית. אם אתה רוצה להמר על התרנגולת השמאלית ומצאת מישהו שרוצה להמר על התרנגול הימני קובעים סכום וזה סגור. אין דבר כזה שמישהו לא משלם אפילו עם הסגירה הייתה רק בצעקה והצלבת עיניים עם מישהו שנמצא רחוק ממך. בפעם השנייה שהייתי זה היה ממש סבב אזורי של קרבות ואנשים הימרו על סכומים פסיכיים כמו 7000 שקלים.

 

איך הגעתי ? ממנילה לקחתי טיסה ל - Cebu, רציתי לתפוס סירה מCebu לSurigao City, ומשם סירה נוספת לSiargao, אבל אחרי יומיים שהסירה הייתה מלאה החלטתי שנמאס לי וטסתי מCebu לSiargao. 

מנילה

מטיילים אף פעם כמעט לא נשארים במנילה הבירה של הפיליפינים. כשלחוצים בזמנים באמת אולי חבל לבזבז את הזמן ולהיות בעיר במקום על אחד האיים. אנחנו היינו בגישה קצת אחרת וכך יצא שהיינו בעיר 5 ימים וכל ערב היינו יוצאים למסיבה במועדון מקומי. 

אחת החוויות שלי במנילה הייתה ההופעה של ברונו מארס. מסתבר שהוא רבע פיליפיני מצד אימו (ורבע יהודי אשכנזי מצד אביו) ולכן הוא זמר נערץ בפיליפינים. אני חושב ש-80% מהקהל היו נערות פיליפיניות שלא הפסיקו לצרוח והיה משעשע. חוויה נוספת במנילה הייתה עוקץ קטן שניסו לעשות לי כשהייתי לבדי.

 

הסתובבתי בקניון והחולצה שלי פלוס עוד כמה דברים כנראה שידרו שאני ישראלי. ניגש אלי בחור וסיפר שאחותו מנסה למלא טפסים כדי לעבוד בארץ ושאל אם אכפת לי לבוא לעזור לה למלא את הטפסים. נסענו בתחבורה ציבורית לבית שלו והאחות לא הייתה. במקומה קיבלתי את הדוד שלו שמסתבר שהוא שחקן קלפים במשחקי הימורים. הם ניסו ללמד אותי משחק בינתיים, עד שהאחות תגיע, וגילו לי שממש ברגעים אלו מגיע אליהם שחקן שהם חייבים לו כסף ואני חייב לעזור להם להרוויח ממנו. הם רצו ללמד אותי טריקים של רמאויות קטנות במשחק הקלפים וכך אוכל לשתף איתם פעולה כדי להוציא מבעל החוב את הכסף.

היה נראה שגם הם לא מצליחים להבין לגמרי את הפואנטה של העוקץ שהם עושים לי ומסתבכים עם עצמם. לא נלחצתי מכיוון שהם נראו חובבנים לגמרי בענייני עקיצות. וכשבעל החוב הגיע פשוט קמתי והלכתי. יותר מאוחר ראיתי את הבחור החביב עם האחות הדמיונית ממשיך להסתובב בקניון עם חליפה ולצוד קורבנות.

PUERTO GALERA

פוארטו גלרה היה יעד זניח מבחינתי בטיול. אם הייתי מגיע לכאן הייתי ממש משתעמם ולא מוצא את עצמי, עם החברים שלי זה עבר סביר. אין בעיירה הזאת שום דבר מיוחד ומלהיב מלבד סצינה מאוד רצינית של טרנס ג'נדרים. בשום מקום אחר בעולם לא ראיתי קטע כזה, פשוט כל הברים מלאים בטרנס ג'נדרים ועם או בלי קשר יש אווירה קצת מפוקפקת בכל האזור. היינו לילה אחד והמשכנו משם.

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *