ליאור בן שטרית

ליאור בן שטרית

-שרתתי מספר שנים בקבע ולאחר השחרור טסתי לדרום לאמריקה. הייתי מעל הגיל הממוצע של התרמילאים ביבשת וגם הרגשתי במקום קצת אחר. מכל הדברים, רציתי להפליג לאנטרטיקה. זה כמעט התפספס עד שמצאתי ברגע האחרון יאכטה פרטית

מספר צפיות בטיול:

כניסה לבלוג האישי

ליאור בן שטרית


דרום אמריקה


טיול: ביאכטה לאנטארטיקה

הפלגה מאושואיה, ארגנטינה

פברואר 2017

כותב: ליאור בן שטרית

תכנית הטיול: 

שבוע אחד – בואנוס איירס בילוי עירוני וביקור קרובי משפחה
שבוע אחד – אושואיה – טרקים יומיים באזור וחיפוש הפלגה לאנטארטיקה
25 יום בהפלגה ביאכטה לאנטארטיקה (ולא בקרוז)
3 שבועות הפלגה עם היאכטה לקרטרה אוסטרל
טיול קצר בצ'ילה ושוב ביקור משפחתי בארגנטינה- לא אכנס לפירוט כאן

כמה מילים על הטיול: גולת הכותרת של הטיול שלי הייתה ההפלגה לאנטארטיקה. אם היה לי יעד שרציתי להגשים לפני היציאה מהארץ זה היה זה. כשהגעתי גיליתי שהעלויות מטורפות וגבוהות בהרבה ממה שחשבתי שאוכל לאלתר וזה כמעט התפספס לי. חברים דיברו איתי על קרוז של הרגע האחרון ב-4000 דולר וזה כבר לא קיים. בסופו של דבר, רגע לפני שהתייאשתי מצאתי בעלות הזו יאכטה פרטית והפלגתי ל-25 ימים לאנטארטיקה. אתרכז כאן בכתיבה על השייט הזה.

מתי מטיילים בדרום-דרום היבשת: העונה היא החורף שלנו כלומר דצמבר-פברואר. בחודשים אחרים מזג האוויר לא ממש מאפשר טיול ובטח לא שייט לאנטארטיקה. אני טיילתי 3 חודשים סה"כ מינואר עד מרץ.

כמה זה עלה לי: טיסה לדרום אמריקה – קניתי שבוע לפני ב-1000 דולר. טיסה מבואנוס איירס לאושואיה עולה בין 100 ל- 300 דולר אם קונים שם. ופחות מ-100 דולר אם מזמינים מראש מהארץ.

המסעדות בארגנטינה וצ'ילה זולות בהרבה מהארץ, בערך חצי ואף שליש ואיכות האוכל בארגנטינה גבוהה מאוד. לינה עלתה לי 100 שקלים בשיא העונה ובמקום יקר כמו אושואיה ועד 60 שקלים במקומות זולים יותר.

הפלגה עלתה לי 4000 יורו אבל לא ניתן כמעט למצוא בפחות מ-6000 ואף 8000 דולרים בקרוז שמזמינים מראש.

 

שבוע ראשון אושואיה

אושואיה היא כמעט הנקודה הכי דרומית ביבשת ולכן מוגדרת כמקום שנחשב כסוף העולם  (יש עוד כפר צ'יליאני קטן דרומית יותר). זו עיר-עיר עם 100,000 תושבים אבל אווירה כייפית ומיוחדת. זהו אחד משני המקומות בהם ניתן לעלות על הפלגה לאנטרטיקה ולכן הגעתי לכאן גם כדי לטייל אבל בעיקר כדי לעמוד ביעד שרציתי.

חיפשתי הוסטל עם אווירה בינלאומית לישון בו, כזה שמומלץ על ידי מדריך הלונלי פלאנט, ויש בו מטיילים מכל העולם. הכל היה תפוס, מכיוון שחודש ינואר נחשב לשיא העונה, ולא היה מקום באף הוסטל כזה. הלכתי ל..... שידוע כמקום של ישראלים ושם נמצאה לי מיטה. למזלי בחור ישראלי שעבד כאן במשך מספר חודשים עזב ובעלת הבית הציעה לי לעבוד במקומו עד שאמצא הפלגה. תמורת שמירה משעה 23:00 עד 01:00 (סה"כ שעתיים) קיבלתי לינה חינם, למה לא ? לקחתי...

בכלל, הייתה לי כימיה טובה עם בעלת הבית הארגנטינאית, היא משוגעת על ישראל ונוסעת כל שנה למספר חודשים לארץ כשמתחיל החורף באזור ואין תיירות. מכיוון שאני ממוצא ארגנטינאי הייתה לנו  שפה משותפת וגם היינו קרובים יותר בגיל מאשר שאר המטיילים הישראלים. אני בן 30 והיא בת 70. בכל זאת 8 שנים פחות מהשאר.

מה עשיתי באושואיה ? כל יום למעשה נסעתי לעשות טרק יומי לא ארוך.

יום אחד הייתי בלגונה הקפואה, יום אחר בלגונה אזמרלדה. בפארק הלאומי עשיתי 3 מסלולים ב-3 ימים שונים. מסלול מספר 2,3,4. הכניסה לפארק כל יום עולה 100 שקלים אבל לי, עם אזרחות ארגנטינאית זה היה כמעט בחינם. בדר"כ ישראלים מטיילים יום אחד בפארק.

הלכתי גם לקרחון המפורסם שנמצא מעל העיר, אבל לא הספקתי לעשות טרק של יומיים שנקרא מעבר הכבשים, או משהו דומה.

אנטרטיקה

למצוא הפלגה

חברים שהיו בהפלגה לפני שנתיים סה"כ סיפרו לי שהם עלו על להפלגה על בסיס מקום פנוי מעכשיו לעכשיו ב-4000 דולר. הייתי מוכן נפשית להוציא את הסכום הזה אבל גיליתי שמאז הרבה השתנה. תיירים שהזמינו מראש ב-8000 התרעמו על כך שיש איתם בהפלגה אנשים ששילמו חצי מחיר מבלי להזמין שנה מראש והגישה של הקרוזים השתנתה. היום הם מעדיפים לצאת לשייט עם מיטה ריקה ולא למכור כרטיסים בחצי מחיר. זו הסיבה שבמשך 7 ימים לא מצאתי הפלגה במחיר שפוי של פחות מ-8000 דולר. משך הפלגה בממוצע הוא 10-12 יום ולכל ספינה יש איזה שהוא מסלול ייחוד מבחינת הדברים שרואים אבל בסופו של דבר כולם עושים פחות או יותר את אותו הדבר ויש גם הפלגות ממושכות יותר.

על הפרק היו כל מיני אלטרנטיבות שכולם לא יצאו אל הפועל. יש ספינות של חיל הים הצ'ילאני שיוצאות בתדירות של פעם בשבוע והן לוקחות מטיילים בעלות של 70$ ליום בתנאים מאוד בסיסיים אבל רשימת ההמתנה מתחילה שם ונמשכת עד פתח תקווה ובעיקר תפוסה על ידי מקומיים. הייתה גם אפשרות ליסוע לפונטה ארנס בצ'ילה, שמרוחקת 1000 קילומטרים מאושואיה, ושם אולי הייתי יכול לעלות על ספינה בתשלום נמוך יותר, גם זה ירד מהפרק.

החלטתי עם עצמי שאם לא אמצע תוך 7 ימים הפלגה, אוותר על העניין. והנה מגיע היום השביעי ואני שבוז על החיים, אבל אומר לעצמי שנעשה עוד ניסיון בשטח. הלכתי לכיוון המוזיאון הימי והנמל למקום בו נמצא אינפורמיישן לנושא אנטרטיקה. בדרך כלל הם רק מפנים שם לסוכנויות התיירות אבל הפעם הבחורה אמרה לי שיש איזה בחור בשם גוטיה שיש לו יאכטה והוא מחפש תיירים שייצאו איתו לאנטארטיקה ב-4000 יורו לאדם. זה היה נשמע לי מדהים.

קרחונים אנטרטיקה

בשער של המרינה לא שמעו על הגוטיה הזה מעולם אבל אמרו לי שיש יאכטה שבאמת יוצאת לאנטארטיקה ואולי הם מחפשים נוסעים בתשלום. ניגשתי ושאלתי על גוטייה. לא היה גוטייה אבל היה קפטן אוסטרלי ששמו ג'ורג', הוא היה נחמד אבל מסתורי משהו ואמר לי שכן ואולי... ונראה... והרגשתי שהוא בוחן אותי. בכל מקרה הדיל היה שאם יימצאו עוד 4 אנשים שישלמו 4000 יורו הוא ייצא לאנטארטיקה בעוד מספר ימים. אני עוד ניסיתי להתמקח ולחשוב ובעיקר לא הייתי סגור שנכון לצאת להפלגה כזאת ביאכטה פרטית ולא בספינה שהיא שוברת קרח ומיועדת להפלגות באזור הקפוא הזה.

חזרתי להוסטל, התייעצתי עם חברים ולקחתי לי את הזמן. בשעה שמונה בערב עשיתי סיבוב נוסף ופגשתי בחור בשם גוטייה. מסתבר שהוא מטייל כמוני וקיבל משימה מג'ורג' למצוא נוסעים להפלגה תמורת הפלגה חינם. הוא בדיוק גייס שני ישראלים והם היו בדרכם ליאכטה. הצטרפתי אליהם וגיליתי לחרדתי שהיאכטה התמלאה. נלחצתי שנשארתי בחוץ אבל ג'ורג' אמר לי שאני עדיין יכול להצטרף אבל הם יוצאים לדרך עוד 3 שעות ועד אז שנעביר לחשבון הבנק שלו 4000 יורו. קיבלנו משימה בלתי אפשרית כמעט, להתארגן להפלגה של 20 יום ולטפל בנושא העברת הכסף. את הכסף אף אחד מאתנו לא הצליח להעביר בשעה הזו, אבל ג'ורג' סמך עלינו שנעשה את זה תוך כדי. הלכנו לסופר מרקט על מנת לתגבר את נושא האוכל שהיה אמנם אמור להיות כלול במחיר אבל היה ברור שכדאי לנו להיות מצוידים ביותר אוכל. נפרדתי מבעלת ההוסטל ובשעה חצות הפלגנו.

קיבלתי חדר משלי אבל שדרכו יש מעבר לחדר נוסף בו שהו שני הישראלים האחרים. חוץ מאתנו היו על הספינה עוד שני זוגות (אמריקאים וצרפתים) בחדרים נפרדים, צרפתייה אחת, והצוות שישן בחדר המרכזי של הספינה. אורך היאכטה הוא 20 מטרים שזו נחשבת ליאכטה גדולה מאוד שעולה לא פחות ממיליון יורו.

כשיצאנו לדרך הייתי קצת נרגש אבל גם קצת מבואס. הייתה לי הרגשה שקיבלתי פרס תנחומים ושזה לא הדבר האמיתי. בדיעבד זה היה הדבר הכי טוב לעשות, גם בלי הקשר לתשלום הנמוך יחסית ששילמנו.

שייט מדרום אמריקה לאנטרטיקה

יוצאים לדרך

התחלנו את ההפלגה בתעלת ביגל שהיא תעלת מים צרה יחסית שמפרידה בין ארץ האש לאיים הדרומיים יותר. זהו גם הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה באזור הזה. ג'ורג' אמר שכאשר נתקרב לים הפתוח נכנס למפרץ ונחנה שם במהלך יום המחרת ל-12 שעות או 24 שעות או השד יודע כמה שעות. הוא בחור זהב, זה גליתי כמובן בהמשך,  ג'ורג' הזה אבל יש לו קטע שהוא אפוף מסתורין וכאילו לא חושף אף פעם את הקלפים. חנינו במפרץ ולא באמת ידענו מתי ולמה נמשיך. גם היציאה המפתיעה תוך 3 שעות הייתה מבחינתי מוזרה ולא הבנתי על מה הלחץ. אבל זה הבן אדם, יש לו היגיון משלו ולא תמיד הוא משתדל להסביר לך אותו.

ירדנו לחוף במפרץ וסיירנו במקום במהלך היום. הייתה שם חווה נטושה של סוסים שבעבר גידלו במקום והיום הם סוסי פרא שמסתובבים בכל האזור. היה נחמד וגם ראינו שם לוויתן ודולפין.

השייט דרומה לאנטארטיקה ארכה שלושה ימים נוספים. בספינה גדולה זה בדרך כלל יומיים אבל זו יאכטה והיא ואיטית יותר. הגלים היו הארד-קור ואנשים כמובן הקיאו אבל למזלנו הייתה לנו רוח גבית וזה הפך את ההפלגה הזו לחביבה קצת יותר. אני רגיל כמובן לגלים וים מחיל הים ולאחרים זה היה קצת יותר קשה.

במהלך ההפלגה גיליתי שהמכ"ם לא עובד וזה היה איתות קטן לחשש שלי מיציאה ביאכטה וגם משהו שקצת ניבא כמה התרחשויות עתידיות, אבל עוד נגיע אליהן. בכל מקרה, ליתר ביטחון תמיד היה מישהו מהצוות בתצפית קרחונים על מנת למנוע התנגשות בקרחון. אחרי 3 ימים ראינו לראשונה קרחון עצום משייט במים והבנו שאנחנו קרובים. על הקרחון היו המון פינגווינים שהתגלשו על המדרון שלו למים וחזרו בחזרה למעלה להתגלש שוב. זה היה מדליק. באופן כללי העונה בה ניתן לראות בעלי חיים באנטארטיקה היא ינואר-פברואר ולכן זו נחשבת לשיא העונה. לפני ואחרי ניתן להפליג אבל לא רואים כמעט בעלי חיים.

מפעל לעיבוד לוויתנים ושכשוך במים חמים

בסוף היום השלישי נכנסנו לאי (מה שם האי?) שהוא למעשה לוע של הר געש וראינו שתי ספינות גדולות שעוגנות במקום. עגנו לידם וירדנו לחוף. במקום יש אתר שימור עולמי שקשור לציד לוויתנים. בתחילת המאה ה-20 ניצודו באנטרטיקה אלפי לוויתנים כל שנה. השומן שלהם עובד במפעלים, כמו זה שעומד כאן באי, ושימש לתאורה בתקופה ההיא. מכאן, בין היתר, השומן נשלח להאיר את רחובות ארגנטינה וצ'ילה. אחרי שראינו את האזור הזה ביחד עם מאות תיירים אחרים מהספינות, ג'ורג' אמר לנו שהוא ייקח אותנו למקום שרק הוא מכיר ואליו לא נכנסות ספינות גדולות. המשכנו בהפלגה פנימה וירדנו בסירה לחוף שבו החול רותח מתחת לרגליים. זה הזוי, מסביב קפוא אבל אי אפשר לעמוד יחפים על החול מרוב שהוא חם. לקחנו איתנו את חפירה וחפרנו בחול. הבור התמלא במים רותחים והעברנו אותם לסירה שהפכה לבריכת שכשוך חמה ונעימה. היה מדהים וייחודי.

מכאן דרומה למעשה זה היה אנטארטיקה. הפלגנו באופן עקרוני כשמשמאלנו(ממזרח) היבשה ומימין (ממערב) איים שונים. לא תמיד הבנו מה זה מה, בעיקר אחרי שהות בחלל הפנימי של היאכטה כשיוצאים החוצה קשה לקרוא את התמונה. העיקר שג'ורג' הבין כל הזמן איפה אנחנו. הוא הסתמך על כל מיני מפות שהיו לו. באזור מסוים הוא ניווט עם מפה של הצבא הצ'יליאני ובמקום אחר עם מפה רוסית וכן הלאה. שגרת ההפלגה היא שלקראת ערב מחפשים מפרץ מוגן ועוגנים ללילה וביום מפליגים ומידי פעם עוצרים, עוגנים ומטיילים בחוף. מזג האוויר היה מצוין בעיקר יחסית לאושואיה ופטגוניה. הים היה שקט ממש כמו אגם וכל הגשמים והסופות שכל מי שמכיר מדרום צ'ילה וארגנטינה לא היו שם. אולי היה לנו מזל אבל עושה רושם שככה זה באנטארטיקה בתקופה הזו. כמו מדבר קפוא כזה. בשבועיים שלנו באנטארטיקה לא פגשנו המון אנשים, חוץ מבאי הראשון, זה שהוא לוע של הר געש, לא נפגשנו עם ספינות גדולות והמוני מטיילים. פה יאכטה הולנדית, שם יאכטה רוסית שנרדפת על ידי שלטונות רוסיה (ועל זה בהמשך), נכנסנו לשני בסיסיים צבאיים קטנים של הצבא הצ'יליאני ושל הצבא האוקריאיני. אנטארטיקה היא ארץ של אף אחד, אין עוד מקום כזה בעולם. אף אחד, למעט ארגון בינלאומי חסר שיניים שזה תפקידו, לא יכול להגיד לאמריקאים או לרוסים או לבריטים שלא יקימו פה בסיס צבאי ואכן יש עשרות כאלו ברחבי היבשת. כולם כאן כמובן עוסקים "במחקר". הפינגווינים הם אולי היצורים החיים הכי נחקרים על כדור הארץ מכיוון שאחרת איזה תירוץ יהיה להקים עוד בסיס צבאי ועוד אחד.

מבחינת ריגושים, כל פעם שרואים משהו חדש זה מרגש אבל אחרי זה מתרגלים. פעם ראשונה שרואים כלב ים זה וואוו ואחרי זה כבר לא אכפת לך. ככה זה עם פינגווינים, גוזל של פינגווינים ואפילו עם לוויתנים. בפעם הראשונה ראינו 60 לוויתנים, עשרות לוויתנים ממש עד קו האופק. שניים מתוכם היו ממש קרובים. זה היה מחזה מטורף אבל אחרי עוד פעמיים, שלוש זה כבר לא עניין אף אחד. באו לקרוא לנו כי מישהו ראה לוויתן והיינו באמצע משחק טאקי, אפילו לא קמנו.

יאכטה אנטרטיקה

תקרית ההגה

בדרך דרומה עצרנו באי קטן על מנת לרדת ולטייל קצת. בילינו מספר שעות במקום ובשעות אחר הצהרים חזרנו ליאכטה. בדרך כלל ג'ורג' לא נהג להפליג בערב ובלילה אבל הפעם הוא היה נחוש להמשיך, זה לא היה מאוד הגיוני מכיוון שיש קרחונים וסלעים ותמיד בשעות האלו חיפשנו מקום טוב לעגון לקראת החושך. היעד שלנו היה בסיס צבאי אוקראיני שנמצא דרומית אלינו ועל פי שמועות מבוססות יש בו פאב ובירה. חשדנו שהלחץ של ג'ורג' להגיע לבסיס האוקראיני נבע מתוך רצון לפגוש יאכטה נוספת ששייטה לידנו ביום האתמול שהבעלים שלה הייתה אישה .... שהתאלמנה לא מזמן ומפליגה עם בנה ועם מספר נוסעים. ג'ורג' התגרש לא מזמן והיה נדמה שהוא זיהה כאן הזדמנות לפרק ב' עם מישהי שחולקת את אותם תחביבים כמוהו. הלחץ שלו לא לפספס אותה גבר כנראה על שיקולי הגיון ובעוד אנחנו שטים אחורה כדי לצאת לים התחככנו עם סלע וההגה התעקם. הפלגה עם הגה לא תקין מסוכנת ולכן לא הייתה ברירה אלא לנסות ולתקן את ההגה. בדיוק בשביל שיהיה ניתן לפתור בעיות כאלו, ג'ורג' בנה את היאכטה עם גחון שטוח. התוכנית הייתה לעמוד בשעות הגאות צמוד לחוף ובבוקר כשהשפל יגיע היאכטה תתיישב על החוף וניתן יהיה לתקן את ההגה. השלב הראשון עבד כמו שעון. הים נסוג, היאכטה נעמדה על הסלעים וג'ורג לקח מסור ופטיש וירד לחתוך חלק מלוח ההגה שנמצא בתחתית והעקמומיות שהוא קיבל בעקבות המכה הקשתה מאוד על סיבוב גלגל ההגה. אחרי שהמלאכה נעשה נשאר לנו לחכות לגאות ואכן בשעות אחר הצהריים הגאות הגיעה אבל אליה וקוץ בה. דווקא באותו היום היא לא הגיעה לאותו הגובה של אתמול והיאכטה נשארה לשבת על הסלעים. לא היה לנו מה לעשות חוץ מלהיכנס לדיכאון מכך שנצטרך לחכות עוד 24 שעות לפחות. למה לפחות ? מכיוון שמחזורי גאות ושפל הם בני 3 ימים וחשבנו שאולי נצטרך להמתין 3 ימים.

ביום המחרת העברנו את היום בהמתנה מורטת עצבים ובערב הגאות לא הכזיבה והמים עלו מספיק כדי שנוכל לצאת לדרך. כשזה קרה ג'ורג' שוב היה צריך להחליט אם לצאת בשעות הערב או לחכות למחרת. שוב הוא הוכיח לנו שהחפזון מהשטן ושוב התחככנו בסלע. הפעם קרו מספר דברים שהורידו לי מספר שנים מהחיים. דרך אגב, רק אני וג'ורג' והצוות שלו הבנו את חומרת המצב בדקות של ההתרחשות. היאכטה התחילה להסחף בלי יכולת לשלוט על ההגה ועם סיכוי מאוד גבוה להתנגש תוך מספר דקות בקרחון. באינסטיקט מהיר ג'ורג' הטיל את העוגן והצליח לתפוס את הקרקעית רגע לפני שהיא הייתה הופכת להיות עמוקה מידי בשביל העוגן. האחיזה של העוגן הייתה על חוט השערה ושני אנשי הצוות שלו קפצו לסירת גומי כדי לקשור חבל לסלע שנמצא בסמוך. לא רציתי לחשוב מה יקרה עם העוגן ישתחרר ונתחיל להסחף בלי שני אנשי הצוות. למזלנו הצלחנו להיאחז בסופו של דבר כמו שצריך וג'ורג' ביטל את קריאת המצוקה שכבר שידר לכלי שייט באזור. המחשבות על כך שאולי נצטרך לנטוש את היאכטה כשברשותינו רק 5 חליפות צלילה יבשות מצילות חיים בטמפרטורה כה קרה בעוד אנחנו 11 אנשים גרמו לי לחשוב על הטיטניק.

מאושואיה לאנטרטיקה בספינה

אבל סוף טוב, הכל טוב. למחרת הטבח של היאכטה לבש את אחת מהחליפות היבשות ועם פטיש ומסור ירד למים ובמשך 4 שעות הוא ניסר את החלק העקום ובסופו של דבר ההגה חזר לפעול פחות או יותר.

בסיס אוקראיני ויאכטה רוסית

הביקור הראשון שלנו בבסיס צבאי היה בבסיס צ'יליאני. כשהגענו אליהם התקבלנו בברכה מכיוון שג'ורג' היה שם כחודש לפני בהפלגה הקודמת שלו והם הכירו אותו. לבסיס האוקראיני הגענו בלי התרעה, פשוט עגנו על החוף ויצאנו ברגל לכיוון השער. חייל אוקראיני יצא אלינו כועס מאוד  ואמר לנו שאי אפשר להגיע ללא תיאום. הוא ממש כעס וביקש שנחזור ליאכטה ונתאם את הביקור בקשר. בסופו של דבר הרוחות נרגעו והם הזמינו אותנו לשתות איתם בירה בפאב שלהם, ישנו אצלם בחדרים ואף ארחנו אותם על הסיפון שלנו למחרת לארוחת צהרים.

התחלנו לחזו צפונה וג'ורג' כבר ראה שהים יהיה סוער מאוד כשנהיה בים הפתוח. הוא אמר שביומיים הבאים הים יהיה סוער מאוד ולאחר מכן הוא יהיה רק סוער. זוג האמריקאים שהיו אתנו היו לחוצים לחזור והתפתח עימות לא נעים. ג'ורג' אמר לנו שאם נפליג ביומיים האלו בהתחלה נחשוב שאנחנו הולכים למות ולאחר מכן נרצה למות וכל זה מבלי כמעט להתקדם קדימה. לא הייתה ברירה והיה ברור שדווקא האינטרס של ג'ורג' הוא הפוך, לסיים את ההפלגה כמה שיותר מהר. לאחר יומיים יצאנו לדרך ואכן במשך 4 ימים שכבתי במיטה חולה כמו כל היתר ובקושי ראינו אחד את השני. ברגע כשנכנסנו לתעלת ביגל הים נרגע לגמרי, השמש יצאה ופתאום מצב הרוח שלנו השתנה לגמרי. מחבורת זומבים חזרנו לחיים וכך אחרי 25 ימים בים חזרנו לאושוויה.

ג'ורג' הציע לי להמשיך איתו לכיוון הקרטרה אוסטרל בצ'ילה ולהפליג באזור לא מיושב כלל של דרום פטגוניה. נראה לי מפתה וקיבלתי בשמחה את ההצעה (היא הייתה בחינם). בסופו של דבר אחרי שלושה שבועות הספיק לי. האזור כל כך מבודד שלא היה איפה לעגון ולכן רוב הזמן היינו על הים והתחיל לשעמם לי. כשהגענו ל….. עגנו וג'ורג' פגש מכרים וותיקים שהכיר לפני 25 שנים כשעגן כאן בסיבוב הקודם שלו בצ'ילה ואנטארטיקה. לא אכנס לפרטים אבל התארחנו אצל חבר שלו שבפעם הקודמת היה שוטר גבול ועכשיו היה עשיר מופלג עם צי ספינות דייג. הסתבר שלמרות שחלפו 25 שנים מאז ג'ורג' ביקר כאן להפתעתנו הוא היה דמות מאוד מוכרת בעיירה בעיקר מכיוון שהוא ואשתו אימצו כאן ילד זאב כזה שהיה בן 6 אז וגדל בטבע. זה כבר סיפור בפני עצמו שהוא כתב עליו ספר אבל על זה אולי בפוסט אחר.

מכאן אני תפסתי אוטובוס ונסעתי לעיירה קוייקה שנמצאת בלב הקרטרה אוסטרל וטיילתי קצת.


קרא/י עוד

2 תגובות בנושא “ביאכטה לאנטרטיקה”

  1. וואו וואו כתבה מעניינת מרתקת
    אנחנו עומדים להפליג בפרינסס קרוז מוואלפאראיסו לבונאוס איירס דרך אנטארטיקה בחודש פברואר 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ליאור בן שטרית

ליאור בן שטרית

ליאור בן שטרית

-שרתתי מספר שנים בקבע ולאחר השחרור טסתי לדרום אמריקה. הייתי מעל הגיל הממוצע של התרמילאים ביבשת וגם הרגשתי במקום קצת אחר. מכל הדברים, רציתי להפליג לאנטרטיקה. זה כמעט התפספס עד שמצאתי ברגע האחרון יאכטה פרטית



מספר צפיות בטיול:



כניסה לבלוג האישי

דרום אמריקה

טיול לחו"ל -מעל חודש

טיול: ביאכטה לאנטארטיקה

הפלגה מאושואיה

פברואר 2017

כותב: ליאור בן שטרית

תכנית הטיול: 

שבוע אחד – בואנוס איירס בילוי עירוני וביקור קרובי משפחה
שבוע אחד – אושואיה – טרקים יומיים באזור וחיפוש הפלגה לאנטרטיקה
25 יום בהפלגה ביאכטה לאנטארטיקה (ולא בקרוז)
3 שבועות שייט עם היאכטה לקרטרה אוסטרל
טיול קצר בצ'ילה ושוב ביקור משפחתי בארגנטינה- לא אכנס לפירוט כאן

כמה מילים על הטיול: גולת הכותרת של הטיול שלי הייתה ההפלגה לאנטארטיקה. אם היה לי יעד שרציתי להגשים לפני היציאה מהארץ זה היה זה. כשהגעתי גיליתי שהעלויות מטורפות וגבוהות בהרבה ממה שחשבתי שאוכל לאלתר וזה כמעט התפספס לי. חברים דיברו איתי על קרוז של הרגע האחרון ב-4000 דולר וזה כבר לא קיים. בסופו של דבר, רגע לפני שהתייאשתי מצאתי בעלות הזו יאכטה פרטית והפלגתי ל-25 ימים לאנטארטיקה. אתרכז כאן בכתיבה על ההפלגה הזו.

מתי מטיילים בדרום-דרום היבשת: העונה היא החורף שלנו כלומר דצמבר-פברואר. בחודשים אחרים מזג האוויר לא ממש מאפשר טיול ובטח לא הפלגה לאנטארטיקה. אני טיילתי 3 חודשים סה"כ מינואר עד מרץ.

כמה זה עלה לי: טיסה לדרום אמריקה – קניתי שבוע לפני ב-1000 דולר. טיסה מבואנוס איירס לאושואיה עולה בין 100 ל- 300 דולר אם קונים שם. ופחות מ-100 דולר אם מזמינים מראש מהארץ.

המסעדות בארגנטינה וצ'ילה זולות בהרבה מהארץ, בערך חצי ואף שליש ואיכות האוכל בארגנטינה גבוהה מאוד. לינה עלתה לי 100 שקלים בשיא העונה ובמקום יקר כמו אושואיה ועד 60 שקלים במקומות זולים יותר.

הפלגה עלתה לי 4000 יורו אבל לא ניתן כמעט למצוא בפחות מ-6000 ואף 8000 דולרים בקרוז שמזמינים מראש.

 

שבוע ראשון אושואיה

אושואיה היא כמעט הנקודה הכי דרומית ביבשת ולכן מוגדרת כמקום שנחשב כסוף העולם  (יש עוד כפר צ'יליאני קטן דרומית יותר). זו עיר-עיר עם 100,000 תושבים אבל אווירה כייפית ומיוחדת. זהו אחד משני המקומות בהם ניתן לעלות על הפלגה לאנטארטיקה ולכן הגעתי לכאן גם כדי לטייל אבל בעיקר כדי לעמוד ביעד שרציתי.

חיפשתי הוסטל עם אווירה בינלאומית לישון בו, כזה שמומלץ על ידי מדריך הלונלי פלאנט, ויש בו מטיילים מכל העולם. הכל היה תפוס, מכיוון שחודש ינואר נחשב לשיא העונה, ולא היה מקום באף הוסטל כזה. הלכתי ל..... שידוע כמקום של ישראלים ושם נמצאה לי מיטה. למזלי בחור ישראלי שעבד כאן במשך מספר חודשים עזב ובעלת הבית הציעה לי לעבוד במקומו עד שאמצא שייט. תמורת שמירה משעה 23:00 עד 01:00 (סה"כ שעתיים) קיבלתי לינה חינם, למה לא ? לקחתי...

בכלל, הייתה לי כימיה טובה עם בעלת הבית הארגנטינאית, היא משוגעת על ישראל ונוסעת כל שנה למספר חודשים לארץ כשמתחיל החורף באזור ואין תיירות. מכיוון שאני ממוצא ארגנטינאי הייתה לנו  שפה משותפת וגם היינו קרובים יותר בגיל מאשר שאר המטיילים הישראלים. אני בן 30 והיא בת 70. בכל זאת 8 שנים פחות מהשאר.

מה עשיתי באושואיה ? כל יום למעשה נסעתי לעשות טרק יומי לא ארוך.

יום אחד הייתי בלגונה הקפואה, יום אחר בלגונה אזמרלדה. בפארק הלאומי עשיתי 3 מסלולים ב-3 ימים שונים. מסלול מספר 2,3,4. הכניסה לפארק כל יום עולה 100 שקלים אבל לי, עם אזרחות ארגנטינאית זה היה כמעט בחינם. בדר"כ ישראלים מטיילים יום אחד בפארק.

הלכתי גם לקרחון המפורסם שנמצא מעל העיר, אבל לא הספקתי לעשות טרק של יומיים שנקרא מעבר הכבשים, או משהו דומה.

אנטארטיקה

למצוא הפלגה

חברים שהיו בהפלגה לפני שנתיים סה"כ סיפרו לי שהם עלו על להפלגה על בסיס מקום פנוי מעכשיו לעכשיו ב-4000 דולר. הייתי מוכן נפשית להוציא את הסכום הזה אבל גיליתי שמאז הרבה השתנה. תיירים שהזמינו מראש ב-8000 התרעמו על כך שיש איתם בהפלגה אנשים ששילמו חצי מחיר מבלי להזמין שנה מראש והגישה של הקרוזים השתנתה. היום הם מעדיפים לצאת עם מיטה ריקה ולא למכור כרטיסים בחצי מחיר. זו הסיבה שבמשך 7 ימים לא מצאתי הפלגה במחיר שפוי של פחות מ-8000 דולר. משך הפלגה בממוצע הוא 10-12 יום ולכל ספינה יש איזה שהוא מסלול ייחוד מבחינת הדברים שרואים אבל בסופו של דבר כולם עושים פחות או יותר את אותו הדבר ויש גם הפלגות ממושכות יותר.

על הפרק היו כל מיני אלטרנטיבות שכולם לא יצאו אל הפועל. יש ספינות של חיל הים הצ'ילאני שיוצאות בתדירות של פעם בשבוע והן לוקחות מטיילים בעלות של 70$ ליום בתנאים מאוד בסיסיים אבל רשימת ההמתנה מתחילה שם ונמשכת עד פתח תקווה ובעיקר תפוסה על ידי מקומיים. הייתה גם אפשרות לנסוע לפונטה ארנס בצ'ילה, שמרוחקת 1000 קילומטרים מאושואיה, ושם אולי הייתי יכול לעלות על ספינה בתשלום נמוך יותר, גם זה ירד מהפרק.

החלטתי עם עצמי שאם לא אמצע תוך 7 ימים הפלגה, אוותר על העניין. והנה מגיע היום השביעי ואני שבוז על החיים, אבל אומר לעצמי שנעשה עוד ניסיון בשטח. הלכתי לכיוון המוזיאון הימי והנמל למקום בו נמצא אינפורמיישן לנושא אנטארטיקה. בדרך כלל הם רק מפנים שם לסוכנויות התיירות אבל הפעם הבחורה אמרה לי שיש איזה בחור בשם גוטיה שיש לו יאכטה והוא מחפש תיירים שייצאו איתו לאנטרטיקה ב-4000 יורו לאדם. זה היה נשמע לי מדהים.

קרחונים אנטרטיקה

בשער של המרינה לא שמעו על הגוטיה הזה מעולם אבל אמרו לי שיש יאכטה שבאמת יוצאת לאנטארטיקה ואולי הם מחפשים נוסעים בתשלום. ניגשתי ושאלתי על גוטייה. לא היה גוטייה אבל היה קפטן אוסטרלי ששמו ג'ורג', הוא היה נחמד אבל מסתורי משהו ואמר לי שכן ואולי... ונראה... והרגשתי שהוא בוחן אותי. בכל מקרה הדיל היה שאם יימצאו עוד 4 אנשים שישלמו 4000 יורו הוא ייצא לאנטארטיקה בעוד מספר ימים. אני עוד ניסיתי להתמקח ולחשוב ובעיקר לא הייתי סגור שנכון לצאת להפלגה כזאת ביאכטה פרטית ולא בספינה שהיא שוברת קרח ומיועדת לשייט באזור הקפוא הזה.

חזרתי להוסטל, התייעצתי עם חברים ולקחתי לי את הזמן. בשעה שמונה בערב עשיתי סיבוב נוסף ופגשתי בחור בשם גוטייה. מסתבר שהוא מטייל כמוני וקיבל משימה מג'ורג' למצוא נוסעים להפלגה תמורת הפלגה חינם. הוא בדיוק גייס שני ישראלים והם היו בדרכם ליאכטה. הצטרפתי אליהם וגיליתי לחרדתי שהיאכטה התמלאה. נלחצתי שנשארתי בחוץ אבל ג'ורג' אמר לי שאני עדיין יכול להצטרף אבל הם יוצאים לדרך עוד 3 שעות ועד אז שנעביר לחשבון הבנק שלו 4000 יורו. קיבלנו משימה בלתי אפשרית כמעט, להתארגן להפלגה של 20 יום ולטפל בנושא העברת הכסף. את הכסף אף אחד מאתנו לא הצליח להעביר בשעה הזו, אבל ג'ורג' סמך עלינו שנעשה את זה תוך כדי. הלכנו לסופר מרקט על מנת לתגבר את נושא האוכל שהיה אמנם אמור להיות כלול במחיר אבל היה ברור שכדאי לנו להיות מצוידים ביותר אוכל. נפרדתי מבעלת ההוסטל ובשעה חצות הפלגנו.

קיבלתי חדר משלי אבל שדרכו יש מעבר לחדר נוסף בו שהו שני הישראלים האחרים. חוץ מאתנו היו על הספינה עוד שני זוגות (אמריקאים וצרפתים) בחדרים נפרדים, צרפתייה אחת, והצוות שישן בחדר המרכזי של הספינה. אורך היאכטה הוא 20 מטרים שזו נחשבת ליאכטה גדולה מאוד שעולה לא פחות ממיליון יורו.

כשיצאנו לדרך הייתי קצת נרגש אבל גם קצת מבואס. הייתה לי הרגשה שקיבלתי פרס תנחומים ושזה לא הדבר האמיתי. בדיעבד זה היה הדבר הכי טוב לעשות, גם בלי הקשר לתשלום הנמוך יחסית ששילמנו.

שייט מדרום אמריקה לאנטרטיקה

יוצאים לדרך

התחלנו את ההפלגה בתעלת ביגל שהיא תעלת מים צרה יחסית שמפרידה בין ארץ האש לאיים הדרומיים יותר. זהו גם הגבול בין ארגנטינה לצ'ילה באזור הזה. ג'ורג' אמר שכאשר נתקרב לים הפתוח נכנס למפרץ ונחנה שם במהלך יום המחרת ל-12 שעות או 24 שעות או השד יודע כמה שעות. הוא בחור זהב, זה גליתי כמובן בהמשך,  ג'ורג' הזה אבל יש לו קטע שהוא אפוף מסתורין וכאילו לא חושף אף פעם את הקלפים. חנינו במפרץ ולא באמת ידענו מתי ולמה נמשיך. גם היציאה המפתיעה תוך 3 שעות הייתה מבחינתי מוזרה ולא הבנתי על מה הלחץ. אבל זה הבן אדם, יש לו היגיון משלו ולא תמיד הוא משתדל להסביר לך אותו.

ירדנו לחוף במפרץ וסיירנו במקום במהלך היום. הייתה שם חווה נטושה של סוסים שבעבר גידלו במקום והיום הם סוסי פרא שמסתובבים בכל האזור. היה נחמד וגם ראינו שם לוויתן ודולפין.

ההפלגה דרומה לאנטארטיקה ארכה שלושה ימים נוספים. בספינה גדולה זה בדרך כלל יומיים אבל זו יאכטה והיא ואיטית יותר. הגלים היו הארד-קור ואנשים כמובן הקיאו אבל למזלנו הייתה לנו רוח גבית וזה הפך את ההפלגה הזו לחביבה קצת יותר. אני רגיל כמובן לגלים וים מחיל הים ולאחרים זה היה קצת יותר קשה.

במהלך ההפלגה גיליתי שהמכ"ם לא עובד וזה היה איתות קטן לחשש שלי מיציאה ביאכטה וגם משהו שקצת ניבא כמה התרחשויות עתידיות, אבל עוד נגיע אליהן. בכל מקרה, ליתר ביטחון תמיד היה מישהו מהצוות בתצפית קרחונים על מנת למנוע התנגשות בקרחון. אחרי 3 ימים ראינו לראשונה קרחון עצום משייט במים והבנו שאנחנו קרובים. על הקרחון היו המון פינגווינים שהתגלשו על המדרון שלו למים וחזרו בחזרה למעלה להתגלש שוב. זה היה מדליק. באופן כללי העונה בה ניתן לראות בעלי חיים באנטרטיקה היא ינואר-פברואר ולכן זו נחשבת לשיא העונה. לפני ואחרי ניתן להפליג אבל לא רואים כמעט בעלי חיים.

מפעל לעיבוד לוויתנים ושכשוך במים חמים

בסוף היום השלישי נכנסנו לאי (מה שם האי?) שהוא למעשה לוע של הר געש וראינו שתי ספינות גדולות שעוגנות במקום. עגנו לידם וירדנו לחוף. במקום יש אתר שימור עולמי שקשור לציד לוויתנים. בתחילת המאה ה-20 ניצודו באנטרטיקה אלפי לוויתנים כל שנה. השומן שלהם עובד במפעלים, כמו זה שעומד כאן באי, ושימש לתאורה בתקופה ההיא. מכאן, בין היתר, השומן נשלח להאיר את רחובות ארגנטינה וצ'ילה. אחרי שראינו את האזור הזה ביחד עם מאות תיירים אחרים מהספינות, ג'ורג' אמר לנו שהוא ייקח אותנו למקום שרק הוא מכיר ואליו לא נכנסות ספינות גדולות. המשכנו בהפלגה פנימה וירדנו בסירה לחוף שבו החול רותח מתחת לרגליים. זה הזוי, מסביב קפוא אבל אי אפשר לעמוד יחפים על החול מרוב שהוא חם. לקחנו איתנו את חפירה וחפרנו בחול. הבור התמלא במים רותחים והעברנו אותם לסירה שהפכה לבריכת שכשוך חמה ונעימה. היה מדהים וייחודי.

מכאן דרומה למעשה זה היה אנטארטיקה. הפלגנו באופן עקרוני כשמשמאלנו (ממזרח) היבשה ומימין (ממערב) איים שונים. לא תמיד הבנו מה זה מה, בעיקר אחרי שהות בחלל הפנימי של היאכטה כשיוצאים החוצה קשה לקרוא את התמונה. העיקר שג'ורג' הבין כל הזמן איפה אנחנו. הוא הסתמך על כל מיני מפות שהיו לו. באזור מסוים הוא ניווט עם מפה של הצבא הצ'יליאני ובמקום אחר עם מפה רוסית וכן הלאה. שגרת ההפלגה היא שלקראת ערב מחפשים מפרץ מוגן ועוגנים ללילה וביום מפליגים ומידי פעם עוצרים, עוגנים ומטיילים בחוף. מזג האוויר היה מצוין בעיקר יחסית לאושואיה ופטגוניה. הים היה שקט ממש כמו אגם וכל הגשמים והסופות שכל מי שמכיר מדרום צ'ילה וארגנטינה לא היו שם. אולי היה לנו מזל אבל עושה רושם שככה זה באנטארטיקה בתקופה הזו. כמו מדבר קפוא כזה. בשבועיים שלנו באנטארטיקה לא פגשנו המון אנשים, חוץ מבאי הראשון, זה שהוא לוע של הר געש, לא נפגשנו עם ספינות גדולות והמוני מטיילים. פה יאכטה הולנדית, שם יאכטה רוסית שנרדפת על ידי שלטונות רוסיה (ועל זה בהמשך), נכנסנו לשני בסיסיים צבאיים קטנים של הצבא הצ'יליאני ושל הצבא האוקראיני. אנטארטיקה היא ארץ של אף אחד, אין עוד מקום כזה בעולם. אף אחד, למעט ארגון בינלאומי חסר שיניים שזה תפקידו, לא יכול להגיד לאמריקאים או לרוסים או לבריטים שלא יקימו פה בסיס צבאי ואכן יש עשרות כאלו ברחבי היבשת. כולם כאן כמובן עוסקים "במחקר". הפינגווינים הם אולי היצורים החיים הכי נחקרים על כדור הארץ מכיוון שאחרת איזה תירוץ יהיה להקים עוד בסיס צבאי ועוד אחד.

מבחינת ריגושים, כל פעם שרואים משהו חדש זה מרגש אבל אחרי זה מתרגלים. פעם ראשונה שרואים כלב ים זה וואוו ואחרי זה כבר לא אכפת לך. ככה זה עם פינגווינים, גוזל של פינגווינים ואפילו עם לוויתנים. בפעם הראשונה ראינו 60 לוויתנים, עשרות לוויתנים ממש עד קו האופק. שניים מתוכם היו ממש קרובים. זה היה מחזה מטורף אבל אחרי עוד פעמיים, שלוש זה כבר לא עניין אף אחד. באו לקרוא לנו כי מישהו ראה לוויתן והיינו באמצע משחק טאקי, אפילו לא קמנו.

יאכטה אנטרטיקה

תקרית ההגה

בדרך דרומה עצרנו באי קטן על מנת לרדת ולטייל קצת. בילינו מספר שעות במקום ובשעות אחר הצהרים חזרנו ליאכטה. בדרך כלל ג'ורג' לא נהג להפליג בערב ובלילה אבל הפעם הוא היה נחוש להמשיך, זה לא היה מאוד הגיוני מכיוון שיש קרחונים וסלעים ותמיד בשעות האלו חיפשנו מקום טוב לעגון לקראת החושך. היעד שלנו היה בסיס צבאי אוקראיני שנמצא דרומית אלינו ועל פי שמועות מבוססות יש בו פאב ובירה. חשדנו שהלחץ של ג'ורג' להגיע לבסיס האוקראיני נבע מתוך רצון לפגוש יאכטה נוספת ששייטה לידנו ביום האתמול שהבעלים שלה הייתה אישה .... שהתאלמנה לא מזמן ומפליגה עם בנה ועם מספר נוסעים. ג'ורג' התגרש לא מזמן והיה נדמה שהוא זיהה כאן הזדמנות לפרק ב' עם מישהי שחולקת את אותם תחביבים כמוהו. הלחץ שלו לא לפספס אותה גבר כנראה על שיקולי הגיון ובעוד אנחנו שטים אחורה כדי לצאת לים התחככנו עם סלע וההגה התעקם. הפלגה עם הגה לא תקין מסוכנת ולכן לא הייתה ברירה אלא לנסות ולתקן את ההגה. בדיוק בשביל שיהיה ניתן לפתור בעיות כאלו, ג'ורג' בנה את היאכטה עם גחון שטוח. התוכנית הייתה לעמוד בשעות הגאות צמוד לחוף ובבוקר כשהשפל יגיע היאכטה תתיישב על החוף וניתן יהיה לתקן את ההגה. השלב הראשון עבד כמו שעון. הים נסוג, היאכטה נעמדה על הסלעים וג'ורג לקח מסור ופטיש וירד לחתוך חלק מלוח ההגה שנמצא בתחתית והעקמומיות שהוא קיבל בעקבות המכה הקשתה מאוד על סיבוב גלגל ההגה. אחרי שהמלאכה נעשה נשאר לנו לחכות לגאות ואכן בשעות אחר הצהריים הגאות הגיעה אבל אליה וקוץ בה. דווקא באותו היום היא לא הגיעה לאותו הגובה של אתמול והיאכטה נשארה לשבת על הסלעים. לא היה לנו מה לעשות חוץ מלהיכנס לדיכאון מכך שנצטרך לחכות עוד 24 שעות לפחות. למה לפחות ? מכיוון שמחזורי גאות ושפל הם בני 3 ימים וחשבנו שאולי נצטרך להמתין 3 ימים.

ביום המחרת העברנו את היום בהמתנה מורטת עצבים ובערב הגאות לא הכזיבה והמים עלו מספיק כדי שנוכל לצאת לדרך. כשזה קרה ג'ורג' שוב היה צריך להחליט אם לצאת בשעות הערב או לחכות למחרת. שוב הוא הוכיח לנו שהחפזון מהשטן ושוב התחככנו בסלע. הפעם קרו מספר דברים שהורידו לי מספר שנים מהחיים. דרך אגב, רק אני וג'ורג' והצוות שלו הבנו את חומרת המצב בדקות של ההתרחשות. היאכטה התחילה להסחף בלי יכולת לשלוט על ההגה ועם סיכוי מאוד גבוה להתנגש תוך מספר דקות בקרחון. באינסטיקט מהיר ג'ורג' הטיל את העוגן והצליח לתפוס את הקרקעית רגע לפני שהיא הייתה הופכת להיות עמוקה מידי בשביל העוגן. האחיזה של העוגן הייתה על חוט השערה ושני אנשי הצוות שלו קפצו לסירת גומי כדי לקשור חבל לסלע שנמצא בסמוך. לא רציתי לחשוב מה יקרה עם העוגן ישתחרר ונתחיל להסחף בלי שני אנשי הצוות. למזלנו הצלחנו להיאחז בסופו של דבר כמו שצריך וג'ורג' ביטל את קריאת המצוקה שכבר שידר לכלי שייט באזור. המחשבות על כך שאולי נצטרך לנטוש את היאכטה כשברשותינו רק 5 חליפות צלילה יבשות מצילות חיים בטמפרטורה כה קרה בעוד אנחנו 11 אנשים גרמו לי לחשוב על הטיטניק.

מאושואיה לאנטרטיקה בספינה

אבל סוף טוב, הכל טוב. למחרת הטבח של היאכטה לבש את אחת מהחליפות היבשות ועם פטיש ומסור ירד למים ובמשך 4 שעות הוא ניסר את החלק העקום ובסופו של דבר ההגה חזר לפעול פחות או יותר.

בסיס אוקראיני ויאכטה רוסית

הביקור הראשון שלנו בבסיס צבאי היה בבסיס צ'יליאני. כשהגענו אליהם התקבלנו בברכה מכיוון שג'ורג' היה שם כחודש לפני בהפלגה הקודמת שלו והם הכירו אותו. לבסיס האוקראיני הגענו בלי התרעה, פשוט עגנו על החוף ויצאנו ברגל לכיוון השער. חייל אוקראיני יצא אלינו כועס מאוד  ואמר לנו שאי אפשר להגיע ללא תיאום. הוא ממש כעס וביקש שנחזור ליאכטה ונתאם את הביקור בקשר. בסופו של דבר הרוחות נרגעו והם הזמינו אותנו לשתות איתם בירה בפאב שלהם, ישנו אצלם בחדרים ואף ארחנו אותם על הסיפון שלנו למחרת לארוחת צהרים.

התחלנו לחזו צפונה וג'ורג' כבר ראה שהים יהיה סוער מאוד כשנהיה בים הפתוח. הוא אמר שביומיים הבאים הים יהיה סוער מאוד ולאחר מכן הוא יהיה רק סוער. זוג האמריקאים שהיו אתנו היו לחוצים לחזור והתפתח עימות לא נעים. ג'ורג' אמר לנו שאם נפליג ביומיים האלו בהתחלה נחשוב שאנחנו הולכים למות ולאחר מכן נרצה למות וכל זה מבלי כמעט להתקדם קדימה. לא הייתה ברירה והיה ברור שדווקא האינטרס של ג'ורג' הוא הפוך, לסיים את ההפלגה כמה שיותר מהר. לאחר יומיים יצאנו לדרך ואכן במשך 4 ימים שכבתי במיטה חולה כמו כל היתר ובקושי ראינו אחד את השני. ברגע כשנכנסנו לתעלת ביגל הים נרגע לגמרי, השמש יצאה ופתאום מצב הרוח שלנו השתנה לגמרי. מחבורת זומבים חזרנו לחיים וכך אחרי 25 ימים בים חזרנו לאושוויה.

ג'ורג' הציע לי להמשיך איתו לכיוון הקרטרה אוסטרל בצ'ילה ולהפליג באזור לא מיושב כלל של דרום פטגוניה. נראה לי מפתה וקיבלתי בשמחה את ההצעה (היא הייתה בחינם). בסופו של דבר אחרי שלושה שבועות הספיק לי. האזור כל כך מבודד שלא היה איפה לעגון ולכן רוב הזמן היינו על הים והתחיל לשעמם לי. כשהגענו ל….. עגנו וג'ורג' פגש מכרים וותיקים שהכיר לפני 25 שנים כשעגן כאן בסיבוב הקודם שלו בצ'ילה ואנטארטיקה. לא אכנס לפרטים אבל התארחנו אצל חבר שלו שבפעם הקודמת היה שוטר גבול ועכשיו היה עשיר מופלג עם צי ספינות דייג. הסתבר שלמרות שחלפו 25 שנים מאז ג'ורג' ביקר כאן להפתעתנו הוא היה דמות מאוד מוכרת בעיירה בעיקר מכיוון שהוא ואשתו אימצו כאן ילד זאב כזה שהיה בן 6 אז וגדל בטבע. זה כבר סיפור בפני עצמו שהוא כתב עליו ספר אבל על זה אולי בפוסט אחר.

מכאן אני תפסתי אוטובוס ונסעתי לעיירה קוייקה שנמצאת בלב הקרטרה אוסטרל וטיילתי קצת.


קרא/י עוד

2 תגובות בנושא “ביאכטה לאנטרטיקה”

  1. וואו וואו כתבה מעניינת מרתקת
    אנחנו עומדים להפליג בפרינסס קרוז מוואלפאראיסו לבונאוס איירס דרך אנטארטיקה בחודש פברואר 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *