מאיה סימפסון

מאיה סימפסון

במשך שנים חלמתי על מסע ברכבת הטרנס-סיבירית, שהמסלול שלה הוא אחד הארוכים בעולם וחוצה שמונה אזורי זמן. רשת המסילות של הרכבת מתחילה ברוסיה, במוסקבה, עוברת דרך סיביר ומגיעה עד למונגוליה וסין (יש כמה נתיבים). הקו הטרנס-הסיבירי הוקם לפני יותר ממאה שנים ונפוצו עליו סיפורים רבים. למרות השמועות על הסכנות הרבות שבדרך, המסע הזה סיקרן אותי מאוד. החלטתי לתת לרוסיה הגדולה את הכבוד שמגיע לה ולהתמקד בה במהלך הטיול הזה, בלי קפיצות למדינות המזרח השכנות. באוגוסט 2016, בגיל 29, הזדמן לי להגשים את החלום יחד עם בת דודתי המוסקבאית ועוד זוג חברים מהארץ.  

מספר צפיות בטיול:


אסיה המזרח הרחוק


טיול: חודש ברכבת הטרנס סיבירית

ממוסקבה עד אגם באיקל בסיביר

אוגוסט 2016

כותת: מאיה סימפסון

כמה מילים על הטיול: יצא לי לטייל די הרבה בעולם, וזה היה הטיול הכי מגניב שעשיתי עד כה. רוב הישראלים רואים ברוסיה תחנה בדרך למונגוליה, אבל ממש שווה להתעכב על רוסיה עצמה. המסלול התיירותי המקובל בקו הטרנס-סיבירי הוא נסיעה של שבוע ממוסקבה לבייג'ינג בסין או למונוגליה, אבל אנחנו החלטנו לנצל את המסע להיכרות עם האזורים הפנימיים של רוסיה, שהם מאוד לא מתויירים וכמעט לא מוכרים מחוץ לרוסיה. קנינו כרטיסים למקטעים נפרדים במסלול הרכבת ובכל פעם עצרנו לכמה ימים בעיר או אזור מסוים במדינה.

הטיול נמשך חודש והיה מרתק. גילינו ערים ענקיות ויפהפיות בעומקה של רוסיה, שבמערב לא מכירים בכלל, עם מבנים ומוסדות תרבות מערביים לחלוטין באופיים אבל עם תושבים בעלי מנטליות רוסית ששונה מאוד מהמנטליות האירופאית. הטיול התחלק לשניים, חלק אורבני וחלק בטבע- בחלק הראשון טיילנו בערים הגדולות, ובחלק השני התמקדנו בטבע הסיבירי. התחנה הסופית שלנו היתה באי באמצע ימת באיקל (Baikal), ומשם חזרנו למוסקבה. הטיול הזה עמוס בחוויות מהאנשים, האוכל, הערים והטבע הפראי. הנסיעה עצמה ברכבת היתה חווייתית ושונה מכל נסיעה אחרת. מסתבר שהקו הטרנס-סיבירי הוא כבר לא מה שהיה פעם- לא נתקלנו בשודדים, ובאופן כללי הרגשנו די בטוחים בנסיעות שלנו. זו הייתה הזדמנות לתקשר עם הנוסעים המקומיים ולחלוק איתם אוכל, וגם לבלות שעות ארוכות בבהייה בנוף הפראי שנשקף מהחלון. ידיעת הרוסית של חבריי ושלי הייתה יתרון כמובן, כי בהרבה מהמקומות שביקרנו בהם אנגלית היא לא הצד החזק של התושבים.

תכנית הטיול:

היום ראשון, 1 באוגוסט, ממוסקבה דרום-מזרחה לקאזאן

בשמונה בערב עלינו במוסקבה לרכבת הטרנס-סיבירית, למסע של 12 שעות לקאזאן, בירת מחוז טטרסטן (Tatarstan).

ימים 4-2: שהייה בקאזאן

השתכנו בדירת Airbnb בקאזאן, כמו בכל הערים הנוספות שביקרנו בהן במהלך הטיול, ונשארנו שם שלושה ימים. סיירנו בשוק המקומי הנהדר, בעיר העתיקה וברחבי העיר כולה.

ימים 7-4: מזרחה לעיר פרם (Perm)

ב-4 באוגוסט בצהריים המשכנו ברכבת מקאזאן לעיר פרם. לפנות בוקר, כעבור כ-16 שעות, הגענו לפרם, עיר בעלת מראה אירופי עם בנייה עתיקה וסצנה מחתרתית אמנותית תוססת. נשארנו שם שלושה ימים.

ימים 9-7: דרום מזרחה ליקטרינבורג

ב-7 באוגוסט בערב, אחרי נסיעה של שבע עד שמונה שעות מפרם הגענו ליקטרינבורג, עיר יפה ומרשימה במרכז הרי אוראל, שנחשבת לרביעית בגודלה ברוסיה. בילינו שם יומיים וחצי.

ימים 13-9: מזרחה לקרסנויארסק (Krasnoyarsk) שבסיביר

בערב של 9 באוגוסט שוב עלינו לרכבת, וכך, בנסיעה של 36 שעות, נפרדנו מהעולם האורבני. הגענו לקרסנויארסק, אחת הערים הגדולות בסיביר. פגשנו עיר גדולה, אפרורית וקרה, ומזג האוויר החמים שחווינו עד אז התחלף לחורף. נשארנו בעיר שלושה ימים, שבמהלכם גם טיילנו בפארק הענק הסמוך.

 

ימים 14-13: אירקוטסק (Irkutsk)

מקראסנויארק נסענו בקו הטרנס-סיבירי לאירקוטסק, אחת הערים המרכזיות בסיביר. הנסיעה נמשכה כ-20 שעות, והגענו בשעטת הבוקר המוקדמות. נשארנו רק כחצי יום באירקוטסק, כי היעד המרכזי שלנו באזור היה כפר הנופש ארשן (Arshan), השוכן למרגלות הרי סייאן (Sayan) שבדרום סיביר.

ימים 18-14: שהייה בארשן, רפובליקת בוריאטיה (Buryatia), צפון-מערבית לאירקוטסק

עלינו לארשן מאירקוטסק במונית שירות. הכפר ממוקם בהרים קרוב לגבול עם מונוגוליה, ובהתאם התושבים נראים מונגולים. זה אזור של מעיינות חמים ומרחצאות מרפא והרבה רוסים מגיעים לנפוש בכפר. נשארנו שם ארבעה לילות וחמישה ימים. הפעם לא ישנו ב-Airbnb  אלא בבקתת עץ ששכרנו דרך אתר רוסי.

 

ימים 19-18: נסיעה דרומה לסלודיאנקה (Sludyanka)

מארשן נסענו לסלודיאנקה, עיירה שנמצאת על חוף ימת באיקל. אין שם אטרקציות מיוחדות חוץ ממוזיאון מינרלים קטן, שעבור דוברי רוסית הביקור בו יכול להיות נחמד. נשארנו שם לילה אחד ולמחרת עלינו על רכבת סובב-באיקל ההיסטורית.

ימים 21-19: ברכבת סובב-ביקאל לליסטביאנקה (Listvyanka) ובחזרה לאירקוטסק

המסילה ההיסטורית של הרכבת הסובבת את הבאיקל נמתחת על פני 92 ק״מ סביב ימת באיקל. הנסיעה היא איטית ונמשכת כמה שעות. בדרך רואים את הנוף המהמם של האגם וגם עוצרים בתחנות כדי להתרשם מהמנהרות והגשרים הרבים שנבנו על מנת להניח את המסילה לפני יותר ממאה שנה. בערב של ה-19 באוגוסט עצרנו בעיירת הנופש ליסטביאנקה, שנמצאת דרום מזרחית לאירוקסטק. נשארנו שם שני לילות ועשינו טרק של יום לכפר הסמוך בולשי קוטי.  מליסטביאנקה לקחנו מונית לאירקוטסק, שהיא בסיס האם של אזור אגם ביקאל.

ימים 29-21: שהייה באי אולחון (Olkhon), צפון-מזרחית לאירקוסטק

אולחון הוא אי גדול בתוך אגם באיקל. לקחנו מונית באירקוטסק ואיתה עלינו למעבורת שהביאה אותנו אל האי. ישנו באחד מהכפרים על האי, בבית אירוח מעץ עם שירותי "בול-קליעה" בחצר. אימא שלי הצטרפה לחלק הזה של הטיול. עשינו סיורים באי, טרקים, דיג, קפאנו מקור ובעיקר התפעלנו מהטבע העצמתי ועוצר הנשימה של האגם. אחרי שמונה ימים חזרנו לאירקוסטק.

 

ימים 30-29: חזרה לאירקטוסק ומשם למוסקבה

נשארנו לילה באירקטוסק ומשם, בטיסה של שעות ספורות חזרנו למוסקבה.

בהרחבה

הרכבת הטרנס-סיבירית: בת דודתי הזמינה עבורנו את הכרטיסים מאתרים ברוסית, אבל אפשר להזמין גם דרך אתר באנגלית. ברכבת יש שלוש מחלקות: בלי דרגשי לינה, עם דרגשי לינה והמחלקה היקרה שיש בה תנאי שינה נוחים יותר ודלת שניתן לנעול כדי לקבל פרטיות מרבית. כל הנוסעים מקבלים מצעים ויכולים להשתמש במים הרותחים שנמצאים במיחם בכל קרון. ברוב הרכבות יש קרון מסעדה, עם אוכל רוסי באיכות משתנה (חוויה!). אנחנו נסענו במחלקה השנייה- בצד אחד של הקרון יש שני דרגשים, אחד מעל השני, ובצד השני יש מין כוך שבו ארבעה דרגשים: שניים מול שניים. הכול פתוח וכל מי שעובר בקרון רואה אותך. במהלך היום נהוג לקפל את הדרגשים העליונים ולהשתמש בדרגשים התחתונים כספסל ישיבה. באחד המקטעים נסענו במחלקה היקרה כי לא היו כרטיסים למחלקה השניה. אמנם נסיעה במחלקה היקרה מאפשרת פרטיות וביטחון מפני גניבות, אבל אם סוגרים את הדלת מפספסים את התקשורת עם שאר הנוסעים.

רוב הנוסעים ברכבת היו רוסים, אם כי במחלקה היקרה היו יחסית הרבה תיירים, בעיקר גרמנים. לא פגשנו בכלל ישראלים ברכבת. הנסיעה ברכבת הייתה סבירה לגמרי, אם כי ככל שהעמקנו לתוך רוסיה, הרכבות נהיו יותר חורקות ומיושנות, והנוסעים נהיו הזויים יותר.

 

קאזאן: העיר העתיקה מאוד יפה ועמוסה במבנים מרהיבים- מגדלים, כנסיות ומסגדים. כשיתר החבורה בילתה במוזיאונים בעיר, אני העדפתי להשקיע את זמני בשוק המקומי המטריף, שדומים לו מצאנו גם בשאר הערים שביקרנו בהן במהלך הטיול. בשוק מציעים הרבה פירות וירקות ויש בו דוכנים של סבתות קשישות שמוכרות מוצרי חלב ביתיים ודליים של פירות יער ופטריות מכל מיני סוגים.

במהלך השהות בקאזאן עשינו טיול יום לאי מקסים בשם Sviyazhsk, שיש בו הרבה כנסיות עתיקות. מגיעים לשם במעבורת.

פרם: בעיר יש סצנת אמנות מחרתית חזקה וגם כמה ברים שווים. ביקרנו בבית הכנסת בעיר ובאופן כללי אכלנו המוני כיסונים קטנים מטוגנים, שזה מאכל מקומי נפוץ.

את טיול היום שלנו עשינו בחוחלובקה (Khokhlovka), אזור כפרי, שיש בו מעין מוזיאון פתוח עם בתי עץ היסטוריים שעברו שימור, כולל חפצים ובגדים מפעם. במקרה יצא שהגענו לעיר בזמן הפסטיבל השנתי שביקרו בו המוני אנשים. הקימו שם במת מוזיקה ענקית והיו גם כל מיני דוכנים עם תוצרת רוסית כפרית מסורתית.

יקטרינבורג: את העיר חוצה נהר גדול והמבנים הציבוריים בה מאוד מרשימים. יש בה הרבה מוזיאונים ומסעדות, כולל הכנסייה על הדם שמנציחה את משפחת הצאר האחרון של רוסיה, ניקולאי השני, שהוגלתה לעיר בעקבות המהפכה הקומוניסטית ושם הוצאה להורג.

 

הופתעתי לטובה מ"מרכז ילצין" בעיר. במרכז, שנמצא במבנה ארכיטקטוני מאוד יפה, מספרים את סיפור נפילת ברית המועצות באמצעות חפצים ישנים והרבה מולטימדיה. ממליצה לדוברי רוסית לבקר שם.  

קרסנויארק ו"יער העמודים": קראסנויארק היא עיר אפרורית למדי, אבל יש שם פארק ענקי בשם "יער העמודים". הפארק נמצא במרחק כמה שעות נסיעה מהעיר. זה בעצם יער ענקי שאפשר לטייל בו שעות. יש שם גם אומגה ורכבת הרים ישנה שנראית מוסכנת ממש, ואפשר גם לעשות שם טרק של ממש.

אירקוטסק ותקרית הגז המדמיע: הזיכרון העיקרי שנשאר לי מאירקוטסק היה אירוע שהיה די מלחיץ בזמן אמת. הגענו לחצי יום בעיר ואיכסנו את התיקים שלנו בשמירת חפצים בתחנת הרכבת. כהרגלי, בזמן שחבריי הלכו למוזיאונים, אני העדפתי לבלות את השעות המעטות שהיו לנו בעיר כדי לבקר בשוק המקומי ולקנות פירות יער מכל הסוגים. כשהגעתי לשוק הסתבר לי שבלון הגז המדמיע שנשאתי איתי כל הזמן, ובכלל לא השתמשתי בו לאורך כל הטיול, נלחץ בטעות וכל המכנסיים שלי נשטפו בגז מדמיע. רצתי לשירותי הנשים והתחלתי להתיז על עצמי מים. אישה קשישה אחת עם מטפחת כנראה הבינה שאני לא הומלסית שמנסה להתקלח בשוק ושאני באמת בצרה, אמרה לי ״תתפשטי! כולנו גם ככה נשים פה! את צריכה לכבס את המכנסיים בכיור עם סבון!״. גם היא וגם אני לא ידענו שדווקא במגע עם מים, מרגישים את הגז שורף על העור. גם אחרי שקניתי זוג מכנסיים מזעזע למראה בשוק והתאחדתי עם החברים שלי, לא הצלחתי להיפטר מתחושת הצריבה, ונאלצתי להיסחב ככה עוד שעות ארוכות עד שהגענו לבית שבו יכולתי להחליף את כל הבגדים.  

 

ארשן: מקום מהמם ומאוד מומלץ, עם נוף הררי מיוער ומרשים ביותר. היה לנו יום של מרחצאות במעיינות חמים ויום של טרק בהרים, ועשינו גם סיבוב בין מקדשים מונגוליים יפיפיים שיש באזור. לחובבי הז'אנר: האזור נודע בעשבי המרפא המיוחדים שלו. ברחוב פזורים דוכני עשבים וסבתות קשישות מסבירות על סגולותיהם. חוץ מזה, כל האזור מלא באצטרובלים וצנוברים איכותיים. אפשר לקנות שם אפילו אצטרובלים שלמים מבושלים ולפצח צנוברים עם הקליפה כמו גרעינים.

 

ליסטביאנקה והישראלים המפתיעים: במקום יש סאונות חמות שקופצים מהן היישר לבאיקל והרבה דגים מלוחים ומעושנים למכירה. עשינו שם טרק של יום אחד: מהעיירה לכפר קרוב, שנקרא ברוסית: "החתולים הגדולים" (Bolshiye Koty) וגרים בו בערך 40 אנשים. על אחד הבתים ראינו שלט על ירקות מהערוגה למכירה, ואז יצאה אלינו קשישה מכופפת, הזמינה אותנו להיכנס והתחילה לשלוף עבורנו גזרים מהאדמה. באיזשהו שלב, הלכנו קצת לאיבוד ביער, אבל אז שמענו פתאום דיבורים בעברית. באמצע שומקום גילינו ישראלים שהגיעו מטיול במונגוליה והקימו מחנה ביער. החבר'ה עזרנו לנו למצוא את הדרך וזה היה ממש מפתיע למצוא ישראלים דוקא באמצע היער. אלה היו הישראלים היחידים שפגשנו במהלך הטיול.

 

האי אולחון: יש כפר אחד שמרוכזים בו כל ההוסטלים של האי וקל מאוד להסתדר שם באנגלית כי מגיעים לשם תיירים מכל העולם. השהייה באי היא מעין מסע אחורה בזמן. זה אזור של טבע פראי, עם מכוניות ישנות שנוסעות על דרכים לא סלולות. אין כספומטים באי ולכן חשוב להצטייד מראש במזומן.

חוויית הדיג הייתה נוראית מבחינתי, כי היה נורא קר והגלים הטיחו את הסירה הקטנה שלנו. אמנם לא ממש הצלחנו לדוג, אבל המדרכים המקומיים הצליחו והכינו לנו מרק דגים מעולה על מדורה.

באי יש גם הרבה מקדשים מונגוליים ומצוקים שעושים עליהם טקסים שאמאניים שמהווים מוקד עליה לרגל למאמינים מכל הסביבה. באחד הטיולים שעשינו באי ראינו כבשה שחורה יפיפיה שעומדת על גבעה ירוקה. התקרבנו לגבעה ונתקלנו בנזיר בלבוש מסורתי ששאל אם הגענו לטקס השחיטה של הכבשה שמגיעים אליו בכל שנה מאמינים מרחבי מונגוליה. הטבע העצמתי של האי בהחלט מעורר תחושת קודש ורוחניות גדולה.

 

תכנון מסלול

יש הרבה תחנות במסלול של הקו הטרנס-סיבירי והרבה ערים ונקודות שאפשר לעצור בהן. תכננו את המסלול שלנו ואת המקטעים לפי ראות עינינו, ולפי מידע שקיבלנו, אבל בהחלט אפשר לבחור מסלול קצת אחר.

לינה

כאמור, את הלינה בערים הזמנו דרך Airbnb, וזה היה החלק הקל וגם הזול. דירה לארבעה אנשים עלתה לכולנו ביחד בערך 200 ש"ח ללילה. התנאים בפועל, לעומת זאת, היו די מאכזבים. אמנם הדירות שהיינו בהן היו סבירות לגמרי כשלעצמן, וגם מאובזרות במכונת כביסה, אבל מאוד מהר גילינו שבערי מרכז רוסיה ומזרחה עושים בקיץ עבודות תחזוקה בצנרת המים עקב סכנת הקיפאון והפיצוץ בחורף. בגלל זה, בכל דירה שהיינו בה היו בעיות מים, ורוב היום היו הפסקות מים. בדירה אחת המליצו לנו למלא אמבטיה כדי שיהיה לנו מקור מים זמין ובמקרה אחר, בעלת הדירה העבירה אותנו לדירה אחרת בבעלותה, באזור שאין בו עבודות צנרת.

תחבורה בתוך העיר

בכל עיר שהיינו בה הייתה רכבת תחתית, אבל נסענו רק במוניות, כי הן ממש ממש זולות והעדפנו לא להסתבך עם רכבות תחתיות. במוסקבה יש נהגי אובר, אבל מחוץ למוסקבה משתמשים באפליקציית YandexTaxi ומזמינים מונית בקלות.

 

עלויות

החלק היקר יחסית של הטיול היה כרטיסי הרכבת, שעלו בין 250 ל-300 דולר לאדם. אם קונים כרטיס למסלול הטרנס-סיבירי השלם, לשבוע, זה יוצא יותר זול. לעומת זאת, האוכל והלינה היו זולים מאוד. באי אולחון המחירים יותר גבוהים, כי זה אי תיירותי, אבל עדיין נמוכים מספיק גם כדי שתרמילאים יטיילו שם בקלות.

מזג אוויר

התחלנו את הטיול בבגדים קצרים, אבל כשהגענו לסיביר כבר נהיה קר יחסית. אמנם גם בסיביר הטמפרטורות לא ירדו מתחת לאפס, אבל באגם באיקל הטמפרטורה נעה רוב הזמן חמש מעלות צלזיוס, בשילוב עם רוחות עזות. המלצה: ללבוש שכבות ולשתות וודקהJ


קרא/י עוד

2 תגובות בנושא “חודש ברכבת הטרנס סיבירית”

  1. שלום מאיה, נשמע מדהים.
    את יודעת להעריך כמה עלה הטיול כולו? וכמה צפוי לעלות כעת?
    האם ניתן לעשות זאת ללא דוברי רוסית?
    תודה!

  2. היי רני, אני לא יכולה לתת לך תשובות קונקרטיות כל כך. בגדול אם זכור לי נכון הכרטיסים לרכבת עלו בערך 300 דולר, אבל אתה גם יכול לבדוק את המחירים העדכניים באתר שלהם. הצצה ב- Airbnb תתן לך גם מושג לגבי מחירי הלינה, אם זכור לי נכון בערך 50₪ ללילה בדירה.
    לגבי הרוסית אני לא באמת יודעת, לא ניסיתי לדבר איתם אנגלית.. אבל בעיני מסתדרים, כמו בכל מקום. שווה את זה:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאיה סימפסון

במשך שנים חלמתי על מסע ברכבת הטרנס-סיבירית, שהמסלול שלה הוא אחד הארוכים בעולם וחוצה שמונה אזורי זמן. רשת המסילות של הרכבת מתחילה ברוסיה, במוסקבה, עוברת דרך סיביר ומגיעה עד למונגוליה וסין (יש כמה נתיבים). הקו הטרנס-הסיבירי הוקם לפני יותר ממאה שנים ונפוצו עליו סיפורים רבים. למרות השמועות על הסכנות הרבות שבדרך, המסע הזה סיקרן אותי מאוד. החלטתי לתת לרוסיה הגדולה את הכבוד שמגיע לה ולהתמקד בה במהלך הטיול הזה, בלי קפיצות למדינות המזרח השכנות. באוגוסט 2016, בגיל 29, הזדמן לי להגשים את החלום יחד עם בת דודתי המוסקבאית ועוד זוג חברים מהארץ.  



מספר צפיות בטיול:




אסיה המזרח הרחוק

טיול לחו"ל -מעל חודש

טיול: חודש ברכבת הטרנס סיבירית

ממוסקבה עד אגם באיקל בסיביר

אוגוסט 2016

כותבת: מאיה סימפסון

כמה מילים על הטיול: יצא לי לטייל די הרבה בעולם, וזה היה הטיול הכי מגניב שעשיתי עד כה. רוב הישראלים רואים ברוסיה תחנה בדרך למונגוליה, אבל ממש שווה להתעכב על רוסיה עצמה. המסלול התיירותי המקובל בקו הטרנס-סיבירי הוא נסיעה של שבוע ממוסקבה לבייג'ינג בסין או למונוגליה, אבל אנחנו החלטנו לנצל את המסע להיכרות עם האזורים הפנימיים של רוסיה, שהם מאוד לא מתויירים וכמעט לא מוכרים מחוץ לרוסיה. קנינו כרטיסים למקטעים נפרדים במסלול הרכבת ובכל פעם עצרנו לכמה ימים בעיר או אזור מסוים במדינה.

הטיול נמשך חודש והיה מרתק. גילינו ערים ענקיות ויפהפיות בעומקה של רוסיה, שבמערב לא מכירים בכלל, עם מבנים ומוסדות תרבות מערביים לחלוטין באופיים אבל עם תושבים בעלי מנטליות רוסית ששונה מאוד מהמנטליות האירופאית. הטיול התחלק לשניים, חלק אורבני וחלק בטבע- בחלק הראשון טיילנו בערים הגדולות, ובחלק השני התמקדנו בטבע הסיבירי. התחנה הסופית שלנו היתה באי באמצע ימת באיקל (Baikal), ומשם חזרנו למוסקבה. הטיול הזה עמוס בחוויות מהאנשים, האוכל, הערים והטבע הפראי. הנסיעה עצמה ברכבת היתה חווייתית ושונה מכל נסיעה אחרת. מסתבר שהקו הטרנס-סיבירי הוא כבר לא מה שהיה פעם- לא נתקלנו בשודדים, ובאופן כללי הרגשנו די בטוחים בנסיעות שלנו. זו הייתה הזדמנות לתקשר עם הנוסעים המקומיים ולחלוק איתם אוכל, וגם לבלות שעות ארוכות בבהייה בנוף הפראי שנשקף מהחלון. ידיעת הרוסית של חבריי ושלי הייתה יתרון כמובן, כי בהרבה מהמקומות שביקרנו בהם אנגלית היא לא הצד החזק של התושבים.

תכנית הטיול:

היום ראשון, 1 באוגוסט, ממוסקבה דרום-מזרחה לקאזאן

בשמונה בערב עלינו במוסקבה לרכבת הטרנס-סיבירית, למסע של 12 שעות לקאזאן, בירת מחוז טטרסטן (Tatarstan).

 

ימים 4-2: שהייה בקאזאן

השתכנו בדירת Airbnb בקאזאן, כמו בכל הערים הנוספות שביקרנו בהן במהלך הטיול, ונשארנו שם שלושה ימים. סיירנו בשוק המקומי הנהדר, בעיר העתיקה וברחבי העיר כולה.

ימים 7-4: מזרחה לעיר פרם (Perm)

ב-4 באוגוסט בצהריים המשכנו ברכבת מקאזאן לעיר פרם. לפנות בוקר, כעבור כ-16 שעות, הגענו לפרם, עיר בעלת מראה אירופי עם בנייה עתיקה וסצנה מחתרתית אמנותית תוססת. נשארנו שם שלושה ימים.

ימים 9-7: דרום מזרחה ליקטרינבורג

ב-7 באוגוסט בערב, אחרי נסיעה של שבע עד שמונה שעות מפרם הגענו ליקטרינבורג, עיר יפה ומרשימה במרכז הרי אוראל, שנחשבת לרביעית בגודלה ברוסיה. בילינו שם יומיים וחצי.

ימים 13-9: מזרחה לקרסנויארסק (Krasnoyarsk) שבסיביר

בערב של 9 באוגוסט שוב עלינו לרכבת, וכך, בנסיעה של 36 שעות, נפרדנו מהעולם האורבני. הגענו לקרסנויארסק, אחת הערים הגדולות בסיביר. פגשנו עיר גדולה, אפרורית וקרה, ומזג האוויר החמים שחווינו עד אז התחלף לחורף. נשארנו בעיר שלושה ימים, שבמהלכם גם טיילנו בפארק הענק הסמוך.

 

ימים 14-13: אירקוטסק (Irkutsk)

מקראסנויארק נסענו בקו הטרנס-סיבירי לאירקוטסק, אחת הערים המרכזיות בסיביר. הנסיעה נמשכה כ-20 שעות, והגענו בשעטת הבוקר המוקדמות. נשארנו רק כחצי יום באירקוטסק, כי היעד המרכזי שלנו באזור היה כפר הנופש ארשן (Arshan), השוכן למרגלות הרי סייאן (Sayan) שבדרום סיביר.

ימים 18-14: שהייה בארשן, רפובליקת בוריאטיה (Buryatia), צפון-מערבית לאירקוטסק

עלינו לארשן מאירקוטסק במונית שירות. הכפר ממוקם בהרים קרוב לגבול עם מונוגוליה, ובהתאם התושבים נראים מונגולים. זה אזור של מעיינות חמים ומרחצאות מרפא והרבה רוסים מגיעים לנפוש בכפר. נשארנו שם ארבעה לילות וחמישה ימים. הפעם לא ישנו ב-Airbnb  אלא בבקתת עץ ששכרנו דרך אתר רוסי.

 

ימים 19-18: נסיעה דרומה לסלודיאנקה (Sludyanka)

מארשן נסענו לסלודיאנקה, עיירה שנמצאת על חוף ימת באיקל. אין שם אטרקציות מיוחדות חוץ ממוזיאון מינרלים קטן, שעבור דוברי רוסית הביקור בו יכול להיות נחמד. נשארנו שם לילה אחד ולמחרת עלינו על רכבת סובב-באיקל ההיסטורית.

ימים 21-19: ברכבת סובב-ביקאל לליסטביאנקה (Listvyanka) ובחזרה לאירקוטסק

המסילה ההיסטורית של הרכבת הסובבת את הבאיקל נמתחת על פני 92 ק״מ סביב ימת באיקל. הנסיעה היא איטית ונמשכת כמה שעות. בדרך רואים את הנוף המהמם של האגם וגם עוצרים בתחנות כדי להתרשם מהמנהרות והגשרים הרבים שנבנו על מנת להניח את המסילה לפני יותר ממאה שנה. בערב של ה-19 באוגוסט עצרנו בעיירת הנופש ליסטביאנקה, שנמצאת דרום מזרחית לאירוקסטק. נשארנו שם שני לילות ועשינו טרק של יום לכפר הסמוך בולשי קוטי.  מליסטביאנקה לקחנו מונית לאירקוטסק, שהיא בסיס האם של אזור אגם ביקאל.

ימים 29-21: שהייה באי אולחון (Olkhon), צפון-מזרחית לאירקוסטק

אולחון הוא אי גדול בתוך אגם באיקל. לקחנו מונית באירקוטסק ואיתה עלינו למעבורת שהביאה אותנו אל האי. ישנו באחד מהכפרים על האי, בבית אירוח מעץ עם שירותי "בול-קליעה" בחצר. אימא שלי הצטרפה לחלק הזה של הטיול. עשינו סיורים באי, טרקים, דיג, קפאנו מקור ובעיקר התפעלנו מהטבע העצמתי ועוצר הנשימה של האגם. אחרי שמונה ימים חזרנו לאירקוסטק.

 

ימים 30-29: חזרה לאירקטוסק ומשם למוסקבה

נשארנו לילה באירקטוסק ומשם, בטיסה של שעות ספורות חזרנו למוסקבה.

בהרחבה

הרכבת הטרנס-סיבירית: בת דודתי הזמינה עבורנו את הכרטיסים מאתרים ברוסית, אבל אפשר להזמין גם דרך אתר באנגלית. ברכבת יש שלוש מחלקות: בלי דרגשי לינה, עם דרגשי לינה והמחלקה היקרה שיש בה תנאי שינה נוחים יותר ודלת שניתן לנעול כדי לקבל פרטיות מרבית. כל הנוסעים מקבלים מצעים ויכולים להשתמש במים הרותחים שנמצאים במיחם בכל קרון. ברוב הרכבות יש קרון מסעדה, עם אוכל רוסי באיכות משתנה (חוויה!). אנחנו נסענו במחלקה השנייה- בצד אחד של הקרון יש שני דרגשים, אחד מעל השני, ובצד השני יש מין כוך שבו ארבעה דרגשים: שניים מול שניים. הכול פתוח וכל מי שעובר בקרון רואה אותך. במהלך היום נהוג לקפל את הדרגשים העליונים ולהשתמש בדרגשים התחתונים כספסל ישיבה. באחד המקטעים נסענו במחלקה היקרה כי לא היו כרטיסים למחלקה השניה. אמנם נסיעה במחלקה היקרה מאפשרת פרטיות וביטחון מפני גניבות, אבל אם סוגרים את הדלת מפספסים את התקשורת עם שאר הנוסעים.

רוב הנוסעים ברכבת היו רוסים, אם כי במחלקה היקרה היו יחסית הרבה תיירים, בעיקר גרמנים. לא פגשנו בכלל ישראלים ברכבת. הנסיעה ברכבת הייתה סבירה לגמרי, אם כי ככל שהעמקנו לתוך רוסיה, הרכבות נהיו יותר חורקות ומיושנות, והנוסעים נהיו הזויים יותר.

 

קאזאן: העיר העתיקה מאוד יפה ועמוסה במבנים מרהיבים- מגדלים, כנסיות ומסגדים. כשיתר החבורה בילתה במוזיאונים בעיר, אני העדפתי להשקיע את זמני בשוק המקומי המטריף, שדומים לו מצאנו גם בשאר הערים שביקרנו בהן במהלך הטיול. בשוק מציעים הרבה פירות וירקות ויש בו דוכנים של סבתות קשישות שמוכרות מוצרי חלב ביתיים ודליים של פירות יער ופטריות מכל מיני סוגים.

במהלך השהות בקאזאן עשינו טיול יום לאי מקסים בשם Sviyazhsk, שיש בו הרבה כנסיות עתיקות. מגיעים לשם במעבורת.

פרם: בעיר יש סצנת אמנות מחרתית חזקה וגם כמה ברים שווים. ביקרנו בבית הכנסת בעיר ובאופן כללי אכלנו המוני כיסונים קטנים מטוגנים, שזה מאכל מקומי נפוץ.

את טיול היום שלנו עשינו בחוחלובקה (Khokhlovka), אזור כפרי, שיש בו מעין מוזיאון פתוח עם בתי עץ היסטוריים שעברו שימור, כולל חפצים ובגדים מפעם. במקרה יצא שהגענו לעיר בזמן הפסטיבל השנתי שביקרו בו המוני אנשים. הקימו שם במת מוזיקה ענקית והיו גם כל מיני דוכנים עם תוצרת רוסית כפרית מסורתית.

יקטרינבורג: את העיר חוצה נהר גדול והמבנים הציבוריים בה מאוד מרשימים. יש בה הרבה מוזיאונים ומסעדות, כולל הכנסייה על הדם שמנציחה את משפחת הצאר האחרון של רוסיה, ניקולאי השני, שהוגלתה לעיר בעקבות המהפכה הקומוניסטית ושם הוצאה להורג.

 

הופתעתי לטובה מ"מרכז ילצין" בעיר. במרכז, שנמצא במבנה ארכיטקטוני מאוד יפה, מספרים את סיפור נפילת ברית המועצות באמצעות חפצים ישנים והרבה מולטימדיה. ממליצה לדוברי רוסית לבקר שם.  

קרסנויארק ו"יער העמודים": קראסנויארק היא עיר אפרורית למדי, אבל יש שם פארק ענקי בשם "יער העמודים". הפארק נמצא במרחק כמה שעות נסיעה מהעיר. זה בעצם יער ענקי שאפשר לטייל בו שעות. יש שם גם אומגה ורכבת הרים ישנה שנראית מוסכנת ממש, ואפשר גם לעשות שם טרק של ממש.

אירקוטסק ותקרית הגז המדמיע: הזיכרון העיקרי שנשאר לי מאירקוטסק היה אירוע שהיה די מלחיץ בזמן אמת. הגענו לחצי יום בעיר ואיכסנו את התיקים שלנו בשמירת חפצים בתחנת הרכבת. כהרגלי, בזמן שחבריי הלכו למוזיאונים, אני העדפתי לבלות את השעות המעטות שהיו לנו בעיר כדי לבקר בשוק המקומי ולקנות פירות יער מכל הסוגים. כשהגעתי לשוק הסתבר לי שבלון הגז המדמיע שנשאתי איתי כל הזמן, ובכלל לא השתמשתי בו לאורך כל הטיול, נלחץ בטעות וכל המכנסיים שלי נשטפו בגז מדמיע. רצתי לשירותי הנשים והתחלתי להתיז על עצמי מים. אישה קשישה אחת עם מטפחת כנראה הבינה שאני לא הומלסית שמנסה להתקלח בשוק ושאני באמת בצרה, אמרה לי ״תתפשטי! כולנו גם ככה נשים פה! את צריכה לכבס את המכנסיים בכיור עם סבון!״. גם היא וגם אני לא ידענו שדווקא במגע עם מים, מרגישים את הגז שורף על העור. גם אחרי שקניתי זוג מכנסיים מזעזע למראה בשוק והתאחדתי עם החברים שלי, לא הצלחתי להיפטר מתחושת הצריבה, ונאלצתי להיסחב ככה עוד שעות ארוכות עד שהגענו לבית שבו יכולתי להחליף את כל הבגדים.  

 

ארשן: מקום מהמם ומאוד מומלץ, עם נוף הררי מיוער ומרשים ביותר. היה לנו יום של מרחצאות במעיינות חמים ויום של טרק בהרים, ועשינו גם סיבוב בין מקדשים מונגוליים יפיפיים שיש באזור. לחובבי הז'אנר: האזור נודע בעשבי המרפא המיוחדים שלו. ברחוב פזורים דוכני עשבים וסבתות קשישות מסבירות על סגולותיהם. חוץ מזה, כל האזור מלא באצטרובלים וצנוברים איכותיים. אפשר לקנות שם אפילו אצטרובלים שלמים מבושלים ולפצח צנוברים עם הקליפה כמו גרעינים.

 

ליסטביאנקה והישראלים המפתיעים: במקום יש סאונות חמות שקופצים מהן היישר לבאיקל והרבה דגים מלוחים ומעושנים למכירה. עשינו שם טרק של יום אחד: מהעיירה לכפר קרוב, שנקרא ברוסית: "החתולים הגדולים" (Bolshiye Koty) וגרים בו בערך 40 אנשים. על אחד הבתים ראינו שלט על ירקות מהערוגה למכירה, ואז יצאה אלינו קשישה מכופפת, הזמינה אותנו להיכנס והתחילה לשלוף עבורנו גזרים מהאדמה. באיזשהו שלב, הלכנו קצת לאיבוד ביער, אבל אז שמענו פתאום דיבורים בעברית. באמצע שומקום גילינו ישראלים שהגיעו מטיול במונגוליה והקימו מחנה ביער. החבר'ה עזרנו לנו למצוא את הדרך וזה היה ממש מפתיע למצוא ישראלים דוקא באמצע היער. אלה היו הישראלים היחידים שפגשנו במהלך הטיול.

 

האי אולחון: יש כפר אחד שמרוכזים בו כל ההוסטלים של האי וקל מאוד להסתדר שם באנגלית כי מגיעים לשם תיירים מכל העולם. השהייה באי היא מעין מסע אחורה בזמן. זה אזור של טבע פראי, עם מכוניות ישנות שנוסעות על דרכים לא סלולות. אין כספומטים באי ולכן חשוב להצטייד מראש במזומן.

חוויית הדיג הייתה נוראית מבחינתי, כי היה נורא קר והגלים הטיחו את הסירה הקטנה שלנו. אמנם לא ממש הצלחנו לדוג, אבל המדרכים המקומיים הצליחו והכינו לנו מרק דגים מעולה על מדורה.

באי יש גם הרבה מקדשים מונגוליים ומצוקים שעושים עליהם טקסים שאמאניים שמהווים מוקד עליה לרגל למאמינים מכל הסביבה. באחד הטיולים שעשינו באי ראינו כבשה שחורה יפיפיה שעומדת על גבעה ירוקה. התקרבנו לגבעה ונתקלנו בנזיר בלבוש מסורתי ששאל אם הגענו לטקס השחיטה של הכבשה שמגיעים אליו בכל שנה מאמינים מרחבי מונגוליה. הטבע העצמתי של האי בהחלט מעורר תחושת קודש ורוחניות גדולה.

 

תכנון מסלול

יש הרבה תחנות במסלול של הקו הטרנס-סיבירי והרבה ערים ונקודות שאפשר לעצור בהן. תכננו את המסלול שלנו ואת המקטעים לפי ראות עינינו, ולפי מידע שקיבלנו, אבל בהחלט אפשר לבחור מסלול קצת אחר.

לינה

כאמור, את הלינה בערים הזמנו דרך Airbnb, וזה היה החלק הקל וגם הזול. דירה לארבעה אנשים עלתה לכולנו ביחד בערך 200 ש"ח ללילה. התנאים בפועל, לעומת זאת, היו די מאכזבים. אמנם הדירות שהיינו בהן היו סבירות לגמרי כשלעצמן, וגם מאובזרות במכונת כביסה, אבל מאוד מהר גילינו שבערי מרכז רוסיה ומזרחה עושים בקיץ עבודות תחזוקה בצנרת המים עקב סכנת הקיפאון והפיצוץ בחורף. בגלל זה, בכל דירה שהיינו בה היו בעיות מים, ורוב היום היו הפסקות מים. בדירה אחת המליצו לנו למלא אמבטיה כדי שיהיה לנו מקור מים זמין ובמקרה אחר, בעלת הדירה העבירה אותנו לדירה אחרת בבעלותה, באזור שאין בו עבודות צנרת.

תחבורה בתוך העיר

בכל עיר שהיינו בה הייתה רכבת תחתית, אבל נסענו רק במוניות, כי הן ממש ממש זולות והעדפנו לא להסתבך עם רכבות תחתיות. במוסקבה יש נהגי אובר, אבל מחוץ למוסקבה משתמשים באפליקציית YandexTaxi ומזמינים מונית בקלות.

 

עלויות

החלק היקר יחסית של הטיול היה כרטיסי הרכבת, שעלו בין 250 ל-300 דולר לאדם. אם קונים כרטיס למסלול הטרנס-סיבירי השלם, לשבוע, זה יוצא יותר זול. לעומת זאת, האוכל והלינה היו זולים מאוד. באי אולחון המחירים יותר גבוהים, כי זה אי תיירותי, אבל עדיין נמוכים מספיק גם כדי שתרמילאים יטיילו שם בקלות.

מזג אוויר

התחלנו את הטיול בבגדים קצרים, אבל כשהגענו לסיביר כבר נהיה קר יחסית. אמנם גם בסיביר הטמפרטורות לא ירדו מתחת לאפס, אבל באגם באיקל הטמפרטורה נעה רוב הזמן חמש מעלות צלזיוס, בשילוב עם רוחות עזות. המלצה: ללבוש שכבות ולשתות וודקהJ


קרא/י עוד

2 תגובות בנושא “חודש ברכבת הטרנס סיבירית”

  1. שלום מאיה, נשמע מדהים.
    את יודעת להעריך כמה עלה הטיול כולו? וכמה צפוי לעלות כעת?
    האם ניתן לעשות זאת ללא דוברי רוסית?
    תודה!

  2. היי רני, אני לא יכולה לתת לך תשובות קונקרטיות כל כך. בגדול אם זכור לי נכון הכרטיסים לרכבת עלו בערך 300 דולר, אבל אתה גם יכול לבדוק את המחירים העדכניים באתר שלהם. הצצה ב- Airbnb תתן לך גם מושג לגבי מחירי הלינה, אם זכור לי נכון בערך 50₪ ללילה בדירה.
    לגבי הרוסית אני לא באמת יודעת, לא ניסיתי לדבר איתם אנגלית.. אבל בעיני מסתדרים, כמו בכל מקום. שווה את זה:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *