נינה סודין

נינה סודין

הייתי סטודנטית בבצלאל כשנחשפתי לבלוגים של אנשים שתופסים טרמפים, עובדים תוך כדי טיול, מתנדבים בתמורה למגורים ואוכל ושומרים על בעלי חיים. עזבתי ויצאתי למסע.

בבלוג שלי – ציורי דרך, אני מפרסמת קומיקסים, טקסטים וסרטונים שמתעדים את המסעות שלי, באנגלית ובעברית.

מספר צפיות בטיול:

ציורי דרך


שנה של טרמפים ונדודים באירופה

24 מדינות - טרמפים, עבודה, התנדבות ויותר מכל-מפגש עם אנשים.

2016 - 2017

כותבת: נינה סודין

הטיול הארוך הראשון שלי היה לדרום אמריקה. חזרתי כעבור חודשיים כשנגמר לי הכסף, אבל נשארתי עם טעם של עוד. בטיול הזה התנסיתי לראשונה גם בטרמפים, שהיו בין החוויות הטובות ביותר בטיול. נהניתי מהספונטניות, מהמפגשים עם המקומיים, מהנופים המתחלפים ומההפתעות שלא נגמרות כשמטיילים כך.

אחרי כמה שנים, נתקלתי בבלוגים שגרמו לי להבין שטיול לא חייב להיות בהכרח יקר ומוגבל בזמן. קראתי על אנשים שתופסים טרמפים – גם באירופה, עובדים תוך כדי טיול, מתנדבים בתמורה למגורים ואוכל ושומרים על בעלי חיים. בכל מקום שאני גרה בו, ובכל חברה שאני נמצאת בה, אני נוטה להשתעמם בקלות, לרצות להיות במקום חדש ולפגוש אנשים חדשים. ברגע הזה הבנתי שאני יכולה לעשות את זה לא בהכרח כטיול עם תאריך התחלה וסיום, אלא כדרך חיים.

טרמפים בטיולים

באותה התקופה למדתי אנימציה בבצלאל, אבל לא הייתי מרוצה מתוכנית הלימודים ולא הייתי מאושרת. חקרתי דרכי לימוד אלטרנטיביות והבנתי שכדי להיות יוצרת אני לא בהכרח חייבת תואר, ואפילו להפך – שאני יכולה ללמוד הרבה מהאינטרנט, ולעשות את זה מכל מקום שאהיה בו. לכן בתחילת הסמסטר השלישי שלי החלטתי לעזוב, ולהתחיל לבנות חיים חדשים, בהם אנדוד ממקום למקום.

לצד המסע הפיזי, רציתי להעמיק את המסע היצירתי שלי – לצייר, להנפיש ולכתוב - ולכן לקחתי איתי לפטופ, סקצ'בוקים וכלי כתיבה. פתחתי עמוד בפייסבוק כדי לעדכן חברים ומשפחה במסע שלי, ובהתחלה בעיקר העליתי אליו צילומים, סרטונים וסיפורים, אבל מדי פעם גם ציירתי רצועות קומיקס ופרסמתי אותן שם. עם הזמן הבנתי שאני רוצה להפוך את הקומיקס לעיסוק מרכזי יותר, והחלטתי לפתוח את הבלוג שלי – ציורי דרך. שם אני מפרסמת קומיקסים, טקסטים וסרטונים שמתעדים את המסעות שלי, באנגלית ובעברית.

 

בהמשך המסע, התחלתי לכתוב ספר בעברית - שבו אני מספרת על המסע שעברתי ונותנת כלים שבעזרתם אנשים אחרים יוכלו לצאת למסעות אלטרנטיביים, בדרך שלהם. אני מרגישה שאופן הנדודים שלי לא בהכרח מוכר מאוד בארץ, והייתי רוצה להראות לאנשים שאוהבים לטייל שהם יכולים לעשות את זה מבלי לחסוך סכומי עתק, בצורה מעניינת והרפתקנית ולאורך זמן.

ספונטניות – בטרמפים לא צריכים להזמין כרטיסים

כשטסתי, ידעתי שאני נוחתת ומצטרפת לכמה ימים לחברים שכבר היו באמצע טיול. אחר כך תכננתי לתפוס טרמפים במשך כמה שבועות, והיה לי רעיון כללי לגבי המדינות שארצה לבקר בהן, ואז קבעתי להתנדב בתמורה למגורים אצל משפחה בשוויץ, וידעתי שבהמשך אבקר חברה שגרה אז בבלגיה. מעבר לכך, היו לי רק תכנונים כלליים לגבי מדינות שארצה להיות בהן – שום דבר קבוע מראש. את הדברים האחרים כבר מצאתי תוך כדי הנדודים.

מסע טרמפים באירופה

 

דרך הטיול שלי יכולה להיות מאוד ספונטנית – בטרמפים לא צריך להזמין כרטיסים, אז אני יכולה להחליט ברגע האחרון לאן אני נוסעת ואפילו לשנות את היעד באמצע .אני כן נוטה לתכנן דברים קדימה, אבל לא רחוק מדי – לפעמים חודש-חודשיים, לפעמים רק כמה שבועות קדימה – וגם כשאני מתכננת, אני קובעת רק חלק מהדברים מראש (עבודות שדורשות תיאום) ומשאירה מרחב תמרון לאירוח אצל אנשים, לינה בשטח ומסעות טרמפים. את השבוע האחרון לפני הטיסה לארץ, למשל, ביליתי במסע טרמפים ביוון שהחלטתי לצאת אליו ממש כמה ימים לפני שהוא התחיל. תוך מספר ימים בניתי מסלול טרמפים, מצאתי אנשים לישון אצלם ויצאתי לדרך...

24 ארצות – אין משמעות לאיפה נוחתים

נחתתי בדוברובניק שבקרואטיה, ולמחרת כבר המשכתי עם החברים למונטנגרו. בתור טרמפיסטית ידעתי שלא כל כך משנה לי איפה לנחות, כי אני יכולה להגיע מכל מקום באירופה לכל מקום אחר כמעט מבלי לשלם על אוטובוסים, רכבות או טיסות.

לא היו לי יעדים מרכזיים כי עברתי בין עשרים וארבע ארצות במשך קצת יותר משנה, אבל הכי הרבה זמן ביליתי בהולנד, בבריטניה (בעיקר סקוטלנד) ובאלבניה.

המסע שלי התחלק בין עיסוקים רבים, אבל המרכיב העיקרי של הטיול כנראה היה האנשים. כמעט את כל הנסיעות עשיתי בטרמפים (במצטבר תפסתי טרמפים לאורך 20,000 ק"מ באירופה). לרוב לנתי אצל אנשים (בתמורה להתנדבות או לשמירה על בעלי חיים, ולפעמים סתם התארחתי באופן מתוכנן או ספונטני) וכך פגשתי אנשים רבים, בעיקר מקומיים ולפעמים מטיילים אחרים שהתנדבו איתי או חלפו במקומות שגרתי בהם.

 

לנתי גם לא מעט בחוץ – באוהל שלי או בשק שינה, בערים ובעיירות, בתחנות דלק ובחופים, בגן שעשועים ומתחת לגשר...

חלק גדול מהזמן שבו הייתי נייחת ביליתי ביצירה – כתיבה, ציור וקומיקס – ובדברים נוספים שאני אוהבת, כמו קריאת ספרים ולימוד שפות.

טרמפים מזמנים חוויות אנושיות

כשחציתי בטרמפ את גבול שוויץ-איטליה, שכחתי לגמרי שבאיטליה המשטרה נוטה להקפיד על כך שלא יתפסו טרמפים בכביש המהיר. נהג המשאית שאיתו נסעתי ניסה לברר בשבילי על טרמפ, ואני ירדתי יחד איתו מהמשאית בגבול. כששוטר הגבול שמע שאני תופסת טרמפים, הוא אמר לי לקחת את החפצים שלי מהמשאית והכניס אותי לשיחה בה נאמר לי שאסור לי לתפוס כאן טרמפים. בהתחלה מאוד התנגדתי וניסיתי לשכנע אותו שלא מדובר בכביש מהיר, אבל זה לא ממש עבד, והשוטרים הודיעו לי שהם מסיעים אותי לתחנת האוטובוס. בסוף הטרמפ הלא מתוכנן, ואחרי שהשוטר בדק עבורי מתי מגיע האוטובוס הבא, הוא הוציא מהארנק עשרים יורו ונתן לי אותם (ולא הסכים לקבל את הסירוב שלי). "לנסיעות," הוא אמר, למרות שהאוטובוס עלה רק שניים וחצי יורו. מהעיר הבאה שוב המשכתי בטרמפים...

אתר טרמפים באירופה

 

כעבור כמה חודשים, בהיילנדס של סקוטלנד, אסף אותי איש בשם אנתוני, יליד ניו זילנד שמתגורר בסקוטלנד מזה עשרים שנה. כששאלתי אותו איפה כדאי לי להקים אוהל בלילה, הוא הזמין אותי לישון בבית של המשפחה שלו, בחדר של הבן הגדול שנסע לטייל בניו זילנד. מעבר לאירוח עצמו, אנתוני גם הזמין אותי להשיט סירה יחד איתו ועם החברים שלו – הם מתחרים בשיט ספורטיבי, ולימדו אותי לנווט ולחתור. אנתוני הוא מורה ביסודי, והוא ביקש ממני להגיע ולספר לתלמידים שלו – בני עשר-אחת עשרה - על עצמי ועל המסע שלי. דיברתי איתם על ישראל, על אוקראינה (ארץ הולדתי), על הבלוג שלי ואפילו על כדורגל!

לבד במסע

המסע הוא שלי, אבל במהלכו אני פוגשת אנשים ונהנית מחברתם. אני תופסת טרמפים לבד (מלבד מקרים נדירים שבהם אני פוגשת עוד טרמפיסטים שנוסעים באותו הכיוון) וקובעת את מקומות ההתנדבות או האירוח לבד, אבל בדרכים ובעיירות אני פוגשת אנשים, מדברת איתם ולפעמים גם מטיילת איתם באזור. אני אוהבת לקבוע את התוכניות שלי בעצמי, וסומכת על זה שבדרך כבר אכיר אנשים – וזה עובד.  

ללמוד תוך כדי טיול

 

יש גם קשיים ודברים שצריך להתרגל אליהם

היה לי קשה עם העובדה שלא הצלחתי לשמור על אורח חיים בריא ומאוזן. אני אוהבת לבשל לעצמי, לעשות מדיטציה פעמיים ביום ולרוץ, אבל כשאני נעה ממקום למקום, ישנה בשטח או במקומות מתחלפים, ומוקפת רוב הזמן באנשים עם תוכניות משלהם, קשה לי לשמור על ההרגלים האלה. זה נכון גם להרגלים אחרים, כמו לכתוב מדי יום או לקום מוקדם.

אני חושבת שעם הזמן קיבלתי את הנוכחות של הקושי הזה, ולמדתי להשתדל לאזן את התקופות המשוגעות – אלו שבהן אני מטיילת, מתרוצצת, לא ישנה וניזונה מסנדוויצ'ים ומבננות – עם תקופות רגועות יותר שבהן אני מתגוררת במקום אחד לאורך זמן, שומרת על בעלי חיים ובתמורה נהנית מבית משלי שבו אני יכולה לבנות לי שגרת יומיום בריאה.

אלברט - קושי הוא עניין יחסי

אלברט הוא קטלאני, אבל פגשתי אותו בהולנד, כשהוא ביקר בבית שגרתי בו במהלך מסע טרמפים מברצלונה לברלין. מסעות כאלה הם עניין שבשגרה עבורו, אבל אלברט לא יכול ללכת מאז שהיה ילד, ועושה את כל הטיולים שלו בכיסא גלגלים. זה לא מונע ממנו לתפוס טרמפים ברחבי העולם, והוא הגיע בטרמפים מברצלונה לנקודה הרחוקה ביותר ממנה על המפה, שנמצאת בניו זילנד (על המסע הזה נעשה סרט דוקומנטרי בשם Little World). הוא לא מעניק חשיבות גדולה לרכוש – לדוגמה, פעם הוא טייל עם חברים בואן, והם פגשו נווד שהיה לו גמל. הגמל מת, אז אלברט והחברים החליטו לתת לנווד את הואן במתנה, והמשיכו הלאה בדרכים אחרות.

המפגש עם אלברט גרם לי להבין שדברים שנראים לי קשים מאוד עד בלתי אפשריים – כמו לטייל כשאתה לא יכול ללכת, ובלי כסף – הם אפשריים לחלוטין ואפילו מסבים אושר למי שעושה אותם. אלברט לא תופס את המצב שלו כפחות טוב משל אחרים, אוהב את החיים שלו, והוא אחד האנשים השמחים שפגשתי.

 

ומה הלאה

כרגע אני נודדת בארץ (עדיין שומרת על בעלי חיים ותופסת טרמפים), עובדת על פיתוח הבלוג שלי ועל הספר שלי, ומנסה להבין איך לשלב יחד את כל הדברים שמעניינים אותי וחשובים לי (לימודים, יצירה, אנשים, וכמובן מסעות והרפתקאות).

אני רוצה להמשיך לטייל בדרכים דומות לאלו שכבר ניסיתי – לתפוס טרמפים ולהתארח אצל אנשים – וגם לנסות דברים חדשים שלא חוויתי עדיין, כמו טרמפים על ספינות. אני סקרנית לגבי מקומות שעדיין לא ראיתי באירופה (כמו ארמניה, איי פארו ופורטוגל), וגם רוצה לחצות בטרמפים את אפריקה (ממרוקו לדרום אפריקה) ואת האמריקות (מקנדה לצ'ילה).

טיול טרמפים באירופה

 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

roaming pencil

נינה סודין

הייתי סטודנטית בבצלאל כשנחשפתי לבלוגים של אנשים שתופסים טרמפים, עובדים תוך כדי טיול, מתנדבים בתמורה למגורים ואוכל ושומרים על בעלי חיים. עזבתי ויצאתי למסע.

בבלוג שלי – ציורי דרך, אני מפרסמת קומיקסים, טקסטים וסרטונים שמתעדים את המסעות שלי, באנגלית ובעברית.



מספר צפיות בטיול:




שנה של טרמפים ונדודים באירופה

24 מדינות - טרמפים, עבודה, התנדבות ויותר מכל-מפגש עם אנשים

2016 - 2017

כותבת: נינה סודין

הטיול הארוך הראשון שלי היה לדרום אמריקה. חזרתי כעבור חודשיים כשנגמר לי הכסף, אבל נשארתי עם טעם של עוד. בטיול הזה התנסיתי לראשונה גם בטרמפים, שהיו בין החוויות הטובות ביותר בטיול. נהניתי מהספונטניות, מהמפגשים עם המקומיים, מהנופים המתחלפים ומההפתעות שלא נגמרות כשמטיילים כך.

אחרי כמה שנים, נתקלתי בבלוגים שגרמו לי להבין שטיול לא חייב להיות בהכרח יקר ומוגבל בזמן. קראתי על אנשים שתופסים טרמפים – גם באירופה, עובדים תוך כדי טיול, מתנדבים בתמורה למגורים ואוכל ושומרים על בעלי חיים. בכל מקום שאני גרה בו, ובכל חברה שאני נמצאת בה, אני נוטה להשתעמם בקלות, לרצות להיות במקום חדש ולפגוש אנשים חדשים. ברגע הזה הבנתי שאני יכולה לעשות את זה לא בהכרח כטיול עם תאריך התחלה וסיום, אלא כדרך חיים.

טרמפים בטיולים

באותה התקופה למדתי אנימציה בבצלאל, אבל לא הייתי מרוצה מתוכנית הלימודים ולא הייתי מאושרת. חקרתי דרכי לימוד אלטרנטיביות והבנתי שכדי להיות יוצרת אני לא בהכרח חייבת תואר, ואפילו להפך – שאני יכולה ללמוד הרבה מהאינטרנט, ולעשות את זה מכל מקום שאהיה בו. לכן בתחילת הסמסטר השלישי שלי החלטתי לעזוב, ולהתחיל לבנות חיים חדשים, בהם אנדוד ממקום למקום.

לצד המסע הפיזי, רציתי להעמיק את המסע היצירתי שלי – לצייר, להנפיש ולכתוב - ולכן לקחתי איתי לפטופ, סקצ'בוקים וכלי כתיבה. פתחתי עמוד בפייסבוק כדי לעדכן חברים ומשפחה במסע שלי, ובהתחלה בעיקר העליתי אליו צילומים, סרטונים וסיפורים, אבל מדי פעם גם ציירתי רצועות קומיקס ופרסמתי אותן שם. עם הזמן הבנתי שאני רוצה להפוך את הקומיקס לעיסוק מרכזי יותר, והחלטתי לפתוח את הבלוג שלי –ציורי דרך. שם אני מפרסמת קומיקסים, טקסטים וסרטונים שמתעדים את המסעות שלי, באנגלית ובעברית.

 

בהמשך המסע, התחלתי לכתוב ספר בעברית - שבו אני מספרת על המסע שעברתי ונותנת כלים שבעזרתם אנשים אחרים יוכלו לצאת למסעות אלטרנטיביים, בדרך שלהם. אני מרגישה שאופן הנדודים שלי לא בהכרח מוכר מאוד בארץ, והייתי רוצה להראות לאנשים שאוהבים לטייל שהם יכולים לעשות את זה מבלי לחסוך סכומי עתק, בצורה מעניינת והרפתקנית ולאורך זמן.

מסע טרמפים באירופה

 

ספונטניות – בטרמפים לא צריכים להזמין כרטיסים

כשטסתי, ידעתי שאני נוחתת ומצטרפת לכמה ימים לחברים שכבר היו באמצע טיול. אחר כך תכננתי לתפוס טרמפים במשך כמה שבועות, והיה לי רעיון כללי לגבי המדינות שארצה לבקר בהן, ואז קבעתי להתנדב בתמורה למגורים אצל משפחה בשוויץ, וידעתי שבהמשך אבקר חברה שגרה אז בבלגיה. מעבר לכך, היו לי רק תכנונים כלליים לגבי מדינות שארצה להיות בהן – שום דבר קבוע מראש. את הדברים האחרים כבר מצאתי תוך כדי הנדודים.

דרך הטיול שלי יכולה להיות מאוד ספונטנית – בטרמפים לא צריך להזמין כרטיסים, אז אני יכולה להחליט ברגע האחרון לאן אני נוסעת ואפילו לשנות את היעד באמצע .אני כן נוטה לתכנן דברים קדימה, אבל לא רחוק מדי – לפעמים חודש-חודשיים, לפעמים רק כמה שבועות קדימה – וגם כשאני מתכננת, אני קובעת רק חלק מהדברים מראש (עבודות שדורשות תיאום) ומשאירה מרחב תמרון לאירוח אצל אנשים, לינה בשטח ומסעות טרמפים. את השבוע האחרון לפני הטיסה לארץ, למשל, ביליתי במסע טרמפים ביוון שהחלטתי לצאת אליו ממש כמה ימים לפני שהוא התחיל. תוך מספר ימים בניתי מסלול טרמפים, מצאתי אנשים לישון אצלם ויצאתי לדרך...

אתר טרמפים באירופה

 

24 ארצות – אין משמעות לאיפה נוחתים

נחתתי בדוברובניק שבקרואטיה, ולמחרת כבר המשכתי עם החברים למונטנגרו. בתור טרמפיסטית ידעתי שלא כל כך משנה לי איפה לנחות, כי אני יכולה להגיע מכל מקום באירופה לכל מקום אחר כמעט מבלי לשלם על אוטובוסים, רכבות או טיסות.

לא היו לי יעדים מרכזיים כי עברתי בין עשרים וארבע ארצות במשך קצת יותר משנה, אבל הכי הרבה זמן ביליתי בהולנד, בבריטניה (בעיקר סקוטלנד) ובאלבניה.

המסע שלי התחלק בין עיסוקים רבים, אבל המרכיב העיקרי של הטיול כנראה היה האנשים. כמעט את כל הנסיעות עשיתי בטרמפים (במצטבר תפסתי טרמפים לאורך 20,000 ק"מ באירופה). לרוב לנתי אצל אנשים (בתמורה להתנדבות או לשמירה על בעלי חיים, ולפעמים סתם התארחתי באופן מתוכנן או ספונטני) וכך פגשתי אנשים רבים, בעיקר מקומיים ולפעמים מטיילים אחרים שהתנדבו איתי או חלפו במקומות שגרתי בהם.

 

לנתי גם לא מעט בחוץ – באוהל שלי או בשק שינה, בערים ובעיירות, בתחנות דלק ובחופים, בגן שעשועים ומתחת לגשר...

חלק גדול מהזמן שבו הייתי נייחת ביליתי ביצירה – כתיבה, ציור וקומיקס – ובדברים נוספים שאני אוהבת, כמו קריאת ספרים ולימוד שפות.

טרמפים מזמנים חוויות אנושיות

כשחציתי בטרמפ את גבול שוויץ-איטליה, שכחתי לגמרי שבאיטליה המשטרה נוטה להקפיד על כך שלא יתפסו טרמפים בכביש המהיר. נהג המשאית שאיתו נסעתי ניסה לברר בשבילי על טרמפ, ואני ירדתי יחד איתו מהמשאית בגבול. כששוטר הגבול שמע שאני תופסת טרמפים, הוא אמר לי לקחת את החפצים שלי מהמשאית והכניס אותי לשיחה בה נאמר לי שאסור לי לתפוס כאן טרמפים. בהתחלה מאוד התנגדתי וניסיתי לשכנע אותו שלא מדובר בכביש מהיר, אבל זה לא ממש עבד, והשוטרים הודיעו לי שהם מסיעים אותי לתחנת האוטובוס. בסוף הטרמפ הלא מתוכנן, ואחרי שהשוטר בדק עבורי מתי מגיע האוטובוס הבא, הוא הוציא מהארנק עשרים יורו ונתן לי אותם (ולא הסכים לקבל את הסירוב שלי). "לנסיעות," הוא אמר, למרות שהאוטובוס עלה רק שניים וחצי יורו. מהעיר הבאה שוב המשכתי בטרמפים...

 

כעבור כמה חודשים, בהיילנדס של סקוטלנד, אסף אותי איש בשם אנתוני, יליד ניו זילנד שמתגורר בסקוטלנד מזה עשרים שנה. כששאלתי אותו איפה כדאי לי להקים אוהל בלילה, הוא הזמין אותי לישון בבית של המשפחה שלו, בחדר של הבן הגדול שנסע לטייל בניו זילנד. מעבר לאירוח עצמו, אנתוני גם הזמין אותי להשיט סירה יחד איתו ועם החברים שלו – הם מתחרים בשיט ספורטיבי, ולימדו אותי לנווט ולחתור. אנתוני הוא מורה ביסודי, והוא ביקש ממני להגיע ולספר לתלמידים שלו – בני עשר-אחת עשרה - על עצמי ועל המסע שלי. דיברתי איתם על ישראל, על אוקראינה (ארץ הולדתי), על הבלוג שלי ואפילו על כדורגל!

טיול בווילס

 

לבד במסע

המסע הוא שלי, אבל במהלכו אני פוגשת אנשים ונהנית מחברתם. אני תופסת טרמפים לבד (מלבד מקרים נדירים שבהם אני פוגשת עוד טרמפיסטים שנוסעים באותו הכיוון) וקובעת את מקומות ההתנדבות או האירוח לבד, אבל בדרכים ובעיירות אני פוגשת אנשים, מדברת איתם ולפעמים גם מטיילת איתם באזור. אני אוהבת לקבוע את התוכניות שלי בעצמי, וסומכת על זה שבדרך כבר אכיר אנשים – וזה עובד.  

יש גם קשיים ודברים שצריך להתרגל אליהם

היה לי קשה עם העובדה שלא הצלחתי לשמור על אורח חיים בריא ומאוזן. אני אוהבת לבשל לעצמי, לעשות מדיטציה פעמיים ביום ולרוץ, אבל כשאני נעה ממקום למקום, ישנה בשטח או במקומות מתחלפים, ומוקפת רוב הזמן באנשים עם תוכניות משלהם, קשה לי לשמור על ההרגלים האלה. זה נכון גם להרגלים אחרים, כמו לכתוב מדי יום או לקום מוקדם.

ללמוד תוך כדי טיול

 

אני חושבת שעם הזמן קיבלתי את הנוכחות של הקושי הזה, ולמדתי להשתדל לאזן את התקופות המשוגעות – אלו שבהן אני מטיילת, מתרוצצת, לא ישנה וניזונה מסנדוויצ'ים ומבננות – עם תקופות רגועות יותר שבהן אני מתגוררת במקום אחד לאורך זמן, שומרת על בעלי חיים ובתמורה נהנית מבית משלי שבו אני יכולה לבנות לי שגרת יומיום בריאה.

אלברט - קושי הוא עניין יחסי

אלברט הוא קטלאני, אבל פגשתי אותו בהולנד, כשהוא ביקר בבית שגרתי בו במהלך מסע טרמפים מברצלונה לברלין. מסעות כאלה הם עניין שבשגרה עבורו, אבל אלברט לא יכול ללכת מאז שהיה ילד, ועושה את כל הטיולים שלו בכיסא גלגלים. זה לא מונע ממנו לתפוס טרמפים ברחבי העולם, והוא הגיע בטרמפים מברצלונה לנקודה הרחוקה ביותר ממנה על המפה, שנמצאת בניו זילנד (על המסע הזה נעשה סרט דוקומנטרי בשם Little World). הוא לא מעניק חשיבות גדולה לרכוש – לדוגמה, פעם הוא טייל עם חברים בואן, והם פגשו נווד שהיה לו גמל. הגמל מת, אז אלברט והחברים החליטו לתת לנווד את הואן במתנה, והמשיכו הלאה בדרכים אחרות.

המפגש עם אלברט גרם לי להבין שדברים שנראים לי קשים מאוד עד בלתי אפשריים – כמו לטייל כשאתה לא יכול ללכת, ובלי כסף – הם אפשריים לחלוטין ואפילו מסבים אושר למי שעושה אותם. אלברט לא תופס את המצב שלו כפחות טוב משל אחרים, אוהב את החיים שלו, והוא אחד האנשים השמחים שפגשתי.

 

ומה הלאה

כרגע אני נודדת בארץ (עדיין שומרת על בעלי חיים ותופסת טרמפים), עובדת על פיתוח הבלוג שלי ועל הספר שלי, ומנסה להבין איך לשלב יחד את כל הדברים שמעניינים אותי וחשובים לי (לימודים, יצירה, אנשים, וכמובן מסעות והרפתקאות).

אני רוצה להמשיך לטייל בדרכים דומות לאלו שכבר ניסיתי – לתפוס טרמפים ולהתארח אצל אנשים – וגם לנסות דברים חדשים שלא חוויתי עדיין, כמו טרמפים על ספינות. אני סקרנית לגבי מקומות שעדיין לא ראיתי באירופה (כמו ארמניה, איי פארו ופורטוגל), וגם רוצה לחצות בטרמפים את אפריקה (ממרוקו לדרום אפריקה) ואת האמריקות (מקנדה לצ'ילה).

טיול טרמפים באירופה

 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *