יאיר במון בלאן

יאיר בן אמו

היום אני שינשין בחברה למתנ"סים לפני צבא ואחרי תיכון. אני לא כזה טיילן גדול אבל אחי הדליק אותי, אז יצאתי איתו ועם בן דוד נוסף לטרק שנחשב לאחד היפים באירופה.

מספר צפיות בטיול:

הבלוג של יאיר


אירופה

טיול לחו"ל - שבוע שבועיים

טיול: סובב מון בלאן

10 ימים של טרק באלפים

אוגוסט 2016

כותב: יאיר בן אמו

כמה מילים על המסע: הטיולים שלי עד הטרק הזה הסתכמו בטיולים שנתיים בבית ספר. יום אחד אח שלי התקשר ואמר שיש טרק 10 ימים, 150 קילומטרים וזה מדהים. אח שלי אמנם בן 23 אבל אני בן 17 וחשבתי שאם כבר חו"ל אז משהו אחר, רגוע וסתלבט ולא מסע כומתה. בסוף, אחרי שהוא ישב עלי והזרים אותי השתכנעתי והחלטתי ללכת על זה וגם לצרף את בן הדוד שלי שגם הוא בן 17.

המסע שלי: התחלנו לבדוק את נושא הציוד. זה היה לפני שדקתלון הגיעו לארץ ולכן ביקשנו מאבא שלי שגר בצרפת לקנות עבורנו ציוד בדקתלון בצרפת ולהביא לנו לארץ. עניין המשקל העסיק אותנו הרבה. יש לי עד היום רשימה בבית של כל הציוד וכמה שקל כל פריט. בסופו של דבר הגענו למשקל של 9 עד 10 קילו לתרמיל.

למשל אני ובן דוד שלי לקחנו מגבת אחת וגזרנו לחצי, לקחנו שתי חולצות, מכנס אחד, השק שינה שלי לא היה אולטרה לייט אבל היה סביר. בכלל נושא העלויות של הציוד היה גם משהו שהשקענו בו מחשבה. אנחנו לא טיילים מטורפים וללכת ולהשקיע עכשיו סכומי כסף גדולים בציוד מאוד מקצועי וקל, לא התאים לנו. בסופו של דבר קניתי ב-200 יורו את כל הציוד בדקתלון וזה כולל תרמיל גב, שק שינה, מכנס מתאים ועוד כל מיני דברים קטנים.

 

הטרק היה 10 ימים אבל היו כל מיני בעיות באמצע ולכן אני לא עשיתי הכל וגם אחי לא עשה הכל ורק הבן דוד עשה את כל המסלול מההתחלה ועד הסוף. עוד נגיע לזה בהמשך, אבל בגדול היו לא מעט בעיות ברגליים, יבלות, מחלות ואני ואחי היינו תמיד מאחורי בן הדוד שהיה מורעל ותמיד לפנינו.

מון בלאן למטייל

היום הראשון - התחלה ברגל שמאל

התחלנו את הטרק בקונטמין les contemines שהיא עיירה נמצאת ליד שאמוני, עיר מרכזית באלפים הצרפתים. היו לנו מלא נסיעות כדי להגיע לתחילת המסלול, כל אחד הגיע ממקום אחר. אחי היה בצרפת, אני הגעתי מהארץ ואבא שלנו הגיע מפריז רק כדי לראות אותנו לפני שאנחנו מתחילים את הטרק. אחרי פיצה עם אבא בערב הלכנו לישון וקמנו מוקדם בבוקר.

המטרה שלנו ביום הראשון הייתה להגיע ללה שפייה les chapieux  אבל התחלנו ממש ברגל שמאל. בבוקר אח שלי לא הרגיש טוב. לא ממש ידענו מה לעשות כי היינו חייבים לעמוד בקצב מסוים. תאריך הטיסה לארץ חזרה היה רק חלק מהבעיה של התעכבות ליום-יומיים, הבעיה היותר בוערת שלנו הייתה דירה שהזמנו דרך airbnb בקורמייר שהיא עיירה שקרובה למסלול בשישי שבת. אנחנו דתיים והיה חשוב לנו לעשות את השבת במקום מסודר. אח שלי לא היה במצב לצאת למסלול ברגל ולכן הסתובבנו בעיירה וחיפשנו אוטובוס שייקח אותנו ליעד הבא שלנו. לצערנו הרב לא מצאנו והאפשרות היחידה הייתה לקחת מונית. המונית הזאת לקחה לנו כמעט את כל הכסף שהיה לנו לטיול. נסענו במונית מתוסכלים מכל מה שקרה לנו בבוקר וכך התחלנו את הטיול...

במונית האווירה התחילה להשתנות לטובה. נהג המונית היה ערבי עם ידע מטורף על יהדות והוא אפילו דיבר קצת ארמית. חבר של הנהג שהצטרף אלינו לנסיעה ושגם היה ממוצא ערבי וגר במקור ברובע 93 המושמץ בפריז סיפר לנו כמה האנשים באזור הזה של צרפת שונים מאלו שגרים במרכז צרפת וכמה שהוא השתנה מאז שהגיע לגור באזור הזה וכך השיחה התגלגלה לה ומצב הרוח שלנו התחיל להשתפר. הנהג גם ניסה לנחם אותנו בכך שדילגנו על היום הכי קשה בטרק, בו עולים גובה של 1300 מטרים, וחלק מהמטיילים נשברים ביום הזה ואפילו יש הרבה פינויים לבתי חולים. כשהגענו לקמפינג שנקרא לה שפייה כבר נרגענו. ידענו שדילגנו את קטע ההליכה של היום, כך שלא הפסדנו זמן כולל בטרק והמקום עצמו היה ממש יפה. אח שלי עדיין הקיא והיה על הפנים ולא באמת ידענו מה יהיה, אבל למחרת בבוקר הוא קם כמו חדש והתחלנו ללכת.

טרק במון בלאן

היום השני - אצבעות קפואות ולילה בבונקר

מלה שפיי לקחנו אוטובוס קטן שקידם אותנו ב-200 מטרים גובה (תמונה תפילין) המטרה הייתה להגיע לרפוג' אליזבטה בגובה של 2200 מטרים. 700 מטר טיפוס על פני 10 קילומטרים. למרבה ההפתעה זה היה אחד הימים הכי קשים בעיקר כי היה קר וגשום. היה מקרה שהורדנו את הכפפות לכמה דקות והידיים של אח שלי היו ממש סגולות. ממש היו לנו כאבים בידיים מהקור. שיא הקור והקושי היה במעבר ההרים קולד דה לה סן col de la seigne, הייתה שם רוח חזקה ואפילו שלג התחיל להצטבר על הקרקע, זה היה המעבר הרים הכי קשה שעשינו. באותו היום גם גילינו שכל המאכלים הקלים והאנרגטים לא משביעים אותנו בכלל וזה די חרטה ולכן כבר הבנו שנצטרך להצטייד באוכל נורמלי בקורומייר.  

במהלך היום עברנו את הגבול מצרפת לאיטליה ובאותו הלילה ישנו בבונקר איטלקי, אולי ממלחמת העולם השנייה. בנינו על שינה בבקתה ששמה אליזבט, אבל לא היה מקום, נכנסנו פנימה כדי להתחמם ובפנים היה ממש נעים. שאלנו אותם אם אפשר לישון בבונקר שראינו ליד הבקתה והם אמרו לנו שנעשה מה שאנחנו רוצים. אוהל לא בא לנו בטוב כי היה גשום וקר. הבונקר היה מאוד מלוכלך וגם חששנו שהתקרה תיפול עלינו אבל בסוף היה נחמד.

היום השלישי והרביעי - בלחץ לעשות קבלת שבת ומנוחה

קמנו לבוקר במטרה להגיע לקורמייר לפני כניסת שבת. קורמייר זוהי העיר הגדולה ושם הצטיידנו באוכל לשבת ולהמשך השבוע אבל ישנו בכפר קטן ליד שנקרא לה פלוט. היינו בלחץ רציני בגלל שבת והרצון שלנו לעשות קבלת שבת אמיתית. ירדנו ברכבל לקורמייר, מיהרנו לעשות קניות וליסוע לדירה. מצאנו בדירה סירים והכנו ארוחת מלאכים שכללה פסטה וכמה סלטים. עכשיו היה תורי להיות חולה ולהרגיש רע. הייתי עייף בצורה קיצונית וגם כאבו לי מאוד הרגליים. נרדמתי לפני כניסת שבת ואחי העיר אותי עם כוס קולה וריחות של אוכל. שבת הייתה גשומה וקצת טיילנו באזור, לא יותר.

מון בלאן טרק

היום החמישי - על טעויות משלמים

ביום ראשון על הבוקר ניסינו לתפוס טרמפ לקורמייר. אף אחד לא עצר לנו עד שמשאית עם קבינה קטנטנה עצרה לנו ונדחסנו שלושתנו פנימה, היה מצחיק איך שהיינו דחוסים. בקורמייר עשינו קניות והתחלנו את המסלול במטרה להגיע לבקתת הלנה. סה"כ עלייה של 800 מטרים גובה, אבל באותו היום לא הגענו אל היעד. טעינו בדרך והלכנו שעה בכיוון לא נכון ואז חזרנו בחזרה שעה. זו הייתה טעות של טירונים, אולי היינו כאלה. ראינו אנשים צועדים בדרך ולא בדקנו את המפה והכיוון. חשבנו שאם הם הולכים בכיוון זה צריך להיות השביל, אז זהו שלא. לאחר שחזרנו המשכנו בסדרת הטעויות שלנו והתפצלנו לשלוש חוליות כדי לחפש את בקתת בונטי שידענו שהיא באזור שלנו ובה נוכל לישון. אני נשארתי במקום, בן הדוד נעלם ולא היה ברור איפה הוא ואחי ירד לכיוון שהוא חשב ששם בונטי. בסופו של דבר דווקא אני שנשארתי ולא זזתי מצאתי את בונטי לאחר ששלושה מטיילים אחרים הצביעו לי על הכיוון. אחי מצא 3 בקתות ריקות ומוזרות וחזר לאחר שעה קלה וכך גם בן דודי. בונטי היה מקום כייפי עם חימום ומטיילים מכל העולם שישנים בארבעים מיטות בחדר גדול ומשותף.

היום השישי - הייאוש לא נעשה יותר נוח

ביום שני המטרה שלנו הייתה לעבור דרך קול דה ספאן שהוא מעבר הרים ולהגיע עד ללה פולי La Fouly. ובהמשך לקחת אוטובוס לאורסייר כדי לצמצמם פערים. הגדרנו את היום הזה כיום של רוח ופציעות ברגליים כי משניהם היו לנו בכמויות גדולות. אני הייתי חייב לעצור מידי פעם ולהוריד את הנעליים והרוח הייתה מטורפת וכך שוב פתחנו פער ממה שתכננו. באותו היום עברנו מאיטליה לשוויץ ובהמשך גילינו את החיסרון (ספוילר – מחירים). בערב אני אישית הייתי גמור כי לא הרגשתי טוב שוב. שוויץ יקרה מאוד ואנחנו עם מחסור במזומנים חיפשנו אכסניה בלה פולי כדי להניח את הראש ולנוח מהיום הקשה. לה פולי היא עיירה קטנה והכל בה יקר מאוד, לפחות פי 1.5 מאיטליה וצרפת. ראינו ברחוב ג'יט, שזו אכסניה ברמה יותר גבוה מבקתה או אכסניה לתרמילאים עם חדר גדול לכולם, נכנסנו וישר לאחר ששמענו את המחיר יצאנו. אוטובוסים לאורסייר כבר לא היו, כי הגענו מאוחר מידי והבנו שמה שלא יהיה, נצטרך להעביר את הלילה כאן. הבנו שהאפשרות היחידה שלנו לישון  היא באוהל אבל איפה נבנה אוהל בתוך עיר ? אני חיכיתי חצי מעולף שאחי ובן דודי יחפשו מקום לשים את האוהל, הם חזרו בלי תשובה ויצאנו לדרך ביחד בתקווה למצוא משהו. עברנו ליד בית עם גינה גדולה, דפקנו על הדלת ולא הייתה תשובה. השכנים יצאו ושאלו מה אנחנו רוצים. הסברנו להם שאנחנו מחפשים פינה קטנה לשים את האוהל והתשובה שלהם מאוד שמחה אותנו: בעלי הבית שדפקנו להם על הדלת נמצאים בחופשה ואם נרצה אנחנו יכולים לישון בחצר שלהם.

אם חשבנו שהמזל מתחיל לשחק לנו, טעינו. התחלנו לחמם מים כדי להכין פסטה והגז נגמר. הכל היה סגור למרות שהשעה לא הייתה מאוחרת יותר מידי ואחי יצא לחפש ישועה. הוא נכנס לבר מקומי וביקש מים חמים. זה היה בחינם, יש... והצלחנו להכין מזה פירה מאבקת פירה. ת'אמת שאני נשברתי בשלב הזה. הייתי חולה, הרגליים כאבו לי, אכלנו ארוחת ערב נוראית וכל מה שרציתי זה לא להיות שם. החלטנו שמחר אני לוקח חופש ונוסע ברכבת ליעד הבא ואחכה להם.

טרקים באירופה

היום השביעי והשמיני - נהג ממזר ונסיעה מהנה ברכבת

על הבוקר נסענו כולנו ברכבת לשומפקס, ואחר כך המשכנו באוטובוס. אחי ובן דודי ירדו בדרך כדי להמשיך את המסלול ואני המשכתי לעוד רכבת כדי להגיע עד צרפת לעיירה לה אוש les houches.

בזמן שהם הלכו ברגל אני הייתי בנסיעות אבל הצרות לא עזבו אותי. הגעתי לתחנת הרכבת וכל מה שרציתי היה לעלות לרכבת ולנוח אבל הפעם גיליתי שאין לי כסף שוויצרי ואף אחד לא רוצה לקחת ממני יורו. ניסיתי לשכנע תיירים רוסים שלא דיברו מילה באנגלית להחליף איתי והם "לא הבינו" ובסוף נהג האוטובוס שהביא אותי לכאן החליף לי תמורת עמלה קטנה. בכלל... הנהג הזה כנראה עושה הרבה ביזנס סביב הנהיגה. כשהיינו בדרך באמצע ההרים הוא עצר את הרכב והביא משלוח של באגטים לבית קטן ליד הכביש. הנסיעה ברכבת דווקא הייתה זמן איכות מדהים שלי עם עצמי. היה שקט, נסענו לאורך נהר, הנוף היה מהמם, דיברתי עם כל מיני אנשים, היה ממש זמן מדהים למרות העייפות.

משאמוני התגלגלתי באוטובוס ללה אוש. ההוראות של אחי אלי היו: תמצא מקום איכותי לישון בו, כלומר ג'יט, אבל לא יקר. ירדתי מהאוטובוס ובמרכז המידע אמרו לי שיש 20 מטרים מהם ג'יט זול. ליד הג'יט הייתה בולונג'רי (מאפייה) עם ריח נפלא של אפיית באגטים. הרגשתי שהגעתי לגן עדן וסוף סוף היה לי זמן איכות. צחקתי, אכלתי, פגשתי מטיילים מכל העולם ובעיקר נרגעתי. למחרת נסעתי לטייל בשאמוני וכשחזרתי בצהרים פתאום ראיתי מחלון האוטובוס את אחי והבן דוד. ירדתי מהר מהאוטובוס והייתה פגישה מרגשת.

כשנפגשנו הם סיפרו לי על היומיים שהם עברו בהליכה. זה התחיל כשלאחר שהם ירדו מהאוטובוס והתחילו לעלות להר הם ראו אנשים עם צבע סגול מסביב לפה, אמרו להם שזה פרי אכיל ויש שיחים עם הפרי למעלה. כשהם הגיעו לשיח המדובר, אחי לא הפסיק לאכול ולבן דוד שלי היה קשה לנתק אותו מהשיח למרות שהם היו בעיכוב מטורף. בהמשך הם הגיעו ללאק בלונש ואמרו שזה היה המקום הכי יפה שהם ראו בטרק. בלילה הם ישנו שם ובן דודי קיבל היפותרמיה והתחיל לרעוד מקור. הוא יצא מזה אבל זה היה קשוח. למרות הכל הם מספרים שזה היה לילה מדהים עם שמיים בהירים וכוכבים וטבע נטו. למחרת הם הלכו עד לשמוני ומשם ללה אוש, שם אני הייתי.

טרק באלפים

היום התשיעי - רצים בהרים

היום האחרון היה היום הכי קשוח שלנו בטיול. 17 קילומטרים של עליות וירידות. היעד שלנו היה קומטמין. אני הייתי אחרי מנוחה של יומיים והיו לי אנרגיות. חצי מהמסלול רצנו עם התיקים והכל כי היינו חייבים להגיע בזמן לאוטובוס שייקח אותנו לסן ג'רמן לפיין למלון בו שמרנו את המזוודות. עשינו במהלך היום שני מעברי הרים שבאחד מהם כבר לא נשארו לנו מים, עשינו טעות בדרך שעלתה לנו בחצי שעה נוספת של ריצה ובקיצור היה קשוח אבל יפה מאוד.

סוף....


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יאיר

יאיר בן אמו

היום אני שינשין בחברה למתנ"סים לפני צבא ואחרי תיכון. אני לא כזה טיילן גדול אבל אחי הדליק אותי, אז יצאתי איתו ועם בן דוד נוסף לטרק שנחשב לאחד היפים באירופה.



מספר צפיות בטיול:




אירופה

טיול לחו"ל -שבוע שבועיים

טיול: סובב מון בלאן

10 ימים של טרק באלפים

אוגוסט 2016

כותב: יאיר בן אמו

כמה מילים על המסע: הטיולים שלי עד הטרק הזה הסתכמו בטיולים שנתיים בבית ספר. יום אחד אח שלי התקשר ואמר שיש טרק 10 ימים, 150 קילומטרים וזה מדהים. אח שלי אמנם בן 23 אבל אני בן 17 וחשבתי שאם כבר חו"ל אז משהו אחר, רגוע וסתלבט ולא מסע כומתה. בסוף, אחרי שהוא ישב עלי והזרים אותי השתכנעתי והחלטתי ללכת על זה וגם לצרף את בן הדוד שלי שגם הוא בן 17.

המסע שלי: התחלנו לבדוק את נושא הציוד. זה היה לפני שדקתלון הגיעו לארץ ולכן ביקשנו מאבא שלי שגר בצרפת לקנות עבורנו ציוד בדקתלון בצרפת ולהביא לנו לארץ. עניין המשקל העסיק אותנו הרבה. יש לי עד היום רשימה בבית של כל הציוד וכמה שקל כל פריט. בסופו של דבר הגענו למשקל של 9 עד 10 קילו לתרמיל.

למשל אני ובן דוד שלי לקחנו מגבת אחת וגזרנו לחצי, לקחנו שתי חולצות, מכנס אחד, השק שינה שלי לא היה אולטרה לייט אבל היה סביר. בכלל נושא העלויות של הציוד היה גם משהו שהשקענו בו מחשבה. אנחנו לא טיילים מטורפים וללכת ולהשקיע עכשיו סכומי כסף גדולים בציוד מאוד מקצועי וקל, לא התאים לנו. בסופו של דבר קניתי ב-200 יורו את כל הציוד בדקתלון וזה כולל תרמיל גב, שק שינה, מכנס מתאים ועוד כל מיני דברים קטנים.

הטרק היה 10 ימים אבל היו כל מיני בעיות באמצע ולכן אני לא עשיתי הכל וגם אחי לא עשה הכל ורק הבן דוד עשה את כל המסלול מההתחלה ועד הסוף. עוד נגיע לזה בהמשך, אבל בגדול היו לא מעט בעיות ברגליים, יבלות, מחלות ואני ואחי היינו תמיד מאחורי בן הדוד שהיה מורעל ותמיד לפנינו.

מון בלאן למטייל

היום הראשון - התחלה ברגל שמאל

התחלנו את הטרק בקונטמין les contemines שהיא עיירה נמצאת ליד שאמוני, עיר מרכזית באלפים הצרפתים. היו לנו מלא נסיעות כדי להגיע לתחילת המסלול, כל אחד הגיע ממקום אחר. אחי היה בצרפת, אני הגעתי מהארץ ואבא שלנו הגיע מפריז רק כדי לראות אותנו לפני שאנחנו מתחילים את הטרק. אחרי פיצה עם אבא בערב הלכנו לישון וקמנו מוקדם בבוקר.

המטרה שלנו ביום הראשון הייתה להגיע ללה שפייה les chapieux  אבל התחלנו ממש ברגל שמאל. בבוקר אח שלי לא הרגיש טוב. לא ממש ידענו מה לעשות כי היינו חייבים לעמוד בקצב מסוים. תאריך הטיסה לארץ חזרה היה רק חלק מהבעיה של התעכבות ליום-יומיים, הבעיה היותר בוערת שלנו הייתה דירה שהזמנו דרך airbnb בקורמייר שהיא עיירה שקרובה למסלול בשישי שבת. אנחנו דתיים והיה חשוב לנו לעשות את השבת במקום מסודר. אח שלי לא היה במצב לצאת למסלול ברגל ולכן הסתובבנו בעיירה וחיפשנו אוטובוס שייקח אותנו ליעד הבא שלנו. לצערנו הרב לא מצאנו והאפשרות היחידה הייתה לקחת מונית. המונית הזאת לקחה לנו כמעט את כל הכסף שהיה לנו לטיול. נסענו במונית מתוסכלים מכל מה שקרה לנו בבוקר וכך התחלנו את הטיול...

במונית האווירה התחילה להשתנות לטובה. נהג המונית היה ערבי עם ידע מטורף על יהדות והוא אפילו דיבר קצת ארמית. חבר של הנהג שהצטרף אלינו לנסיעה ושגם היה ממוצא ערבי וגר במקור ברובע 93 המושמץ בפריז סיפר לנו כמה האנשים באזור הזה של צרפת שונים מאלו שגרים במרכז צרפת וכמה שהוא השתנה מאז שהגיע לגור באזור הזה וכך השיחה התגלגלה לה ומצב הרוח שלנו התחיל להשתפר. הנהג גם ניסה לנחם אותנו בכך שדילגנו על היום הכי קשה בטרק, בו עולים גובה של 1300 מטרים, וחלק מהמטיילים נשברים ביום הזה ואפילו יש הרבה פינויים לבתי חולים. כשהגענו לקמפינג שנקרא לה שפייה כבר נרגענו. ידענו שדילגנו את קטע ההליכה של היום, כך שלא הפסדנו זמן כולל בטרק והמקום עצמו היה ממש יפה. אח שלי עדיין הקיא והיה על הפנים ולא באמת ידענו מה יהיה, אבל למחרת בבוקר הוא קם כמו חדש והתחלנו ללכת.

טרק במון בלאן

היום השני - אצבעות קפואות ולילה בבונקר

מלה שפיי לקחנו אוטובוס קטן שקידם אותנו ב-200 מטרים גובה (תמונה תפילין) המטרה הייתה להגיע לרפוג' אליזבטה בגובה של 2200 מטרים. 700 מטר טיפוס על פני 10 קילומטרים. למרבה ההפתעה זה היה אחד הימים הכי קשים בעיקר כי היה קר וגשום. היה מקרה שהורדנו את הכפפות לכמה דקות והידיים של אח שלי היו ממש סגולות. ממש היו לנו כאבים בידיים מהקור. שיא הקור והקושי היה במעבר ההרים קולד דה לה סן col de la seigne, הייתה שם רוח חזקה ואפילו שלג התחיל להצטבר על הקרקע, זה היה המעבר הרים הכי קשה שעשינו. באותו היום גם גילינו שכל המאכלים הקלים והאנרגטים לא משביעים אותנו בכלל וזה די חרטה ולכן כבר הבנו שנצטרך להצטייד באוכל נורמלי בקורומייר.  

במהלך היום עברנו את הגבול מצרפת לאיטליה ובאותו הלילה ישנו בבונקר איטלקי, אולי ממלחמת העולם השנייה. בנינו על שינה בבקתה ששמה אליזבט, אבל לא היה מקום, נכנסנו פנימה כדי להתחמם ובפנים היה ממש נעים. שאלנו אותם אם אפשר לישון בבונקר שראינו ליד הבקתה והם אמרו לנו שנעשה מה שאנחנו רוצים. אוהל לא בא לנו בטוב כי היה גשום וקר. הבונקר היה מאוד מלוכלך וגם חששנו שהתקרה תיפול עלינו אבל בסוף היה נחמד.

היום השלישי והרביעי - בלחץ לעשות קבלת שבת ומנוחה

קמנו לבוקר במטרה להגיע לקורמייר לפני כניסת שבת. קורמייר זוהי העיר הגדולה ושם הצטיידנו באוכל לשבת ולהמשך השבוע אבל ישנו בכפר קטן ליד שנקרא לה פלוט. היינו בלחץ רציני בגלל שבת והרצון שלנו לעשות קבלת שבת אמיתית. ירדנו ברכבל לקורמייר, מיהרנו לעשות קניות וליסוע לדירה. מצאנו בדירה סירים והכנו ארוחת מלאכים שכללה פסטה וכמה סלטים. עכשיו היה תורי להיות חולה ולהרגיש רע. הייתי עייף בצורה קיצונית וגם כאבו לי מאוד הרגליים. נרדמתי לפני כניסת שבת ואחי העיר אותי עם כוס קולה וריחות של אוכל. שבת הייתה גשומה וקצת טיילנו באזור, לא יותר.

מון בלאן טרק

היום החמישי - על טעויות משלמים

ביום ראשון על הבוקר ניסינו לתפוס טרמפ לקורמייר. אף אחד לא עצר לנו עד שמשאית עם קבינה קטנטנה עצרה לנו ונדחסנו שלושתנו פנימה, היה מצחיק איך שהיינו דחוסים. בקורמייר עשינו קניות והתחלנו את המסלול במטרה להגיע לבקתת הלנה. סה"כ עלייה של 800 מטרים גובה, אבל באותו היום לא הגענו אל היעד. טעינו בדרך והלכנו שעה בכיוון לא נכון ואז חזרנו בחזרה שעה. זו הייתה טעות של טירונים, אולי היינו כאלה. ראינו אנשים צועדים בדרך ולא בדקנו את המפה והכיוון. חשבנו שאם הם הולכים בכיוון זה צריך להיות השביל, אז זהו שלא. לאחר שחזרנו המשכנו בסדרת הטעויות שלנו והתפצלנו לשלוש חוליות כדי לחפש את בקתת בונטי שידענו שהיא באזור שלנו ובה נוכל לישון. אני נשארתי במקום, בן הדוד נעלם ולא היה ברור איפה הוא ואחי ירד לכיוון שהוא חשב ששם בונטי. בסופו של דבר דווקא אני שנשארתי ולא זזתי מצאתי את בונטי לאחר ששלושה מטיילים אחרים הצביעו לי על הכיוון. אחי מצא 3 בקתות ריקות ומוזרות וחזר לאחר שעה קלה וכך גם בן דודי. בונטי היה מקום כייפי עם חימום ומטיילים מכל העולם שישנים בארבעים מיטות בחדר גדול ומשותף.

היום השישי - הייאוש לא נעשה יותר נוח

ביום שני המטרה שלנו הייתה לעבור דרך קול דה ספאן שהוא מעבר הרים ולהגיע עד ללה פולי La Fouly. ובהמשך לקחת אוטובוס לאורסייר כדי לצמצמם פערים. הגדרנו את היום הזה כיום של רוח ופציעות ברגליים כי משניהם היו לנו בכמויות גדולות. אני הייתי חייב לעצור מידי פעם ולהוריד את הנעליים והרוח הייתה מטורפת וכך שוב פתחנו פער ממה שתכננו. באותו היום עברנו מאיטליה לשוויץ ובהמשך גילינו את החיסרון (ספוילר – מחירים). בערב אני אישית הייתי גמור כי לא הרגשתי טוב שוב. שוויץ יקרה מאוד ואנחנו עם מחסור במזומנים חיפשנו אכסניה בלה פולי כדי להניח את הראש ולנוח מהיום הקשה. לה פולי היא עיירה קטנה והכל בה יקר מאוד, לפחות פי 1.5 מאיטליה וצרפת. ראינו ברחוב ג'יט, שזו אכסניה ברמה יותר גבוה מבקתה או אכסניה לתרמילאים עם חדר גדול לכולם, נכנסנו וישר לאחר ששמענו את המחיר יצאנו. אוטובוסים לאורסייר כבר לא היו, כי הגענו מאוחר מידי והבנו שמה שלא יהיה, נצטרך להעביר את הלילה כאן. הבנו שהאפשרות היחידה שלנו לישון  היא באוהל אבל איפה נבנה אוהל בתוך עיר ? אני חיכיתי חצי מעולף שאחי ובן דודי יחפשו מקום לשים את האוהל, הם חזרו בלי תשובה ויצאנו לדרך ביחד בתקווה למצוא משהו. עברנו ליד בית עם גינה גדולה, דפקנו על הדלת ולא הייתה תשובה. השכנים יצאו ושאלו מה אנחנו רוצים. הסברנו להם שאנחנו מחפשים פינה קטנה לשים את האוהל והתשובה שלהם מאוד שמחה אותנו: בעלי הבית שדפקנו להם על הדלת נמצאים בחופשה ואם נרצה אנחנו יכולים לישון בחצר שלהם.

אם חשבנו שהמזל מתחיל לשחק לנו, טעינו. התחלנו לחמם מים כדי להכין פסטה והגז נגמר. הכל היה סגור למרות שהשעה לא הייתה מאוחרת יותר מידי ואחי יצא לחפש ישועה. הוא נכנס לבר מקומי וביקש מים חמים. זה היה בחינם, יש... והצלחנו להכין מזה פירה מאבקת פירה. ת'אמת שאני נשברתי בשלב הזה. הייתי חולה, הרגליים כאבו לי, אכלנו ארוחת ערב נוראית וכל מה שרציתי זה לא להיות שם. החלטנו שמחר אני לוקח חופש ונוסע ברכבת ליעד הבא ואחכה להם.

טרקים באירופה

היום השביעי והשמיני - נהג ממזר ונסיעה מהנה ברכבת

על הבוקר נסענו כולנו ברכבת לשומפקס, ואחר כך המשכנו באוטובוס. אחי ובן דודי ירדו בדרך כדי להמשיך את המסלול ואני המשכתי לעוד רכבת כדי להגיע עד צרפת לעיירה לה אוש les houches.

בזמן שהם הלכו ברגל אני הייתי בנסיעות אבל הצרות לא עזבו אותי. הגעתי לתחנת הרכבת וכל מה שרציתי היה לעלות לרכבת ולנוח אבל הפעם גיליתי שאין לי כסף שוויצרי ואף אחד לא רוצה לקחת ממני יורו. ניסיתי לשכנע תיירים רוסים שלא דיברו מילה באנגלית להחליף איתי והם "לא הבינו" ובסוף נהג האוטובוס שהביא אותי לכאן החליף לי תמורת עמלה קטנה. בכלל... הנהג הזה כנראה עושה הרבה ביזנס סביב הנהיגה. כשהיינו בדרך באמצע ההרים הוא עצר את הרכב והביא משלוח של באגטים לבית קטן ליד הכביש. הנסיעה ברכבת דווקא הייתה זמן איכות מדהים שלי עם עצמי. היה שקט, נסענו לאורך נהר, הנוף היה מהמם, דיברתי עם כל מיני אנשים, היה ממש זמן מדהים למרות העייפות.

משאמוני התגלגלתי באוטובוס ללה אוש. ההוראות של אחי אלי היו: תמצא מקום איכותי לישון בו, כלומר ג'יט, אבל לא יקר. ירדתי מהאוטובוס ובמרכז המידע אמרו לי שיש 20 מטרים מהם ג'יט זול. ליד הג'יט הייתה בולונג'רי (מאפייה) עם ריח נפלא של אפיית באגטים. הרגשתי שהגעתי לגן עדן וסוף סוף היה לי זמן איכות. צחקתי, אכלתי, פגשתי מטיילים מכל העולם ובעיקר נרגעתי. למחרת נסעתי לטייל בשאמוני וכשחזרתי בצהרים פתאום ראיתי מחלון האוטובוס את אחי והבן דוד. ירדתי מהר מהאוטובוס והייתה פגישה מרגשת.

כשנפגשנו הם סיפרו לי על היומיים שהם עברו בהליכה. זה התחיל כשלאחר שהם ירדו מהאוטובוס והתחילו לעלות להר הם ראו אנשים עם צבע סגול מסביב לפה, אמרו להם שזה פרי אכיל ויש שיחים עם הפרי למעלה. כשהם הגיעו לשיח המדובר, אחי לא הפסיק לאכול ולבן דוד שלי היה קשה לנתק אותו מהשיח למרות שהם היו בעיכוב מטורף. בהמשך הם הגיעו ללאק בלונש ואמרו שזה היה המקום הכי יפה שהם ראו בטרק. בלילה הם ישנו שם ובן דודי קיבל היפותרמיה והתחיל לרעוד מקור. הוא יצא מזה אבל זה היה קשוח. למרות הכל הם מספרים שזה היה לילה מדהים עם שמיים בהירים וכוכבים וטבע נטו. למחרת הם הלכו עד לשמוני ומשם ללה אוש, שם אני הייתי.

טרק באלפים

היום התשיעי - רצים בהרים

היום האחרון היה היום הכי קשוח שלנו בטיול. 17 קילומטרים של עליות וירידות. היעד שלנו היה קומטמין. אני הייתי אחרי מנוחה של יומיים והיו לי אנרגיות. חצי מהמסלול רצנו עם התיקים והכל כי היינו חייבים להגיע בזמן לאוטובוס שייקח אותנו לסן ג'רמן לפיין למלון בו שמרנו את המזוודות. עשינו במהלך היום שני מעברי הרים שבאחד מהם כבר לא נשארו לנו מים, עשינו טעות בדרך שעלתה לנו בחצי שעה נוספת של ריצה ובקיצור היה קשוח אבל יפה מאוד.

סוף....


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *