טיול עצמאי בצפון אתיופיה

שמואל

באופן כללי אין לי יעדים ספציפיים לטיולים, מה שחשוב לי זו התחושה שיש בטיול ולא המקום עצמו. תחושה של חופש בטיול עם תרמיל על הגב. למטייל כמוני אתיופיה מתאימה בול. לא תכננתי לנסוע באופן כללי ולא חשבתי על אתיופיה. ראיתי סרטון ברשת על בחור ישראלי ממצוא אתיופי שחזר לאתיופיה ובסרטון רואים את החיים שלו באדיס אבבה וגם את המדינה עצמה והצדדים היפים שלה. מאוד אהבתי והחלטתי לקנות כרטיס ולנסוע. מידן, חבר מהתיכון הצטרף וכך יצאנו שנינו לשלושה וחצי שבועות.

מספר צפיות בטיול:

שמואל ומידן


אפריקה

טיול לחו"ל - שבועים עד חודש

טיול: ספונטניות באתיופיה

שלושה וחצי שבועות בדרום ובצפון 

אוקטובר 2017

טייל וסיפר: שמואל סרדינס. כתיבה: פשוט לטייל

כמה מילים על הטיול: אתיופיה היא מדינה מדהימה. היינו בה שלושה שבועות אבל אפשר להיות בה חודשיים בקלות מבלי להשתעמם. יש כמה סיבות שהופכות אותה ליעד מעולה למטיילים. טיסה ישירה, קצרה ולא יקרה, מחיה זולה מאוד, תחבורה זולה וכמובן נופים ירוקים, הרים, אגמים והמון מים בכל מקום ואנשים נחמדים. יש שני מאפיינים תיירותיים עיקריים שאותם חווינו בטיול. אחד זה עניין החופים, לא חופי ים אלא חופי האגמים של המדינה ובעיקר אגם טנה. והדבר השני זה הטבע והכפרים. מעבר לזה כמובן יש את עניין התרבות המקומית

מבחינה גאוגרפית אדיס אבבה נמצאת פחות או יותר במרכז וממנה יוצאים לטייל בכיוונים שונים וחוזרים אליה כדי לעבור לאזור אחר במדינה. אנחנו חילקנו את הזמן שלנו שווה בשווה בין הצפון לדרום.

איפה היינו:
בדרום: 
3 ימים בששמנה - מרכז ראסטפארי
יומיים באווסה – עיירת חוף
3 ימים בדורזה לודג' בכפר דורזה - גסטהאוס מדהים בהרים.
בצפון:
3 ימים בבהר דר - עיר חוף ומפלים של הנילוס הכחול
יומיים ב- Awra Amba - קהילה שיתופית ממש כמו קיבוץ
ארבע ימים אצל טים וקים בגורגורה - גסטהאוס מדהים בצפון אגם טאנה.
5 ימים באדיס אבבה במצטבר

מפגש עם אנשים

לא פגשנו הרבה תיירים מערביים באתיופיה, אבל מאוד התחברנו למקומיים. אני מאמין שאם נהיה חברותיים ולא נבוא כתיירים ששומרים מרחק (במודע או שלא), אפשר לטייל כמו קינג במדינה כמו אתיופיה. אנשים הזמינו אותנו לישון אצלם, לקפה, לארוחה. נתקלנו בבן אדם שאין לו כמעט מה לאכול אבל הוא מתעקש להזמין אותך. היה מישהו שאסף אותנו עם ג'יפ לטיול ומישהו ששילם על ארוחת הערב שלנו בלי לתת לנו הזדמנות לשלם.  

עלויות:

במדינות בהן עלות המחייה זולה כמו באתיופיה אפשר לטייל מאוד יקר ולקחת בכל מקום שירותים לתיירים ואפשר לטייל מקומי מאוד בזול. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה. לא לקחנו טרקים מאורגנים וכל מיני חבילות לתיירים שמקפיצות את עלות הטיול ולא ג'יפ עם נהג ואפילו לא אוטובוס מחלקה ראשונה. נסענו מקומי, אכלנו מקומי וגם כשישנו במקומות לתיירים הם היו לתרמילאים במחירים סבירים. הטבע סביבנו היה כל כך חזק שלא הרגשנו צורך לקחת טרקים מאורגנים למשל. פשוט הגענו לכפר מסוים וטיילנו באזור או שבחרנו לישון בגסטהאוסים עם מיקום מקסים בטבע. כעקרון באתיופיה ארוחה במסעדה מקומית עולה 30 ביר. לינה של חדר בין 200 ל-600 ביר. שקל שווה ערך ל-7 ביר. אלו מחירים של תרמילאים וכמובן יש אפשרויות הרבה יותר יקרות ומפנקות.

עונה: בקיץ שלנו זו העונה הגשומה ואז לא מומלץ לטייל. אנחנו טיילנו באוקטובר, אחרי העונה הגשומה. וכעקרון מומלץ לטייל באתיופיה בין אוקטובר לפברואר.

 

הטיול שלנו:

ההגעה ואדיס אבבה

בהתאם למה שאנחנו מאמינים בו בהקשר לטיולים, הגענו בלי תכניות מוגדרות ואפילו בלי להזמין מקום לינה לימים הראשונים באדיס אבבה. האמת, שזה היה בעייתי בשדה התעופה מכיוון שצריך להציג כתובת יעד. שאלנו מישהו מאחורינו בתור על כתובת של מלון, מסרנו אותה ויצאנו. תחבורה ציבורית שנקראת sharing taxi הביאה אותנו לפלאצה שזה לב העניינים ושם כבר שאלנו אנשים איפה ישנים תיירים, פגשנו מטיילת והיא הראתה לנו את המקום שבו היא ישנה. הלכנו על זה.

במצטבר היינו באדיס 5 ימים, יומיים מתוכם היו בהתחלה, יום באמצע ויומיים בסוף. בכל פרק זמן כזה עשינו משהו אחר. היומיים הראשונים היו בענייני סידורים והתארגנות, בעיקר בכל נושא הטלפון הנייד. הסתבר שכדי להשתמש בטלפון באתיופיה היה צריך לפתוח אותו בשדה התעופה. התהליך הזה שקשור לפיקוח ממשלתי לוקח לפחות 24 שעות. הפעם האחרונה שהיינו באדיס, לפני החזרה לארץ, הייתה שונה מכיוון שכבר היה לנו חבר מקומי אותו היכרנו במהלך הטיול והוא לקח אותנו להסתובב למקומות ומועדונים שאליהם לא מגיעים תיירים במקרה וגם לא רצוי כל כך להגיע אליהם במקרה, אבל היינו אורחים שלו והייתה לנו חוויה מטורפת.

שבוע וחצי בדרום

3 ימים בששמנה Shashamane – מרכז ראסטפארי

זרימה ומקריות היו שם המשחק אצלנו וכך בעקבות המלצות התחלנו את הטיול שלנו בעיר ששמנה Shashamane שנמצאת 200 קילומטרים דרומית לאדיס ונמצא בה מרכז של דת הראסטפארים באתיופיה. לא הייתי מודע בכלל שזו דת, סתם חשבתי שהם בעניין מוזיקה, בוב מרלי וכו'. קיבלנו ממישהו שפגשנו באדיס שם של בחור שיש לו גסטהאוס בששמנה. קוראים לבחור ראס נו מומבה והוא מוסד בפני עצמו. הוא גר בארץ מספר שנים בעבר ומדבר עברית. הוא חיי בקיבוץ בצפון, התחתן, נולד לו ילד בארץ ולאחר מכן הוא חזר לאתיופיה. ראס נו מומבה הוא לא בחור שגרתי, בין היתר יש לו מספר ילדים בעולם, כולל אחד ביפן וגם הגסטהאוס שלו קצת יוצא דופן, לטוב ולרע. אין מחירים, הכל זורם... האווירה פתוחה, יש לו זולה כזאת נחמדה אבל יש גם את הקטע של "כמה זה עולה לנו בסוף?" התשובה שלו לכל דבר היא "אתם אורחים שלי"...

עשינו אצלו את יום כיפור, נהנינו מהאווירה במקום אבל היה שם משהו שהרגיש לנו פחות נוח ולא היה מוגדר לשנינו. אז טיפ קטן וכללי לאתיופיה, טיפ חשוב ! כדאי תמיד לבקש מחירים על השירותים שמקבלים. היו לנו מספר תקלות בנושא ולעיתים זה העכיר את האווירה בסיום של פרק זמן מאוד מהנה במקום זה או אחר.

טיול יום שעשינו היה למעיינות חמים שנמצאים כשעה נסיעה בטוקטוק מששמנה. המעיינות נמצאים בהרים בטבע, יש בריכה טבעית ולידה מפל, מקום מקסים.

יומיים באווסה Awasa – עיירת חוף

אווסה נמצאת על חוף אגם והיא עיירה תיירותית מאוד נעימה עם טיילת, מלונות, בארים ומסעדות. התיירות היא בעיקר מקומית ויש בעיירה מלונות ברמות שונות. לא נכנסנו למים גם מכיוון שהיה כאן קריר כמו במקומות אחרים באתיופיה שהיא ארץ גבוהה וגם בגלל שלא מומלץ בכל מקום להיכנס בגלל זיהום וכו'.

שלושה ימים -  Dorze village – dorze lodge

הודעה במסנג'ר שהגיעה מישראלית שפגשנו באדיס הביאה אותנו ליעד הבא שלנו. ... הגיעה לבד לאתיופיה לטיול של שבועיים-שלושה. כשפגשנו אותה באדיס ראינו שהיא קצת לחוצה מהבדד שלה. לקחנו חדר ביחד ואמרנו לה שאם היא מרגישה בהמשך שהיא צריכה חברה שתדבר אתנו. חוץ מזה דיברנו על הטיול ואמרתי לה שהכי הייתי רוצה להגיע לאיזה מקום כזה בהרים, עם נוף מטורף וזולה שמזכירה כל מיני מקומות בהודו שהייתי בהם. ההודעה שלה שהגיעה דרך מישהו מקומי לפייסבוק שלי תפסה אותנו באווסה. היה נראה שהיא מצאה כזה מקום ושהיא גם ממש הייתה רוצה חברה כי היא לבד ומרגישה לא בטוחה. ראינו את ההודעה ומיד יצאנו לדרך. היה ברור שלא בטוח שנצליח להגיע אליה באותו היום אבל אמרנו שננסה. נסענו לעיר הגדולה שסמוכה לכפר הזה ונקראת arba minch  הגענו אליה בשעות הערב כשכבר היה חושך וכל מי ששאלנו לגבי המשך לכפר דורזה אמר שרק מחר נוכל להמשיך. התעקשנו עד שבסוף מצאנו מישהו שהסכים לקחת אותנו לאזור ההררי הזה בשעות החושך. רק כשהתחלנו לנסוע הבנו למה הם לא רוצים לנסוע בלילה. התחיל גשם, הדרך הייתה בוצית ובשלב מסויים הרכב החליק ולא הצליח להתקדם. ירדנו והתחלנו לדחוף את הרכב בבוץ כשגשם יורד עלינו. מצד אחד היה לא הגיוני ומטופש אבל מצד שני בשביל זה הגענו לאתיופיה. ... לא האמינה כשראתה אותנו מגיעים רטובים בעשר בלילה. ישבנו סביב המדורה עד שלוש בבוקר והיה אדיר. למחרת טיילנו באזור שהוא מדהים ויש בו שני אגמים שמפריד ביניהם רכס קטן שהמקומיים קוראים לה רכס האלוהים. אגם אחד כחול והשני חום וכל האזור פשוט מדהים. הלודג' עצמו בו ישנו הוא גם מקום כזה בדיוק כמו שחיפשתי, והיו שלושה ימים מעולים.

 

שבוע וחצי בצפון

שלושה ימים בבהר דר bahir dar - עיר גדולה על שפת אגם

בהר דר היה המקום הראשון אליו הגענו בצפון. זוהי עיר גדולה של חצי מיליון תושבים שנמצאת על החוף של אגם טאנה שהוא האגם הגדול באתיופיה והמקור העיקרי של הנילוס. הגענו אליה אחרי נסיעה של 12 שעות וכבר בדרך חשבנו על הרגע בו נרד מהאוטובוס ועל כל הבלאגן שיהיה בירידה. מלא אנשים ישר מתנפלים ומציעים כל מיני דברים ויש המולה מטורפת כזאת. כל אחד מאתנו התכונן קצת אחרת ל"נחיתה" בעיר. מידן הכין את עצמו להתנתקות ואני הכנתי את עצמי להכיל את הבלאגן. בסוף יצא מזה משהו ממש טוב מכיוון שבחור בשם מוחמד שהוא אתיופי מוסלמי ניגש אלינו והציע את שירותיו. הוא לקח אותנו למלון שהוא עובד בו, התחברנו אליו וכך מצאנו את עצמנו שותים איתו בירה ואוכלים איתו דג. למחרת הוא כבר הביא את החברים שלו וישבנו על פיצה ביחד. הוא גם לקח אותנו לסיור פופולרי שזה שייט בין 13 איים בהם יש כנסיות עתיקות, זה משהו מאוד תיירותי. אמנם הכנסיות היו יפות אבל כל השעות על האגם בסירה היו קצת משעממות בשבילנו ויותר מזה... דברים מהסוג הזה פשוט לא קשורים לסגנון הטיול שלנו.

הדבר הבא שעשינו היה לנסוע למפלים של הנילוס הכחול. סה"כ כמה עשרות קילומטרים בודדים דרומה מהעיר אבל נסיעה של שעתיים. אתיופיה... מוחמד לקח אותנו לשם וסיפר שיש שם קמפינג נחמד ממש ליד המפלים. לא חשבנו להישאר ולקחנו תרמיל יום קטן כל אחד. בסוף, המקום היה כל כך מדליק שנשארנו שם שני לילות. אכלנו דגים שקנינו ישירות מדייגים וישבנו על ערסל מאה מטרים מהמפלים. מאוד מאוד נהנינו שם וקצת התבאסנו בסוף כשבעל הקמפינג הפגיז אותנו במחיר לא הגיוני בסוף השהות שלנו אצלו. תזכרו שתמיד צריך לשאול כמה עולה כל דבר.

 

יומיים בקיבוץ אתיופי Awra Amba

בדרך צפונה לעיר גונדר נכנסנו לקיבוץ האתיופי הראשון וכנראה היחיד. בחור אתיופי שהיה בארץ, לקח את הרעיון והקים כזה כאן. מקום פסטורלי ושקט עם בקתות בוץ שאפשר לישון בהן ממש בזול וכך גם האוכל. הייתה לי תחושת בטן שנגיע למקום הכי צ'יל שהייתי בחיים שלי, הגענו מהצומת אחרי 2 קילומטרים של הליכה בין גבעות ירוקות, אף אחד לא קפץ אלינו, ילדים שחקו בכדור וכולם היו מסבירי פנים. היה כל כך מיוחד וחזק שנשארנו שני לילות. טיילנו לנחל קטן שעובר לא רחוק וסתם נהנינו מזמן בכפר.

Tim & Kim Village gorgora

שום דבר ממה שאני יכול לכתוב כאן לא יעביר את הזרימה שהייתה לנו אצל טים וקים והאווירה שהייתה במקום. קודם כל הבחורה עצמה, קים, היא בחורה מקסימה. עזרה לנו המון שהיינו צריכים ובאמת היינו צריכים כשהכבישים דרומה לאדיס אבבה נסגרו יום לפני הטיסה שלנו חזרה לארץ. היא הפעילה המון קשרים וחברים כדי לקנות לנו בסופו של דבר כרטיסי טיסה מגונדר לאדיס.

הדברים שעשינו כאן לא היו העניין... השייט והטיולים הקטנים ברגל היו רק תוספת קטנה ונחמדה לכיף האמיתי שזה היה הזמן שהיינו בגסטהאוס.

מכאן נסענו לגונדר וכאמור טסנו לאדיס אבבה. לילה אחד מטורף באדיס וחזרנו הביתה.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמואל ומידן

שמואל

באופן כללי אין לי יעדים ספציפיים לטיולים, מה שחשוב לי זו התחושה שיש בטיול ולא המקום עצמו. תחושה של חופש בטיול עם תרמיל על הגב. למטייל כמוני אתיופיה מתאימה בול. לא תכננתי לנסוע באופן כללי ולא חשבתי על אתיופיה. ראיתי סרטון ברשת על בחור ישראלי ממצוא אתיופי שחזר לאתיופיה ובסרטון רואים את החיים שלו באדיס אבבה וגם את המדינה עצמה והצדדים היפים שלה. מאוד אהבתי והחלטתי לקנות כרטיס ולנסוע. מידן, חבר מהתיכון הצטרף וכך יצאנו שנינו לשלושה וחצי שבועות.



מספר צפיות בטיול:




אפריקה

טיול לחו"ל -שבועיים חודש

טיול: ספונטניות באתיופיה

שלושה וחצי שבועות בדרום ובצפון

אוקטובר 2017

טייל וסיפר: שמואל סרדינס. כתיבה: פשוט לטייל

כמה מילים על הטיול: אתיופיה היא מדינה מדהימה. היינו בה שלושה שבועות אבל אפשר להיות בה חודשיים בקלות מבלי להשתעמם. יש כמה סיבות שהופכות אותה ליעד מעולה למטיילים. טיסה ישירה, קצרה ולא יקרה, מחיה זולה מאוד, תחבורה זולה וכמובן נופים ירוקים, הרים, אגמים והמון מים בכל מקום ואנשים נחמדים. יש שני מאפיינים תיירותיים עיקריים שאותם חווינו בטיול. אחד זה עניין החופים, לא חופי ים אלא חופי האגמים של המדינה ובעיקר אגם טנה. והדבר השני זה הטבע והכפרים. מעבר לזה כמובן יש את עניין התרבות המקומית

מבחינה גאוגרפית אדיס אבבה נמצאת פחות או יותר במרכז וממנה יוצאים לטייל בכיוונים שונים וחוזרים אליה כדי לעבור לאזור אחר במדינה. אנחנו חילקנו את הזמן שלנו שווה בשווה בין הצפון לדרום.

איפה היינו:
בדרום: 
3 ימים בששמנה - מרכז ראסטפארי
יומיים באווסה – עיירת חוף
3 ימים בדורזה לודג' בכפר דורזה - גסטהאוס מדהים בהרים.
בצפון:
3 ימים בבהר דר - עיר חוף ומפלים של הנילוס הכחול
יומיים ב- Awra Amba - קהילה שיתופית ממש כמו קיבוץ
ארבע ימים אצל טים וקים בגורגורה - גסטהאוס מדהים בצפון אגם טאנה.
5 ימים באדיס אבבה במצטבר

מפגש עם אנשים

לא פגשנו הרבה תיירים מערביים באתיופיה, אבל מאוד התחברנו למקומיים. אני מאמין שאם נהיה חברותיים ולא נבוא כתיירים ששומרים מרחק (במודע או שלא), אפשר לטייל כמו קינג במדינה כמו אתיופיה. אנשים הזמינו אותנו לישון אצלם, לקפה, לארוחה. נתקלנו בבן אדם שאין לו כמעט מה לאכול אבל הוא מתעקש להזמין אותך. היה מישהו שאסף אותנו עם ג'יפ לטיול ומישהו ששילם על ארוחת הערב שלנו בלי לתת לנו הזדמנות לשלם.  

עלויות:

במדינות בהן עלות המחייה זולה כמו באתיופיה אפשר לטייל מאוד יקר ולקחת בכל מקום שירותים לתיירים ואפשר לטייל מקומי מאוד בזול. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה. לא לקחנו טרקים מאורגנים וכל מיני חבילות לתיירים שמקפיצות את עלות הטיול ולא ג'יפ עם נהג ואפילו לא אוטובוס מחלקה ראשונה. נסענו מקומי, אכלנו מקומי וגם כשישנו במקומות לתיירים הם היו לתרמילאים במחירים סבירים. הטבע סביבנו היה כל כך חזק שלא הרגשנו צורך לקחת טרקים מאורגנים למשל. פשוט הגענו לכפר מסוים וטיילנו באזור או שבחרנו לישון בגסטהאוסים עם מיקום מקסים בטבע. כעקרון באתיופיה ארוחה במסעדה מקומית עולה 30 ביר. לינה של חדר בין 200 ל-600 ביר. שקל שווה ערך ל-7 ביר. אלו מחירים של תרמילאים וכמובן יש אפשרויות הרבה יותר יקרות ומפנקות.

עונה: בקיץ שלנו זו העונה הגשומה ואז לא מומלץ לטייל. אנחנו טיילנו באוקטובר, אחרי העונה הגשומה. וכעקרון מומלץ לטייל באתיופיה בין אוקטובר לפברואר.

 

הטיול שלנו:

ההגעה ואדיס אבבה

בהתאם למה שאנחנו מאמינים בו בהקשר לטיולים, הגענו בלי תכניות מוגדרות ואפילו בלי להזמין מקום לינה לימים הראשונים באדיס אבבה. האמת, שזה היה בעייתי בשדה התעופה מכיוון שצריך להציג כתובת יעד. שאלנו מישהו מאחורינו בתור על כתובת של מלון, מסרנו אותה ויצאנו. תחבורה ציבורית שנקראת sharing taxi הביאה אותנו לפלאצה שזה לב העניינים ושם כבר שאלנו אנשים איפה ישנים תיירים, פגשנו מטיילת והיא הראתה לנו את המקום שבו היא ישנה. הלכנו על זה.

במצטבר היינו באדיס 5 ימים, יומיים מתוכם היו בהתחלה, יום באמצע ויומיים בסוף. בכל פרק זמן כזה עשינו משהו אחר. היומיים הראשונים היו בענייני סידורים והתארגנות, בעיקר בכל נושא הטלפון הנייד. הסתבר שכדי להשתמש בטלפון באתיופיה היה צריך לפתוח אותו בשדה התעופה. התהליך הזה שקשור לפיקוח ממשלתי לוקח לפחות 24 שעות. הפעם האחרונה שהיינו באדיס, לפני החזרה לארץ, הייתה שונה מכיוון שכבר היה לנו חבר מקומי אותו היכרנו במהלך הטיול והוא לקח אותנו להסתובב למקומות ומועדונים שאליהם לא מגיעים תיירים במקרה וגם לא רצוי כל כך להגיע אליהם במקרה, אבל היינו אורחים שלו והייתה לנו חוויה מטורפת.

שבוע וחצי בדרום

3 ימים בששמנה Shashamane – מרכז ראסטפארי

זרימה ומקריות היו שם המשחק אצלנו וכך בעקבות המלצות התחלנו את הטיול שלנו בעיר ששמנה Shashamane שנמצאת 200 קילומטרים דרומית לאדיס ונמצא בה מרכז של דת הראסטפארים באתיופיה. לא הייתי מודע בכלל שזו דת, סתם חשבתי שהם בעניין מוזיקה, בוב מרלי וכו'. קיבלנו ממישהו שפגשנו באדיס שם של בחור שיש לו גסטהאוס בששמנה. קוראים לבחור ראס נו מומבה והוא מוסד בפני עצמו. הוא גר בארץ מספר שנים בעבר ומדבר עברית. הוא חיי בקיבוץ בצפון, התחתן, נולד לו ילד בארץ ולאחר מכן הוא חזר לאתיופיה. ראס נו מומבה הוא לא בחור שגרתי, בין היתר יש לו מספר ילדים בעולם, כולל אחד ביפן וגם הגסטהאוס שלו קצת יוצא דופן, לטוב ולרע. אין מחירים, הכל זורם... האווירה פתוחה, יש לו זולה כזאת נחמדה אבל יש גם את הקטע של "כמה זה עולה לנו בסוף?" התשובה שלו לכל דבר היא "אתם אורחים שלי"...

עשינו אצלו את יום כיפור, נהנינו מהאווירה במקום אבל היה שם משהו שהרגיש לנו פחות נוח ולא היה מוגדר לשנינו. אז טיפ קטן וכללי לאתיופיה, טיפ חשוב ! כדאי תמיד לבקש מחירים על השירותים שמקבלים. היו לנו מספר תקלות בנושא ולעיתים זה העכיר את האווירה בסיום של פרק זמן מאוד מהנה במקום זה או אחר.

טיול יום שעשינו היה למעיינות חמים שנמצאים כשעה נסיעה בטוקטוק מששמנה. המעיינות נמצאים בהרים בטבע, יש בריכה טבעית ולידה מפל, מקום מקסים.

יומיים באווסה Awasa – עיירת חוף

אווסה נמצאת על חוף אגם והיא עיירה תיירותית מאוד נעימה עם טיילת, מלונות, בארים ומסעדות. התיירות היא בעיקר מקומית ויש בעיירה מלונות ברמות שונות. לא נכנסנו למים גם מכיוון שהיה כאן קריר כמו במקומות אחרים באתיופיה שהיא ארץ גבוהה וגם בגלל שלא מומלץ בכל מקום להיכנס בגלל זיהום וכו'.

שלושה ימים -  Dorze village – dorze lodge

הודעה במסנג'ר שהגיעה מישראלית שפגשנו באדיס הביאה אותנו ליעד הבא שלנו. ... הגיעה לבד לאתיופיה לטיול של שבועיים-שלושה. כשפגשנו אותה באדיס ראינו שהיא קצת לחוצה מהבדד שלה. לקחנו חדר ביחד ואמרנו לה שאם היא מרגישה בהמשך שהיא צריכה חברה שתדבר אתנו. חוץ מזה דיברנו על הטיול ואמרתי לה שהכי הייתי רוצה להגיע לאיזה מקום כזה בהרים, עם נוף מטורף וזולה שמזכירה כל מיני מקומות בהודו שהייתי בהם. ההודעה שלה שהגיעה דרך מישהו מקומי לפייסבוק שלי תפסה אותנו באווסה. היה נראה שהיא מצאה כזה מקום ושהיא גם ממש הייתה רוצה חברה כי היא לבד ומרגישה לא בטוחה. ראינו את ההודעה ומיד יצאנו לדרך. היה ברור שלא בטוח שנצליח להגיע אליה באותו היום אבל אמרנו שננסה. נסענו לעיר הגדולה שסמוכה לכפר הזה ונקראת arba minch  הגענו אליה בשעות הערב כשכבר היה חושך וכל מי ששאלנו לגבי המשך לכפר דורזה אמר שרק מחר נוכל להמשיך. התעקשנו עד שבסוף מצאנו מישהו שהסכים לקחת אותנו לאזור ההררי הזה בשעות החושך. רק כשהתחלנו לנסוע הבנו למה הם לא רוצים לנסוע בלילה. התחיל גשם, הדרך הייתה בוצית ובשלב מסויים הרכב החליק ולא הצליח להתקדם. ירדנו והתחלנו לדחוף את הרכב בבוץ כשגשם יורד עלינו. מצד אחד היה לא הגיוני ומטופש אבל מצד שני בשביל זה הגענו לאתיופיה. ... לא האמינה כשראתה אותנו מגיעים רטובים בעשר בלילה. ישבנו סביב המדורה עד שלוש בבוקר והיה אדיר. למחרת טיילנו באזור שהוא מדהים ויש בו שני אגמים שמפריד ביניהם רכס קטן שהמקומיים קוראים לה רכס האלוהים. אגם אחד כחול והשני חום וכל האזור פשוט מדהים. הלודג' עצמו בו ישנו הוא גם מקום כזה בדיוק כמו שחיפשתי, והיו שלושה ימים מעולים.

 

שבוע וחצי בצפון

שלושה ימים בבהר דר bahir dar - עיר גדולה על שפת אגם

בהר דר היה המקום הראשון אליו הגענו בצפון. זוהי עיר גדולה של חצי מיליון תושבים שנמצאת על החוף של אגם טאנה שהוא האגם הגדול באתיופיה והמקור העיקרי של הנילוס. הגענו אליה אחרי נסיעה של 12 שעות וכבר בדרך חשבנו על הרגע בו נרד מהאוטובוס ועל כל הבלאגן שיהיה בירידה. מלא אנשים ישר מתנפלים ומציעים כל מיני דברים ויש המולה מטורפת כזאת. כל אחד מאתנו התכונן קצת אחרת ל"נחיתה" בעיר. מידן הכין את עצמו להתנתקות ואני הכנתי את עצמי להכיל את הבלאגן. בסוף יצא מזה משהו ממש טוב מכיוון שבחור בשם מוחמד שהוא אתיופי מוסלמי ניגש אלינו והציע את שירותיו. הוא לקח אותנו למלון שהוא עובד בו, התחברנו אליו וכך מצאנו את עצמנו שותים איתו בירה ואוכלים איתו דג. למחרת הוא כבר הביא את החברים שלו וישבנו על פיצה ביחד. הוא גם לקח אותנו לסיור פופולרי שזה שייט בין 13 איים בהם יש כנסיות עתיקות, זה משהו מאוד תיירותי. אמנם הכנסיות היו יפות אבל כל השעות על האגם בסירה היו קצת משעממות בשבילנו ויותר מזה... דברים מהסוג הזה פשוט לא קשורים לסגנון הטיול שלנו.

הדבר הבא שעשינו היה לנסוע למפלים של הנילוס הכחול. סה"כ כמה עשרות קילומטרים בודדים דרומה מהעיר אבל נסיעה של שעתיים. אתיופיה... מוחמד לקח אותנו לשם וסיפר שיש שם קמפינג נחמד ממש ליד המפלים. לא חשבנו להישאר ולקחנו תרמיל יום קטן כל אחד. בסוף, המקום היה כל כך מדליק שנשארנו שם שני לילות. אכלנו דגים שקנינו ישירות מדייגים וישבנו על ערסל מאה מטרים מהמפלים. מאוד מאוד נהנינו שם וקצת התבאסנו בסוף כשבעל הקמפינג הפגיז אותנו במחיר לא הגיוני בסוף השהות שלנו אצלו. תזכרו שתמיד צריך לשאול כמה עולה כל דבר.

 

יומיים בקיבוץ אתיופי Awra Amba

בדרך צפונה לעיר גונדר נכנסנו לקיבוץ האתיופי הראשון וכנראה היחיד. בחור אתיופי שהיה בארץ, לקח את הרעיון והקים כזה כאן. מקום פסטורלי ושקט עם בקתות בוץ שאפשר לישון בהן ממש בזול וכך גם האוכל. הייתה לי תחושת בטן שנגיע למקום הכי צ'יל שהייתי בחיים שלי, הגענו מהצומת אחרי 2 קילומטרים של הליכה בין גבעות ירוקות, אף אחד לא קפץ אלינו, ילדים שחקו בכדור וכולם היו מסבירי פנים. היה כל כך מיוחד וחזק שנשארנו שני לילות. טיילנו לנחל קטן שעובר לא רחוק וסתם נהנינו מזמן בכפר.

Tim & Kim Village gorgora

שום דבר ממה שאני יכול לכתוב כאן לא יעביר את הזרימה שהייתה לנו אצל טים וקים והאווירה שהייתה במקום. קודם כל הבחורה עצמה, קים, היא בחורה מקסימה. עזרה לנו המון שהיינו צריכים ובאמת היינו צריכים כשהכבישים דרומה לאדיס אבבה נסגרו יום לפני הטיסה שלנו חזרה לארץ. היא הפעילה המון קשרים וחברים כדי לקנות לנו בסופו של דבר כרטיסי טיסה מגונדר לאדיס.

הדברים שעשינו כאן לא היו העניין... השייט והטיולים הקטנים ברגל היו רק תוספת קטנה ונחמדה לכיף האמיתי שזה היה הזמן שהיינו בגסטהאוס.

מכאן נסענו לגונדר וכאמור טסנו לאדיס אבבה. לילה אחד מטורף באדיס וחזרנו הביתה.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *