עמרי אטיה

עומרי אטיה

אני עמרי, בן 23,  סטודנט לחינוך באוניברסיטה העברית. בשנה שעברה, יצאתי לטיול של חמישה חודשים לפני הלימודים, ממש אחרי טיול בשביל ישראל. התחלתי את המסלול בארה"ב. טיילתי שם ועבדתי כמדריך טיולים מטעם ארגון שעובד עם הסוכנות היהודית. התכנון המקורי היה להישאר עוד בארה"ב אבל בקיץ 2017 החלטתי לסיים את המסע בפרו. ידעתי שבמדינות שבחלק המרכזי של דרום אמריקה, כמו פרו ובוליביה, מזג האוויר סביר באוגוסט, בניגוד למדינות הדרומיות שבהן ממש קר וגשום בעונה הזאת, וגם הרבה חבר'ה המליצו לי על פרו.

מספר צפיות בטיול:

עמרי אטיה


דרום אמריקה


טיול: חודש וחצי בפרו

קוסקו ומאצ'ו פיצ'ו, טרקים בהווארז ועוד

אוגוסט 2017

כותב: עמרי אטיה

כמה מילים על הטיול: הטיול בפרו היה האחת החוויות הכי טובות שהיו לי. קודם כל, זו מדינה שיש בה הכול מהכול: גם טרקים מדהימים שאפשר לעשות, גם חופים ומסיבות, גם נופים מגוונים: מהרי האנדים ויערות עד דיונות חול ענקיות. חוץ מזה, מה שהשפיע מאוד על חווית הטיול שלי ושיחק לטובתי היה העובדה שנסעתי לבד. עד אז לא נסעתי אף פעם לבד, ובפרו גיליתי שדווקא כשמטיילים לבד קל מאוד להתחבר לאנשים חדשים. מצד אחד, תמיד יש אפשרות לבלות עם אנשים. מצד שני, לא כפופים לאילוצים ותכנונים של אחרים. אם רוצים לשנות אווירה ולהכיר אנשים, פשוט עוברים להוסטל אחר.

עוד יתרון של פרו, מבחינתי, היה הסצנה הישראלית שם. המטיילים הישראלים הם תופעה מוכרת מאוד בפרו, ויש שם הרבה מאוד הוסטלים בבעלות של ישראלים ומסעדות ישראליות. הרבה מהפרואנים שפגשתי יודעים עברית יותר טוב מאנגלית. זה נותן תחושה של בית ושייכות, ועבורי זה היה חלק מהכיף של המסע.

קשה לי להצביע על חוויה אחת מסוימת שהייתה המשמעותית מכולן, אבל אין ספק שנהניתי במיוחד מהשהות שלי בקוסקו (Cusco), שהיא עיר עם אווירה שוקקת וקסומה, שמתרכזים בה הרבה מאוד תיירים, ובאזור שלה יש מגוון רחב של אטרקציות מצוינות. 

תכנית הטיול:

המסלול הכללי התחיל בלימה עבר מזרחה לקוסקו והאזור ואז אחרי חזרה ללימה, המשיך לצפון פרו.  

היום ראשון, 30 באוגוסט, נחיתה בלימה, הבירה

נחתי בלימה ונסעתי משדה התעופה למיראפלורס (Miraflores), אחת השכונות החדשות יותר בלימה, שיש בה ריכוז של הוסטלים בבעלות ישראלית. הזמנתי מראש דרך אתר Booking  לילה אחד בהוסטלימה Hostelima, וזו, למעשה, הלינה היחידה שהזמנתי מראש  במסגרת הטיול.

ימים 4-2: קוסקו (מזרחה ללימה)

אחרי ארוחת בוקר עם חבר ישראלי שפגשתי בלימה, לקחתי מונית לשדה התעופה וטסתי לקוסקו, שממוקמת בפנים המדינה, בגובה של 3,300 מטר מעל פני הם, מזרחה ודרומה ללימה. את הטיסה הזמנתי מראש עוד כשהייתי בארה"ב. אפשר גם לנסוע באוטובוס, אבל זה לוקח 17 שעות. התמקמתי בהוסטל ששייך לאותם בעלים וגם נקרא הוסטלימה Hostelima ונשארתי בעיר שלושה ימים, כדי להתרגל לגובה לפני הטרק למאצו' פיצו'.

ימים 9-5: טיפוס למאצ'ו פיצ'ו (Machu Pikchu)

מאצ'ו פיצ'ו, עיר האינקה העתיקה שנחשבת לגולת הכותרת של פרו, והפכה לאתר מורשת עולמי, נמצאת במרחק של כ-70 ק"מ מקוסקו, על רכס הרים מאוד גבוה. הצטרפתי לקבוצה של תיירים, ישראלים וזרים, וטיפסנו יחד למאצ'ו פיצ'ו, לגובה של 4,650 מטר.

ימים 11-10: מנוחה בקוסקו  

אחרי הטרק החלפתי הוסטל כדי לשנות אווירה. את היומיים הבאים העברתי עם שני חבר'ה ישראלים שהכרתי בקניות ובילויים בעיר.

ימים 14-12: טרק באזנגטה (Ausangate) והר הצבעים (Rainbow Mountain)

במסעדה ישראלית בקוסקו הכרתי שלושה ישראלים שהציעו לי לצאת איתם לטרק באזנגטה, רכס הרים גבוה ויפהפה, במרחב של ארבע שעות נסיעה מקוסקו. עשינו את הטרק עצמאית, אבל לא סיימנו את מסלול הקפת האזנגטה, אלא המשכנו באיזשהו שלב ל"הר הצבעים", שנקרא גם "הר הקשת", שנמצא סמוך לרכס האגזנטה.

ימים 16-15: מנוחה בקוסקו

מהטרק חזרנו לקוסקו ואז חבר מהצבא שטייל באותה תקופה בקולומביה, הודיע לי שהוא מגיע ספונטנית לפרו. אחר יומיים נוספים בקוסקו טסתי ללימה לפגוש אותו.

ימים 18-17: לימה

בלימה, החבר ואני התמקמנו בהוסטל Rivendell ובילינו קצת בעיר. בין השאר, היינו בהופעה של Maroon 5.


ימים 19-18: סקי חולות באיקה (Ica)

איקה היא עיירה מדברית שנמצאת במרחק ארבע שעות נסיעה דרומה מלימה וידועה בדיונות החול הענקיות שלה. בילינו שם יום אחד, ועשינו סקי חולות כמקובל. נשארנו לישון שם בלילה וחזרנו ללימה.

ימים 21-19:  צפונה להווארז (Huaraz)

עוד כשהיינו באיקה הזמנו מקומות באוטובוס לילה מלימה להווארז, עיר שהיא מוקד תיירותי שממנו יוצאים לטרקים באזור. הווארז ממוקמת צפונה מלימה והנסיעה נמשכה שמונה שעות. התאקלמנו יומיים בעיר ואחר כך יצאנו לשני טיולי יום.

יום 22: טיול ללגונה 69 (Lake 69)

לגונה 69 היא יפה בטירוף ומוכרת מאוד. נסענו 3 שעות מהווארז, הלכנו לשם במשך שלוש שעות ואז פשוט נהנינו מהמראה. אחר כך חזרנו לוואראס.

יום 23: טיול לקרחון פסטורורי (Pastoruri)

עוד אטרקציה קרובה לוואראס היא קרחון פסטורורי שנמצא בגובה 5,000 מטר מעל פני הים. מטפסים לקרחון  במשך כמה שעות, מצטלמים ואז יורדים חזרה.

 

יום 24: מנוחה בהווארז

התחברנו לקבוצה גדולה של ישראלים ובילינו עוד יום בעיר.

ימים 24-31: טרק בוואי ווש (Way Wash)

טרק הוואי ווש הוא טרק אתגרי מפורסם בפרו, ברכס הרי Cordillera Huayhuash, דרומית להווארז. נסענו מהווארז לנקודת המוצא ועשינו טרק של שמונה ימים.

יום 32: צפון-מערבה לטרוחיו (Trujillo)

חזרנו מהטרק להווארז ומשם לקחנו אוטובוס לילה צפונה לעיר טרוחיו, שהייתה מבחינתנו נקודת מעבר ליעד הבא שלנו, שאי אפשר היה להגיע אליו ישירות מהווארז. נשארנו שם יום שלם ואז עלינו שוב על אוטובוס לילה.

ימים 39-33: נופש במנקורה (Mancora)

מטרוחיו המשכנו צפונה לעיירת חוף מאוד תיירותית בשם מנקורה. שם בעיקר נחנו, אכלנו, רבצנו על החוף ובילינו במסיבות בריכה של ההוסטל. ישנו בהוסטל של רשת Loki.

 

יום 40-39: חזרה ללימה

ממנקורה לקחנו אוטובוס ללימה. הנסיעה נמשכה שעות ארוכות, אבל הייתה לנו מיטה באוטובוס. נשארתי עוד כמה שעות בלימה ובלילה כבר הייתה לי טיסה חזרה לארה"ב.

על קוסקו:

זו עיר עם מראה אירופי וכנסיות עתיקות, אבל בקצב שלה היא מזכירה את תל אביב. יש שם כיכר מרכזית והמון מסעדות, פאבים וחנויות, כולל הרבה חנויות של בגדים מצמר אלפקות, שמזוהה עם פרו. יש גם בית חב"ד, שהייתי בו בערב הראשון שלי בקוסקו, בארוחת שבת עם עוד שמונים ישראלים.

זו עיר תוססת שפועלת 24/7, באווירה של חופש מוחלט. יש קורסי בישול ושיעורי סלסה, וכל ערב יש מסיבות ברחבי העיר. למשל, בהוסטל של רשת Loki  יש פאב, שמאחת-עשרה בלילה מתחילה בו מסיבה. בשתיים בלילה מקבלים צמיד למועדון צ'נגו (Chango).

המקומיים ישר מזהים את הישראלים ומדברים איתם בעברית. אחת המסעדות בעיר נקראת "חלום כחול", והיא הוקמה ע"י פרואנית שמבינה עברית ובנתה את כל התפריט בעברית.

כמובן, חוץ מישראלים אפשר לפגוש בעיר גם הרבה תיירים ממדינות אחרות.

על איקה:

בתור חובב מדבר, זה מקום שהייתי חוזר אליו ועושה שם שוב סקי חולות. היה לנו ממש כיף שם. ההוסטל היה ממש חצי מלון. האקלים חם והאווירה מאוד טובה.

על הטרקים:

טרק המאצ'ו פיצ'ו: חשוב לשהות לפחות שלושה ימים בקוסקו כדי להסתגל לגובה. אני הגעתי מטיולים בגובה רב בקולורדו שבארה"ב, ובכל זאת לקחתי לעצמי את הזמן לפני הטרק. יש כל מיני דרכים לטפס למאצ'ו פיצ'ו, ויש גם טרקים שכוללים רכיבה על אופניים ואומגה. אנחנו עשינו טרק של טיפוס ברגל, עם שתי מדריכות, שנחשב לאתגרי ביותר ונקרא: salkantay.

מבחינת רמת הקושי, היום הראשון היה קליל יחסית, היום השני היה קשוח יחסית ושלושת הימים הנוספים היו די רגועים. המדריכות בישלו לנו את האוכל והקימו לנו אוהלים וחמורים סחבו את הציוד. הנוף: הרים מושלגים ולגונות. בשורה התחתונה היה מאוד כיף.

טיפ: לא להזמין טרק באינטרנט, אלא בסוכנות בקוסקו. זה יוצא חצי מחיר, וממילא כל יום יוצאים לטרק הזה, אז אין בעיית מקום.

אזנגטה והר הצבעים: הנוף בטרק מהמם. רואים פסגות מושלגות יפהפיות, לגונות מקסימות ומעיינות חמים. הקפנו את האזנגטה, אבל כאמור, לא עשינו את המסלול הרגיל, כי באמצע הפסקנו והתקדמנו ברגל להר הצבעים, שבדרך כלל מגיעים אליו באוטובוס או על סוס.

החלק המאתגר של הטרק היה סחיבה של ציוד כבד על הגב, כולל אוהל וגזיות, אבל היה כיף מאוד. הבאנו איתנו מטענים ניידים לטלפון הסלולרי וניווטנו בעזרת אפליקציית Google Maps. יצא שרוב הזמן לא ראינו תיירים אחרים סביבנו, אבל רוב הזמן השביל מאוד ברור, כך שקשה ללכת לאיבוד.

בהר הצבעים כבר ראינו המון תיירים, והרכס עצמו מדהים, כי הקרקע היא בצבעי הקשת. זה מראה מאוד יפה.

אגב, מהר הצבעים חזרנו במיניבוס, שמצאנו באזור המרכזי, אחרי שירדנו מההר. למזלנו, אחד מאיתנו ידע ספרדית ממש טוב, וככה הצלחנו לזכות במקום במיניבוס שהיה מיועד לקבוצה אחרת, אבל היו בו ארבעה מקומות פנויים.

 

דברים שלא הספקתי לעשות

יש כאלה שמקדישים שלושה שבועות או חודש לפרו, אבל לדעתי, זה לא מספיק. רק בקוסקו אפשר להיות חודש שלם. אני הייתי למעלה מחודש, ובכל זאת יש הרבה אטרקציות שלא התנסיתי בהן, כמו טיול בג'ונגלים ובקניון קולקה (Colca), שנחשב לקניון מדהים ועמוק במיוחד.

אוכל

הסתדרתי מצוין בהיבט הקולינרי, במיוחד בקוסקו. יש הרבה מאוד אפשרויות בעיר, כולל מסעדות כשרות ואיטלקיות ומסעדות קינוחים. אין שום בעיה להשיג שניצל ואורז או סטייק במסעדות הישראליות.

בטרקים אוכלים שלוש ארוחות. בבוקר: פנקייקים ותה ובצהריים ובערב מבשלים בעיקר אורז ביחד עם מנה בשרית כלשהי כמו ירקות מוקפצים עם בקר או עוף.

תחבורה

לא משתלם לנסוע בתחבורה ציבורית בתוך הערים, כי אוטובוסים עולים כמו מוניות. במוניות גם אפשר להתמקח על המחיר עם הנהגים, כי בדרך כלל הם לוקחים אוטומטית מחיר גבוה מתיירים. עם זאת, לא מומלץ לעלות לבד על מונית, בייחוד לבחורות. יש הרבה סיפורים על הטרדות וגניבות.

עלויות

באופן כללי, דרום אמריקה נחשבת ליקרה, אבל פרו היא המדינה הכי זולה בדרום אמריקה, והפער במחירים לעומת ישראל הוא ענק. בקוסקו, למשל, לילה בהוסטל עולה כ-20 ש"ח וארוחה מלאה עולה אותו דבר. זה נותן הזדמנות לבלות בלי להתחשבן יותר מדי.

 

טיפים

חשוב מאוד: ללמוד ספרדית לפני הטיול. בדרך כלל, המקומיים לא יודעים מילה באנגלית, גם במוקדי התיירות. קודם כל, חשוב ללמוד מספרים, כי בלי זה קשה מאוד להתנהל עם כסף ועם לוחות זמנים. אני הגעתי בלי שמץ של מושג בספרדית, אבל למזלי, פגשתי בלימה חבר שהיה שם עם חברה שלו, שהיא ארגנטינאית במקור. היא כתבה לי על דף אוצר מילים בסיסי בספרדית, ואחרי שבוע שהסתובבתי עם הדף, כבר ידעתי איך להתנהל.

הכי חשוב: לא לפחד לנסוע לבד ולא לתכנן. ידעתי שאני רוצה לעשות את טרק המאצ'ו פיצ'ו ואת הוויי ווש, אבל חוץ מה לא הייתי מקובע על כלום. לרוב המקומות והאתרים הגעתי באופן ספונטני, בעקבות אנשים שפגשתי, וזה היה הקסם של הטיול.

קרא/י עוד

תגובה אחת בנושא “חודש וחצי בפרו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עמרי אטיה

אני עמרי, בן 23,  סטודנט לחינוך באוניברסיטה העברית. בשנה שעברה, יצאתי לטיול של חמישה חודשים לפני הלימודים, ממש אחרי טיול בשביל ישראל. התחלתי את המסלול בארה"ב. טיילתי שם ועבדתי כמדריך טיולים מטעם ארגון שעובד עם הסוכנות היהודית. התכנון המקורי היה להישאר עוד בארה"ב אבל בקיץ 2017 החלטתי לסיים את המסע בפרו. ידעתי שבמדינות שבחלק המרכזי של דרום אמריקה, כמו פרו ובוליביה, מזג האוויר סביר באוגוסט, בניגוד למדינות הדרומיות שבהן ממש קר וגשום בעונה הזאת, וגם הרבה חבר'ה המליצו לי על פרו.



מספר צפיות בטיול:




דרום אמריקה

טיול לחו"ל -מעל חודש

טיול: חודש וחצי בפרו

קוסקו ומאצ'ו פיצ'ו, טרקים בהווארז ועוד

אוגוסט 2017

כותב: עמרי אטיה

כמה מילים על הטיול: הטיול בפרו היה האחת החוויות הכי טובות שהיו לי. קודם כל, זו מדינה שיש בה הכול מהכול: גם טרקים מדהימים שאפשר לעשות, גם חופים ומסיבות, גם נופים מגוונים: מהרי האנדים ויערות עד דיונות חול ענקיות. חוץ מזה, מה שהשפיע מאוד על חווית הטיול שלי ושיחק לטובתי היה העובדה שנסעתי לבד. עד אז לא נסעתי אף פעם לבד, ובפרו גיליתי שדווקא כשמטיילים לבד קל מאוד להתחבר לאנשים חדשים. מצד אחד, תמיד יש אפשרות לבלות עם אנשים. מצד שני, לא כפופים לאילוצים ותכנונים של אחרים. אם רוצים לשנות אווירה ולהכיר אנשים, פשוט עוברים להוסטל אחר.

עוד יתרון של פרו, מבחינתי, היה הסצנה הישראלית שם. המטיילים הישראלים הם תופעה מוכרת מאוד בפרו, ויש שם הרבה מאוד הוסטלים בבעלות של ישראלים ומסעדות ישראליות. הרבה מהפרואנים שפגשתי יודעים עברית יותר טוב מאנגלית. זה נותן תחושה של בית ושייכות, ועבורי זה היה חלק מהכיף של המסע.

קשה לי להצביע על חוויה אחת מסוימת שהייתה המשמעותית מכולן, אבל אין ספק שנהניתי במיוחד מהשהות שלי בקוסקו (Cusco), שהיא עיר עם אווירה שוקקת וקסומה, שמתרכזים בה הרבה מאוד תיירים, ובאזור שלה יש מגוון רחב של אטרקציות מצוינות. 

תכנית הטיול:

המסלול הכללי התחיל בלימה עבר מזרחה לקוסקו והאזור ואז אחרי חזרה ללימה, המשיך לצפון פרו.  

 

היום ראשון, 30 באוגוסט, נחיתה בלימה, הבירה

נחתי בלימה ונסעתי משדה התעופה למיראפלורס (Miraflores), אחת השכונות החדשות יותר בלימה, שיש בה ריכוז של הוסטלים בבעלות ישראלית. הזמנתי מראש דרך אתר Booking  לילה אחד בהוסטלימה Hostelima, וזו, למעשה, הלינה היחידה שהזמנתי מראש  במסגרת הטיול.

ימים 4-2: קוסקו (מזרחה ללימה)

אחרי ארוחת בוקר עם חבר ישראלי שפגשתי בלימה, לקחתי מונית לשדה התעופה וטסתי לקוסקו, שממוקמת בפנים המדינה, בגובה של 3,300 מטר מעל פני הם, מזרחה ודרומה ללימה. את הטיסה הזמנתי מראש עוד כשהייתי בארה"ב. אפשר גם לנסוע באוטובוס, אבל זה לוקח 17 שעות. התמקמתי בהוסטל ששייך לאותם בעלים וגם נקרא הוסטלימה Hostelima ונשארתי בעיר שלושה ימים, כדי להתרגל לגובה לפני הטרק למאצו' פיצו'.

ימים 9-5: טיפוס למאצ'ו פיצ'ו (Machu Pikchu)

מאצ'ו פיצ'ו, עיר האינקה העתיקה שנחשבת לגולת הכותרת של פרו, והפכה לאתר מורשת עולמי, נמצאת במרחק של כ-70 ק"מ מקוסקו, על רכס הרים מאוד גבוה. הצטרפתי לקבוצה של תיירים, ישראלים וזרים, וטיפסנו יחד למאצ'ו פיצ'ו, לגובה של 4,650 מטר.

ימים 11-10: מנוחה בקוסקו  

אחרי הטרק החלפתי הוסטל כדי לשנות אווירה. את היומיים הבאים העברתי עם שני חבר'ה ישראלים שהכרתי בקניות ובילויים בעיר.

ימים 14-12: טרק באזנגטה (Ausangate) והר הצבעים (Rainbow Mountain)

במסעדה ישראלית בקוסקו הכרתי שלושה ישראלים שהציעו לי לצאת איתם לטרק באזנגטה, רכס הרים גבוה ויפהפה, במרחב של ארבע שעות נסיעה מקוסקו. עשינו את הטרק עצמאית, אבל לא סיימנו את מסלול הקפת האזנגטה, אלא המשכנו באיזשהו שלב ל"הר הצבעים", שנקרא גם "הר הקשת", שנמצא סמוך לרכס האגזנטה.

ימים 16-15: מנוחה בקוסקו

מהטרק חזרנו לקוסקו ואז חבר מהצבא שטייל באותה תקופה בקולומביה, הודיע לי שהוא מגיע ספונטנית לפרו. אחר יומיים נוספים בקוסקו טסתי ללימה לפגוש אותו.

ימים 18-17: לימה

בלימה, החבר ואני התמקמנו בהוסטל Rivendell ובילינו קצת בעיר. בין השאר, היינו בהופעה של Maroon 5.


ימים 19-18: סקי חולות באיקה (Ica)

איקה היא עיירה מדברית שנמצאת במרחק ארבע שעות נסיעה דרומה מלימה וידועה בדיונות החול הענקיות שלה. בילינו שם יום אחד, ועשינו סקי חולות כמקובל. נשארנו לישון שם בלילה וחזרנו ללימה.

ימים 21-19:  צפונה להווארז (Huaraz)

עוד כשהיינו באיקה הזמנו מקומות באוטובוס לילה מלימה להווארז, עיר שהיא מוקד תיירותי שממנו יוצאים לטרקים באזור. הווארז ממוקמת צפונה מלימה והנסיעה נמשכה שמונה שעות. התאקלמנו יומיים בעיר ואחר כך יצאנו לשני טיולי יום.

יום 22: טיול ללגונה 69 (Lake 69)

לגונה 69 היא יפה בטירוף ומוכרת מאוד. נסענו 3 שעות מהווארז, הלכנו לשם במשך שלוש שעות ואז פשוט נהנינו מהמראה. אחר כך חזרנו לוואראס.

יום 23: טיול לקרחון פסטורורי (Pastoruri)

עוד אטרקציה קרובה לוואראס היא קרחון פסטורורי שנמצא בגובה 5,000 מטר מעל פני הים. מטפסים לקרחון  במשך כמה שעות, מצטלמים ואז יורדים חזרה.

 

יום 24: מנוחה בהווארז

התחברנו לקבוצה גדולה של ישראלים ובילינו עוד יום בעיר.

ימים 24-31: טרק בוואי ווש (Way Wash)

טרק הוואי ווש הוא טרק אתגרי מפורסם בפרו, ברכס הרי Cordillera Huayhuash, דרומית להווארז. נסענו מהווארז לנקודת המוצא ועשינו טרק של שמונה ימים.

יום 32: צפון-מערבה לטרוחיו (Trujillo)

חזרנו מהטרק להווארז ומשם לקחנו אוטובוס לילה צפונה לעיר טרוחיו, שהייתה מבחינתנו נקודת מעבר ליעד הבא שלנו, שאי אפשר היה להגיע אליו ישירות מהווארז. נשארנו שם יום שלם ואז עלינו שוב על אוטובוס לילה.

ימים 39-33: נופש במנקורה (Mancora)

מטרוחיו המשכנו צפונה לעיירת חוף מאוד תיירותית בשם מנקורה. שם בעיקר נחנו, אכלנו, רבצנו על החוף ובילינו במסיבות בריכה של ההוסטל. ישנו בהוסטל של רשת Loki.

 

יום 40-39: חזרה ללימה

ממנקורה לקחנו אוטובוס ללימה. הנסיעה נמשכה שעות ארוכות, אבל הייתה לנו מיטה באוטובוס. נשארתי עוד כמה שעות בלימה ובלילה כבר הייתה לי טיסה חזרה לארה"ב.

על קוסקו:

זו עיר עם מראה אירופי וכנסיות עתיקות, אבל בקצב שלה היא מזכירה את תל אביב. יש שם כיכר מרכזית והמון מסעדות, פאבים וחנויות, כולל הרבה חנויות של בגדים מצמר אלפקות, שמזוהה עם פרו. יש גם בית חב"ד, שהייתי בו בערב הראשון שלי בקוסקו, בארוחת שבת עם עוד שמונים ישראלים.

זו עיר תוססת שפועלת 24/7, באווירה של חופש מוחלט. יש קורסי בישול ושיעורי סלסה, וכל ערב יש מסיבות ברחבי העיר. למשל, בהוסטל של רשת Loki  יש פאב, שמאחת-עשרה בלילה מתחילה בו מסיבה. בשתיים בלילה מקבלים צמיד למועדון צ'נגו (Chango).

המקומיים ישר מזהים את הישראלים ומדברים איתם בעברית. אחת המסעדות בעיר נקראת "חלום כחול", והיא הוקמה ע"י פרואנית שמבינה עברית ובנתה את כל התפריט בעברית.

כמובן, חוץ מישראלים אפשר לפגוש בעיר גם הרבה תיירים ממדינות אחרות.

על איקה:

בתור חובב מדבר, זה מקום שהייתי חוזר אליו ועושה שם שוב סקי חולות. היה לנו ממש כיף שם. ההוסטל היה ממש חצי מלון. האקלים חם והאווירה מאוד טובה.

על הטרקים:

טרק המאצ'ו פיצ'ו: חשוב לשהות לפחות שלושה ימים בקוסקו כדי להסתגל לגובה. אני הגעתי מטיולים בגובה רב בקולורדו שבארה"ב, ובכל זאת לקחתי לעצמי את הזמן לפני הטרק. יש כל מיני דרכים לטפס למאצ'ו פיצ'ו, ויש גם טרקים שכוללים רכיבה על אופניים ואומגה. אנחנו עשינו טרק של טיפוס ברגל, עם שתי מדריכות, שנחשב לאתגרי ביותר ונקרא: salkantay.

מבחינת רמת הקושי, היום הראשון היה קליל יחסית, היום השני היה קשוח יחסית ושלושת הימים הנוספים היו די רגועים. המדריכות בישלו לנו את האוכל והקימו לנו אוהלים וחמורים סחבו את הציוד. הנוף: הרים מושלגים ולגונות. בשורה התחתונה היה מאוד כיף.

טיפ: לא להזמין טרק באינטרנט, אלא בסוכנות בקוסקו. זה יוצא חצי מחיר, וממילא כל יום יוצאים לטרק הזה, אז אין בעיית מקום.

אזנגטה והר הצבעים: הנוף בטרק מהמם. רואים פסגות מושלגות יפהפיות, לגונות מקסימות ומעיינות חמים. הקפנו את האזנגטה, אבל כאמור, לא עשינו את המסלול הרגיל, כי באמצע הפסקנו והתקדמנו ברגל להר הצבעים, שבדרך כלל מגיעים אליו באוטובוס או על סוס.

החלק המאתגר של הטרק היה סחיבה של ציוד כבד על הגב, כולל אוהל וגזיות, אבל היה כיף מאוד. הבאנו איתנו מטענים ניידים לטלפון הסלולרי וניווטנו בעזרת אפליקציית Google Maps. יצא שרוב הזמן לא ראינו תיירים אחרים סביבנו, אבל רוב הזמן השביל מאוד ברור, כך שקשה ללכת לאיבוד.

בהר הצבעים כבר ראינו המון תיירים, והרכס עצמו מדהים, כי הקרקע היא בצבעי הקשת. זה מראה מאוד יפה.

אגב, מהר הצבעים חזרנו במיניבוס, שמצאנו באזור המרכזי, אחרי שירדנו מההר. למזלנו, אחד מאיתנו ידע ספרדית ממש טוב, וככה הצלחנו לזכות במקום במיניבוס שהיה מיועד לקבוצה אחרת, אבל היו בו ארבעה מקומות פנויים.

 

דברים שלא הספקתי לעשות

יש כאלה שמקדישים שלושה שבועות או חודש לפרו, אבל לדעתי, זה לא מספיק. רק בקוסקו אפשר להיות חודש שלם. אני הייתי למעלה מחודש, ובכל זאת יש הרבה אטרקציות שלא התנסיתי בהן, כמו טיול בג'ונגלים ובקניון קולקה (Colca), שנחשב לקניון מדהים ועמוק במיוחד.

אוכל

הסתדרתי מצוין בהיבט הקולינרי, במיוחד בקוסקו. יש הרבה מאוד אפשרויות בעיר, כולל מסעדות כשרות ואיטלקיות ומסעדות קינוחים. אין שום בעיה להשיג שניצל ואורז או סטייק במסעדות הישראליות.

בטרקים אוכלים שלוש ארוחות. בבוקר: פנקייקים ותה ובצהריים ובערב מבשלים בעיקר אורז ביחד עם מנה בשרית כלשהי כמו ירקות מוקפצים עם בקר או עוף.

תחבורה

לא משתלם לנסוע בתחבורה ציבורית בתוך הערים, כי אוטובוסים עולים כמו מוניות. במוניות גם אפשר להתמקח על המחיר עם הנהגים, כי בדרך כלל הם לוקחים אוטומטית מחיר גבוה מתיירים. עם זאת, לא מומלץ לעלות לבד על מונית, בייחוד לבחורות. יש הרבה סיפורים על הטרדות וגניבות.

עלויות

באופן כללי, דרום אמריקה נחשבת ליקרה, אבל פרו היא המדינה הכי זולה בדרום אמריקה, והפער במחירים לעומת ישראל הוא ענק. בקוסקו, למשל, לילה בהוסטל עולה כ-20 ש"ח וארוחה מלאה עולה אותו דבר. זה נותן הזדמנות לבלות בלי להתחשבן יותר מדי.

 

טיפים

חשוב מאוד: ללמוד ספרדית לפני הטיול. בדרך כלל, המקומיים לא יודעים מילה באנגלית, גם במוקדי התיירות. קודם כל, חשוב ללמוד מספרים, כי בלי זה קשה מאוד להתנהל עם כסף ועם לוחות זמנים. אני הגעתי בלי שמץ של מושג בספרדית, אבל למזלי, פגשתי בלימה חבר שהיה שם עם חברה שלו, שהיא ארגנטינאית במקור. היא כתבה לי על דף אוצר מילים בסיסי בספרדית, ואחרי שבוע שהסתובבתי עם הדף, כבר ידעתי איך להתנהל.

הכי חשוב: לא לפחד לנסוע לבד ולא לתכנן. ידעתי שאני רוצה לעשות את טרק המאצ'ו פיצ'ו ואת הוויי ווש, אבל חוץ מה לא הייתי מקובע על כלום. לרוב המקומות והאתרים הגעתי באופן ספונטני, בעקבות אנשים שפגשתי, וזה היה הקסם של הטיול.

קרא/י עוד

תגובה אחת בנושא “חודש וחצי בפרו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *