מתן רכטר מטיילים

מתן רכטר

לקובה הגעתי אחרי מחנה נוער של הקהילה היהודית בארה"ב. זה דווקא לא היה מחנה לילדי הקהילה אלא לילדים שמוגדרים בנוער בסיכון ואינם יהודים. מאוד התחברתי לעבודה ובאופן כללי אני חולק את זמני בין טבע וטיולים לעבודה חינוכית.

מספר צפיות בטיול:

מתן ונועה


אמריקה - ארצות הברית

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: קובה לשבוע בזוג - הזמן עצר מלכת

הוואנה, טרינידד, ורדרו ועמק ויניאליס הירוק

ספטמבר 2015

כותב: מתן רכטר

כמה מילים על הטיול: מבחינתי הטיול בקובה לא היה טיול של "לראות אטרקציות תיירותיות", זו לא קובה. יותר מכל דבר אחר, בקובה הבנתי איך חיו פעם, איך ההורים שלי חיו בברית המועצות לשעבר כשהולכים למכולת ואין מה לקנות או כשמחכים לנציג החברה הממשלתית להחליף מנורה בסלון. מעבר לכך השיחות עם האנשים והפשטות שלהם היו חוויה בפני עצמה וכך גם הבארים בהם רוקדים צעירים וקשישים ביחד בקצב של מוסיקה מאוד כייפית. וכמובן גם הנופים הירוקים של עמק ויניאליס, טיולי הסוסים שעשינו שם ובטרינידד ועסקאות הסיגרים המפוקפקות.  

תכנית הטיול:
2 ימים בהוואנה בהם לא הרגשנו צורך לזוז הרבה מהמרפסת של הקסה בה התארחנו. אבל בכל זאת הסתובבנו בעיר.
2 ימים בויניאליס – עמק ירוק ויפה עם מטעי טבק ועיירה עם בתים קטנים וצבעוניים שכולם מכירים בה את כולם.
2 ימים בעיר טרינידד -היו לנו הרפתקאות שקשורות לסיגרים אבל גם שיעורי סלסה וטיול סוסים.
יום אחד מיותר בורדרו שהיא יעד תיירותי של חופים וים, לא אהבנו.

תכנון: בטיול בקובה לא הסתמכנו על אינטרנט מכיוון שהוא מאוד דליל  ולכן הזמנו מראש מקום בקסה (הוסטל) בהוואנה ובעלת הבית שם דאגה לנו להמשך הדרך, לתאומים והזמנות של מקומות ביעדים הבאים שלנו.

הוואנה

בטיול בקובה לא הסתמכנו על אינטרנט מכיוון שהוא מאוד דליל בקובה ולכן הזמנו מראש מקום בקסה (הוסטל) בהוואנה ובעלת הבית שם דאגה לנו להמשך הדרך, לתאומים והזמנות של מקומות ביעדים הבאים שלנו.

הגענו לקסה מריה ופגשנו את ליזבט בעלת המקום. היא אישה מקסימה שמארחת הרבה מטיילים ישראלים בהוואנה כבר 15 שנים. יש לה אפילו נס קפה ישראלי כזה של עלית ששותים בחדרי מורים. כשהגענו בשעות אחר הצהרים מדשה התעופה התיישבנו במרפסת של הקסה, היא הביאה קפה ואנחנו לא הרגשנו כלל צורך לזוז מהמקום. יש משהו אחר לגמרי בקובה, הזמן בה קפא מלכת מאז שנת 1959, השנה בה היא התנתקה מהעולם מבחינה פוליטית.

הוואנה קובה

 

חלק מהעניין היה לדבר עם ליזבט ובכלל עם המקומיים. היא סיפרה על החיים בקובה ודרך הסיפור שלה קלטנו שזה קומוניזם מוחלט שממש הזכיר לי את הסיפורים של ההורים שלי על ברית המועצות. למשל היא אמרה שמישהו צריך לבוא להחליף את הנורה מכיוון שהממשלה החליטה לעבור לנורות הלוגן. בכל מקום אחר בעולם אם החלטת להחליף לנורת הלוגן קודם כל זו החלטה שלך ואחרי זה אתה הולך לחנות וקונה ומחליף. כאן הממשלה החליטה אז מישהו מטעמה יגיע ויחליף. עוד דוגמא זה הסופר מרקט. הסתבר לנו שנהוג להביא לבעלי הקסות משהו נחמד כמתנה. אנחנו לא הבנו אבל החלטנו למחרת ללכת למכולת/סופר ולקנות משהו. הלכנו אבל פשוט לא היה מה לקנות וזה גם כאילו היה ברור לי שלא נמצא מה לקנות כי יש חנות אבל אין מה לקנות בה.

חוץ מזה המכוניות, הבתים... הכל נשאר אי שם מאחור. הקטע הכי בולט זה נושא המכוניות. יש המון מכוניות משנות החמישים מכיוון שאז הפסיקו לרכוש מכוניות מערביות או יפניות ושימרו אותן במצבי נסיעה עד היום והן מאוד בולטות בכבישים. כך למעשה יוצא שעגלות רתומות לסוסים זה אמצעי תחבורה פופולרי מאוד בדיוק כמו מכוניות.

ביום השני שלנו בהוואנה נסענו למרכז העיר. גם הנסיעה עצמה הייתה מיוחדת מכיוון שיש אמנם מוניות שירות כמו אצלנו אבל יש גם מוניות שירות שהן רכבים פרטיים של אנשים בלי סממן חיצוני והם פשוט עוצרים ואוספים נוסעים בדיוק כמו מוניות שירות אצלנו. ירדנו בכיכר המרכזית ופגשנו בחור מקומי נחמד שיש לו עגלה עם מושבים שמיועדת לתיירים. הבחור היה סופר אינטלגנט והיה לו ידע מרשים בהיסטוריה ושימש אותנו ממש כמדריך טיולים מעבר לנסיעה הנחמדה בעיר. את כל הידע הזה הוא העביר לנו במיקס של שפות – אנגלית, ספרדית ורוסית.

 

אחרי זה המשכנו למעין מדרחוב שהוא למעשה רחוב עם חנויות ופאבים, אבל הכל שונה כאן מכיוון שכמעט ואין מה לקנות בפאבים האלו ובחנויות האלו. יש שם חנויות בגדים למשל, שאין בהם את אותו הבגד במספר מידות. מישהו הביא להם בגד מאיפה שהוא ושמו אותו בחנות, אחרי זה תפרו שמלה והיא שם ועוד מישהו הביא מכנס יד שנייה, זה פשוט לא עובד כמו אצלנו. שתינו קולה מקומית בפאב ונהנינו מנגינה של תופים. יש כאן עוני פשוט שמשדר "אין לי כלום, אבל אני לא צריך כלום" כך זה נראה לפחות מבחוץ. האנשים שניגנו – ניגנו ושמחו אם נתנו להם קצת כסף. אבל הם היו נראים שמחים ונינוחים ממה שהם עושים. ברחוב פגשנו גם נשים שלבושות בלבוש מסורתי עם סיגרים שמתפרנסות מצילומים עם תיירים. בניגוד למקומות אחרים בהם הייתי, זה לא הרגיש בקטע רע של כפייה או חוסר נוחות. הם פשוט מאוד נחמדים.

ויניאליס

המקום שהכי אהבנו בקובה ושהינו בו שני לילות.

ליזבט הזמינה לנו נהג מונית לשעה עשר בבוקר כדי ליסוע לויניאליס, הוא הגיע ועלה לשתות קפה. אנחנו קצת התמהמנו והוא בכיף חיכה לנו ודיבר עם בעלת הבית. הכל לאט לאט בקובה. אין לחץ...

ויניאליס היא עיירה חקלאית עם המון ירוק ודשא ובתים קטנים שצבועים בכל מיני צבעים. בעל הקסה בה התארחנו, דניאל, אמר לנו "בויניאליס לא כולם חברים אבל כולם מכירים". סדר היום בעיירה מתחיל ביום עבודה שהיא בדרך כלל חקלאית. נמשך בשעות אחר הצהרים לישיבה על מרפסות בכיסאות נדנדה ובשעה תשע בערב כולם נפגשים בקסה דל מוזיקה. לא משנה אם אתה בן 16 או 70, כולם מגיעים ורוקדים. יש שלושה משקאות עיקריים ששותים: בירה מקומית או מוחיטו או קובה ליברה שזה רום עם קולה. גם אני שלא אוהב טעם של אלכוהול הסתדרתי עם המשקאות ואפילו נהניתי.

טיול לקובה המלצות

 

מה הסגנון של המקום ? כשהגענו היה חם ונועה ניסתה להדליק את המזגן בחדר. הוא לא עבד ודניאל בלי להתרגש אמר לה שעכשיו אין חשמל אבל הוא יגיע בהמשך ואז נוכל להפעיל את המזגן. בטיול הסוסים שעשינו ביום השני שלנו עברנו בין שדות בהם מעבדים את השטח עם כלי עבודה שרתומים לבעלי חיים (אין טרקטורים). כל האוכל היה מאוד טבעי ומבוסס על ירקות שהם מגדלים בגינה ופירות שהם קוטפים מהעצים.

סיגרים זה אחד הקטעים החזקים בקובה ובכל מקום חותרים לעסקת מכירה של סיגרים עם תיירים. זה פגש אותנו במהלך הסיור ונהנינו מזה. מאוד רצינו להביא סיגרים לסבא של נועה שמעריך דברים כאלו כיאה לטייס בעברו. אי אפשר לדעת מה טיב הסיגרים אם לא מבינים בזה ממש ומי אנחנו שנבין בסיגרים. אנשים שעוסקים בזה אומרים בדרך כלל שהם עובדים במפעלים הממשלתיים והם מקבלים 10% מהתפוקה שלהם וזה מה שהם מוכרים. בדרך כלל זה קשקוש ואלו לא סיגרים מקוריים כמו בחנויות הרשמיות. בכל מקרה קנינו חבילה במהלך הסיור לאחר מתמקחות. הסוסים דרך אגב היו מאוד רזים ודי כאב לנו לרכב עליהם.

קובה טיול עצמאי

 

טרינידד

בטרינידד יש איזה פער בין מה שרואים למה שמרגישים. כשמסתובבים בשכונות של העיר ורואים בכל מקום סורגים נראה כאילו יש כאן פשע שמשתולל ואולי כך זה היה בעבר, כך לפחות שמענו. אבל ההרגשה היא מאוד בטוחה. והיו לנו הרפתקאות מיוחדות בעיר.

סיגרים לסבא מנחם

יצאנו לסיבוב בעיר אחרי שהתארגנו בקסה ג'ינה. רצינו למצוא טיול סוסים למחר במחיר מופחת ממה שהציעו לנו בקסה (רצו 20 קוק לאדם ואנחנו היינו בכיוון של 12 לשנינו) וגם לרכוש סיגרים לסבא מנחם. יש קטע כזה של אנשים שעומדים ברחוב וברור לך שהם יכולים להשיג לך כל מיני דברים אם תדבר איתם. כך מצאנו את טיול הסוסים שלנו ליום המחרת וגם כך יצאנו למסע בטרינידד בעקבות סיגרים מקוריים ואיכותיים. אחרי שסגרנו את נושא הסוסים ביקשנו מהבחור שיעזור לנו עם הסיגרים. הוא לקח אותנו לבית עם חצי גג, משהו שנראה עלוב ופחות מתאים לעסקת סיגרים ראויה וחבר שלו הציג לנו סיגרים. היו לי תמונות בטלפון שצילמתי סיגרים בחנות ממשלתית והשוותי את החותמות. זה היה נראה שונה והרבה פחות מקצועי. אמרנו לו שזה לא נראה לנו ויצאנו למקום הבא. כל ההרפתקה הזו יכלה להראות מפחיד במקום אחר בעולם אבל בקובה זה הרגיש לנו מאוד בטוח למרות שברור שזה שוק אפור. הגענו לעוד מקום ושוב הציגו לנו סיגרים שנראו לנו מזוייפות. המשכנו והגענו לדירה בה יש מזגן שעובד. אוקי, כאן כבר הבאנו שזה יותר רציני ואפילו שומרים על הסיגרים בטמפרטורה מתאימה. מכיוון שלי ולנועה לא היה מושג איך באמת לבדוק איכות של סיגרים לקחנו אחת לדוגמא וקבענו שנגיע מחר לרכוש חבילה במידה וזה בסדר.

בערב הלכנו לקסה דל מוזיקה ורקדנו כל הערב. בחור אחד רקד לידי ובשלב מסוים הוא שאל אותי אם אנחנו רוצים שיעור סלסה. מסתבר שהוא מורה לסלסה וישמח לעשות לנו שיעור בתשלום כמובן. אמרנו לו, קצת כדי שירד מאתנו, שמחר בשלוש נגיע לשיעור אבל לא באמת ידענו אם נגיע או לא.

טיול בקובה

 

למחר יצאנו לטיול הסוסים למפל שנמצא סמוך לעיר. חשוב להבין שמי שלקח אותנו לטיול זה לא מדריך סוסים מקצועי אלא מישהו שנותנים לו להוביל תיירים בלי שיש לו ידע מוקדם בסוסים. אני במקרה קצת יודע איך לרכב ומה לעשות והסתדרתי. אני רק כותב את זה כאן כדי שמי שקורא ידע על העניין. בדרך למפל עצרנו אצל מישהו שאצלו מעשנים שותים קפה מפולים שהוא מגדל. סיגרים לא היו ולכן לא עישנו אבל שתינו קפה ואף קנינו פולים והבאנו אותם לארץ אתנו. עד היום הם איפה שהוא בבית (אם מישהו רוצה...). כשחזרנו למרכז אחרי הטיול עברנו ליד הקסה דל מוזיקה ומדריך הסלסה פגש אותנו בדיוק בשעה שקבענו לגמרי במקרה. הוא שמח שהגענו ואנחנו זרמנו איתו לשיעור סלסה. אמנם לא הייתה מוזיקה והשיעור היה על יבש אבל היה כיף וזה היה שווה את זה.

ורדרו

היעד האחרון שלנו בו היינו לילה אחד בלבד היה ורדרו. זה יעד פופולרי לתיירים על החוף הקריבי עם בתי מלון וחופים קריביים שלא היו מרשימים בשום צורה שהיא. היה יותר יקר וממש לא אהבנו את המקום. חזרנו למחרת להוואנה וטסנו הלאה.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מתן ונועה

מתן רכטר

לקובה הגעתי אחרי מחנה נוער של הקהילה היהודית בארה"ב. זה דווקא לא היה מחנה לילדי הקהילה אלא לילדים שמוגדרים בנוער בסיכון ואינם יהודים. מאוד התחברתי לעבודה ובאופן כללי אני חולק את זמני בין טבע וטיולים לעבודה חינוכית.



מספר צפיות בטיול:




אמריקה - ארצות הברית

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: קובה לשבוע בזוג - הזמן עצר מלכת

הוואנה, טרינידד, ורדרו ועמק ויניאליס הירוק

ספטמבר 2015

כותב: מתן רכטר

כמה מילים על הטיול: מבחינתי הטיול בקובה לא היה טיול של "לראות אטרקציות תיירותיות", זו לא קובה. יותר מכל דבר אחר, בקובה הבנתי איך חיו פעם, איך ההורים שלי חיו בברית המועצות לשעבר כשהולכים למכולת ואין מה לקנות או כשמחכים לנציג החברה הממשלתית להחליף מנורה בסלון. מעבר לכך השיחות עם האנשים והפשטות שלהם היו חוויה בפני עצמה וכך גם הבארים בהם רוקדים צעירים וקשישים ביחד בקצב של מוסיקה מאוד כייפית. וכמובן גם הנופים הירוקים של עמק ויניאליס, טיולי הסוסים שעשינו שם ובטרינידד ועסקאות הסיגרים המפוקפקות.  

תכנית הטיול:
2 ימים בהוואנה בהם לא הרגשנו צורך לזוז הרבה מהמרפסת של הקסה בה התארחנו. אבל בכל זאת הסתובבנו בעיר.
2 ימים בויניאליס – עמק ירוק ויפה עם מטעי טבק ועיירה עם בתים קטנים וצבעוניים שכולם מכירים בה את כולם.
2 ימים בעיר טרינידד -היו לנו הרפתקאות שקשורות לסיגרים אבל גם שיעורי סלסה וטיול סוסים.
יום אחד מיותר בורדרו שהיא יעד תיירותי של חופים וים, לא אהבנו.

תכנון: בטיול בקובה לא הסתמכנו על אינטרנט מכיוון שהוא מאוד דליל  ולכן הזמנו מראש מקום בקסה (הוסטל) בהוואנה ובעלת הבית שם דאגה לנו להמשך הדרך, לתאומים והזמנות של מקומות ביעדים הבאים שלנו.

הוואנה

בטיול בקובה לא הסתמכנו על אינטרנט מכיוון שהוא מאוד דליל בקובה ולכן הזמנו מראש מקום בקסה (הוסטל) בהוואנה ובעלת הבית שם דאגה לנו להמשך הדרך, לתאומים והזמנות של מקומות ביעדים הבאים שלנו.

הגענו לקסה מריה ופגשנו את ליזבט בעלת המקום. היא אישה מקסימה שמארחת הרבה מטיילים ישראלים בהוואנה כבר 15 שנים. יש לה אפילו נס קפה ישראלי כזה של עלית ששותים בחדרי מורים. כשהגענו בשעות אחר הצהרים מדשה התעופה התיישבנו במרפסת של הקסה, היא הביאה קפה ואנחנו לא הרגשנו כלל צורך לזוז מהמקום. יש משהו אחר לגמרי בקובה, הזמן בה קפא מלכת מאז שנת 1959, השנה בה היא התנתקה מהעולם מבחינה פוליטית.

הוואנה קובה

 

חלק מהעניין היה לדבר עם ליזבט ובכלל עם המקומיים. היא סיפרה על החיים בקובה ודרך הסיפור שלה קלטנו שזה קומוניזם מוחלט שממש הזכיר לי את הסיפורים של ההורים שלי על ברית המועצות. למשל היא אמרה שמישהו צריך לבוא להחליף את הנורה מכיוון שהממשלה החליטה לעבור לנורות הלוגן. בכל מקום אחר בעולם אם החלטת להחליף לנורת הלוגן קודם כל זו החלטה שלך ואחרי זה אתה הולך לחנות וקונה ומחליף. כאן הממשלה החליטה אז מישהו מטעמה יגיע ויחליף. עוד דוגמא זה הסופר מרקט. הסתבר לנו שנהוג להביא לבעלי הקסות משהו נחמד כמתנה. אנחנו לא הבנו אבל החלטנו למחרת ללכת למכולת/סופר ולקנות משהו. הלכנו אבל פשוט לא היה מה לקנות וזה גם כאילו היה ברור לי שלא נמצא מה לקנות כי יש חנות אבל אין מה לקנות בה.

חוץ מזה המכוניות, הבתים... הכל נשאר אי שם מאחור. הקטע הכי בולט זה נושא המכוניות. יש המון מכוניות משנות החמישים מכיוון שאז הפסיקו לרכוש מכוניות מערביות או יפניות ושימרו אותן במצבי נסיעה עד היום והן מאוד בולטות בכבישים. כך למעשה יוצא שעגלות רתומות לסוסים זה אמצעי תחבורה פופולרי מאוד בדיוק כמו מכוניות.

ביום השני שלנו בהוואנה נסענו למרכז העיר. גם הנסיעה עצמה הייתה מיוחדת מכיוון שיש אמנם מוניות שירות כמו אצלנו אבל יש גם מוניות שירות שהן רכבים פרטיים של אנשים בלי סממן חיצוני והם פשוט עוצרים ואוספים נוסעים בדיוק כמו מוניות שירות אצלנו. ירדנו בכיכר המרכזית ופגשנו בחור מקומי נחמד שיש לו עגלה עם מושבים שמיועדת לתיירים. הבחור היה סופר אינטלגנט והיה לו ידע מרשים בהיסטוריה ושימש אותנו ממש כמדריך טיולים מעבר לנסיעה הנחמדה בעיר. את כל הידע הזה הוא העביר לנו במיקס של שפות – אנגלית, ספרדית ורוסית.

 

אחרי זה המשכנו למעין מדרחוב שהוא למעשה רחוב עם חנויות ופאבים, אבל הכל שונה כאן מכיוון שכמעט ואין מה לקנות בפאבים האלו ובחנויות האלו. יש שם חנויות בגדים למשל, שאין בהם את אותו הבגד במספר מידות. מישהו הביא להם בגד מאיפה שהוא ושמו אותו בחנות, אחרי זה תפרו שמלה והיא שם ועוד מישהו הביא מכנס יד שנייה, זה פשוט לא עובד כמו אצלנו. שתינו קולה מקומית בפאב ונהנינו מנגינה של תופים. יש כאן עוני פשוט שמשדר "אין לי כלום, אבל אני לא צריך כלום" כך זה נראה לפחות מבחוץ. האנשים שניגנו – ניגנו ושמחו אם נתנו להם קצת כסף. אבל הם היו נראים שמחים ונינוחים ממה שהם עושים. ברחוב פגשנו גם נשים שלבושות בלבוש מסורתי עם סיגרים שמתפרנסות מצילומים עם תיירים. בניגוד למקומות אחרים בהם הייתי, זה לא הרגיש בקטע רע של כפייה או חוסר נוחות. הם פשוט מאוד נחמדים.

ויניאליס

המקום שהכי אהבנו בקובה ושהינו בו שני לילות.

ליזבט הזמינה לנו נהג מונית לשעה עשר בבוקר כדי ליסוע לויניאליס, הוא הגיע ועלה לשתות קפה. אנחנו קצת התמהמנו והוא בכיף חיכה לנו ודיבר עם בעלת הבית. הכל לאט לאט בקובה. אין לחץ...

ויניאליס היא עיירה חקלאית עם המון ירוק ודשא ובתים קטנים שצבועים בכל מיני צבעים. בעל הקסה בה התארחנו, דניאל, אמר לנו "בויניאליס לא כולם חברים אבל כולם מכירים". סדר היום בעיירה מתחיל ביום עבודה שהיא בדרך כלל חקלאית. נמשך בשעות אחר הצהרים לישיבה על מרפסות בכיסאות נדנדה ובשעה תשע בערב כולם נפגשים בקסה דל מוזיקה. לא משנה אם אתה בן 16 או 70, כולם מגיעים ורוקדים. יש שלושה משקאות עיקריים ששותים: בירה מקומית או מוחיטו או קובה ליברה שזה רום עם קולה. גם אני שלא אוהב טעם של אלכוהול הסתדרתי עם המשקאות ואפילו נהניתי.

טיול לקובה המלצות

 

מה הסגנון של המקום ? כשהגענו היה חם ונועה ניסתה להדליק את המזגן בחדר. הוא לא עבד ודניאל בלי להתרגש אמר לה שעכשיו אין חשמל אבל הוא יגיע בהמשך ואז נוכל להפעיל את המזגן. בטיול הסוסים שעשינו ביום השני שלנו עברנו בין שדות בהם מעבדים את השטח עם כלי עבודה שרתומים לבעלי חיים (אין טרקטורים). כל האוכל היה מאוד טבעי ומבוסס על ירקות שהם מגדלים בגינה ופירות שהם קוטפים מהעצים.

סיגרים זה אחד הקטעים החזקים בקובה ובכל מקום חותרים לעסקת מכירה של סיגרים עם תיירים. זה פגש אותנו במהלך הסיור ונהנינו מזה. מאוד רצינו להביא סיגרים לסבא של נועה שמעריך דברים כאלו כיאה לטייס בעברו. אי אפשר לדעת מה טיב הסיגרים אם לא מבינים בזה ממש ומי אנחנו שנבין בסיגרים. אנשים שעוסקים בזה אומרים בדרך כלל שהם עובדים במפעלים הממשלתיים והם מקבלים 10% מהתפוקה שלהם וזה מה שהם מוכרים. בדרך כלל זה קשקוש ואלו לא סיגרים מקוריים כמו בחנויות הרשמיות. בכל מקרה קנינו חבילה במהלך הסיור לאחר מתמקחות. הסוסים דרך אגב היו מאוד רזים ודי כאב לנו לרכב עליהם.

קובה טיול עצמאי

 

טרינידד

בטרינידד יש איזה פער בין מה שרואים למה שמרגישים. כשמסתובבים בשכונות של העיר ורואים בכל מקום סורגים נראה כאילו יש כאן פשע שמשתולל ואולי כך זה היה בעבר, כך לפחות שמענו. אבל ההרגשה היא מאוד בטוחה. והיו לנו הרפתקאות מיוחדות בעיר.

סיגרים לסבא מנחם

יצאנו לסיבוב בעיר אחרי שהתארגנו בקסה ג'ינה. רצינו למצוא טיול סוסים למחר במחיר מופחת ממה שהציעו לנו בקסה (רצו 20 קוק לאדם ואנחנו היינו בכיוון של 12 לשנינו) וגם לרכוש סיגרים לסבא מנחם. יש קטע כזה של אנשים שעומדים ברחוב וברור לך שהם יכולים להשיג לך כל מיני דברים אם תדבר איתם. כך מצאנו את טיול הסוסים שלנו ליום המחרת וגם כך יצאנו למסע בטרינידד בעקבות סיגרים מקוריים ואיכותיים. אחרי שסגרנו את נושא הסוסים ביקשנו מהבחור שיעזור לנו עם הסיגרים. הוא לקח אותנו לבית עם חצי גג, משהו שנראה עלוב ופחות מתאים לעסקת סיגרים ראויה וחבר שלו הציג לנו סיגרים. היו לי תמונות בטלפון שצילמתי סיגרים בחנות ממשלתית והשוותי את החותמות. זה היה נראה שונה והרבה פחות מקצועי. אמרנו לו שזה לא נראה לנו ויצאנו למקום הבא. כל ההרפתקה הזו יכלה להראות מפחיד במקום אחר בעולם אבל בקובה זה הרגיש לנו מאוד בטוח למרות שברור שזה שוק אפור. הגענו לעוד מקום ושוב הציגו לנו סיגרים שנראו לנו מזוייפות. המשכנו והגענו לדירה בה יש מזגן שעובד. אוקי, כאן כבר הבאנו שזה יותר רציני ואפילו שומרים על הסיגרים בטמפרטורה מתאימה. מכיוון שלי ולנועה לא היה מושג איך באמת לבדוק איכות של סיגרים לקחנו אחת לדוגמא וקבענו שנגיע מחר לרכוש חבילה במידה וזה בסדר.

בערב הלכנו לקסה דל מוזיקה ורקדנו כל הערב. בחור אחד רקד לידי ובשלב מסוים הוא שאל אותי אם אנחנו רוצים שיעור סלסה. מסתבר שהוא מורה לסלסה וישמח לעשות לנו שיעור בתשלום כמובן. אמרנו לו, קצת כדי שירד מאתנו, שמחר בשלוש נגיע לשיעור אבל לא באמת ידענו אם נגיע או לא.

טיול בקובה

 

למחר יצאנו לטיול הסוסים למפל שנמצא סמוך לעיר. חשוב להבין שמי שלקח אותנו לטיול זה לא מדריך סוסים מקצועי אלא מישהו שנותנים לו להוביל תיירים בלי שיש לו ידע מוקדם בסוסים. אני במקרה קצת יודע איך לרכב ומה לעשות והסתדרתי. אני רק כותב את זה כאן כדי שמי שקורא ידע על העניין. בדרך למפל עצרנו אצל מישהו שאצלו מעשנים שותים קפה מפולים שהוא מגדל. סיגרים לא היו ולכן לא עישנו אבל שתינו קפה ואף קנינו פולים והבאנו אותם לארץ אתנו. עד היום הם איפה שהוא בבית (אם מישהו רוצה...). כשחזרנו למרכז אחרי הטיול עברנו ליד הקסה דל מוזיקה ומדריך הסלסה פגש אותנו בדיוק בשעה שקבענו לגמרי במקרה. הוא שמח שהגענו ואנחנו זרמנו איתו לשיעור סלסה. אמנם לא הייתה מוזיקה והשיעור היה על יבש אבל היה כיף וזה היה שווה את זה.

ורדרו

היעד האחרון שלנו בו היינו לילה אחד בלבד היה ורדרו. זה יעד פופולרי לתיירים על החוף הקריבי עם בתי מלון וחופים קריביים שלא היו מרשימים בשום צורה שהיא. היה יותר יקר וממש לא אהבנו את המקום. חזרנו למחרת להוואנה וטסנו הלאה.

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *