מרים בקמן

מרים בקמן

-אני בת 24, גרה בתל אביב, במקור מאשדוד. בספטמבר 2016 התפטרתי מהעבודה והחלטתי לנצל את ההזדמנות לטיול גדול. טסתי לניו יורק, כי אחותי גרה שם, ומשם טסתי לקובה ואז למכסיקו. מדריכת הצלילה שלי במכסיקו, אירופית שגרה בקולומביה, סיפרה לי שקולומביה מדהימה. אחרי שחזרתי לניו יורק גיליתי שכרטיס טיסה לקולומביה עולה 300 דולר. ביטלתי את הטיסה לארץ ויצאתי לקולומביה ב-9 בינואר, רק כדי לגלות שהמדריכה שלי צדקה.  

מספר צפיות בטיול:


דרום אמריקה


טיול: 4 חודשים בקולומביה

החוף הפסיפי, הקרנבל בברנקייה, טיירונה ועוד

ספטמבר 2016

כותבת: מרים בקמן

כמה מילים על הטיול: רוב הישראלים מגיעים לקולומביה לתקופה קצרה, ולפעמים רק לכמה ימים, אבל בעיניי זו החמצה. קולומביה נפלאה ויש הרבה מאוד מה לראות ולעשות בה, במיוחד אם מוכנים לזרום ולהתחבר לאנשים חדשים, שיכולים להוביל אותך למקומות לא שגרתיים. בכלל, אני אוהבת לשהות במקומות לתקופה ארוכה יחסית כדי להתוודע לתושבים ולתרבות המקומית. ביקרתי בהרבה מקומות מקסימים במהלך הטיול, אבל אפרט יותר על הקרנבל בעיר ברנקייה (Baranquilla), שלא רבים יודעים עליו, אבל הוא מאוד מומלץ, ועל הביקור בחוף הפסיפי, כי זה אזור שבקושי מגיעים אליו תיירים, גם מתוך קולומביה עצמה. לצד הפסיפי יצא שם מפחיד, בין השאר כי יש שם תעשיית סמים רצינית, אבל גיליתי שכל עוד נצמדים לאנשים הנכונים, כאלה שמרגישים בטוח איתם, אין סיבה לחשש מיוחד. באופן כללי, המקומיים בקולומביה חמים, נחמדים ואוהבים לעזור. בניגוד למיתוס, ניסו לעבוד עליי מעט מאוד ורוב החוויות שלי עם המקומיים היו טובות. קולומביה היא ארץ של סלסה ומוזיקה שמחה. אם אין לכם בעיה להתעורר בבוקר לצלילי מוזיקה שבוקעת מבוקסה שמישהו הולך איתה ברחוב, תסתדרו שם מצוין.  

תכנית הטיול:

בגדול, התחלתי את הטיול בצפון קולומביה, ירדתי דרומה למרכז המדינה, פניתי מערבה לצד הפסיפי וחזרתי למרכז.

חודש ראשון בצפון קולומביה: נחיתה בקרטחנה (Cartagena), התמקמות בטגנגה (Taganaga) וגיחות לטיירונה (Parque Tayrona), סנטה מרתה, פלומינו (Palomino) ומינקה (Minca)

נחתי מניו יורק בקרטחנה, עיר נמל בצפון קולומביה, לחוף הים הקריבי. בשלב הזה לא התעכבתי שם. לקחתי אוטובוס צפונה לטגנגה, כפר דייגים, שבו גרה מדריכת הצלילה שלי, ונמצא צפונית לעיר סנטה מרתה. אחרי לילה ראשון בבית של המדריכה, מצאתי הוסטל.

טגנגה הייתה בסיס האם שלי במשך כחודש, וצללתי שם הרבה. יש הרבה מועדוני צלילה בעיירה ונורא זול לצלול שם. אחת הגיחות שלי מטגנגה הייתה לשמורת פארק טיירונה המדהימה וביקרתי גם במינקה שהיא עיירה מקסימה במרחק 45 דקות מטגנגה ובפלומינו, עיירה לחוף הים, הקרובה גם לג'ונגל, להרים ולנהר בו עשיתי אבובים.

חודש שני: עדיין בצפון, בברנקייה

ברנקייה היא עיר נמל בצפון קולומביה, שממוקמת מערבית לטגנגה. נסעתי לשם לקראת אמצע פברואר ונשארתי בערך חודש. האטרקציה המרכזית בברנקייה היא הקרנבל השנתי שמתקיים בסוף פברואר, ונמשך שלושה-ארבעה ימים, אבל כבר בחודש שלפני כן מתחילות ההכנות והחגיגות. יש בעיר הרבה מועדוני מוזיקה ומסיבות רחוב. 

Baranqulla

 

חודש שלישי: דרומה לקרטחנה, גיחות לפלאיה בלנקה (Playa Blanca) ולאיסלה גרנדה (Isla Grande), דרומה למדגי'ן (Medellín) לשבועיים, ביקור בסלנטו (Salento) ובקאלי (Santiago de Cali)

קרטחנה נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה דרום-מערבה מברנקייה. זו עיר מאוד מתויירת. השתתפתי בסיור מודרך בחינם בעיר העתיקה ולמחרת יצאתי עם תייר גרמני שהכרתי בהוסטל לפלאיה בלנקה: חוף מאוד מתוייר אבל מקסים, שנשארתי בו שני לילות ושלושה ימים. מפלאיה בלנקה הגעתי בסירה לשני לילות לחוף איסלה גרנדה ומשם, גם בסירה, חזרתי לקרטחנה. מקרטחנה טסתי דרומה למדג'ין, העיר השנייה בגודלה במדינה. זו עיר מאוד מתועשת ומאוד יפה, שיש בה שילוב בין הרבה טבע, בנייה עתיקה ובנייה מודרנית. נשארתי שם שבועיים, שבמהלכם עשיתי גיחה לבית של פבלו אסקובר, ברון הסמים הקולומביאני הנודע, בגואטפה (Guatape), עיירה ציורית וחמודה ליד מדג'ין, שחזרתי אליה בהמשך להתנדב בפנימייה כמורה לאנגלית.

ממדג'ין נסעתי דרומה לשלושה ימים בסלנטו, עיר מקסימה ומאוד תיירותית, ומשם דרומה וקצת מערבה לארבעה ימים בקאלי, שנחשבת לבירת הסלסה של קולומביה.

חודש רביעי: מערבה לצד הפסיפי: בבאהיה סולנו (Bahía Solano), חזרה לשבועיים במדג'ין ועוד שבוע בבוגוטה

מקאלי חזרתי באוטובוס לילה למדג'ין, בנסיעה של שש שעות, ומשם לקחתי טיסה לחוף באהיה סולנו, שנמצא בקצה המערבי של קולומביה, בצמוד לאוקיינוס השקט. נשארתי שם במשך חמישה ימים קסומים ואז טסתי שוב למדג'ין לתקופת הפסח. נשארתי בעיר שבועיים, שבמהלכם חזרתי לארבעה ימים לחווה בגואטפה, וממדג'ין נסעתי דרום מזרחה לבוגוטה הבירה - נסיעה של שמונה-תשע שעות באוטובוס לילה. בבוגוטה הייתי כשבוע ואז, סוף-סוף, חזרתי לישראל.  

 

Taganga

 

אטרקציות מרכזיות בצפון

פארק טיירונה: שמורה מדהימה שנראית כמו פארק היורה. צריך לקנות באינטרנט מראש כרטיס כניסה לשמורה. אפשר להגיע לשם מטגנגה בסירה או באוטובוס בתוספת הליכה בג'ונגל. בקטע שהולכים רואים הרבה חיות בדרך. בחוף של טיירונה השמיים זרועי כוכבים, שנראים כמו יהלומים זוהרים, וזה מראה מדהים.

פלומינו: אפשר לראות בעיירה ילידים אינדיאנים בלבוש מסורתי, שכמעט לא מדברים ספרדית. הנהר משתרע מההר למעלה עד החוף למטה. זו חוויה מדהימה לעלות אל ההר ואפשר לעשות שיט אבובים בנהר עד החוף.

מינקה: על פסגת ההר במינקה נמצא הקאסה אלמנטו (Casa Elemento), הערסל הגדול בעולם. זה ערסל ענקי שמכיל הרבה מאוד אנשים והנוף שנשקף ממנו עוצר נשימה. אחד הדברים המיוחדים במינקה הוא ש-45 דקות מפרידות בין פסגות מושלגות ומפלים שוצפים לחוף הים.

ברנקייה והקרנבל: ממש לא כדאי לפספס את הקרנבל של ברנקייה. במהלך היום יש תהלוכה, ואז החגיגות נמשכות אל תוך הלילה עם מסיבות רחוב. המקומיים מתהלכים עם תחפושות ססגוניות, רוקדים ושותים, לצלילי מוזיקה לטינית, כולל ילדים בני שלוש וארבע, כי לומדים שם לרקוד מגיל מאוד צעיר. זה כמו חגיגות יום העצמאות בארץ, אבל הן נמשכות ארבעה ימים ברצף. טיפ: מומלץ להזמין מראש לינה לתקופת הקרנבל, כי בתקופה הזו המחירים עולים וגם קשה למצוא מקום.

גם מעבר לתקופת הקרנבל שמח בברנקייה. מבין המועדונים הרבים בעיר, אהבתי במיוחד מועדון ותיק של מוזיקה קולומביאנית אותנטית, שקיים כבר 70 שנה. מאוד כדאי להגיע אליו בסופי שבוע. זה מעין קיוסק מלא באנשים שגולשים אל הרחוב. כולם רוקדים עם כולם, ובהתאם למנהג המקומי הולכים מחופשים וזורקים אחד על השני קמח תירס. שם המועדון הוא La Troja והוא נמצא ברחוב calle 44 #72

 

האלכוהול, אגב, מאוד זול. בירה בפחית או בקבוק עולה בסביבות ארבעה ש"ח. משקה מקומי נפוץ הוא אגוארדיאנטה (aguardiente), שעשוי מאניס ומזכיר ערק.

בתקופה שלי בברנקייה חייתי אצל מישהי שמשכירה לתיירים חדרים בבית גדול. גרתי שם עם סטודנטים קולומביאנים וככה למדתי ספרדית.

אטרקציות במרכז

קרטחנה: מאוד מומלץ לסייר בעיר העתיקה.

פלאיה בלנקה: חוף מקסים. המים בצבע טורקיז והחול לבן. החוף מלא בהוסטלים ומסעדות, ובעצם, כשמזמינים מקום בהוסטל, משלמים על ערסל שנמצא על החוף וישנים בו. בלילה היה טיפה קריר, אבל מספיק להתכסות בצעיף כדי להתחמם. מקלחת עושים עם דלי של מים קרים. כל הזמן חמים בחוף, אז אין שם מים חמים בכלל ורוב הזמן גם לא משתמשים בחשמל. רק בערב מדליקים אורות. ויי פיי: אין. גם באיסלה גרנדה, אגב, אין חשמל, ובכל הערים באזור החוף, אין מים חמים, אבל מתרגלים לזה. 

מדג'ין: העיר הזכירה לי את מנהטן. במרכז יש סצנה אמנותית שוקקת, הרבה מוזיאונים, פארקים, מועדונים וברים, ומסביב הרים וטבע. אחת מגאוות העיר זו הרכבת שנבנתה לפני עשור בערך והיא נחשבת לנקייה ביותר בעולם. כמו בהרבה ערים גדולות, יש במדג'ין אזורים עניים ועשירים כאחד.

לא להחמיץ את הפארק הלאומי הענק של מדג'ין ואת המסע ברכבל אל ההר. יש על ההרים מסביב לעיר בקתות של אנשים ואפילו נכנסנו לאחד הבתים כדי לבקש מים, בזמן שטיילנו שם.

רובע פובלאדו (Pobaldo) עמוס בהוסטלים, מסעדות ומועדונים ושם נמצא גם בית חב"ד, שפתחו לא מזמן בני זוג בשם לביבה ומורדי. הם מאוד משקיעים במקום ובאמת הצליחו ליצור שם תחושה של בית. חגגתי שם את הפסח והיה מאוד כיף.

 

קאלי: העיר עמוסה במועדוני סלסה ובשיעורי סלסה, שמציעים בכל הוסטל. חוץ מזה, יש שם שפע של פירות טרופיים נהדרים ושוק ענק שכדאי לבקר בו. כדאי גם לעשות טיול להרים לצלבים הגדולים ולפסל הענק של ישו.

בוגוטה: עיר ענקית עם הרבה מסחר ומוזיאונים ועיר עתיקה. יש בהחלט מה לראות שם, כולל אחד המפלים הגדולים בדרום אמריקה, שנמצא באזור.

החוף הפסיפי  

נחתי בשדה התעופה של באהיה סולנו אחרי טיסה של 45 דקות ממדיג'ין. דרך נוספת ויחידה להגיע לכאן היא בשייט של 24 שעות מעיר הנמל בוונונטורה. באהיה סולנו היא עיירה וממנה נוסעים ברכב גולף או על קטנוע אל ההוסטל שנמצא על החוף. אין כבישים באזור, רק ג'ונגל ודרכי עפר. כשמזמינים הוסטל, אז הכול מתואם ומישהו מגיע לאסוף אותך משדה התעופה.

ההוסטל נמצא ממש על החוף, ליד קו המים וברגעי גאות, המים יכולים להגיע למרחק של 10 מטר מההוסטל.

בחוף יש שילוב מדהים בין חול בצבע אפור-שחור ובין האוקיינוס הירוק-אפור והגו'נגל הירוק מסביב. אחד הדברים המיוחדים שם זה הפלנקטון שזוהר בלילה ואז המים נראים זרועי כוכבים ואם קופצים על החול, אפשר לראות פלנקטון זוהר גם שם. גם סרטנים שמטיילים על החול אפשר לראות, ואומרים שביוני אפשר לראות גם לווייתנים באוקיינוס. לי יצא לראות דולפינים במים.

 

החוויה הכללית היא של חופש, כיף ופשטות. חוץ מאשר בהוסטל עצמו, אין באזור חיבור לחשמל. ההוסטל הוא מין מבנה מבמבוק. ישנים בחדר עם עוד אנשים במיטות עץ שמוקפות ברשת כהגנה מפני יתושים. בהוסטל מגדלים פטרוזיליה ובזיליקום וככה תיבלתי את האוכל שלי. אפשר לקנות מזון בפלאיה סולאנו (Playa Solano), עיירה קטנה במרחק של כחצי שעה הליכה מהחוף. המקומיים הם ממוצא אפריקאי ולא מדברים אנגלית אלא רק ספרדית, אבל יש שם תיירים שאפשר בקלות להתחבר אליהם. ערב אחד, למשל, עשינו מדורה על החוף ובישלנו יחד ארוחה.

רוב הזמן פשוט רבצתי על החוף עם ספר ובישלתי לעצמי, אבל יש גם אפשרות לטייל באזור. למשל, אחד המקומיים לקח אותי על קטנוע לאחד המפלים באזור. בסופי שבוע יש מסיבה בפלאיה סולנו, אבל אני, אישית, העדפתי להישאר על החוף.

מבחינת עלויות, הלינה בבאיה סולנו יקרה יחסית למקומות אחרים בקולומביה, כי יש רק שלושה הוסטלים על החוף. לילה בהוסטל עולה בן 40 ל-60 ש"ח.

בשורה התחתונה: לדעתי, אין הצדקה לחשוש מביקור באזור הפסיפי. החשש הוא בעיקר פחד מהלא נודע, אבל מהניסיון שלי, אפשר להסתדר שם בקלות וליהנות מאוד. בעבר הייתה תעשיית סמים רצינית באזור אבל עכשיו יותר רגוע. לגולשים: באיה סולנו מעולה לגלישה.

מנהלות

תחבורה: האוטובוסים שנסעתי בהם היו מעולים ואפילו היה ויי פיי באוטובוס

אוכל: היה לי קל להסתדר בתחום הזה. מנות מקובלות בקולומביה הם אורז עם שעועית שחורה ונתח בשר וגם ארפה, שהיא מעין פיתה מקמח תירס שממלאים בגווקאמולי, גבינה, עוף או בשר. יש שם פרי שהוא מעין בננה גדולה וירוקה שנהיית צהובה ומתוקה כשמטגנים אותה בשמן עמוק, ואפשר גם לאכול אותה כשהיא ירוקה בתוספת מלח.

יש גם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות, ויש שפע של ירקות בסופרמרקטים, אם כי ירקות הם לא פופולריים בקולומביה. מתחת להוסטל שלי במדג'ין הייתה מסעדה שאפשר היה לאכול בה ארוחה ב-12 ש"ח שכללה מרק, מיץ טבע ומנה עיקרית של לזניה, פסטה או סלט.

באופן כללי, האוכל מאוד זול בקולומביה ואפשר בקלות למצוא ארוחה בשרית ב-7-6 ש"ח.

לינה: קולומביה מלאה בהוסטלים ובדרך כלל אין בעיה למצוא מקום בהוסטל כשמגיעים לעיר או עיירה מסוימת, אלא אם כן מדוברת בתקופה עמוסה במיוחד, כמו תקופת הקרנבל בברנקייה. אחת הדרכים לחסוך כסף תוך כדי הטיול היא להתנדב בהוסטל בנקיון או בעבודה בקבלה תמורת לינה. יש גם אפשרות לקאוצ' סרפינג, אבל בתור בחורה קצת חששתי מזה. לפעמים תוך כדי הטיול מתחברים למקומיים ואפשר ללון אצלם. 

salento colombia

 

טיפים

ללמוד ספרדית מראש: זה מאוד עוזר, כי רוב המקומיים, למשל בחנויות, לא מדברים אנגלית.

לשמור על ראש פתוח: זו ההמלצה המרכזית שלי. הכי כדאי לא להיות מקובעים על מסלול מסוים ולהיות פתוחים להכיר אנשים חדשים. נכון שצריך לשמור על מידה מסוימת של זהירות ועירנות, במיוחד אם נוסעים לבד, אבל אין סיבה לחשוש יותר מדי או לתת לחשש למנוע היכרות עם מקומיים ותיירים. למשל, אם לא הייתי מאפשרת לעצמי להכיר אנשים, לא הייתי מגיעה לחלק הפסיפי, שעליו המליצו לי בזמן הטיול.

להתחבר לתרבות המקומית: לא לחשוש מביקור במסעדות ומועדונים מקומיים ומקשר עם מקומיים. זה הקסם של הטיול.

סבלנות: בקולומביה הכול מתנהל "בסבבה". לא להתרגש מהקצב האיטי ומחריגה מהלו"ז המתוכנן.

לעשות שיעורי בית: כדאי לקרוא באינטרנט על מקומות שמתכוונים להגיע אליהם, וללמוד מטיפים של אחרים, כדי לדעת למה לצפות, לפחות בקירוב.

עוד אטרקציות: יש הרבה דברים שלא הספקתי לעשות בקולומביה, כמו ביקור באמזונס. זו מדינה שיש לה הרבה מה להציע לתיירים ותרמילאים.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מרים בקמן

-אני בת 24, גרה בתל אביב, במקור מאשדוד. בספטמבר 2016 התפטרתי מהעבודה והחלטתי לנצל את ההזדמנות לטיול גדול. טסתי לניו יורק, כי אחותי גרה שם, ומשם טסתי לקובה ואז למכסיקו. מדריכת הצלילה שלי במכסיקו, אירופית שגרה בקולומביה, סיפרה לי שקולומביה מדהימה. אחרי שחזרתי לניו יורק גיליתי שכרטיס טיסה לקולומביה עולה 300 דולר. ביטלתי את הטיסה לארץ ויצאתי לקולומביה ב-9 בינואר, רק כדי לגלות שהמדריכה שלי צדקה.  



מספר צפיות בטיול:




דרום אמריקה

טיול לחו"ל -מעל חודש

טיול: 4 חודשים בקולומביה

החוף הפסיפי, הקרנבל בברנקייה, טיירונה ועוד

ספטמבר 2016

כותבת: מרים בקמן

כמה מילים על הטיול: רוב הישראלים מגיעים לקולומביה לתקופה קצרה, ולפעמים רק לכמה ימים, אבל בעיניי זו החמצה. קולומביה נפלאה ויש הרבה מאוד מה לראות ולעשות בה, במיוחד אם מוכנים לזרום ולהתחבר לאנשים חדשים, שיכולים להוביל אותך למקומות לא שגרתיים. בכלל, אני אוהבת לשהות במקומות לתקופה ארוכה יחסית כדי להתוודע לתושבים ולתרבות המקומית. ביקרתי בהרבה מקומות מקסימים במהלך הטיול, אבל אפרט יותר על הקרנבל בעיר ברנקייה (Baranquilla), שלא רבים יודעים עליו, אבל הוא מאוד מומלץ, ועל הביקור בחוף הפסיפי, כי זה אזור שבקושי מגיעים אליו תיירים, גם מתוך קולומביה עצמה. לצד הפסיפי יצא שם מפחיד, בין השאר כי יש שם תעשיית סמים רצינית, אבל גיליתי שכל עוד נצמדים לאנשים הנכונים, כאלה שמרגישים בטוח איתם, אין סיבה לחשש מיוחד. באופן כללי, המקומיים בקולומביה חמים, נחמדים ואוהבים לעזור. בניגוד למיתוס, ניסו לעבוד עליי מעט מאוד ורוב החוויות שלי עם המקומיים היו טובות. קולומביה היא ארץ של סלסה ומוזיקה שמחה. אם אין לכם בעיה להתעורר בבוקר לצלילי מוזיקה שבוקעת מבוקסה שמישהו הולך איתה ברחוב, תסתדרו שם מצוין.  

 

תכנית הטיול:

בגדול, התחלתי את הטיול בצפון קולומביה, ירדתי דרומה למרכז המדינה, פניתי מערבה לצד הפסיפי וחזרתי למרכז.

חודש ראשון בצפון קולומביה: נחיתה בקרטחנה (Cartagena), התמקמות בטגנגה (Taganaga) וגיחות לטיירונה (Parque Tayrona), סנטה מרתה, פלומינו (Palomino) ומינקה (Minca)

נחתי מניו יורק בקרטחנה, עיר נמל בצפון קולומביה, לחוף הים הקריבי. בשלב הזה לא התעכבתי שם. לקחתי אוטובוס צפונה לטגנגה, כפר דייגים, שבו גרה מדריכת הצלילה שלי, ונמצא צפונית לעיר סנטה מרתה. אחרי לילה ראשון בבית של המדריכה, מצאתי הוסטל.

טגנגה הייתה בסיס האם שלי במשך כחודש, וצללתי שם הרבה. יש הרבה מועדוני צלילה בעיירה ונורא זול לצלול שם. אחת הגיחות שלי מטגנגה הייתה לשמורת פארק טיירונה המדהימה וביקרתי גם במינקה שהיא עיירה מקסימה במרחק 45 דקות מטגנגה ובפלומינו, עיירה לחוף הים, הקרובה גם לג'ונגל, להרים ולנהר בו עשיתי אבובים.

חודש שני: עדיין בצפון, בברנקייה

ברנקייה היא עיר נמל בצפון קולומביה, שממוקמת מערבית לטגנגה. נסעתי לשם לקראת אמצע פברואר ונשארתי בערך חודש. האטרקציה המרכזית בברנקייה היא הקרנבל השנתי שמתקיים בסוף פברואר, ונמשך שלושה-ארבעה ימים, אבל כבר בחודש שלפני כן מתחילות ההכנות והחגיגות. יש בעיר הרבה מועדוני מוזיקה ומסיבות רחוב. 

Baranqulla

 

חודש שלישי: דרומה לקרטחנה, גיחות לפלאיה בלנקה (Playa Blanca) ולאיסלה גרנדה (Isla Grande), דרומה למדגי'ן (Medellín) לשבועיים, ביקור בסלנטו (Salento) ובקאלי (Santiago de Cali)

קרטחנה נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה דרום-מערבה מברנקייה. זו עיר מאוד מתויירת. השתתפתי בסיור מודרך בחינם בעיר העתיקה ולמחרת יצאתי עם תייר גרמני שהכרתי בהוסטל לפלאיה בלנקה: חוף מאוד מתוייר אבל מקסים, שנשארתי בו שני לילות ושלושה ימים. מפלאיה בלנקה הגעתי בסירה לשני לילות לחוף איסלה גרנדה ומשם, גם בסירה, חזרתי לקרטחנה. מקרטחנה טסתי דרומה למדג'ין, העיר השנייה בגודלה במדינה. זו עיר מאוד מתועשת ומאוד יפה, שיש בה שילוב בין הרבה טבע, בנייה עתיקה ובנייה מודרנית. נשארתי שם שבועיים, שבמהלכם עשיתי גיחה לבית של פבלו אסקובר, ברון הסמים הקולומביאני הנודע, בגואטפה (Guatape), עיירה ציורית וחמודה ליד מדג'ין, שחזרתי אליה בהמשך להתנדב בפנימייה כמורה לאנגלית.

ממדג'ין נסעתי דרומה לשלושה ימים בסלנטו, עיר מקסימה ומאוד תיירותית, ומשם דרומה וקצת מערבה לארבעה ימים בקאלי, שנחשבת לבירת הסלסה של קולומביה.

חודש רביעי: מערבה לצד הפסיפי: בבאהיה סולנו (Bahía Solano), חזרה לשבועיים במדג'ין ועוד שבוע בבוגוטה

מקאלי חזרתי באוטובוס לילה למדג'ין, בנסיעה של שש שעות, ומשם לקחתי טיסה לחוף באהיה סולנו, שנמצא בקצה המערבי של קולומביה, בצמוד לאוקיינוס השקט. נשארתי שם במשך חמישה ימים קסומים ואז טסתי שוב למדג'ין לתקופת הפסח. נשארתי בעיר שבועיים, שבמהלכם חזרתי לארבעה ימים לחווה בגואטפה, וממדג'ין נסעתי דרום מזרחה לבוגוטה הבירה - נסיעה של שמונה-תשע שעות באוטובוס לילה. בבוגוטה הייתי כשבוע ואז, סוף-סוף, חזרתי לישראל.  

 

Taganga

 

אטרקציות מרכזיות בצפון

פארק טיירונה: שמורה מדהימה שנראית כמו פארק היורה. צריך לקנות באינטרנט מראש כרטיס כניסה לשמורה. אפשר להגיע לשם מטגנגה בסירה או באוטובוס בתוספת הליכה בג'ונגל. בקטע שהולכים רואים הרבה חיות בדרך. בחוף של טיירונה השמיים זרועי כוכבים, שנראים כמו יהלומים זוהרים, וזה מראה מדהים.

פלומינו: אפשר לראות בעיירה ילידים אינדיאנים בלבוש מסורתי, שכמעט לא מדברים ספרדית. הנהר משתרע מההר למעלה עד החוף למטה. זו חוויה מדהימה לעלות אל ההר ואפשר לעשות שיט אבובים בנהר עד החוף.

מינקה: על פסגת ההר במינקה נמצא הקאסה אלמנטו (Casa Elemento), הערסל הגדול בעולם. זה ערסל ענקי שמכיל הרבה מאוד אנשים והנוף שנשקף ממנו עוצר נשימה. אחד הדברים המיוחדים במינקה הוא ש-45 דקות מפרידות בין פסגות מושלגות ומפלים שוצפים לחוף הים.

ברנקייה והקרנבל: ממש לא כדאי לפספס את הקרנבל של ברנקייה. במהלך היום יש תהלוכה, ואז החגיגות נמשכות אל תוך הלילה עם מסיבות רחוב. המקומיים מתהלכים עם תחפושות ססגוניות, רוקדים ושותים, לצלילי מוזיקה לטינית, כולל ילדים בני שלוש וארבע, כי לומדים שם לרקוד מגיל מאוד צעיר. זה כמו חגיגות יום העצמאות בארץ, אבל הן נמשכות ארבעה ימים ברצף. טיפ: מומלץ להזמין מראש לינה לתקופת הקרנבל, כי בתקופה הזו המחירים עולים וגם קשה למצוא מקום.

גם מעבר לתקופת הקרנבל שמח בברנקייה. מבין המועדונים הרבים בעיר, אהבתי במיוחד מועדון ותיק של מוזיקה קולומביאנית אותנטית, שקיים כבר 70 שנה. מאוד כדאי להגיע אליו בסופי שבוע. זה מעין קיוסק מלא באנשים שגולשים אל הרחוב. כולם רוקדים עם כולם, ובהתאם למנהג המקומי הולכים מחופשים וזורקים אחד על השני קמח תירס. שם המועדון הוא La Troja והוא נמצא ברחוב calle 44 #72

 

האלכוהול, אגב, מאוד זול. בירה בפחית או בקבוק עולה בסביבות ארבעה ש"ח. משקה מקומי נפוץ הוא אגוארדיאנטה (aguardiente), שעשוי מאניס ומזכיר ערק.

בתקופה שלי בברנקייה חייתי אצל מישהי שמשכירה לתיירים חדרים בבית גדול. גרתי שם עם סטודנטים קולומביאנים וככה למדתי ספרדית.

אטרקציות במרכז

קרטחנה: מאוד מומלץ לסייר בעיר העתיקה.

פלאיה בלנקה: חוף מקסים. המים בצבע טורקיז והחול לבן. החוף מלא בהוסטלים ומסעדות, ובעצם, כשמזמינים מקום בהוסטל, משלמים על ערסל שנמצא על החוף וישנים בו. בלילה היה טיפה קריר, אבל מספיק להתכסות בצעיף כדי להתחמם. מקלחת עושים עם דלי של מים קרים. כל הזמן חמים בחוף, אז אין שם מים חמים בכלל ורוב הזמן גם לא משתמשים בחשמל. רק בערב מדליקים אורות. ויי פיי: אין. גם באיסלה גרנדה, אגב, אין חשמל, ובכל הערים באזור החוף, אין מים חמים, אבל מתרגלים לזה. 

מדג'ין: העיר הזכירה לי את מנהטן. במרכז יש סצנה אמנותית שוקקת, הרבה מוזיאונים, פארקים, מועדונים וברים, ומסביב הרים וטבע. אחת מגאוות העיר זו הרכבת שנבנתה לפני עשור בערך והיא נחשבת לנקייה ביותר בעולם. כמו בהרבה ערים גדולות, יש במדג'ין אזורים עניים ועשירים כאחד.

לא להחמיץ את הפארק הלאומי הענק של מדג'ין ואת המסע ברכבל אל ההר. יש על ההרים מסביב לעיר בקתות של אנשים ואפילו נכנסנו לאחד הבתים כדי לבקש מים, בזמן שטיילנו שם.

רובע פובלאדו (Pobaldo) עמוס בהוסטלים, מסעדות ומועדונים ושם נמצא גם בית חב"ד, שפתחו לא מזמן בני זוג בשם לביבה ומורדי. הם מאוד משקיעים במקום ובאמת הצליחו ליצור שם תחושה של בית. חגגתי שם את הפסח והיה מאוד כיף.

 

קאלי: העיר עמוסה במועדוני סלסה ובשיעורי סלסה, שמציעים בכל הוסטל. חוץ מזה, יש שם שפע של פירות טרופיים נהדרים ושוק ענק שכדאי לבקר בו. כדאי גם לעשות טיול להרים לצלבים הגדולים ולפסל הענק של ישו.

בוגוטה: עיר ענקית עם הרבה מסחר ומוזיאונים ועיר עתיקה. יש בהחלט מה לראות שם, כולל אחד המפלים הגדולים בדרום אמריקה, שנמצא באזור.

החוף הפסיפי  

נחתי בשדה התעופה של באהיה סולנו אחרי טיסה של 45 דקות ממדיג'ין. דרך נוספת ויחידה להגיע לכאן היא בשייט של 24 שעות מעיר הנמל בוונונטורה. באהיה סולנו היא עיירה וממנה נוסעים ברכב גולף או על קטנוע אל ההוסטל שנמצא על החוף. אין כבישים באזור, רק ג'ונגל ודרכי עפר. כשמזמינים הוסטל, אז הכול מתואם ומישהו מגיע לאסוף אותך משדה התעופה.

ההוסטל נמצא ממש על החוף, ליד קו המים וברגעי גאות, המים יכולים להגיע למרחק של 10 מטר מההוסטל.

בחוף יש שילוב מדהים בין חול בצבע אפור-שחור ובין האוקיינוס הירוק-אפור והגו'נגל הירוק מסביב. אחד הדברים המיוחדים שם זה הפלנקטון שזוהר בלילה ואז המים נראים זרועי כוכבים ואם קופצים על החול, אפשר לראות פלנקטון זוהר גם שם. גם סרטנים שמטיילים על החול אפשר לראות, ואומרים שביוני אפשר לראות גם לווייתנים באוקיינוס. לי יצא לראות דולפינים במים.

 

החוויה הכללית היא של חופש, כיף ופשטות. חוץ מאשר בהוסטל עצמו, אין באזור חיבור לחשמל. ההוסטל הוא מין מבנה מבמבוק. ישנים בחדר עם עוד אנשים במיטות עץ שמוקפות ברשת כהגנה מפני יתושים. בהוסטל מגדלים פטרוזיליה ובזיליקום וככה תיבלתי את האוכל שלי. אפשר לקנות מזון בפלאיה סולאנו (Playa Solano), עיירה קטנה במרחק של כחצי שעה הליכה מהחוף. המקומיים הם ממוצא אפריקאי ולא מדברים אנגלית אלא רק ספרדית, אבל יש שם תיירים שאפשר בקלות להתחבר אליהם. ערב אחד, למשל, עשינו מדורה על החוף ובישלנו יחד ארוחה.

רוב הזמן פשוט רבצתי על החוף עם ספר ובישלתי לעצמי, אבל יש גם אפשרות לטייל באזור. למשל, אחד המקומיים לקח אותי על קטנוע לאחד המפלים באזור. בסופי שבוע יש מסיבה בפלאיה סולנו, אבל אני, אישית, העדפתי להישאר על החוף.

מבחינת עלויות, הלינה בבאיה סולנו יקרה יחסית למקומות אחרים בקולומביה, כי יש רק שלושה הוסטלים על החוף. לילה בהוסטל עולה בן 40 ל-60 ש"ח.

בשורה התחתונה: לדעתי, אין הצדקה לחשוש מביקור באזור הפסיפי. החשש הוא בעיקר פחד מהלא נודע, אבל מהניסיון שלי, אפשר להסתדר שם בקלות וליהנות מאוד. בעבר הייתה תעשיית סמים רצינית באזור אבל עכשיו יותר רגוע. לגולשים: באיה סולנו מעולה לגלישה.

מנהלות

תחבורה: האוטובוסים שנסעתי בהם היו מעולים ואפילו היה ויי פיי באוטובוס

אוכל: היה לי קל להסתדר בתחום הזה. מנות מקובלות בקולומביה הם אורז עם שעועית שחורה ונתח בשר וגם ארפה, שהיא מעין פיתה מקמח תירס שממלאים בגווקאמולי, גבינה, עוף או בשר. יש שם פרי שהוא מעין בננה גדולה וירוקה שנהיית צהובה ומתוקה כשמטגנים אותה בשמן עמוק, ואפשר גם לאכול אותה כשהיא ירוקה בתוספת מלח.

יש גם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות, ויש שפע של ירקות בסופרמרקטים, אם כי ירקות הם לא פופולריים בקולומביה. מתחת להוסטל שלי במדג'ין הייתה מסעדה שאפשר היה לאכול בה ארוחה ב-12 ש"ח שכללה מרק, מיץ טבע ומנה עיקרית של לזניה, פסטה או סלט.

באופן כללי, האוכל מאוד זול בקולומביה ואפשר בקלות למצוא ארוחה בשרית ב-7-6 ש"ח.

לינה: קולומביה מלאה בהוסטלים ובדרך כלל אין בעיה למצוא מקום בהוסטל כשמגיעים לעיר או עיירה מסוימת, אלא אם כן מדוברת בתקופה עמוסה במיוחד, כמו תקופת הקרנבל בברנקייה. אחת הדרכים לחסוך כסף תוך כדי הטיול היא להתנדב בהוסטל בנקיון או בעבודה בקבלה תמורת לינה. יש גם אפשרות לקאוצ' סרפינג, אבל בתור בחורה קצת חששתי מזה. לפעמים תוך כדי הטיול מתחברים למקומיים ואפשר ללון אצלם. 

salento colombia

 

טיפים

ללמוד ספרדית מראש: זה מאוד עוזר, כי רוב המקומיים, למשל בחנויות, לא מדברים אנגלית.

לשמור על ראש פתוח: זו ההמלצה המרכזית שלי. הכי כדאי לא להיות מקובעים על מסלול מסוים ולהיות פתוחים להכיר אנשים חדשים. נכון שצריך לשמור על מידה מסוימת של זהירות ועירנות, במיוחד אם נוסעים לבד, אבל אין סיבה לחשוש יותר מדי או לתת לחשש למנוע היכרות עם מקומיים ותיירים. למשל, אם לא הייתי מאפשרת לעצמי להכיר אנשים, לא הייתי מגיעה לחלק הפסיפי, שעליו המליצו לי בזמן הטיול.

להתחבר לתרבות המקומית: לא לחשוש מביקור במסעדות ומועדונים מקומיים ומקשר עם מקומיים. זה הקסם של הטיול.

סבלנות: בקולומביה הכול מתנהל "בסבבה". לא להתרגש מהקצב האיטי ומחריגה מהלו"ז המתוכנן.

לעשות שיעורי בית: כדאי לקרוא באינטרנט על מקומות שמתכוונים להגיע אליהם, וללמוד מטיפים של אחרים, כדי לדעת למה לצפות, לפחות בקירוב.

עוד אטרקציות: יש הרבה דברים שלא הספקתי לעשות בקולומביה, כמו ביקור באמזונס. זו מדינה שיש לה הרבה מה להציע לתיירים ותרמילאים.

 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *