הבלוג של מיקי בנחוס

מיקי בנחוס

רק על עצמי לספר לא ידעתי. מצחיק עולמי בעולם עצבני. אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות, כדי שהקוראים, לדבריו, יבינו עם מי יש להם עסק. עניתי כי אינני כותב על דברים שאין לי מושג בהם.
קרא עוד

מספר צפיות בטיול:

הבלוג של מיקי


אירופה

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: זכרונות מבולגריה

הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן 

יולי 2017

כותב: מיקי בנחוס

רגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא בבלוג: טיילנו שבוע בטבע בבוגלריה. הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן ועוד. טיול משפחתי, אני, אשתי וביתי. אם תרצו לקרוא על המקומות בהם ביקרנו, אתם מוזמנים לעבור לכתבה שלי על הטיול בבולגריה.

*************************

אי אפשר לטייל בבולגריה ללא חוש הומור מפותח. שתי אופציות עומדות בפני המטייל: לבכות או לצחוק. להישאר אדיש לבולגריה זו בגדר גסות רוח. מדינה שטרם השתחררה מכובד המשקל הסובייטי מנסה בשארית כוחותיה להתרומם ולהתקרב לעולם המערב, להתקרב לחיים מודרניים, לשרוד בגאווה. קשה להשתחרר מהדימוי  של ילדה קטנה וענייה מבית מסורתי השומר על צניעות המנסה להתחפש לאישה בשלה ,עשירה ומופקרת. לצופה מן הצד הניסיון נראה עצוב ופתטי אך במבט מפוקח יותר  אין דבר הגיוני יותר מלשרוד. ייתכן ובעוד עשרים – שלושים שנה, כאשר יימוג דור המדבר הסובייטי יזדקף דור צעיר ובריא יותר.

 

התייר שיבקר בסופיה ובבורגאס  לבדן לא יזכה להכיר את בולגריה.. ספק אם קיים טיול מאורגן המפגש את התייר עם הכפרים, האנשים, ואורח החיים של תושבי המדינה.

הדבר הראשון  אליו התייר נחשף אלו הם הכבישים. זהו לונה פארק הגדול בעולם. בכל המדינה כולה,  ישנה אוטוסטרדה אחת : מסופיה לבורגאס ולמעט 40 ק"מ אחרונים בדרום –מערב המדינה ,בואך ליוון, אין אף אוטוסטרדה .התייר המפונק המחפש בעיקר בילויים די לו בשתי הערים המחוברות  באוטוסטרדה ,בה הוא יגלה עולם המוכר לו מארץ מוצאו. רכבים מהירים ומשאיות חדישות .בבולגריה  מעט ערים גדולות המאופיינות ,רובן ככולן , בבניינים אפורים ופונקציונאליים ,חסרי כל חן  וצבע, כיכר מרכזית אחת ששימשה בעבר את המנהיגים הדגולים לשאת נאומים מלאי פאתוס באזני האזרחים השבורים והמפוחדים וגינה ציבורית בה ניצב פסל ברונזה של ראש העיר וחבר המפלגה שעיניו אומרות נחישות וכוח וחריץ של אומץ , או אולי חכמה, על מצחו. אם סיים את כהונתו בטרם הוגלה לסיביר או הוצא להורג במרתפי הבטון של ה קג"ב ,סביר להניח שפסלו ימשיך לעמוד על כנו למשך המאתיים שנים הבאות. הכל על פי מיטב האדריכלות הקומוניסטית.. המציאות הנכונה לתשעים וחמישה אחוז משטח המדינה (ובשטח עצום זה מתגוררת רק רבע מהאוכלוסייה ) מעורר רגש נוגה ,כמעט מעורר חמלה, אצל התייר המערבי .בולגריה הינה מדינה  בעלת מאות ואולי אלפי כפרים קטנים ועיירות מזעריות שנשארו ,בחלקן, כמעט כמו לפני מאה שנה עם תיבול קל של מודרניזציה הכוללים טלפונים ניידים משנות התשעים, טלוויזיות צבעוניות עבות וכבדות, כביש  ראשי אחד מלא מהמורות .שבילי עפר הזרועים בסלעים חדים המבצבצים  בהפתעה ומקפיצים את הנוסעים לתקרת הרכב. המשאיות והמכוניות לא יביישו אף מוזיאון לכלי רכב עתיקים. פרות וסוסים מטיילים בנחת לאורך הכבישים המתפתלים בחדות מפתיעה ונדמה כי אינם מתרגשים כלל מחריקת בלמים  של נהגים מבוהלים. כוחו של הרגל.

במפות מצוין כביש ראשי המחבר את סופיה לצפון יוון ,שבעבורו יש לשלם 15 לבה (כ 30 ₪) לשבוע אך בתמורה לסכום ממכובד זה אתה מוצא את עצמך נהנה  שעות על גבי שעות  מנהיגה בכביש בעל נתיב אחד לכל כיוון, הנהגים חייבים להישאר ערניים אם יש ברצונם לחצות את מאות המהמורות המאתגרות מבלי לסטות מהנתיב, כשאת המהירות המותרת קובעת המשאית שלפניך. כאן חשוב להסביר : 70% מהמשאיות הן ככל הנראה בנות גילי (52 ),טוב, אולי הגזמתי, אבל חלקן עוד הסיע לוחמים רוסים וציוד צבאי במלחמת העולם השנייה . (ראו תמונה ) גם משאיות חדישות יותר מפוזרות על פני 200 הקילומטרים מסופיה ליון והן מראשית שנות השבעים עד שנות התשעים. כך שאתה מוצא את עצמך מזדחל בכיף במהירות של 40 קמ"ש בכביש המתפתל כל 150 מטר אחרי משאית שמזכירה יותר מכל את "עמוד האש" . עשן שחור וסמיך מקשט את הנוף הפסטורלי ,נשאב דרך המזגן וממלא את חלל הרכב שלך בניחוחות המעלים געגועים למוניות ברחוב אלנבי  של ראשית שנות השמונים  הצובעות בחינניות את קירות הבתים בשחור אפרפר ואת ריאות התושבים בצבע תואם . בהקשר זה יש לציין : מכוניות המעמדות לגריטה בישראל ישמחו לפגוש כאן בעלים חדשים שיתמוגגו מנחת לנהוג בהן. כל ניסיון עקיפה בכביש המהיר בין בולגריה ליוון מציפה אותך באדרנלין מעל לרמה המותרת ,שלא הייתה מביישת קופץ ממגלשת סקי. נקודת זכות לנהגים הבולגרים: גם אלו שנוהגים מולך מודעים היטב ,ככל הנראה, למצבך הנפשי הרגיש ועל כן יעשו כל מאמץ שלא לבוא אתך במגע במהירות עקיפה מדהימה של 60 קמ"ש.

חוק אצבע : בבולגריה כל דבר שזז נחשב כלי רכב:. 8 גלגלים, 4 גלגלים,  2 גלגלים גלגל אחד, ארבע רגליים, שתי רגליים , קביים ללא רגליים .ילדות בנות חמש דוחפות עגלת תינוק בוגר בן שנתיים. בקיצור כל דבר.

בכבישים שאינם ראשיים, כמו זה שהזכרתי, ניתן למצוא נתיב אחד. נתיב זה משרת את הבאים מכל הכיוונים. ללמדך :במצבים קשים ראוי לחלוק גם את המעט. אך החוויה בכבישים אלו בהחלט ייחודית. עליו ניתן למצוא סוסים ועגלות, קומביין, רוכבי אופניים, טרקטורים וכמובן משאיות (אבל רק כאלו שבעליהן הגיעו למסקנה שאינן ראויות לנסוע בכביש המהיר ). כך יוצא שאם אתה רוצה להגיע לעיירה תיירותית כגון בנסקו ( Bansko ) המרוחקת רק כ 40 ק"מ  מהכביש הראשי, הגיוני מאוד שתתענג על ההגה כ שעה וחצי. זהירות ! בתנאים  מסוימים, אצן מרתון עלול להשיג אותך. היתרון בנהיגה "זהירה" כל כך כפול: ראשית אתה לא תפספס שלטים בגודל של 15 ס"מ שאמורים להוביל אותך ליעד (חלק מהשלטים ברורים מאוד והם ניצבים בגאון  ממש מאחורי עצים יפי צמרת ) ושנית ,ועל כך אין ויכוח, בנסיעה שכזו התייר חש על בשרו ,במלא הווייתו ,את אופייה של המדינה, את המראות ,הריחות והצלילים של האיכרים והכפריים ברחבי המדינה. ( המראות –מראות הרכב שמגיח מולך, הריחות – של הדיזל והסולר והצלילים – של קללות הנהגים ).

חשוב להדגיש: הכביש  "המהיר" הראשי כמו הכבישים הצדדיים אינם מקפחים את הישובים שלאורכם. מהנדסי הכבישים דאגו כי הכבישים יחצו את היישובים, ממש בליבם, בתוך תוכם ולכל אורכם. אין נהג שיוכל לומר "פספסתי ישוב זה או אחר. אם חלילה אין משאית לפניך אז יש סיכוי טוב לחצייה של הולכי רגל ,כלבים, סוסים, פרות עזים ותינוקות בני שלוש שאך זה עתה קיבלו אישור הורים לתרגל מעבר כביש סואן. כך שאם אינך מעוניין לבלות את החופשה במעצר ולהמתין לעו"ד דובר בולגרית צחה בלבד ,כדאי מאוד לנהוג במהירות של 20 -30 קמ"ש ולקוות לטוב. וכך ניתן להסביר כי במונחי בולגריה, סחורה טרייה היא זו שהצליחה להגיע לייעדה לפני שתתקלקל במשאית.

מבחינה אובייקטיבית אין סיבה אמתית לבולגרי הממוצע לקנות רכב חדש, נאמר משנת 2000 ומעלה, שכן כל המכוניות נאלצות לנסוע בדיוק באותה המהירות, מתקלקלות באותה התדירות וזוכות לטיפול אישי של הנהגים הנשכבים ,אחר כבוד, מתחת למכוניתם, לצדי הכבישים. כל נהג מטפל במכוניתו על פי כישוריו ומיטב הבנתו. במקרה חירום ,שאין הנהג מסוגל לתקן את הרכב בכוחות עצמו ניתן להיעזר בשרותיהם הטובים של שני צוענים, שלמזלם חיפשו טרמפ  וישמחו לדחוף את הרכב עד לישוב הקרוב. האמת חייבת להיאמר : אין הם מעכבים את התנועה. מהירות דחיפתם זהה  למהירות הנסיעה הממוצעת בכביש המהיר. אם אינך חושש מהחום הכבד בעונת הקיץ, תוכל לפתוח חלון ולשמוע ספק הוראות לנהג האוחז בהגה, ספק קללות לנהגים שעוקפים אותם.

לתיירים לא כדאי לשכור ג'יפ או טרנזיט שכן רוחבם יקשה על המעבר הצר שבין המשאית הנעקפת לרכב שבא ממול. עקיפה בטוחה בבולגריה, היא זו שאיננה הסתיימה באסון. בכדי להקל על מעבר המכשולים של הבורות הפעורים בכבישים כדאי מאוד לבקש מחברת ההשכרה שתתקין צמיגים של טרקטור  או של מלגזה למכונית הפרטית.

הבמאי אמיר קוסטריקה יכול בקלות לביים סצנה בה צוענייה זקנה מזמרת  לעצמה באדיקות נעימה צוענית בעודה אוחזת בשפתיה הצהובות סיגריה ובידיה הקמלות בהגה מכונית לאדה משנות השבעים ואחריה שובל של מאות מכוניות ונהגים מיואשים. אגב, קשה להאשים אותה שכן המראה במכונית עכורה לחלוטין.

אינכם מעלים בדעתכם איזה אושר פוקד את הנהגים בכביש המהיר באותם רגעי חסד בהם הכביש מתרחב והופך לדו –מסלולי לכל כיוון ( כן, כן, ישנם קטעים שכאלו ). או אז כולם משתפים פעולה  ולוחצים בבת אחת ,בכל הכוח על דוושת הגז ומצליחים להגיע לכדי 90 קמ"ש ולעקוף את הקומביין המזורגג . אך כדרכו של עולם, אותם רגעי חסד הינם קצרים מאוד ומסתיימים בחריקת בלמים מטורפת כעבור 500 מטר.

המלצה נוספת: לא כדאי לעלות על הכבישים בבולגריה ביום רביעי. זה היום בו הם עובדים.

ימי שבת וראשון הם ימי מנוחה מסורתיים אך מי שעוסק בתיירות ,שזה בערך כולל את כל מי שאינו עוסק בחקלאות, נאלץ לעבוד בימים אלו ולכן זוכה למנוחה בימי שני ושלישי. רשמית , בימי חמישי הם  עובדים ,אך לא בתפוקה מלאה  שכן חלק מן המכוניות והמשאיות התקלקלו ביום רביעי .ביום שישי זה  כבר מריח כמו סוף שבוע. על כן זהו יום עבודה לפרוטוקול בלבד. לכן יש להימנע, ככל הניתן, לעלות לכביש ביום רביעי.

הידעתם ...השפה הרשמית בבולגריה היא בולגרית ! אך בפועל התייר יגלה ששפת הסימנים הבינלאומית ,לא זו מהאקדמיה לחרשים -אילמים, אלא זו שהמציאו בני אדם במצוקה ! שפת הסימנים יעילה יותר ומובנת יותר מכל שפה אחרת. הצוענים שרדו מאות שנים בין הרי הבלקניים ומעולם לא נאלצו להשתמש בשפה נוספת. אם כך, הרי בולגריה מהווה אתגר אינטלקטואלי מבחינה ורבאלית. מאידך לא תתקלו באנשים כועסים, לחוצים או זעופים. אזרחי המדינה תמיד מחויכים, נעמי סבר שיסבירו לך בסבלנות אין קץ כיצד להגיע ליעד הנכסף. ואם לא תבין אותם הם עלולים להיעלב. כבר שאלתי גברת נחמדה היכן ניתן לאכול פיצה בעיירה ספארבה בנייה (  ( Sapareva Banjaוהיא הובילה אותי מרחק של  כ 150 מטר בהליכה. לבסוף התברר כי אין שם פיצרייה. במחשבה נוספת, יתכן והם מחייכים אלי משום שטרם פגשו אידיוט שכמותי ,הסבור כי המקומיים וודאי יודעים משהו על בולגריה, מכורתם.

המלצה נוספת : תמיד לזכור כי ספרי התיירות תפקידם להימכר. זו המטרה של מחברי הספרים. ספר טוב הוא זה שנימכר בכמויות גדולות .לא שחלילה האינפורמציה איננה נכונה ,נהפוך הוא, לעיתים ישנה אינפלציה באינפורמציה ולעיתים היא בלתי חיונית  כל כך ,עד אשר היא מתישה את הקורא הנלהב, הוא מניח את הספר בצד ומעדיף לסמוך על הגורל.  מכל מקום, חובה קדושה נוטל על עצמו מחבר ספר התיירות: לציין בפרטי פרטים אתרים מומלצים שאין סיכוי שהוא היה בהם או יהיה בהם אי פעם. עבודה רבה עומדת בפני המחבר : לאסוף את העלונים שאתרי התיירות מפיצים, לקנות ספרי תיירות ברוסית או בולגרית ,לתרגם, לערוך להוסיף ולהמציא כיד הדמיון העולה על רוחו. הרי כמעט ואין סיכוי שיש אזרח ישראלי או נורבגי שיודע על בולגריה יותר ממנו.

לסיכום חלק זה אומר כך : אם אין בכם מעט חוש הומור, מעט הרפתקנות, הרבה סבלנות והרבה אמונה סעו ללונדון.  

קרא/י עוד

תגובה אחת בנושא “זכרונות מבולגריה”

  1. יש לך טעות אחת,אם אין לך זיקה לבולגריה,נולדת שם(כמוני) ההורים הסבא גרו שם ,סיפרו סיפורים מלאי געגועים,אתה מכיר את המוסיקה מהבית ובוכה כשאתה שומע את האקורדיון כמו שאבא שלך נגן,אם לא אכלת מילדות את הצ׳וש בורק ושופסקה סלטה,אין לך מה לעשות בבולגריה.סע ללונדון .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הבלוג של מיקי בנחוס

מיקי

מיקי בנחוס

רק על עצמי לספר לא ידעתי. מצחיק עולמי בעולם עצבני. אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות, כדי שהקוראים, לדבריו, יבינו עם מי יש להם עסק. עניתי כי אינני כותב על דברים שאין לי מושג בהם.
קרא עוד



מספר צפיות בטיול:




אירופה

טיול לחו"ל -עד שבוע

טיול: זכרונות מבולגריה

הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן 

יולי 2017

כותב: מיקי בנחוס

רגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא בבלוג: טיילנו שבוע בטבע בבוגלריה. הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן ועוד. טיול משפחתי, אני, אשתי וביתי. אם תרצו לקרוא על המקומות בהם ביקרנו, אתם מוזמנים לעבור לכתבה שלי על הטיול בבולגריה.

*************************

אי אפשר לטייל בבולגריה ללא חוש הומור מפותח. שתי אופציות עומדות בפני המטייל: לבכות או לצחוק. להישאר אדיש לבולגריה זו בגדר גסות רוח. מדינה שטרם השתחררה מכובד המשקל הסובייטי מנסה בשארית כוחותיה להתרומם ולהתקרב לעולם המערב, להתקרב לחיים מודרניים, לשרוד בגאווה.

קשה להשתחרר מהדימוי  של ילדה קטנה וענייה מבית מסורתי השומר על צניעות המנסה להתחפש לאישה בשלה ,עשירה ומופקרת. לצופה מן הצד הניסיון נראה עצוב ופתטי אך במבט מפוקח יותר  אין דבר הגיוני יותר מלשרוד. ייתכן ובעוד עשרים – שלושים שנה, כאשר יימוג דור המדבר הסובייטי יזדקף דור צעיר ובריא יותר.

התייר שיבקר בסופיה ובבורגאס  לבדן לא יזכה להכיר את בולגריה.. ספק אם קיים טיול מאורגן המפגש את התייר עם הכפרים, האנשים, ואורח החיים של תושבי המדינה.

הדבר הראשון  אליו התייר נחשף אלו הם הכבישים. זהו לונה פארק הגדול בעולם. בכל המדינה כולה,  ישנה אוטוסטרדה אחת : מסופיה לבורגאס ולמעט 40 ק"מ אחרונים בדרום –מערב המדינה ,בואך ליוון, אין אף אוטוסטרדה .התייר המפונק המחפש בעיקר בילויים די לו בשתי הערים המחוברות  באוטוסטרדה ,בה הוא יגלה עולם המוכר לו מארץ מוצאו. רכבים מהירים ומשאיות חדישות .בבולגריה  מעט ערים גדולות המאופיינות ,רובן ככולן , בבניינים אפורים ופונקציונאליים ,חסרי כל חן  וצבע, כיכר מרכזית אחת ששימשה בעבר את המנהיגים הדגולים לשאת נאומים מלאי פאתוס באזני האזרחים השבורים והמפוחדים וגינה ציבורית בה ניצב פסל ברונזה של ראש העיר וחבר המפלגה שעיניו אומרות נחישות וכוח וחריץ של אומץ , או אולי חכמה, על מצחו. אם סיים את כהונתו בטרם הוגלה לסיביר או הוצא להורג במרתפי הבטון של ה קג"ב ,סביר להניח שפסלו ימשיך לעמוד על כנו למשך המאתיים שנים הבאות. הכל על פי מיטב האדריכלות הקומוניסטית.. המציאות הנכונה לתשעים וחמישה אחוז משטח המדינה (ובשטח עצום זה מתגוררת רק רבע מהאוכלוסייה ) מעורר רגש נוגה ,כמעט מעורר חמלה, אצל התייר המערבי .בולגריה הינה מדינה  בעלת מאות ואולי אלפי כפרים קטנים ועיירות מזעריות שנשארו ,בחלקן, כמעט כמו לפני מאה שנה עם תיבול קל של מודרניזציה הכוללים טלפונים ניידים משנות התשעים, טלוויזיות צבעוניות עבות וכבדות, כביש  ראשי אחד מלא מהמורות .שבילי עפר הזרועים בסלעים חדים המבצבצים  בהפתעה ומקפיצים את הנוסעים לתקרת הרכב. המשאיות והמכוניות לא יביישו אף מוזיאון לכלי רכב עתיקים. פרות וסוסים מטיילים בנחת לאורך הכבישים המתפתלים בחדות מפתיעה ונדמה כי אינם מתרגשים כלל מחריקת בלמים  של נהגים מבוהלים. כוחו של הרגל.

במפות מצוין כביש ראשי המחבר את סופיה לצפון יוון ,שבעבורו יש לשלם 15 לבה (כ 30 ₪) לשבוע אך בתמורה לסכום ממכובד זה אתה מוצא את עצמך נהנה  שעות על גבי שעות  מנהיגה בכביש בעל נתיב אחד לכל כיוון, הנהגים חייבים להישאר ערניים אם יש ברצונם לחצות את מאות המהמורות המאתגרות מבלי לסטות מהנתיב, כשאת המהירות המותרת קובעת המשאית שלפניך. כאן חשוב להסביר : 70% מהמשאיות הן ככל הנראה בנות גילי (52 ),טוב, אולי הגזמתי, אבל חלקן עוד הסיע לוחמים רוסים וציוד צבאי במלחמת העולם השנייה . (ראו תמונה ) גם משאיות חדישות יותר מפוזרות על פני 200 הקילומטרים מסופיה ליון והן מראשית שנות השבעים עד שנות התשעים. כך שאתה מוצא את עצמך מזדחל בכיף במהירות של 40 קמ"ש בכביש המתפתל כל 150 מטר אחרי משאית שמזכירה יותר מכל את "עמוד האש" . עשן שחור וסמיך מקשט את הנוף הפסטורלי ,נשאב דרך המזגן וממלא את חלל הרכב שלך בניחוחות המעלים געגועים למוניות ברחוב אלנבי  של ראשית שנות השמונים  הצובעות בחינניות את קירות הבתים בשחור אפרפר ואת ריאות התושבים בצבע תואם . בהקשר זה יש לציין : מכוניות המעמדות לגריטה בישראל ישמחו לפגוש כאן בעלים חדשים שיתמוגגו מנחת לנהוג בהן. כל ניסיון עקיפה בכביש המהיר בין בולגריה ליוון מציפה אותך באדרנלין מעל לרמה המותרת ,שלא הייתה מביישת קופץ ממגלשת סקי. נקודת זכות לנהגים הבולגרים: גם אלו שנוהגים מולך מודעים היטב ,ככל הנראה, למצבך הנפשי הרגיש ועל כן יעשו כל מאמץ שלא לבוא אתך במגע במהירות עקיפה מדהימה של 60 קמ"ש.

חוק אצבע : בבולגריה כל דבר שזז נחשב כלי רכב:. 8 גלגלים, 4 גלגלים,  2 גלגלים גלגל אחד, ארבע רגליים, שתי רגליים , קביים ללא רגליים .ילדות בנות חמש דוחפות עגלת תינוק בוגר בן שנתיים. בקיצור כל דבר.

בכבישים שאינם ראשיים, כמו זה שהזכרתי, ניתן למצוא נתיב אחד. נתיב זה משרת את הבאים מכל הכיוונים. ללמדך :במצבים קשים ראוי לחלוק גם את המעט. אך החוויה בכבישים אלו בהחלט ייחודית. עליו ניתן למצוא סוסים ועגלות, קומביין, רוכבי אופניים, טרקטורים וכמובן משאיות (אבל רק כאלו שבעליהן הגיעו למסקנה שאינן ראויות לנסוע בכביש המהיר ). כך יוצא שאם אתה רוצה להגיע לעיירה תיירותית כגון בנסקו ( Bansko ) המרוחקת רק כ 40 ק"מ  מהכביש הראשי, הגיוני מאוד שתתענג על ההגה כ שעה וחצי. זהירות ! בתנאים  מסוימים, אצן מרתון עלול להשיג אותך. היתרון בנהיגה "זהירה" כל כך כפול: ראשית אתה לא תפספס שלטים בגודל של 15 ס"מ שאמורים להוביל אותך ליעד (חלק מהשלטים ברורים מאוד והם ניצבים בגאון  ממש מאחורי עצים יפי צמרת ) ושנית ,ועל כך אין ויכוח, בנסיעה שכזו התייר חש על בשרו ,במלא הווייתו ,את אופייה של המדינה, את המראות ,הריחות והצלילים של האיכרים והכפריים ברחבי המדינה. ( המראות –מראות הרכב שמגיח מולך, הריחות – של הדיזל והסולר והצלילים – של קללות הנהגים ).

חשוב להדגיש: הכביש  "המהיר" הראשי כמו הכבישים הצדדיים אינם מקפחים את הישובים שלאורכם. מהנדסי הכבישים דאגו כי הכבישים יחצו את היישובים, ממש בליבם, בתוך תוכם ולכל אורכם. אין נהג שיוכל לומר "פספסתי ישוב זה או אחר. אם חלילה אין משאית לפניך אז יש סיכוי טוב לחצייה של הולכי רגל ,כלבים, סוסים, פרות עזים ותינוקות בני שלוש שאך זה עתה קיבלו אישור הורים לתרגל מעבר כביש סואן. כך שאם אינך מעוניין לבלות את החופשה במעצר ולהמתין לעו"ד דובר בולגרית צחה בלבד ,כדאי מאוד לנהוג במהירות של 20 -30 קמ"ש ולקוות לטוב. וכך ניתן להסביר כי במונחי בולגריה, סחורה טרייה היא זו שהצליחה להגיע לייעדה לפני שתתקלקל במשאית.

מבחינה אובייקטיבית אין סיבה אמתית לבולגרי הממוצע לקנות רכב חדש, נאמר משנת 2000 ומעלה, שכן כל המכוניות נאלצות לנסוע בדיוק באותה המהירות, מתקלקלות באותה התדירות וזוכות לטיפול אישי של הנהגים הנשכבים ,אחר כבוד, מתחת למכוניתם, לצדי הכבישים. כל נהג מטפל במכוניתו על פי כישוריו ומיטב הבנתו. במקרה חירום ,שאין הנהג מסוגל לתקן את הרכב בכוחות עצמו ניתן להיעזר בשרותיהם הטובים של שני צוענים, שלמזלם חיפשו טרמפ  וישמחו לדחוף את הרכב עד לישוב הקרוב. האמת חייבת להיאמר : אין הם מעכבים את התנועה. מהירות דחיפתם זהה  למהירות הנסיעה הממוצעת בכביש המהיר. אם אינך חושש מהחום הכבד בעונת הקיץ, תוכל לפתוח חלון ולשמוע ספק הוראות לנהג האוחז בהגה, ספק קללות לנהגים שעוקפים אותם.

לתיירים לא כדאי לשכור ג'יפ או טרנזיט שכן רוחבם יקשה על המעבר הצר שבין המשאית הנעקפת לרכב שבא ממול. עקיפה בטוחה בבולגריה, היא זו שאיננה הסתיימה באסון. בכדי להקל על מעבר המכשולים של הבורות הפעורים בכבישים כדאי מאוד לבקש מחברת ההשכרה שתתקין צמיגים של טרקטור  או של מלגזה למכונית הפרטית.

הבמאי אמיר קוסטריקה יכול בקלות לביים סצנה בה צוענייה זקנה מזמרת  לעצמה באדיקות נעימה צוענית בעודה אוחזת בשפתיה הצהובות סיגריה ובידיה הקמלות בהגה מכונית לאדה משנות השבעים ואחריה שובל של מאות מכוניות ונהגים מיואשים. אגב, קשה להאשים אותה שכן המראה במכונית עכורה לחלוטין.

אינכם מעלים בדעתכם איזה אושר פוקד את הנהגים בכביש המהיר באותם רגעי חסד בהם הכביש מתרחב והופך לדו –מסלולי לכל כיוון ( כן, כן, ישנם קטעים שכאלו ). או אז כולם משתפים פעולה  ולוחצים בבת אחת ,בכל הכוח על דוושת הגז ומצליחים להגיע לכדי 90 קמ"ש ולעקוף את הקומביין המזורגג . אך כדרכו של עולם, אותם רגעי חסד הינם קצרים מאוד ומסתיימים בחריקת בלמים מטורפת כעבור 500 מטר.

המלצה נוספת: לא כדאי לעלות על הכבישים בבולגריה ביום רביעי. זה היום בו הם עובדים.

ימי שבת וראשון הם ימי מנוחה מסורתיים אך מי שעוסק בתיירות ,שזה בערך כולל את כל מי שאינו עוסק בחקלאות, נאלץ לעבוד בימים אלו ולכן זוכה למנוחה בימי שני ושלישי. רשמית , בימי חמישי הם  עובדים ,אך לא בתפוקה מלאה  שכן חלק מן המכוניות והמשאיות התקלקלו ביום רביעי .ביום שישי זה  כבר מריח כמו סוף שבוע. על כן זהו יום עבודה לפרוטוקול בלבד. לכן יש להימנע, ככל הניתן, לעלות לכביש ביום רביעי.

הידעתם ...השפה הרשמית בבולגריה היא בולגרית ! אך בפועל התייר יגלה ששפת הסימנים הבינלאומית ,לא זו מהאקדמיה לחרשים -אילמים, אלא זו שהמציאו בני אדם במצוקה ! שפת הסימנים יעילה יותר ומובנת יותר מכל שפה אחרת. הצוענים שרדו מאות שנים בין הרי הבלקניים ומעולם לא נאלצו להשתמש בשפה נוספת. אם כך, הרי בולגריה מהווה אתגר אינטלקטואלי מבחינה ורבאלית. מאידך לא תתקלו באנשים כועסים, לחוצים או זעופים. אזרחי המדינה תמיד מחויכים, נעמי סבר שיסבירו לך בסבלנות אין קץ כיצד להגיע ליעד הנכסף. ואם לא תבין אותם הם עלולים להיעלב. כבר שאלתי גברת נחמדה היכן ניתן לאכול פיצה בעיירה ספארבה בנייה (  ( Sapareva Banjaוהיא הובילה אותי מרחק של  כ 150 מטר בהליכה. לבסוף התברר כי אין שם פיצרייה. במחשבה נוספת, יתכן והם מחייכים אלי משום שטרם פגשו אידיוט שכמותי ,הסבור כי המקומיים וודאי יודעים משהו על בולגריה, מכורתם.

המלצה נוספת : תמיד לזכור כי ספרי התיירות תפקידם להימכר. זו המטרה של מחברי הספרים. ספר טוב הוא זה שנימכר בכמויות גדולות .לא שחלילה האינפורמציה איננה נכונה ,נהפוך הוא, לעיתים ישנה אינפלציה באינפורמציה ולעיתים היא בלתי חיונית  כל כך ,עד אשר היא מתישה את הקורא הנלהב, הוא מניח את הספר בצד ומעדיף לסמוך על הגורל.  מכל מקום, חובה קדושה נוטל על עצמו מחבר ספר התיירות: לציין בפרטי פרטים אתרים מומלצים שאין סיכוי שהוא היה בהם או יהיה בהם אי פעם. עבודה רבה עומדת בפני המחבר : לאסוף את העלונים שאתרי התיירות מפיצים, לקנות ספרי תיירות ברוסית או בולגרית ,לתרגם, לערוך להוסיף ולהמציא כיד הדמיון העולה על רוחו. הרי כמעט ואין סיכוי שיש אזרח ישראלי או נורבגי שיודע על בולגריה יותר ממנו.

לסיכום חלק זה אומר כך : אם אין בכם מעט חוש הומור, מעט הרפתקנות, הרבה סבלנות והרבה אמונה סעו ללונדון.  

קרא/י עוד

תגובה אחת בנושא “זכרונות מבולגריה”

  1. יש לך טעות אחת,אם אין לך זיקה לבולגריה,נולדת שם(כמוני) ההורים הסבא גרו שם ,סיפרו סיפורים מלאי געגועים,אתה מכיר את המוסיקה מהבית ובוכה כשאתה שומע את האקורדיון כמו שאבא שלך נגן,אם לא אכלת מילדות את הצ׳וש בורק ושופסקה סלטה,אין לך מה לעשות בבולגריה.סע ללונדון .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *