מיקי בנחוס

מיקי בנחוס

רק על עצמי לספר לא ידעתי
מצחיק עולמי בעולם עצבני.
אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות, כדי שהקוראים, לדבריו, יבינו עם מי יש להם עסק.
עניתי כי אינני כותב על דברים שאין לי מושג בהם.
קרא עוד

מספר צפיות בטיול:

טור דעה


אירופה

צרפתית חזקה על הלחי

כותב: מיקי בנחוס

יש צדק ! צדק שמימי. מישהו חייב לארגן את העולם כדי שיהיה איזשהו שוויון או לפחות ייתן סיבה שבני האדם יערגו לגן עדן.

בריטניה- ארץ כל כך משעממת עד שהאזרחים פיתחו חוש הומור יוצא מן הכלל שיאפשר להם לשרוד בה.

גרמניה – ארץ כל כך יפה וירוקה עם נהרות ונחלים מרשימים ואזרחים כל כך חרוצים וממושמעים אבל  שמם הטוב יצא להם דווקא בגלל אהבת אדם שיש בהם .

צרפת  - היא מדינה כל כך יפה שלשם האיזון משהו היה חייב לנטוע בה צרפתים, אחרת זה היה כנראה גן עדן.  הצרפתים חרוצים כמו היוונים, ישרים כמו האיטלקים ,מצחיקים כמו השוודים ,ונחמדים כמו ארדואן : כיום יש טרנד לשווק את צרפת כחלק מהכפר הגלובאלי ולהגשים את רעיונות המהפכה הצרפתית : אחווה, שוויון, וחירות ראשי תיבות שקל לזכור...  ( הרעיון נכשל ,כל פעם מחדש, מאז 1789 ולכן ישנם מאות פרופסורים ואנשי רוח שמנסים להסביר את ההצלחה המפוקפקת הזו . גם הם נכשלים. הצרפתים, בניגוד לעיתונאים, לא מאמינים לאנשי האקדמיה המצחיקים ) . הצרפתים , ככל יתר בני האדם , סובלים מתופעה קלינית ייחודית המשלבת שתי תופעות : אהבה עצמית וזיכרון קצר .

כל צרפתי אוהב רק את עצמו. לפני שהאסלאם חדר והשתרש בצרפת והאהבה לחוקי הקוראן ,ששולחת אלפים לגן עדן, עדיין לא הייתה ידועה בחבל ארץ זה ,היה סדר ברור ומובן : אני אוהב את עצמי ,אני שונא את השכן בדירה ממול. יותר מזה אני שונא את זה שגר בבניין ליד. מי שלא גר בעיר שלי הוא אויב שלי. ולמי שיש תרבות שונה משלי ספק אם הוא בנאדם. צבע העור משפיע רק על המיון הספציפי בממלכת היונקים.

אמנם הצרפתים רצחו אלפי יצורים דמויי אדם בקולוניות שלהם ואנסו נערות וילדות ,סתם מתוך שעמום אבל זה היה מזמן. (חלק ממעשים אציליים שכאלה התרחשו אתמול ושלשום ,אבל לא נהייה קטנוניים )

מי זוכר שעד 1969 הצרפתים היו מכניסים לכלא הומואים ובין השנים 1954 עד 1962 הם הרגו 700000 אלג'ירים שבסך הכל רצו עצמאות. אולי מכאן נובעת הרגישות היתרה שלהם לעצמאות של ערביי פלסטין ? השאלה היא האם הצרפתים גם מוכנים שהפלסטינאים ישלמו את אותו המחיר שהם גבו באלג'יר ?  הגישה ההומניסטית עלתה על גדותיה ,בסוף המאה ה 19 כאשר צרפת אישרה מתן אזרחות צרפתית לכל אלג'ירי שיבקש ,אך בתנאי שיוותר על חוקי השריעה. זה כמו לאשר  לכל פלסטיני אזרחות ישראלית אם לא יהיה מוסלמי ויעבור גיור כהלכה. (אגב, באופן אישי זה נראה לי יותר פרקטי מהסכם שלום ).

נו, טוב, בוא נחזור לימינו : תודה לאל, לאלג'ירים ניתנה עצמאות ומאז ועד היום הם מבסוטים מהחיים..... ממש כמו אחיהם בלוב, במצריים, בלבנון, בסוריה ובירדן.

אחד הדברים שמייחדים את הצרפתים ,נאמר במאה השנים האחרונות, הוא הביטחון העצמי שלהם לגבי העתיד. איכשהו, הם יודעים בדיוק מה יהיה בעתיד ומוכנים להילחם עבור עתיד טוב יותר (מספר האבדות במלחמה זו איננו חשוב ).

למשל הם ידעו כי  לפני מלחמת ששת הימים  מדינות ערב יביסו את ישראל ולכן הטילו אמברגו על כל מסחר הנשק הצרפתי עם ישראל ואילצה את זו האחרונה ליצור קשרי מסחר עם מדינה נחשלת כארה"ב. שארל דה גול, ומשרד החוץ הצרפתי ראו את התמיכה בעולם הערבי כאינטרס לאומי של צרפת ומתוקף כך אימצו מדיניות חוץ שהתנערה מהברית עם ישראל 1 ( ויקיפדיה )

הינה דוגמא נוספת ליכולת ראיית הנולד :ב 1992 צרפת וגרמניה הובילו את רעיון "האיחוד האירופאי המשותף" שבו שאפו ליצור איחוד כלכלי ופיננסי שבמסגרתו ייקבע מטבע משותף. הרי הם שוב ידעו מה יהיה המחיר של המשבר הכלכלי ב 2008 .ומה יותר טוב מלוותר על חובם של מדינות כמו פורטוגל, אירלנד ויוון. עברו תשע שנים מאז וצרפת טרם התאוששה מגל הפילנתרופיה ששטף אותה בגין אותו רעיון. (הבריטים הבינו את הבדיחה ראשונים וברחו מרעיון אווילי זה, לכן הצרפתים לא סולחים להם. הצרפתים עדיין מנסים להבין את הבדיחה ).

זכויות האזרח בצרפת הם "קודש קודשים " ! רק תזכירו לי כמה עולה כל  פליט ומהגר קדוש שצרפת וגרמניה מוכנות לשלם עבורו לאיטליה או לטורקיה כדי שישמרו את הקדושים האלו אצלם ?

הרי חובה קדושה לתת למהגרים מאפריקה חסות. אין יותר הומני מכך. תשאלו את כל מפלגות הימין הגואות באירופה ואת כל נשיאי צרפת כמה כאב ראש חובה מקודשת זו עושה ?  ושאלה קטנונית אך רלוונטית, כמה זה עולה ?

אויי... אסור לשאול כאלה שאלות ,זה לא פוליטיקלי קורקט. אם לא נשאל הפתרון יבוא מעצמו. טוב, אז בואו ננסה לפרק את הסיסמאות הגדולות ולחבר אותם לקרקע המציאות .נערוך ביקור קצר בערים המרכזיות של צרפת ואולי נקבל תמונה ברורה יותר של המציאות.

פריס :העיר הרומנטית ביותר בעולם.( עצוב לחשוב  מה זה אומר על שאר העולם ) עיר השאנסונים ידועת התהילה: אידית פיאף, שארל אזנבור, ג'ורג' מוסטקי, ג'ורג' בראסנס, ברברה : תבדקו רגע ,על מה הם שרו ? על עוני, על כאב, על כמיהה לאהבה, על חברה מושחתת, על געגוע לזמן נאיבי יותר תמים יותר שמעולם לא היה קיים.  מה היה הרקע בו גדלו אותם זמרים אדירים ,לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה ? ועכשיו נסו להסביר מה כל כך רומנטי בזה ? אז אשתדל להסביר: השירים מיועדים לחולמי חלומות בהקיץ. אלו שהאמינו כי ע"י שירים ניתן לשנות מציאות. ומעבר לכך, אנשים כלל אינם שמים לב למילים העיקר זו המוסיקה ,המנגינה ואופן הגשת השיר. היו מלוני אנשים שדקלמו את השירים אבל לא ניסו להבין את המסר. הרומנטיקה, בהקשר זה, איננה אלא תפאורה ריקה מתוכן המנסה ,לשווא, לחפות על חיים עגומים.

עיר האורות: שם זה ניתן לה בשנות החמישים כאשר רק מרכזי הבילויים של העיר הואר. ביחס למקומות אחרים בעולם באותה התקופה ,אכן היה זה פלא של ממש שחברת החשמל הצרפתית מספקת זרם לפנסי רחוב צהובים .האם כיום מישהו היה משתמש בסופרלטיב שכזה ?

עיר קוסמופוליטית : על זה לא ניתן לערער !  תנסו להסתובב בפריס לאחר 23:00 וספרו לי על הרגשתכם. תבחרו את המקום המועדף עליכם :במטרו (רכבת תחתית ) ברובע ה עשרים, ,ברובע השמונה עשרה ,ברובע הרביעי או ברובע השלישי. בשעות הערב המאוחרות תחנות המטרו הופכות למקלט מוגן לנרקומנים ולמחסורי בית, אחת הדרכים המומלצות להימנע מאלימות ומעשי שוד היא לא לנסות את מזלכם בתחנות המטרו לאחר שהשוטרים חוזרים הביתה מיום משמר מפרך.  הרובע העשרים ידוע בזכות בית העלמין PERE LACHAISE    בו נחים בשלווה אנשי תרבות מפורסמים כגון ג'ים מוריסון, פרדריק שופן, אידית פיאף, סימון סיניורה ובעלה איב מונטון, ואוסקר ויילד. כל המפורסמים האלו לא זכו לראות את הרובע הופך להיות ליטל צ'יינטאון ומקום מגורים גם ליוצאי צפון אפריקה שלא הצליחו למצוא דירות פנויות ברובע ה 18. הרובע השמונה עשרה ידוע בעיקר בזכות גבעת מונמרטר  Montmartre ובזיליקת הסקרה קר La basilique du Sacré-Cure  כשמאחוריה יש את כיכר אומני הרחוב. כמו כן יש שם את תיאטרון הקברט " מולן רוז'. Moulin Rouge -באתרים מהוגנים נכתב כי במולן רוז' ניתן לראות קברט צרפתי מסורתי. אני כמעט בטוח כי ד"ר יו הפנר ,הגם שלא יודה בכך בפה מלא ,קיבל רעיונות מקברט מסורתי זה  כשייסד את PLAY BOY. אישוש מסוים לדברי עולה מן העובדה כי הקברט נמצא בשכונת פיגאל  Quartier Pigalle , השכונה המתויירת ביותר בפריס בשעות הערב. לכאן מתקבצים בחשאי זכרים מרחבי העולם מנסים את כוחם אל מול נשים צבעוניות במיוחד. כאן מתגוררים כל אותם אזרחים יוצאי צפון אפריקה שמהווים את רוב תושבי הרובע. (אגב, מעמדם של אזרחים ממוצא צפון אפריקה נעלה יותר מן העובדים הזרים ממרכז אפריקה. ) דווקא כאן אני יכול להסביר את חיבתי לעיר :בזיליקה נוצרית קדושה ומפוארת המקבלת אליה את רקדניות הקברט המסורתי ,נשים שמגיעות להכות על חטא מליל אמש ומאמינים מוסלמים מצפון אפריקה. תודו שזה שילוב יוצא מן הכלל. ברובע הרביעי ניתן לראות את בניין העיריה ומרכז פומפידו. אך זהו גם מרכז הפעילות של הקהילה ההומוסקסואלית. ברובע השלישי  אין שום דבר מעניין למעט היכרות ,צפופה משהו, עם ביג צ'יינטאון ואזור המגורים של חברי "הקהילה" לכן זכה באזור לכינוי "הרובע העליז".

אפשר להתבונן בג'רדרמרים  jardermer   ההולכים ברביעיות עם תת מקלע ברחובות ,מאוד מסוימים ,בפריס. הם גבוהים וחסונים ולובשים מדים בצבע כחול כהה אופנתי וכומתה בצבע תואם, מבט בלונדיני וצודק. הם שומרים על השכונות המוסלמיות שמה יפגעו, חלילה,  מפני מיעוט צרפתי שעוד נשאר בעיר. אולי נייבא את החבר'ה האלה לארץ זה יראה מוסרי  יותר.

עריית פריס מסרבת לפרסם נתונים רשמיים לגבי המוצא של אזרחי העיר. בהחלט ניתן להבין את היחצ"נים של העריה. ראשית, יש חופש דת בצרפת ולכן לא ראוי לפשפש במוצא האזרחים. שנית, קיים חשש רציני שפרסום שכזה יעורר עידוד להגירה מתגברת של אנשים, מכל המינים והמקומות בעולם, לעיר. אולי במזרח התיכון יש מי שעדיין לא שמע כמה טוב לחיות בפריס. כדאי לשמור על פרופיל נמוך בעניין זה.

תעסוקה: טוב, זה ברור ממש. במרכז הכלכלי החשוב ביותר במדינה  יש מלא עבודה. בעיקר לעובדים זרים. בשוק חפשי מותר לשלם כמה שפחות עבור מקסימום עבודה. וכבר נאמר כי הצרפתים חרוצים כמו היוונים, לכן עדיף לשלם לעובדים זרים. אגב, יש בצרפת מיליוני עובדים מאוגדים. אם בשירות הציבורי ואם במפעלים מכובדים. העובדים המאורגנים מסורים למקום עבודתם שלוש שנים מלאות. לאחר מכן הם מקבלים קביעות ומיד מפסיקים לעבוד. הפעם הגזמתי ! הם כן עובדים, בין שביתה אחת לאחרת. איגוד עובדי הרכבת הוא החזק שבאיגודים המקצועיים. אם איגוד זה מחליט לשבות המדינה כולה נאלצת לשבות, שכן אנשים לא יכולים להגיע למקום עבודתם. זה מאוד דומה לחברת החשמל בישראל. סוג של דמוקטטורה ללא אלטרנטיבה.

אי אפשר לדבר על צרפת ללא תעשיית מכוניות שלה: סיטרואן, פיג'ו ורנו. מכוניות אלו מתוכננות לתפקד כמו הפועלים שייצרו אותם : שלוש שנים ראשונות נוסעות נהדר לאחר מכן שובתות ודורשות טיפולים, פינוקים, תנאים סוציאליים וכיוצא באלו. אכן, יש מכוניות שמאריכות ימים ,ממש כמו הפועלים, אך בתנאי שלא יעבדו קשה, נאמר, עד 180000 ק"מ בתנאים מישוריים בלבד.

תיירות: ע"פ נתונים רשמיים מגיעים כשלושים מיליון תיירים לעיר בכל שנה !  כל זה על שטח קטן יותר מירושלים ( פריס -105 קמ"ר, ירושלים 125 קמ"ר ). ואין שם אף מקום קדוש ! אז מה מביא כל כך הרבה תיירים לעיר כל כך יקרה ולא קדושה ? יחסי ציבור ואסתטיקה. פריס ,יותר מכל מקום אחר על הגלובוס משווקת כעיר רומנטית, עיר האורות, השאנסונים קרעי הלב,  הרחובות הישרים והמרשימים ופינות החמד המשובצות בבתי קפה קטנים ומעוצבים. מוזיאונים ברמה גבוהה ביותר וגנים ציבוריים מטופחים במיוחד. פריס מוכרת אשליות של אהבה חופשית ,אמנות מודרנית וקלאסית ומעיין שילוב מיוחד של פסגת החיים המודרניים המצליחים לשמר את הניחוח של שנות השישים. אנשים אוהבים להתגעגע למה שמעולם לא היה (אגב, כשאריק איינשטיין  שר על א"י הישנה והטובה הוא מצליח לנטוע את אותו הגעגוע בדיוק ) .

בקיצור, לתת המלצות על מקומות בילוי בפריס זה כמו לתת המלצות על מעשי אהבה בחדר המיטות. לכו ודי !

מרסיי נכבשה ! מי יעז לערער על קביעה זו ? איזה פרופסור יאמר כי טעיתי ? לא מאמינים לי ? קיפצו לביקור. יש רכבת ישירה מפריס למרסיי. ( כן, כן היא עדיין פעילה ,כפוף ליחסים הדיפלומטיים שבין הערים ) כבר ברכבת תתחילו לחשוד שאולי יש משהו בדברי. לבנים לא נוסעים למרסיי. ואם הם ברכבת הם בטח ירדו בתחנות שבדרך.

בעיר דרומית זו הנושקת לים התיכון  ומהווה את העיר השנייה בגודלה במדינה הצליחו לשרוד רק רבע מאוכלוסיית הצרפתים  המקוריים, ככל הנראה בגלל קשיי השפה. שלטי החוצות, שלטי החנויות והשפה המדוברת ביותר ברחוב ובמוסדות הציבור היא ערבית !

לא שזה רע, חלילה. כידוע,  הצרפתים אינם גזענים,. הם רק המציאו את המושג ונותרו רק כמה עשרות מיליונים ,סהרוריים בשוליים, שעוד מחזיקים ברעיון מתועב זה. הרי גם המוסלמים אינם גזענים. רק מאהבת האדם שלהם והשאיפה לשוויון וחיזוק מעמד האישה הם שבו למכורתם , צרפת.

חשוב לציין: המוסלמים במרסיי הינם צרפתים לכל דבר ועניין. חלק ניכר מהם צאצאים בני הדור השני והשלישי של אבותיהם שהיגרו מאלג'יריה וממרוקו לצרפת וזכו ,ע"פ חוק, לאזרחות. כך שמבחינה חוקית אין עוררין כי מדובר בצרפתים לכל דבר ועניין. אך האם בימנו ממשלת צרפת הייתה מאשררת שוב את חוק מתן האזרחות ? תשאלו  את מרי לה פן ותומכיה. , תעשו משאל עם. התשובה מוטלת בספק. גם האמנה ההומניסטית של האיחוד האירופאי שיש חובה לתת מקלט לכל פליט מאזורי קרבות (וכמובן שאמנה זו נלמדה כחלק מאירועי מלחמת העולם השנייה ) מקבלת משמעות כבדת משקל בעקבות המלחמות באפריקה, הרעב בסודן, ואירועי האביב הערבי שפרחיו מעוררים תגובה אלרגית בכל רחבי אירופה, הינה החלטה גורפת שלא לקחה בחשבון את השינויים הגלובאליים שעתידים לבוא.

מכאן מנהיגי העולם כולו יכולים ללמוד את הכלל החשוב ביותר בפוליטיקה  : פתרונות שנראים נכונים לזמן הווה עלולים להפוך  לבעיות בזמן עתיד. אלא אם כן אתה מנהיג צרפתי שיודע מה יהיה מחר. בהנחה שרוב מנהיגי העולם אינם צרפתים אזי כדאי  שיהיו זהירים מאוד בצעדיהם ובהחלטותיהם. שכן סוד גלוי הוא שהעולם נמצא בשינוי מתמיד וקצב השינוי הולך ומתגבר בכל עשור. לכן יש לזכור את הכלל הפשוט: ישנה מלחמת קיום. ובמלחמה זו חובה לשמור על גמישות מרבית וכושר תמרון בהתאם לשינויים הבאים ומתרגשים בעולם.

המרחב הכפרי: צרפת, ככל מדינות בעולם, בנויה מכמה עשרות ערים גדולות ובינוניות והמון כפרים קטנים המשתרעים על שטחים נרחבים. מטבע הדברים המרחב הכפרי תופס את מירב שטח המדינה, אולם מה קורה לאזרחים במרחבים אלו ? ובכן, תלוי בזווית הראייה. מחד, צרפת, כמדינה מודרנית ועשירה, מטפחת את המרחב הכפרי. כבישים טובים נמתחים לאורך המדינה, ציוד חקלאי –מודרני נמצא במרחב זה, וייתכן כי אפילו ניתנים הקלות מס לתושבי הפריפריה. אולם, מאידך ,ישנו דור צעיר ובועט. דור זה מצביע ברגליים ונוהר לערים הגדולות, המפתות. הם קונים סיסמאות של חופש בחירה :מבחירת אישה, הניתנת להחלפה ובן זוג לשם זיווג  אף שינוי בהגדרה וגיוון תעסוקה. הם מאמינים באמרות אמריקאיות של "עולם חופשי" ולרגע שוכחים כי הם באים מרקע מסורתי. אין דור המשך במרחב הכפרי. שירותים ציבוריים כגון בתי חולים נמצאים במרחק רב מהם. זה הדין לגבי מוסדות חינוך איכותיים ושירותים נוספים. כל צעיר הרוכש השכלה וכישורים מתאימים לעולם המודרני נוטש את הכפר לטובת העיר. ככל מדינה מודרנית אחוז קטן מאוד מן האזרחים עוסקים בחקלאות שכן אין צורך בריבוי ידיים עובדות. אז יש שדות מרעה וצאן ובקר אשר הופכים בצלחת לגבינה ובשר. ויש דגנים שיגיעו למאפיות השכונתיות המכונות  (Boulangerie ) ומהם יאפו בגטים ושאר לחמים ממכרים וכמובן שדות גפנים משובחים לתעשיית יין משגשגת. אך עיקר הכלכלה עדיין מבוססת על התעשייה. לשם הצעירים נוהרים. השקט והנוף הפסטוראלי נשאר להורים ולתיירים.

סיכומו של עניין

ברור לחלוטין שאין שורות מועטות אלו מספרות את סיפורה של צרפת אך בכל זאת מצליחות לשקף, במראה עכורה וקמוטה, מציאות מסוימת מן המדינה. אין ספק כי היא אחת המדינות היפות ביותר מבחינה נופית אך סבוכה, לא פחות, בהרכב האוכלוסייה האנושית.  צרפת חווה על בשרה את כל השינויים הגלובאליים מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. לדעתי היא משקפת ,כנייר לקמוס, את שעובר העולם המערבי. משברים כלכליים מתנפצים ברעש גדול על אדני התעשייה ,פליטים ממדינות כואבות שנהרסות מתדפקים על שעריה, פעולות טרור ראוותניות פוקדים את רחובותיה, ואי אמון במערכת השלטונית מאפיינת כל מערכת בחירות. אך יחד עם כל התחלואים הנ"ל ,צרפת עדיין מתאמצת ומנסה להיות אחד מעמודי התווך של התרבות המערבית ושל העולם הדמוקרטי. 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טור דעה

מיקי בנחוס

רק על עצמי לספר לא ידעתי
מצחיק עולמי בעולם עצבני.
אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות, כדי שהקוראים, לדבריו, יבינו עם מי יש להם עסק.
עניתי כי אינני כותב על דברים שאין לי מושג בהם.
קרא עוד



מספר צפיות בטיול:




אירופה

צרפתית חזקה על הלחי

כותב: מיקי בנחוס

יש צדק ! צדק שמימי. מישהו חייב לארגן את העולם כדי שיהיה איזשהו שוויון או לפחות ייתן סיבה שבני האדם יערגו לגן עדן.

בריטניה- ארץ כל כך משעממת עד שהאזרחים פיתחו חוש הומור יוצא מן הכלל שיאפשר להם לשרוד בה.

גרמניה – ארץ כל כך יפה וירוקה עם נהרות ונחלים מרשימים ואזרחים כל כך חרוצים וממושמעים אבל  שמם הטוב יצא להם דווקא בגלל אהבת אדם שיש בהם .

צרפת  - היא מדינה כל כך יפה שלשם האיזון משהו היה חייב לנטוע בה צרפתים, אחרת זה היה כנראה גן עדן.  הצרפתים חרוצים כמו היוונים, ישרים כמו האיטלקים ,מצחיקים כמו השוודים ,ונחמדים כמו ארדואן : כיום יש טרנד לשווק את צרפת כחלק מהכפר הגלובאלי ולהגשים את רעיונות המהפכה הצרפתית : אחווה, שוויון, וחירות ראשי תיבות שקל לזכור...  ( הרעיון נכשל ,כל פעם מחדש, מאז 1789 ולכן ישנם מאות פרופסורים ואנשי רוח שמנסים להסביר את ההצלחה המפוקפקת הזו . גם הם נכשלים. הצרפתים, בניגוד לעיתונאים, לא מאמינים לאנשי האקדמיה המצחיקים ) . הצרפתים , ככל יתר בני האדם , סובלים מתופעה קלינית ייחודית המשלבת שתי תופעות : אהבה עצמית וזיכרון קצר .

כל צרפתי אוהב רק את עצמו. לפני שהאסלאם חדר והשתרש בצרפת והאהבה לחוקי הקוראן ,ששולחת אלפים לגן עדן, עדיין לא הייתה ידועה בחבל ארץ זה ,היה סדר ברור ומובן : אני אוהב את עצמי ,אני שונא את השכן בדירה ממול. יותר מזה אני שונא את זה שגר בבניין ליד. מי שלא גר בעיר שלי הוא אויב שלי. ולמי שיש תרבות שונה משלי ספק אם הוא בנאדם. צבע העור משפיע רק על המיון הספציפי בממלכת היונקים.

אמנם הצרפתים רצחו אלפי יצורים דמויי אדם בקולוניות שלהם ואנסו נערות וילדות ,סתם מתוך שעמום אבל זה היה מזמן. (חלק ממעשים אציליים שכאלה התרחשו אתמול ושלשום ,אבל לא נהייה קטנוניים )

מי זוכר שעד 1969 הצרפתים היו מכניסים לכלא הומואים ובין השנים 1954 עד 1962 הם הרגו 700000 אלג'ירים שבסך הכל רצו עצמאות. אולי מכאן נובעת הרגישות היתרה שלהם לעצמאות של ערביי פלסטין ? השאלה היא האם הצרפתים גם מוכנים שהפלסטינאים ישלמו את אותו המחיר שהם גבו באלג'יר ?  הגישה ההומניסטית עלתה על גדותיה ,בסוף המאה ה 19 כאשר צרפת אישרה מתן אזרחות צרפתית לכל אלג'ירי שיבקש ,אך בתנאי שיוותר על חוקי השריעה. זה כמו לאשר  לכל פלסטיני אזרחות ישראלית אם לא יהיה מוסלמי ויעבור גיור כהלכה. (אגב, באופן אישי זה נראה לי יותר פרקטי מהסכם שלום ).

נו, טוב, בוא נחזור לימינו : תודה לאל, לאלג'ירים ניתנה עצמאות ומאז ועד היום הם מבסוטים מהחיים..... ממש כמו אחיהם בלוב, במצריים, בלבנון, בסוריה ובירדן.

אחד הדברים שמייחדים את הצרפתים ,נאמר במאה השנים האחרונות, הוא הביטחון העצמי שלהם לגבי העתיד. איכשהו, הם יודעים בדיוק מה יהיה בעתיד ומוכנים להילחם עבור עתיד טוב יותר (מספר האבדות במלחמה זו איננו חשוב ).

למשל הם ידעו כי  לפני מלחמת ששת הימים  מדינות ערב יביסו את ישראל ולכן הטילו אמברגו על כל מסחר הנשק הצרפתי עם ישראל ואילצה את זו האחרונה ליצור קשרי מסחר עם מדינה נחשלת כארה"ב. שארל דה גול, ומשרד החוץ הצרפתי ראו את התמיכה בעולם הערבי כאינטרס לאומי של צרפת ומתוקף כך אימצו מדיניות חוץ שהתנערה מהברית עם ישראל 1 ( ויקיפדיה )

הינה דוגמא נוספת ליכולת ראיית הנולד :ב 1992 צרפת וגרמניה הובילו את רעיון "האיחוד האירופאי המשותף" שבו שאפו ליצור איחוד כלכלי ופיננסי שבמסגרתו ייקבע מטבע משותף. הרי הם שוב ידעו מה יהיה המחיר של המשבר הכלכלי ב 2008 .ומה יותר טוב מלוותר על חובם של מדינות כמו פורטוגל, אירלנד ויוון. עברו תשע שנים מאז וצרפת טרם התאוששה מגל הפילנתרופיה ששטף אותה בגין אותו רעיון. (הבריטים הבינו את הבדיחה ראשונים וברחו מרעיון אווילי זה, לכן הצרפתים לא סולחים להם. הצרפתים עדיין מנסים להבין את הבדיחה ).

זכויות האזרח בצרפת הם "קודש קודשים " ! רק תזכירו לי כמה עולה כל  פליט ומהגר קדוש שצרפת וגרמניה מוכנות לשלם עבורו לאיטליה או לטורקיה כדי שישמרו את הקדושים האלו אצלם ?

הרי חובה קדושה לתת למהגרים מאפריקה חסות. אין יותר הומני מכך. תשאלו את כל מפלגות הימין הגואות באירופה ואת כל נשיאי צרפת כמה כאב ראש חובה מקודשת זו עושה ?  ושאלה קטנונית אך רלוונטית, כמה זה עולה ?

אויי... אסור לשאול כאלה שאלות ,זה לא פוליטיקלי קורקט. אם לא נשאל הפתרון יבוא מעצמו. טוב, אז בואו ננסה לפרק את הסיסמאות הגדולות ולחבר אותם לקרקע המציאות .נערוך ביקור קצר בערים המרכזיות של צרפת ואולי נקבל תמונה ברורה יותר של המציאות.

פריס :העיר הרומנטית ביותר בעולם.( עצוב לחשוב  מה זה אומר על שאר העולם ) עיר השאנסונים ידועת התהילה: אידית פיאף, שארל אזנבור, ג'ורג' מוסטקי, ג'ורג' בראסנס, ברברה : תבדקו רגע ,על מה הם שרו ? על עוני, על כאב, על כמיהה לאהבה, על חברה מושחתת, על געגוע לזמן נאיבי יותר תמים יותר שמעולם לא היה קיים.  מה היה הרקע בו גדלו אותם זמרים אדירים ,לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה ? ועכשיו נסו להסביר מה כל כך רומנטי בזה ? אז אשתדל להסביר: השירים מיועדים לחולמי חלומות בהקיץ. אלו שהאמינו כי ע"י שירים ניתן לשנות מציאות. ומעבר לכך, אנשים כלל אינם שמים לב למילים העיקר זו המוסיקה ,המנגינה ואופן הגשת השיר. היו מלוני אנשים שדקלמו את השירים אבל לא ניסו להבין את המסר. הרומנטיקה, בהקשר זה, איננה אלא תפאורה ריקה מתוכן המנסה ,לשווא, לחפות על חיים עגומים.

עיר האורות: שם זה ניתן לה בשנות החמישים כאשר רק מרכזי הבילויים של העיר הואר. ביחס למקומות אחרים בעולם באותה התקופה ,אכן היה זה פלא של ממש שחברת החשמל הצרפתית מספקת זרם לפנסי רחוב צהובים .האם כיום מישהו היה משתמש בסופרלטיב שכזה ?

עיר קוסמופוליטית : על זה לא ניתן לערער !  תנסו להסתובב בפריס לאחר 23:00 וספרו לי על הרגשתכם. תבחרו את המקום המועדף עליכם :במטרו (רכבת תחתית ) ברובע ה עשרים, ,ברובע השמונה עשרה ,ברובע הרביעי או ברובע השלישי. בשעות הערב המאוחרות תחנות המטרו הופכות למקלט מוגן לנרקומנים ולמחסורי בית, אחת הדרכים המומלצות להימנע מאלימות ומעשי שוד היא לא לנסות את מזלכם בתחנות המטרו לאחר שהשוטרים חוזרים הביתה מיום משמר מפרך.  הרובע העשרים ידוע בזכות בית העלמין PERE LACHAISE    בו נחים בשלווה אנשי תרבות מפורסמים כגון ג'ים מוריסון, פרדריק שופן, אידית פיאף, סימון סיניורה ובעלה איב מונטון, ואוסקר ויילד. כל המפורסמים האלו לא זכו לראות את הרובע הופך להיות ליטל צ'יינטאון ומקום מגורים גם ליוצאי צפון אפריקה שלא הצליחו למצוא דירות פנויות ברובע ה 18. הרובע השמונה עשרה ידוע בעיקר בזכות גבעת מונמרטר  Montmartre ובזיליקת הסקרה קר La basilique du Sacré-Cure  כשמאחוריה יש את כיכר אומני הרחוב. כמו כן יש שם את תיאטרון הקברט " מולן רוז'. Moulin Rouge -באתרים מהוגנים נכתב כי במולן רוז' ניתן לראות קברט צרפתי מסורתי. אני כמעט בטוח כי ד"ר יו הפנר ,הגם שלא יודה בכך בפה מלא ,קיבל רעיונות מקברט מסורתי זה  כשייסד את PLAY BOY. אישוש מסוים לדברי עולה מן העובדה כי הקברט נמצא בשכונת פיגאל  Quartier Pigalle , השכונה המתויירת ביותר בפריס בשעות הערב. לכאן מתקבצים בחשאי זכרים מרחבי העולם מנסים את כוחם אל מול נשים צבעוניות במיוחד. כאן מתגוררים כל אותם אזרחים יוצאי צפון אפריקה שמהווים את רוב תושבי הרובע. (אגב, מעמדם של אזרחים ממוצא צפון אפריקה נעלה יותר מן העובדים הזרים ממרכז אפריקה. ) דווקא כאן אני יכול להסביר את חיבתי לעיר :בזיליקה נוצרית קדושה ומפוארת המקבלת אליה את רקדניות הקברט המסורתי ,נשים שמגיעות להכות על חטא מליל אמש ומאמינים מוסלמים מצפון אפריקה. תודו שזה שילוב יוצא מן הכלל. ברובע הרביעי ניתן לראות את בניין העיריה ומרכז פומפידו. אך זהו גם מרכז הפעילות של הקהילה ההומוסקסואלית. ברובע השלישי  אין שום דבר מעניין למעט היכרות ,צפופה משהו, עם ביג צ'יינטאון ואזור המגורים של חברי "הקהילה" לכן זכה באזור לכינוי "הרובע העליז".

אפשר להתבונן בג'רדרמרים  jardermer   ההולכים ברביעיות עם תת מקלע ברחובות ,מאוד מסוימים ,בפריס. הם גבוהים וחסונים ולובשים מדים בצבע כחול כהה אופנתי וכומתה בצבע תואם, מבט בלונדיני וצודק. הם שומרים על השכונות המוסלמיות שמה יפגעו, חלילה,  מפני מיעוט צרפתי שעוד נשאר בעיר. אולי נייבא את החבר'ה האלה לארץ זה יראה מוסרי  יותר.

עריית פריס מסרבת לפרסם נתונים רשמיים לגבי המוצא של אזרחי העיר. בהחלט ניתן להבין את היחצ"נים של העריה. ראשית, יש חופש דת בצרפת ולכן לא ראוי לפשפש במוצא האזרחים. שנית, קיים חשש רציני שפרסום שכזה יעורר עידוד להגירה מתגברת של אנשים, מכל המינים והמקומות בעולם, לעיר. אולי במזרח התיכון יש מי שעדיין לא שמע כמה טוב לחיות בפריס. כדאי לשמור על פרופיל נמוך בעניין זה.

תעסוקה: טוב, זה ברור ממש. במרכז הכלכלי החשוב ביותר במדינה  יש מלא עבודה. בעיקר לעובדים זרים. בשוק חפשי מותר לשלם כמה שפחות עבור מקסימום עבודה. וכבר נאמר כי הצרפתים חרוצים כמו היוונים, לכן עדיף לשלם לעובדים זרים. אגב, יש בצרפת מיליוני עובדים מאוגדים. אם בשירות הציבורי ואם במפעלים מכובדים. העובדים המאורגנים מסורים למקום עבודתם שלוש שנים מלאות. לאחר מכן הם מקבלים קביעות ומיד מפסיקים לעבוד. הפעם הגזמתי ! הם כן עובדים, בין שביתה אחת לאחרת. איגוד עובדי הרכבת הוא החזק שבאיגודים המקצועיים. אם איגוד זה מחליט לשבות המדינה כולה נאלצת לשבות, שכן אנשים לא יכולים להגיע למקום עבודתם. זה מאוד דומה לחברת החשמל בישראל. סוג של דמוקטטורה ללא אלטרנטיבה.

אי אפשר לדבר על צרפת ללא תעשיית מכוניות שלה: סיטרואן, פיג'ו ורנו. מכוניות אלו מתוכננות לתפקד כמו הפועלים שייצרו אותם : שלוש שנים ראשונות נוסעות נהדר לאחר מכן שובתות ודורשות טיפולים, פינוקים, תנאים סוציאליים וכיוצא באלו. אכן, יש מכוניות שמאריכות ימים ,ממש כמו הפועלים, אך בתנאי שלא יעבדו קשה, נאמר, עד 180000 ק"מ בתנאים מישוריים בלבד.

תיירות: ע"פ נתונים רשמיים מגיעים כשלושים מיליון תיירים לעיר בכל שנה !  כל זה על שטח קטן יותר מירושלים ( פריס -105 קמ"ר, ירושלים 125 קמ"ר ). ואין שם אף מקום קדוש ! אז מה מביא כל כך הרבה תיירים לעיר כל כך יקרה ולא קדושה ? יחסי ציבור ואסתטיקה. פריס ,יותר מכל מקום אחר על הגלובוס משווקת כעיר רומנטית, עיר האורות, השאנסונים קרעי הלב,  הרחובות הישרים והמרשימים ופינות החמד המשובצות בבתי קפה קטנים ומעוצבים. מוזיאונים ברמה גבוהה ביותר וגנים ציבוריים מטופחים במיוחד. פריס מוכרת אשליות של אהבה חופשית ,אמנות מודרנית וקלאסית ומעיין שילוב מיוחד של פסגת החיים המודרניים המצליחים לשמר את הניחוח של שנות השישים. אנשים אוהבים להתגעגע למה שמעולם לא היה (אגב, כשאריק איינשטיין  שר על א"י הישנה והטובה הוא מצליח לנטוע את אותו הגעגוע בדיוק ) .

בקיצור, לתת המלצות על מקומות בילוי בפריס זה כמו לתת המלצות על מעשי אהבה בחדר המיטות. לכו ודי !

מרסיי נכבשה ! מי יעז לערער על קביעה זו ? איזה פרופסור יאמר כי טעיתי ? לא מאמינים לי ? קיפצו לביקור. יש רכבת ישירה מפריס למרסיי. ( כן, כן היא עדיין פעילה ,כפוף ליחסים הדיפלומטיים שבין הערים ) כבר ברכבת תתחילו לחשוד שאולי יש משהו בדברי. לבנים לא נוסעים למרסיי. ואם הם ברכבת הם בטח ירדו בתחנות שבדרך.

בעיר דרומית זו הנושקת לים התיכון  ומהווה את העיר השנייה בגודלה במדינה הצליחו לשרוד רק רבע מאוכלוסיית הצרפתים  המקוריים, ככל הנראה בגלל קשיי השפה. שלטי החוצות, שלטי החנויות והשפה המדוברת ביותר ברחוב ובמוסדות הציבור היא ערבית !

לא שזה רע, חלילה. כידוע,  הצרפתים אינם גזענים,. הם רק המציאו את המושג ונותרו רק כמה עשרות מיליונים ,סהרוריים בשוליים, שעוד מחזיקים ברעיון מתועב זה. הרי גם המוסלמים אינם גזענים. רק מאהבת האדם שלהם והשאיפה לשוויון וחיזוק מעמד האישה הם שבו למכורתם , צרפת.

חשוב לציין: המוסלמים במרסיי הינם צרפתים לכל דבר ועניין. חלק ניכר מהם צאצאים בני הדור השני והשלישי של אבותיהם שהיגרו מאלג'יריה וממרוקו לצרפת וזכו ,ע"פ חוק, לאזרחות. כך שמבחינה חוקית אין עוררין כי מדובר בצרפתים לכל דבר ועניין. אך האם בימנו ממשלת צרפת הייתה מאשררת שוב את חוק מתן האזרחות ? תשאלו  את מרי לה פן ותומכיה. , תעשו משאל עם. התשובה מוטלת בספק. גם האמנה ההומניסטית של האיחוד האירופאי שיש חובה לתת מקלט לכל פליט מאזורי קרבות (וכמובן שאמנה זו נלמדה כחלק מאירועי מלחמת העולם השנייה ) מקבלת משמעות כבדת משקל בעקבות המלחמות באפריקה, הרעב בסודן, ואירועי האביב הערבי שפרחיו מעוררים תגובה אלרגית בכל רחבי אירופה, הינה החלטה גורפת שלא לקחה בחשבון את השינויים הגלובאליים שעתידים לבוא.

מכאן מנהיגי העולם כולו יכולים ללמוד את הכלל החשוב ביותר בפוליטיקה  : פתרונות שנראים נכונים לזמן הווה עלולים להפוך  לבעיות בזמן עתיד. אלא אם כן אתה מנהיג צרפתי שיודע מה יהיה מחר. בהנחה שרוב מנהיגי העולם אינם צרפתים אזי כדאי  שיהיו זהירים מאוד בצעדיהם ובהחלטותיהם. שכן סוד גלוי הוא שהעולם נמצא בשינוי מתמיד וקצב השינוי הולך ומתגבר בכל עשור. לכן יש לזכור את הכלל הפשוט: ישנה מלחמת קיום. ובמלחמה זו חובה לשמור על גמישות מרבית וכושר תמרון בהתאם לשינויים הבאים ומתרגשים בעולם.

המרחב הכפרי: צרפת, ככל מדינות בעולם, בנויה מכמה עשרות ערים גדולות ובינוניות והמון כפרים קטנים המשתרעים על שטחים נרחבים. מטבע הדברים המרחב הכפרי תופס את מירב שטח המדינה, אולם מה קורה לאזרחים במרחבים אלו ? ובכן, תלוי בזווית הראייה. מחד, צרפת, כמדינה מודרנית ועשירה, מטפחת את המרחב הכפרי. כבישים טובים נמתחים לאורך המדינה, ציוד חקלאי –מודרני נמצא במרחב זה, וייתכן כי אפילו ניתנים הקלות מס לתושבי הפריפריה. אולם, מאידך ,ישנו דור צעיר ובועט. דור זה מצביע ברגליים ונוהר לערים הגדולות, המפתות. הם קונים סיסמאות של חופש בחירה :מבחירת אישה, הניתנת להחלפה ובן זוג לשם זיווג  אף שינוי בהגדרה וגיוון תעסוקה. הם מאמינים באמרות אמריקאיות של "עולם חופשי" ולרגע שוכחים כי הם באים מרקע מסורתי. אין דור המשך במרחב הכפרי. שירותים ציבוריים כגון בתי חולים נמצאים במרחק רב מהם. זה הדין לגבי מוסדות חינוך איכותיים ושירותים נוספים. כל צעיר הרוכש השכלה וכישורים מתאימים לעולם המודרני נוטש את הכפר לטובת העיר. ככל מדינה מודרנית אחוז קטן מאוד מן האזרחים עוסקים בחקלאות שכן אין צורך בריבוי ידיים עובדות. אז יש שדות מרעה וצאן ובקר אשר הופכים בצלחת לגבינה ובשר. ויש דגנים שיגיעו למאפיות השכונתיות המכונות  (Boulangerie ) ומהם יאפו בגטים ושאר לחמים ממכרים וכמובן שדות גפנים משובחים לתעשיית יין משגשגת. אך עיקר הכלכלה עדיין מבוססת על התעשייה. לשם הצעירים נוהרים. השקט והנוף הפסטוראלי נשאר להורים ולתיירים.

סיכומו של עניין

ברור לחלוטין שאין שורות מועטות אלו מספרות את סיפורה של צרפת אך בכל זאת מצליחות לשקף, במראה עכורה וקמוטה, מציאות מסוימת מן המדינה. אין ספק כי היא אחת המדינות היפות ביותר מבחינה נופית אך סבוכה, לא פחות, בהרכב האוכלוסייה האנושית.  צרפת חווה על בשרה את כל השינויים הגלובאליים מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית. לדעתי היא משקפת ,כנייר לקמוס, את שעובר העולם המערבי. משברים כלכליים מתנפצים ברעש גדול על אדני התעשייה ,פליטים ממדינות כואבות שנהרסות מתדפקים על שעריה, פעולות טרור ראוותניות פוקדים את רחובותיה, ואי אמון במערכת השלטונית מאפיינת כל מערכת בחירות. אך יחד עם כל התחלואים הנ"ל ,צרפת עדיין מתאמצת ומנסה להיות אחד מעמודי התווך של התרבות המערבית ושל העולם הדמוקרטי. 

קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *