12 חבר'ה במסע מאשדוד לירושלים

עומרי אטיה

אני מטייל מאז שהפכתי למש"צ בסוף כיתה י'. זה התחיל אצלי קצת מאוחר, אבל תפס אותי חזק. טיולים ומסעות במסגרת של"ח התגלגלו למסעות פרטיים כמו המסע לירושלים, שביל ישראל ודרום אמריקה. 

 

מספר צפיות בטיול:

12 חבר'ה בדרך לירושלים


טיול: מים אל ים - מאשדוד לירושלים

יומיים ראשונים-אלתורים, יומיים אחרונים בשבילים מסומנים

אפריל 2016

כותב: עומרי אטיה

כמה מילים על המסע: יצאנו עשרה בנים ושתי בנות בגילאי צבא ואחרי צבא. לחלק מהחבר'ה היה זה מסע נודד ראשון, אבל המארגנים הם חבר'ה מטיילים. רצינו לגוון, לא לעשות ים לים בגליל כמו כולם, אז החלטנו לצאת מפתח הבית באשדוד ולהגיע בארבעה ימים לכותל- מבית ל"בית". היומיים הראשונים הם הליכה פחות מאתגרת בצמוד לכבישים ולשדות, בקלות אפשר להתייאש ולוותר, אבל שווה להמשיך כי ביומיים הבאים כבר מטפסים את הרי יהודה ובמסלול ניתן לראות צמחיית חורש ופריחה בעונה בה יצאנו, מעיינות ואתרים היסטוריים. כדאי להכין דברים מעניינים ליומיים הראשונים, אפילו משחקים להליכה..

זמן המסלול ואורכו: 77 הקילומטרים לקחו לנו 4 ימים מלאים, בלי הנחות.

לינה: לגמרי בשטח, איפה שהתאפשר- פירוט במסלול המסע על פי הימים.

איך הגענו: יצאנו מפתח הבית באשדוד של אחד החברים, סיימנו את המסע בכותל, משם אוטובוס קו מס' 1 לתחנה המרכזית, ומהתחנה  המרכזית כל אחד באוטובוס לביתו.

חשוב שתדעו: המסע הזה מיועד למיטיבי לכת, אם כי כאמור לחלק מהקבוצה זה היה נודד ראשון והפעם הראשונה בה הלכו עם ציוד על הגב. זה לא מתאימים לכל אחד, עם זאת אם כבר לצאת לנודד, אז הנודד הזה לא קשה במיוחד מבחינת קושי במסלולים. בשביל לא להעמיס יותר מדי, חשוב לעשות סיור מקדים לראות איפה אפשר למלא מים, מי יכול להקפיץ אוכל. אנחנו פשוט נעזרנו באנשים שגרים באזור שהקפיצו לנו אוכל.

יום 1: מאשדוד ליסודות- 25 ק"מ- צבע סגול במפה

התחלנו את המסע מאזור התחנה המרכזית באשדוד. חצינו את אשדוד על רחוב מנחם בגין לכיוון היציאה הדרומית (כיוון כללי מזרח) ממש לפני היציאה מהעיר פנינו שמאלה לשדרות משה סנה ולאחר מסוף אגד ימינה לפארק עד הלום. הפארק מנציח את סיפור פיצוץ הגשר מעל נחל לכיש שהכריע את המערכה נגד המצרים באזור זה במלחמת העצמאות. הלכנו מתחת לגשרים העתיקים וזה החדש וכך למעשה חצינו  את כביש 4 מתחתיו. מיד לאחר שעברנו מתחת לכביש 4  פנינו שמאלה לכיוון צומת גן יבנה. חצינו את כביש הגישה לשתולים (3703) והמשכנו לכיוון גן יבנה בצמוד לכביש הראשי המוביל ליישוב. חצינו את גן יבנה לכיוון היציאה המזרחית שלה (לחצור) ויצאנו על כביש 3922. הלכנו לאורך כביש 3922, חצינו את בצרון, עברנו ליד בני העיש בכיכר הראשונה של אזור התעשייה כנות פנינו ימינה והלכנו לאורך הכביש עד הצומת המרומזרת של כביש 40. שם פנינו שמאלה ובצומת הבאה ימינה לכיוון חפץ חיים. 200 מטרים לפני חפץ חיים יש פנייה שמאלה לשטח. פנינו והלכנו עד כביש 7. הגענו לצומת T ופנינו ימינה. הלכנו כמעט 2 קילומטרים בשביל שעובר בצמוד לכביש 7 עד לנחל תימנה. שם יש מעבר מתחת לכביש 7. לאחר המעבר פנינו ימינה והלכנו לאורך כביש 7, הפעם מצידו השני עד למחלף שורק. השביל מגיע לנחל שורק ועובר מתחת למחלף וכאן חייבים לעבור לצידו השני של הנחל. עומק המים הם עד הקרסול, האבנים מחליקות ואם לא די בזה אז אלו מי ביוב. לא נורא, אבל גם לא משהו סטרילי. אין ברירה אחרת צריך לעשות איגוף עצום.

המשכנו לאורך נחל שורק כ-2 קילומטרים עד שהגענו ליסודות, שם עצרנו ללילה.

עצרנו ללינה בחניון קק"ל ליד יסודות- במקום מעין טיילת לאורך הכביש עם שולחנות קק"ל, ברז מים, תאורת רחוב וצפרדע של זבל. אמנם מאוד קרוב לכביש אבל מקום מאוד נוח לישון בו. קישור שמראה את אתר הלינה

http://www.ma-soreq.org.il/page.asp?id=6664.

יום 2: מיסודות לנווה שלום- 14 ק"מ- צבע ירוק במפה

גם ביום זה הלכנו לאורך כבישים ושדות, אבל כבר התחלנו להרגיש את ההרים בסיום היום. אם צריך להצטייד במשהו קרוב לחניון הלינה יש תחנת דלק. חצינו את כביש 3 כדי ללכת לאורכו מצדו הדרומי, והלכנו בשביל בסמוך לכביש 3.  מימיננו עברנו את טל שחר- גם שם תחנת דלק, אלונית וגם מסעדה חלבית לרעבים. המשכנו בסמוך לכביש 3 עד לצומת נחשון. השביל בשדה עליו הלכנו עוקף את הצומת ולאחריה חצינו את כביש 44 והמשכנו בשביל שדה לכיוון צפון במקביל לכביש 3. הלכנו בשביל הזה כשני ק"מ עד שהוא התחבר לשביל מסומן כחול, המשכנו ללכת עליו עד להצטלבות שלו עם דרך עפר מסומנת אדום, פנינו ימינה בדרך זו ועלינו על דרך בורמה- דרך עוקפת שנסללה במהלך מלחמת העצמאות ושימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים. בהמשך השביל הפך לדרך עפר מסודרת, המשכנו עליו ועברנו את מצפה הראל, כקילומטר ממצפה הראל באזור עינות סוסין עזבנו את השביל המסומן וחתכנו צפונה בשביל מסודר אך לא מסומן בין השדות, קילומטר נוסף בשביל זה והגענו ליישוב נווה שלום.

זה היה יחסית יום קצר, אבל היה לנו חשוב לעצור בנווה שלום בגלל היישוב המיוחד ומאחר וסגרנו שם לפני הקפצה של אוכל.

נווה שלום הוא היישוב היחיד בארץ שהוקם מתוך כוונה שיחיו בו בשלום ובשוויון יהודים וערבים. כישוב ששביל ישראל עובר בו, אנשיו רגילים למטיילים, גם כאלה הישנים בישוב. בחרנו להעביר את רוב זמננו בגן ליד בית הדומיה. בית דומיה סקינה הוא מקום התבודדות בצורת איגלו, אשר קיבל את שמו מספר תהילים ומהקוראן (בערבית המילה סקינה משמעה שלווה) זהו מבנה עגול וקטן הנועד להירגעות, ולתפילה אישית, שהרי ביישוב אין בית תפילה הייחודי לדת ספציפית. מהמקום גם נוף מקסים על כל האזור. בית הדומיה נמצא בצמוד ליישוב ממזרח לו.

את הלילה העברנו בחורשת קק"ל ליד בית הדומייה- במקום ברז, ספסלים ופחי זבל. ביישוב רגילים למטיילים הלנים בגלל הקרבה לשביל ישראל

יום 3: מנווה שלום לצובה- 20 ק"מ- צבע כחול במפה

ביום זה כבר אמרנו שלום בשמחה לכבישים, עלינו על שביל ישראל, ראינו נופים הרבה יותר מעניינים אבל גם הרגשנו טוב יותר את העליות ברגליים.

מבית הדומייה חזרנו כפי שבאנו לכניסה של היישוב, שם פנינו שמאלה (מערב) לדרך עפר מסומנת בשחור, שאחרי כחצי ק"מ התחברה לשביל ישראל.  הלכנו על שביל זה עד למפגש עם שביל מסומן ירוק, עלינו עליו עד שהגענו לשביל מסומן אדום- דרך בורמה. הלכנו על דרך בורמה ושביל ישראל עד למפגש עם כביש 38. חצי קילומטר לפני עברנו את עין מסילה, היום המים עומדים בו והוא די מסריח, בעבר היה תחנת מפגש חשובה בדרך בורמה.

חצינו את כביש 38 והגענו לחניון קק"ל מסודר עם ספסלים- וברז מים. במידה וצריך יותר מזה- 200 מ' דרומה על כביש 38 יש תחנת דלק.

לאחר החצייה והחניון השביל מתפצל לשני שבילים סימון אדום וסימון ירוק. דרך הרכב הרחבה בסימון האדום, זוהי דרך בורמה המקורית  והשביל הירוק הוא  שביל ישראל המטפס לשלוחת שיירות. בשביל ישראל תצפיות יפות על נחל נחשון מתחתינו- בו עובר כביש 1 ועל הרכסים מסביב, ושרידי משלטים ממלחמת העצמאות.

התכנון שלנו היה אכן להמשיך בשביל ישראל, אבל טיול ג'יפים שעבר בדרך בורמה הציע לנו הקפצה מאתגרת על צדי הג'יפ- אז איך נסרב? התחברנו לרכס שיירות בהמשך.

מרכס שיירות ממשיך שביל ישראל וסימון ירוק בעלייה לכיוון שמורת המסרק, בשלט ההכוונה של קק"ל הסימון מתחלף לכחול המסתיים בצומת T עם דרך עפר מסומנת בשחור. שביל ישראל אמנם ממשיך ליער הקדושים, המוקדש ל19 קהילות מאירופה שהושמדו בשואה, אנחנו שהיינו קצת קצרים בזמן עלינו על הדרך המסומנת בשחור, שקיצרה באופן משמעותי את המסלול.

הלכנו בדרך זו עד שהתחברה לשביל המסומן ירוק, עלינו עליו והתחברנו שוב לשביל ישראל. בשביל זה הלכנו עוד כ- 2.5 ק"מ במגמת עלייה, שהייתה שווה- כי בסופה הגענו לעין לימון- מעיין זורם עם בריכת אגירה מהתקופה הרומית וגם ניקבה אליה אפשר להיכנס ולראות את מקום הנביעה. מעין לימון פנינו ימינה (דרומה) לדרך עפר- שביל ישראל שתיקח אותנו עד לקיבוץ צובה. בשער הקיבוץ חיכתה לנו חבילת אוכל שתאמנו מראש.

כאן יומנו מסתיים. בתמימותנו חשבנו פשוט להיכנס לקיבוץ ולהיזרק על הדשא בקיבוץ, בקיבוץ לא אהבו את זה כל כך.. זה לא הסתדר עם האירוע שהיה במלון צובה הסמוך, להפתעתנו הרבה לא סילקו אותנו סתם, אלא פתחו בפנינו את בית הילדים שלא היה בזמן זה בשימוש וכך זכינו בחדרים, מיטות, מים זורמים- פינוק אמיתי!

מסתבר שבקיבוץ חדרי שביליסטים המיועדים למטיילים, אבל מאחר והיו תפוסים זכינו לבית הילדים.

וזה המקום להגיד תודה ענקית לאנשי קיבוץ צובה על נדיבותם!

יום 4- מצובה לכותל- 18 ק"מ

היום האחרון והמרגש בו שילבנו הליכה בטבע מיוחד של הרי ירושלים, סמטאות בעין כרם, והרחובות הגדולים של ירושלים.

מלב הקיבוץ חזרנו לכניסה והתחברנו שוב לשביל ישראל, אחרי עלייה על הבוקר להר איתן הגענו לחניון העליון של אתר הסטף, במקום תצפית יפה על כל האזור, שירותים וקיוסק. הסטף הוא אתר המשחזר חקלאות הררית קדומה, יש בו טרסות חקלאיות, עצי פרי ושני מעיינות, שמימיהם נאגרים בבריכות. למי שלא היה כאן אף פעם, כדאי להתעכב ולהיכנס לנקבות (צריך פנס). אנחנו, עם הטבעונים שלנו בקבוצה, העדפנו להתעכב על עצי הפרי. מהסטף ירדנו לחניון שורק, ליד כביש 386. מהחניון המשכנו בשביל ישראל, ההולך במקביל לכביש 386 עד שחוצה אותו. חצינו את הכביש בזהירות, המשכנו בשביל ישראל שעוקף את מושב אבן ספיר והגענו לעין חנדק.

בעין חנדק יש בריכת אגירה וניקבה ארוכה של 65 מ', השטח מסביב לא היה נקי במיוחד אבל המים בהחלט דרשו טבילה.

אחרי עין חנדק עזבנו את שביל ישראל ועלינו על דרך עפר המקבילה לכביש 396 הולכת צפונה ואז מזרחה ובדרכה עוקפת את המרכז הרפואי הדסה. הלכנו בדרך זו עד שחצינו את כביש 396 ואז המשכנו על דרך עפר המקבילה לכביש 386 ועולה בהמשך לעין כרם. עלינו בדרך זו כשנקודות הציון שלנו הם מגדלי הכנסיות עד שהתחברנו לדרך החשמונאים שכבר ביישוב עצמו. מדרך החשמונאים המשכנו לרחוב מדרגות הביקור, פנינו שמאלה לרחוב המעיין, והמשכנו בו ישר עד לצומת T, בה פנינו ימינה לחומת הצלפים ושמאלה לשביל הצוקים המקביל לנחל עין כרם. על דרך זו הלכנו עד למחוץ לעין כרם ועד להר הרצל. וכבר הגענו לירושלים, ומטיפוס בהרים השתנתה ההליכה להליכה ברחובות העיר.

מהר הרצל הלכנו צפונה בשדרות הרצל לאורך הרכבת הקלה עד סופם בשדרות שז"ר סמוך לכניסה לעיר ולגשר המיתרים. המשכנו לאורך רחוב יפו, שהוביל אותנו עד לעיר העתיקה, לשער יפו. בדרך כמובן עברנו בשוק מחנה יהודה, בכיכר ציון ובמדרחוב בן יהודה. זו לא הדרך הכי קצרה אבל כך הלכנו. נכנסנו לעיר העתיקה משער יפו ושם הלכנו בסמטאות לפי השילוט לרובע היהודי ולכותל. שם הסתיימה העלייה שלנו לרגל לירושלים בפסח.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 חבר'ה במסע מאשדוד לירושלים

12 חבר'ה בדרך לירושלים

עומרי אטיה

אני מטייל מאז שהפכתי למש"צ בסוף כיתה י'. זה התחיל אצלי קצת מאוחר, אבל תפס אותי חזק. טיולים ומסעות במסגרת של"ח התגלגלו למסעות פרטיים כמו המסע לירושלים, שביל ישראל ודרום אמריקה. 



מספר צפיות בטיול:




עונה אידיאלית - קיץ סתיו אביב
טיול באזור המרכז
טיול בדרגת קושי קשה

טיול: מים אל ים -  מאשדוד לירושלים

יומיים ראשונים-אלתורים, יומיים אחרונים בשבילים מסומנים

אפריל 2016

כותב: עומרי אטיה

כמה מילים על המסע: יצאנו עשרה בנים ושתי בנות בגילאי צבא ואחרי צבא. לחלק מהחבר'ה היה זה מסע נודד ראשון, אבל המארגנים הם חבר'ה מטיילים. רצינו לגוון, לא לעשות ים לים בגליל כמו כולם, אז החלטנו לצאת מפתח הבית באשדוד ולהגיע בארבעה ימים לכותל- מבית ל"בית". היומיים הראשונים הם הליכה פחות מאתגרת בצמוד לכבישים ולשדות, בקלות אפשר להתייאש ולוותר, אבל שווה להמשיך כי ביומיים הבאים כבר מטפסים את הרי יהודה ובמסלול ניתן לראות צמחיית חורש ופריחה בעונה בה יצאנו, מעיינות ואתרים היסטוריים. כדאי להכין דברים מעניינים ליומיים הראשונים, אפילו משחקים להליכה..

זמן המסלול ואורכו: 77 הקילומטרים לקחו לנו 4 ימים מלאים, בלי הנחות.

לינה: לגמרי בשטח, איפה שהתאפשר- פירוט במסלול המסע על פי הימים.

איך הגענו: יצאנו מפתח הבית באשדוד של אחד החברים, סיימנו את המסע בכותל, משם אוטובוס קו מס' 1 לתחנה המרכזית, ומהתחנה  המרכזית כל אחד באוטובוס לביתו.

חשוב שתדעו: המסע הזה מיועד למיטיבי לכת, אם כי כאמור לחלק מהקבוצה זה היה נודד ראשון והפעם הראשונה בה הלכו עם ציוד על הגב. זה לא מתאימים לכל אחד, עם זאת אם כבר לצאת לנודד, אז הנודד הזה לא קשה במיוחד מבחינת קושי במסלולים. בשביל לא להעמיס יותר מדי, חשוב לעשות סיור מקדים לראות איפה אפשר למלא מים, מי יכול להקפיץ אוכל. אנחנו פשוט נעזרנו באנשים שגרים באזור שהקפיצו לנו אוכל.

יום 1: מאשדוד ליסודות- 25 ק"מ- צבע סגול במפה

התחלנו את המסע מאזור התחנה המרכזית באשדוד. חצינו את אשדוד על רחוב מנחם בגין לכיוון היציאה הדרומית (כיוון כללי מזרח) ממש לפני היציאה מהעיר פנינו שמאלה לשדרות משה סנה ולאחר מסוף אגד ימינה לפארק עד הלום. הפארק מנציח את סיפור פיצוץ הגשר מעל נחל לכיש שהכריע את המערכה נגד המצרים באזור זה במלחמת העצמאות. הלכנו מתחת לגשרים העתיקים וזה החדש וכך למעשה חצינו  את כביש 4 מתחתיו. מיד לאחר שעברנו מתחת לכביש 4  פנינו שמאלה לכיוון צומת גן יבנה. חצינו את כביש הגישה לשתולים (3703) והמשכנו לכיוון גן יבנה בצמוד לכביש הראשי המוביל ליישוב. חצינו את גן יבנה לכיוון היציאה המזרחית שלה (לחצור) ויצאנו על כביש 3922. הלכנו לאורך כביש 3922, חצינו את בצרון, עברנו ליד בני העיש בכיכר הראשונה של אזור התעשייה כנות פנינו ימינה והלכנו לאורך הכביש עד הצומת המרומזרת של כביש 40. שם פנינו שמאלה ובצומת הבאה ימינה לכיוון חפץ חיים. 200 מטרים לפני חפץ חיים יש פנייה שמאלה לשטח. פנינו והלכנו עד כביש 7. הגענו לצומת T ופנינו ימינה. הלכנו כמעט 2 קילומטרים בשביל שעובר בצמוד לכביש 7 עד לנחל תימנה. שם יש מעבר מתחת לכביש 7. לאחר המעבר פנינו ימינה והלכנו לאורך כביש 7, הפעם מצידו השני עד למחלף שורק. השביל מגיע לנחל שורק ועובר מתחת למחלף וכאן חייבים לעבור לצידו השני של הנחל. עומק המים הם עד הקרסול, האבנים מחליקות ואם לא די בזה אז אלו מי ביוב. לא נורא, אבל גם לא משהו סטרילי. אין ברירה אחרת צריך לעשות איגוף עצום.

המשכנו לאורך נחל שורק כ-2 קילומטרים עד שהגענו ליסודות, שם עצרנו ללילה.

עצרנו ללינה בחניון קק"ל ליד יסודות- במקום מעין טיילת לאורך הכביש עם שולחנות קק"ל, ברז מים, תאורת רחוב וצפרדע של זבל. אמנם מאוד קרוב לכביש אבל מקום מאוד נוח לישון בו. קישור שמראה את אתר הלינה

http://www.ma-soreq.org.il/page.asp?id=6664.

יום 2: מיסודות לנווה שלום- 14 ק"מ- צבע ירוק במפה

גם ביום זה הלכנו לאורך כבישים ושדות, אבל כבר התחלנו להרגיש את ההרים בסיום היום. אם צריך להצטייד במשהו קרוב לחניון הלינה יש תחנת דלק. חצינו את כביש 3 כדי ללכת לאורכו מצדו הדרומי, והלכנו בשביל בסמוך לכביש 3.  מימיננו עברנו את טל שחר- גם שם תחנת דלק, אלונית וגם מסעדה חלבית לרעבים. המשכנו בסמוך לכביש 3 עד לצומת נחשון. השביל בשדה עליו הלכנו עוקף את הצומת ולאחריה חצינו את כביש 44 והמשכנו בשביל שדה לכיוון צפון במקביל לכביש 3. הלכנו בשביל הזה כשני ק"מ עד שהוא התחבר לשביל מסומן כחול, המשכנו ללכת עליו עד להצטלבות שלו עם דרך עפר מסומנת אדום, פנינו ימינה בדרך זו ועלינו על דרך בורמה- דרך עוקפת שנסללה במהלך מלחמת העצמאות ושימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים. בהמשך השביל הפך לדרך עפר מסודרת, המשכנו עליו ועברנו את מצפה הראל, כקילומטר ממצפה הראל באזור עינות סוסין עזבנו את השביל המסומן וחתכנו צפונה בשביל מסודר אך לא מסומן בין השדות, קילומטר נוסף בשביל זה והגענו ליישוב נווה שלום.

זה היה יחסית יום קצר, אבל היה לנו חשוב לעצור בנווה שלום בגלל היישוב המיוחד ומאחר וסגרנו שם לפני הקפצה של אוכל.

נווה שלום הוא היישוב היחיד בארץ שהוקם מתוך כוונה שיחיו בו בשלום ובשוויון יהודים וערבים. כישוב ששביל ישראל עובר בו, אנשיו רגילים למטיילים, גם כאלה הישנים בישוב. בחרנו להעביר את רוב זמננו בגן ליד בית הדומיה. בית דומיה סקינה הוא מקום התבודדות בצורת איגלו, אשר קיבל את שמו מספר תהילים ומהקוראן (בערבית המילה סקינה משמעה שלווה) זהו מבנה עגול וקטן הנועד להירגעות, ולתפילה אישית, שהרי ביישוב אין בית תפילה הייחודי לדת ספציפית. מהמקום גם נוף מקסים על כל האזור. בית הדומיה נמצא בצמוד ליישוב ממזרח לו.

את הלילה העברנו בחורשת קק"ל ליד בית הדומייה- במקום ברז, ספסלים ופחי זבל. ביישוב רגילים למטיילים הלנים בגלל הקרבה לשביל ישראל

יום 3: מנווה שלום לצובה- 20 ק"מ- צבע כחול במפה

ביום זה כבר אמרנו שלום בשמחה לכבישים, עלינו על שביל ישראל, ראינו נופים הרבה יותר מעניינים אבל גם הרגשנו טוב יותר את העליות ברגליים.

מבית הדומייה חזרנו כפי שבאנו לכניסה של היישוב, שם פנינו שמאלה (מערב) לדרך עפר מסומנת בשחור, שאחרי כחצי ק"מ התחברה לשביל ישראל.  הלכנו על שביל זה עד למפגש עם שביל מסומן ירוק, עלינו עליו עד שהגענו לשביל מסומן אדום- דרך בורמה. הלכנו על דרך בורמה ושביל ישראל עד למפגש עם כביש 38. חצי קילומטר לפני עברנו את עין מסילה, היום המים עומדים בו והוא די מסריח, בעבר היה תחנת מפגש חשובה בדרך בורמה.

חצינו את כביש 38 והגענו לחניון קק"ל מסודר עם ספסלים- וברז מים. במידה וצריך יותר מזה- 200 מ' דרומה על כביש 38 יש תחנת דלק.

לאחר החצייה והחניון השביל מתפצל לשני שבילים סימון אדום וסימון ירוק. דרך הרכב הרחבה בסימון האדום, זוהי דרך בורמה המקורית  והשביל הירוק הוא  שביל ישראל המטפס לשלוחת שיירות. בשביל ישראל תצפיות יפות על נחל נחשון מתחתינו- בו עובר כביש 1 ועל הרכסים מסביב, ושרידי משלטים ממלחמת העצמאות.

התכנון שלנו היה אכן להמשיך בשביל ישראל, אבל טיול ג'יפים שעבר בדרך בורמה הציע לנו הקפצה מאתגרת על צדי הג'יפ- אז איך נסרב? התחברנו לרכס שיירות בהמשך.

מרכס שיירות ממשיך שביל ישראל וסימון ירוק בעלייה לכיוון שמורת המסרק, בשלט ההכוונה של קק"ל הסימון מתחלף לכחול המסתיים בצומת T עם דרך עפר מסומנת בשחור. שביל ישראל אמנם ממשיך ליער הקדושים, המוקדש ל19 קהילות מאירופה שהושמדו בשואה, אנחנו שהיינו קצת קצרים בזמן עלינו על הדרך המסומנת בשחור, שקיצרה באופן משמעותי את המסלול.

הלכנו בדרך זו עד שהתחברה לשביל המסומן ירוק, עלינו עליו והתחברנו שוב לשביל ישראל. בשביל זה הלכנו עוד כ- 2.5 ק"מ במגמת עלייה, שהייתה שווה- כי בסופה הגענו לעין לימון- מעיין זורם עם בריכת אגירה מהתקופה הרומית וגם ניקבה אליה אפשר להיכנס ולראות את מקום הנביעה. מעין לימון פנינו ימינה (דרומה) לדרך עפר- שביל ישראל שתיקח אותנו עד לקיבוץ צובה. בשער הקיבוץ חיכתה לנו חבילת אוכל שתאמנו מראש.

כאן יומנו מסתיים. בתמימותנו חשבנו פשוט להיכנס לקיבוץ ולהיזרק על הדשא בקיבוץ, בקיבוץ לא אהבו את זה כל כך.. זה לא הסתדר עם האירוע שהיה במלון צובה הסמוך, להפתעתנו הרבה לא סילקו אותנו סתם, אלא פתחו בפנינו את בית הילדים שלא היה בזמן זה בשימוש וכך זכינו בחדרים, מיטות, מים זורמים- פינוק אמיתי!

מסתבר שבקיבוץ חדרי שביליסטים המיועדים למטיילים, אבל מאחר והיו תפוסים זכינו לבית הילדים.

וזה המקום להגיד תודה ענקית לאנשי קיבוץ צובה על נדיבותם!

יום 4- מצובה לכותל- 18 ק"מ

היום האחרון והמרגש בו שילבנו הליכה בטבע מיוחד של הרי ירושלים, סמטאות בעין כרם, והרחובות הגדולים של ירושלים.

מלב הקיבוץ חזרנו לכניסה והתחברנו שוב לשביל ישראל, אחרי עלייה על הבוקר להר איתן הגענו לחניון העליון של אתר הסטף, במקום תצפית יפה על כל האזור, שירותים וקיוסק. הסטף הוא אתר המשחזר חקלאות הררית קדומה, יש בו טרסות חקלאיות, עצי פרי ושני מעיינות, שמימיהם נאגרים בבריכות. למי שלא היה כאן אף פעם, כדאי להתעכב ולהיכנס לנקבות (צריך פנס). אנחנו, עם הטבעונים שלנו בקבוצה, העדפנו להתעכב על עצי הפרי. מהסטף ירדנו לחניון שורק, ליד כביש 386. מהחניון המשכנו בשביל ישראל, ההולך במקביל לכביש 386 עד שחוצה אותו. חצינו את הכביש בזהירות, המשכנו בשביל ישראל שעוקף את מושב אבן ספיר והגענו לעין חנדק.

בעין חנדק יש בריכת אגירה וניקבה ארוכה של 65 מ', השטח מסביב לא היה נקי במיוחד אבל המים בהחלט דרשו טבילה.

אחרי עין חנדק עזבנו את שביל ישראל ועלינו על דרך עפר המקבילה לכביש 396 הולכת צפונה ואז מזרחה ובדרכה עוקפת את המרכז הרפואי הדסה. הלכנו בדרך זו עד שחצינו את כביש 396 ואז המשכנו על דרך עפר המקבילה לכביש 386 ועולה בהמשך לעין כרם. עלינו בדרך זו כשנקודות הציון שלנו הם מגדלי הכנסיות עד שהתחברנו לדרך החשמונאים שכבר ביישוב עצמו. מדרך החשמונאים המשכנו לרחוב מדרגות הביקור, פנינו שמאלה לרחוב המעיין, והמשכנו בו ישר עד לצומת T, בה פנינו ימינה לחומת הצלפים ושמאלה לשביל הצוקים המקביל לנחל עין כרם. על דרך זו הלכנו עד למחוץ לעין כרם ועד להר הרצל. וכבר הגענו לירושלים, ומטיפוס בהרים השתנתה ההליכה להליכה ברחובות העיר.

מהר הרצל הלכנו צפונה בשדרות הרצל לאורך הרכבת הקלה עד סופם בשדרות שז"ר סמוך לכניסה לעיר ולגשר המיתרים. המשכנו לאורך רחוב יפו, שהוביל אותנו עד לעיר העתיקה, לשער יפו. בדרך כמובן עברנו בשוק מחנה יהודה, בכיכר ציון ובמדרחוב בן יהודה. זו לא הדרך הכי קצרה אבל כך הלכנו. נכנסנו לעיר העתיקה משער יפו ושם הלכנו בסמטאות לפי השילוט לרובע היהודי ולכותל. שם הסתיימה העלייה שלנו לרגל לירושלים בפסח.


קרא/י עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *