משפחת מלמד וברגר

התארחנו בשדה בוקר אצל יעקב ורותי וחיפשנו אופציה טובה לטיול לא קשה אבל שלא יתלווה בתלונות של הקטנים.

עין עקב - מסלול רגלי עם ילדים

הלוך ברגל דרך מאהל בדואי וחזור בהקפצה

אורי מלמד, ספטמבר 2018

כמה מילים

עין עקב הוא אחד המעיינות הכי כייפים בארץ אבל הוא קצת רחוק להליכה רגלית עם ילדים בחום. לכן החלטנו ללכת ברגל דרך מעלה דבשון ולחזור בהקפצה בתשלום עם ג'יפאי משדה בוקר. כדי לשבור את ההליכה דיברנו יום לפני עם מג'דלן שהיא בדואית ממש קולית שמתפעלת מאהל אירוח מעל מעלה דבשון, בדרך לעין עקב. הזמנו את החצילים המפורסמים שלה וידענו שלא רק הילדים יהנו מהפיתות עם השוקולד, אלא גם לנו ההורים תהיה ארוחת גורמה. היה ברור שבחג יהיו הרבה אנשים בעין עקב אבל גם אנחנו היינו עם ילדים ולא ציפינו לרחצה רומנטית במעיין נסתר בלב בנגב.

זמן המסלול ואורכו

6 ק"מ שאותם עשינו בשעתיים הליכה נטו. הזמן הכולל עם האירוח, הרחצה במעין וההקפצה בחזרה היה 5 שעות.

איך הגענו

השארנו את הרכבים בתחילת מעלה דבשון כלומר קצת אחרי סוף הירידות מכיוון מדרשת שדה בוקר לכיוון עין עבדת. אין בעיה להשאיר שם רכבים זה בתחום שמורת הטבע ויש המון תנועה על הציר הזה. עלות ההקפצה חזרה הייתה 400 שקלים ויש 8 מקומות בג'יפ.

המסלול

ראש השנה היה השנה בתחילת ספטמבר ודי חם. לא הגיוני ללכת הלוך חזור לעין עקב, גם אם לא היו לנו ילדים, אבל עם ילדים זה ממש לא לעניין. לכן החלטנו לעשות שני דברים שיהפכו את הטיול לעין עקב למהנה.

נקודת ההתחלה

המסלול מתחיל מתחת למעלה דבשון. יש אפשרות ללכת על שביל ג'יפים לעין עקב אבל זה ארוך ומשעמם לעומת המסלול של מעלה דבשון. על מנת להגיע לנקודת ההתחלה ירדנו עם הרכב ממדרשת שדה בוקר לעין עבדת. לפני הירידה, בסמוך לקבר בן גוריון, נמצאות הקופות של עין עבדת. אמרנו להם שאנחנו לא מבקרים בעין עבדת אלא הולכים למסלול ולכן לא שילמנו (בכל מקרה לא היינו משלמים מכיוון שיש לנו מטמון, אבל לקהל הרחב...).

החנינו את הרכב התחתית הסרפנטינות שזה כינוי הכביש המפותל שיורד מהמדרשה לעין עבדת. הנקודה הכי קרובה היא בשביל שפונה לחניון הלילה. העליה לא קצרה ולא ארוכה יחסית למקומות ששמם "מעלה". אני מעריך שתוך עשרים דקות היינו למעלה, די מתנשפים אבל כולם עשו את זה. אחרי מנוחה קצרה המשכנו עוד עשרים דקות למאהל של מג'דלן.

המאהל של מג'דלן

הביקור המאהל הוא חוויה בזכות האנשים ובזכות האוכל הטעים. מג'דלן היא אישה ממש נחמדה וכיף לדבר איתה ועם בעלה. מכיוון שהתקשרנו יום לפני כן, מג'דלן הגישה לנו את סלט החצילים המעולה שלה עם פיתות מהסאג' ותה מתוק. הילדים נהנו לשחק קצת בבצק של הפיתות לפני הסאג' וכמובן משוקולד השחר שהם מרחו על הפיתות. התה היה טעים לכולם.

מהמאהל בהליכה רצופה אפשר להגיע תוך שעה לעין עקב. המסלול חשוף וחם אבל יש נקודה יחסית קרובה לעין עקב שבה יש צל והיא מסומנת במפת סימון שבילים כ"מפל פרסה". זה מקום ממש יפה, בו השביל עובר על שפת מפל יבש וגבוה מאוד בצורת פרסה. צריך קצת להיזהר כאן מכיוון שהשביל עובר בין קיר סלע למפל במקום די צר. פגשנו כאן יעל שטייל לבדו באזור ואנחנו ישבנו בצל קיר סלע עשרים מטרים מראש המפל.

הדרך לעין עקב

חצי שעה הליכה הביאה אותנו לעין עקב. כבר מלמעלה ראינו את החנייה של עין עקב ואת הג'יפים הרבים שחנו בה. לקחנו את זה בחשבון ולא התבאסנו מהסיטואציה. הילדים קפצו למים שבעונה זאת של השנה הם נעימים. תמיד יש מים בעין עקב ואין חשש להגיע לכאן ושלא יהיו מים. בחורף טמפרטורת המים צונחת ואז ממש קר לקפוץ למעיין. ישבנו בצל קיר סלע בסמוך, אכלנו משהו ואחרי שעה הלכנו עשר דקות לחניית הרכבים על מנת לפגוש את ארתור שאותו הזמנו כדי לעשות לנו הקפצה לרכבים. כאמור שילמנו 400 שקלים וזה היה שווה כל שקל. בדרך ראינו חבר'ה שיצאו לדרך כשאנחנו הגענו והם נראו מותשים לגמרי ודי מיובשים.