מיקי בנחוס
רק על עצמי לספר לא ידעתי. מצחיק עולמי בעולם עצבני. אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות, כדי שהקוראים, לדבריו, יבינו עם מי יש להם עסק. עניתי כי אינני כותב על דברים שאין לי מושג בהם. אבל אורי מלמד, כדרכו, לא מוותר : נו.. תכתוב רק כמה דברים כלליים, לא ביוגרפיה. ואני, שלא כדרכי, ויתרתי.
קרא עוד
טיול טבע בבולגריה
מיקי בנחוס, יולי 2017
הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן
תכנית הטיול
מסלול בפארק הלאומי "הרי רילה" – לינה הישוב Sapareva Banja או כ 10 ק"מ מהישוב יש אזור שכולו בתי מלון בשם paniciste .הם מרוחקים רק כ 20 דקות נסיעה מהפארק הלאומי.
טרק בהר מוסלה mussala – לינה בעיירה samokov
רפטינג בנהר סטרומה : - כחצי שעה נסיעה מצפון לישוב kresna .ממש כשעוברים מתחת לגשר בטון קטן ישנה פנייה לכביש כורכר המוביל מיד לאתר הרפטינג.
אתר סקי משובח ואזור לטרק יפה בהרי פירין – לינה בעיירה bansko.
ביקור במערת לוע השטן ומערת נטיפים גדולה – לינה בעיירה devin
ניצול היתרה שבכרטיס האשראי - sofia
הרי רילה
אחד המסלולים היפים ביותר בהם ביקרתי. אך לפני המסלול שאורך כשש –שבע שעות (וישנן בקתות גדולות עבור טיילים שמסיירים באזור יומיים ושלושה ) יש לדאוג לישון היטב. לשם כך יש מלונות. כלומר... מבנים שנראים מבחוץ כמלונות, מופיעים באתר Booking , מצולמים להפליא ו,,,,זהו. אנו בחרנו לעבור את הימים הראשונים בהרי רילה בסמוך לעיירה Sapareva Banja במרחב בו יש למעלה מעשרה בתי מלון ועונה לשם paniciste .כבר ביום הראשון בבולגריה התייר לומד כי אין סטנדרט אחיד למלונות. מגוון הסטנדרטים תואם את מספר בתי המלון .כל בעל מלון מגיש שירות וסטנדרטים על פי ראות עינו. פקידת הקבלה תמיד תחייך אליך גם אם איננה מבינה מילה ממה שנאמר. חלקם יבקשו דרכון אך אין הם יודעים מה לעשות אתו או כיצד לקרא בו. החדרים תמיד יהיו נקיים. המיטות יהיו רחבות והמזרונים עקומים כך שניתן ליהנות כל הזמן , ללא הגבלה או תוספת תשלום, מגלגול בלתי רצוני כלפי מרכז המיטה. זה יכול להיות פתרון יצירתי לחיזוק הזוגיות .אך לאחר בילוי של שני לילות על מזרונים אלו ,כשעינך אדומות ממאמץ להירדם וחוליות עמוד השדרה החל מ C1 וכלה ב L15 מתחילות לשנות את מיקומן הטבעי, התייר לומד להעריך כמה נוח השטיח. יתרון חשוב בעניין הסטנדרט : לא ניתן להתלונן ! גם אם תאמר את הדברים החריפים ביותר תתקל בחיוך נצחי ותשובה נחרצת בבולגרית.
הרי רילה , מי שיגיע לאתר לפני השעה 12:00 לא יוכל להשתמש בשרותי הרכבל המוביל לתחילת המסלול. מבחינה בטיחותית יש איסור מוחלט להפעיל את הרכבל בעת חמרמורת ( HANGOVER) ולכן במונחי בולגריה, השעה 10:00 הינה מוקדמת מידי. לחלופין יש שרותי ג'יפים שישמחו לשרת אתכם במעלה דרך – לא דרך ,כשהם מקפצים בחדווה על גבי בולדרים ענקיים ובורות בעומק של כחצי מטר עד לתחילת המסלול. כיף לא רגיל . נהג הג'יפ, איש חביב ,ששיתף ,בעליצות מה ,את הנוסעים באדי הבירה העולים מגרונו וכך נוצר שילוב נדיר של ריחות הסולר ,האלכוהול ואגלי זיעה .אין מה להגיד, הרפתקני משהו. מדובר בג'יפים אימתניים, לא צעצוע, שחוויה לנסוע בהם. כעבור 40 דקות הגענו לתחילת מסלול.
וכפי שאתם וודאי יודעים, כל ההתחלות קשות. המסלול מסומן בצורה ברורה. מתחיל בעלייה תלולה על גבי אבנים מתגלגלות לאורך של כ 500 מטרים .בתומם מגיעים לבקתה גדולה ראשונה, בה יש סוג של בית קפה, שירותים ואולי אף חדרי שינה. מהבקתה מתחילה שוב עלייה של כ 400 מטר ,קצת יותר תלולה מהראשונה, בסופה ישנו שביל ברור על גב הרכס ולצדי השביל שאורכו כשלושה וחצי ק"מ פזורים ,כמתנות מן השמיים, חמישה אגמים. להערכתי הקטן שבהם קוטרו כ 200 מטרים והגדול שבהם אורכו כ 500 מטר ורוחבו כ 250 מטר. בקיצו של השביל, המסתיים באגם הגדול ישנם שני שבילים. האחד עולה בתלילות למשך קילומטר וחצי לתצפית גבוהה ומרשימה על כל האגמים. השביל השני מחזיר אותנו חזרה לבקתה הגדולה. רעייתי ,שתחייה, אגרה כוחות לדרך חזרה והמתינה בסבלנות לי ולקאובויי בדמות ביתי שנטפס אל נקודת התצפית. .באמצע הדרך לפסגה ישנו אוכף שמצדו השני מתגלים בצמידות, שני אגמים נוספים ומרהיבים ביופיים. המקומיים העניקו לאגמים שמות והצמידו אגדות . אגדות חסר להם ...כאילו שכל יתר המדינה שלהם מציאותית. אגמים אלו הינם שרידים קדומים של קרחוני ענק שהתיישבו על גב הרכס וייצרו שקעים גדולים. שקעים אלו מתמלאים בעונת החורף שלגים ולאחר הפשרת השלגים הם נראים כאגמים. הנוף שנקף מהפסגה עוצר נשימה. עוול עושה לעצמו מי שמגיע לבולגריה ואיננו מקדיש יום למסלול יפיפה זה.
מלניק (Melnik)
העיירה מונה באופן רשמי כ 250 תושבים ו 150 תיירים. על פי הערכתי כ 200 תושבים נתקעו בפקק או שאיבדו את דרכם הביתה. כך יצא שאני פגשתי 10% מכלל התושבים הנותרים: שניים במלון ושלושה במסעדה. אילו התקיימו ביום זה בחירות לראש המועצה, לבטח הייתי זוכה בהן. ,מלניק מהווה דוגמא מצוינת מדוע יש לחשוד בספרי התיירות הממלאים עמודים רבים במידע לא חיוני. נכתב, כי תפארתה של עיירה זו על כך שבעבר הייתה מעצמה של ייצוא יין בתקופה הביזנטית עד אשר הגיעו העות'מאניים ובשם דת האסלאם חדל ענף זה מלהתקיים. מה שלא נכתב הוא שהיו עוד שלוש מאות מעצמות יין שכאלו עם אותו סיפור בדיוק. יתכן ובולגרי שורשי ימצא חן מסוים בעיירה פצפונת זו אך למעט מסעדה אחת אותנטית המגישה מנות עריבות לחיך שבה גידי ואהרוני יוכלו למלא עוד עשרים דקות בתכניתם ,אין סיבה אמתית לטרוח ולהגיע לשם.
בנסקו ( Bansko )
הינה עיירה קטנה בהרי פירין ( Pirin) שפרנסתה המרכזית מתיירות. בעיקר תיירות חורף. יש בעיירה זו עשרות חנויות לאביזרי סקי, עשרות מסעדות ופאבים וחנויות סקס. לכבודי כולם סגרו את עסקיהם. רק הסופרמרקט עשה איתי חסד ופתח את שעריו. בזכותו לא סבלתי חרפת רעב. אך המלונות בעיירה זו ברמה גבוהה ביותר. החדרים מרווחים מאוד, נקיים ומעוצבים בטוב טעם .גם המיטות נוחות להפליא. ולטעמי, זו סיבה מספקת כדאי לנסות ולהגיע למקום בעונת החורף. שלטי החוצות מוכרים נערות סקי שמחממות את הלב ומרוקנות את הכיס . עלות עיסוי רגיל כעלות חדר ליומיים .ישנם גם עיסויים מעודנים יותר אך מחירם בהתאם. אגב, המרפאה פתוחה בעונת החורף לכבוד גולשי הסקי. אני מניח שרוב הרופאים הם אורתופדים. בקיץ ניתן לטייל בפסגות הרי פירין ,אך יש להגיע לתחילת מסלול לפני 8:00 בבוקר, מאוחר יותר לא ניתן למצוא מקום חנייה. ראוי להדגיש : מקום חנייה –הכוונה בשולי הכביש ההולך וצר ככל שמתקרבים לפסגה. מצד ימין מצוקי סלע אדירים ומשמאל תהום פעורה. הנהיגה איננה לבעלי לב חלש, מכוניות חדשות, ונהגים אמיצים אך בינוניים.
דוספט Dospat
מבנסקו נסעתי לעיירה דוספט. הכבישים היו סבירים לחלוטין ,ביחס לבולגריה. אולי משום שהתרגלתי ואולי משום שהיה זה ביום חמישי ורוב המשאיות כבר התקלקלו יום קודם לכן .לאחר שעתיים של בילוי בין הרים, יערות ונהרות שלאורכם ישנם מאות פיתולים קצרים וחדים מאוד או לחילופין עיקולים של מאות מטרים בזוויות התלויות בצלע ההרים, בנפתולי הנחלים או במידת שכרותו של מהנדס הכבישים, הגעתי לדוספט. הדבר הראשון שקפץ לי למוח זה איתי אנגל. באמת גיבור גדול לשדר כתבות מהכפר אל אווג'ה (סמוך לתיכרית ) שבעירק (למי ששכח : כפר הולדתו של סדאם חוסיין זצ"ל ) כשבידו הוא מחזיק דרכון גרמני או צרפתי. יואיל נא בטובו ,הכתב הנועז, להגיע עם דרכון ישראלי לדוספט ! עיירה מוסלמית –בולגרית , כולם שם מחייכים ושמחים. לא ברור לי איזו סיבה יש להם לחייך. אין שם כלום ! אפילו האגם הענק ,שלמרגלות העיירה ,אסור לרחצה. בערב רצוי לטייל על גבו של סכר גדול לאורך של כ 250 מטרים. וזה הדבר היחיד שניתן לעשות בעיירה זו. בקצה הסכר ישנו גרם מדרגות תלול המוביל לעיירה ,שם פגשנו כעשרים ילדים- נערים מעשנים נרגילה וצוחקים. גם לאחר שהתרחקנו כחצי קילומטר עדיין ניתן היה לשמוע את צחוקם: ככה שקט שם. דממת מוות. תארו לעצמכם את השילוב הקטלני בין כל אחד מהמרכיבים הבאים : משטר קומוניסטי , ישוב כפרי מבודד ומרוחק בין הרי רודופי ודת האסלאם המטיפה לשמירת מסורת עתיקה והימנעות ממודרניזציה ,זכויות נשים וליברליזציה. עכשיו , יש שם מלון רשום ב Booking הנושק בין האגם ליער אורנים צפוף וזוג חמוד מאוד, בעלי המלון, שניהם דוברי בולגרית שוטפת בלבד מחייכים אל תייר המום שמופתע מעצמו שהצליח לנווט בעזרת שפת סימנים ואמונה שלימה . טוב, בסדר, אז לכל החכמים בישראל ובעולם כולו שצועקים לי " אידיוט, תשים waze או Google maps " אז חשוב להסביר : באזורים אלו או שאין קליטת לוויין או שאתה מקבל הודעה בנוסח road an none אני מעריך שגם בקוטב הדרומי אקבל הערות בנוסח דומה.
לגבי האסלאם בבולגריה חשוב להבין: אין זה דומה לאסלאם במזרח התיכון. ולבטח לא לאסלאם ההולך ומקצין עמדות בנוסח פונדמנטליסטי .האסלאם בבולגריה הגיע לשם ,ככל הנראה, עם האימפריה העות'מאנית. צוענים וכפריים המירו את דתם בכדי לקבל הקלות שונות מהסולטאן (כגון להישאר בחיים ) אך אופיים של המקומיים לא השתנה. אמנם מסגדים ומינרט ניצבים בגאון במרכז הכפר. מרכז הכפר: מפגש כבישים אקראי המכונה "צומת" ובסמוך לו חנות מכולת, בית קפה, ושלט כחול וקטן המורה לכיוון הספרייה (ובאמת זה כל מה שיש שם ) .הנשים אינן עוטות ראשן בורקה , יש מן הזקנות שעדיין מניחות חיג'אב, אולי בגילן כבר אין טעם לשנות פריטי אפנה כשם שאין משנים הרגלים. הגברים אינם חובשים כיפות ייחודיות או מגדלים זקנים בכדי להפגין את גבריותם . הנשים והגברים עובדים כולם. מי בחקלאות מסורתית ומי במסחר זעיר. השיחה והמפגש בין המינים איננה מאיימת והדת הינה רק עוד אחד ממרכיבי התרבות בכפר קטן ונידח זה. אזור רודופי (Rodopi) מאופיין בהרבה עיירות מוסלמיות קטנות שניתן לזהותן בזכות המסגד והמינרט. שילובם של ארבעה מוטיבים מרכזיים: דת האסלאם, המשטר הקומוניסטי, העיסוק החקלאי והריחוק הגיאוגרפי מן הערים הגדולות הביא לכך שהתייר המבקר בעיירות אלו מוצא שילוב מוזר של תרבות מסורתית ,בניית בטון סובייטית החפה מכל עידון אסתטי, כלכלה ירודה עם נגיעות קוסמטיות של מודרניזציה. נדמה כי גורל ישוב זה בדומה לכל הישובים הכפריים, בעולם כולו, נחרץ. הצעירים נוטשים ישובים אלו לטובת חיים אחרים בערים הגדולות.
כ 40 ק"מ מדוספט שוכנת עיירה תיירותית קטנה בשם דווין (Devin), זו השכנה הקרובה ביותר לדוספט וזמן הנסיעה אורך כשעה בשל פיתולי הכביש הבלתי נגמרים. דווין מציעה לתייר גינה ציבורית מוצלת, רחבה ונאה המשתרעת לאורכו של נחל, ושוקת ציבורית, בה ברז אחד מזרים מים חמים והשני מים קרים. בעיירה זו, המתקרבת לציביליזציה, יש מדרחוב קטן וחניות קטנות וחמודות, אפילו חנות של טלפונים ניידים, ובתי מלון מפואר בשם "אורפס" העונה ואולי אף עולה על כל הפרמטרים והסטנדרטים בעולם המערב. גולת הכותרת של מלון זה הינה הבריכה העצומה והמטופחת בה ניתן למצוא תיירים מכל רחבי העולם. אגב, על פי סגנון השחייה ניתן לזהות את מוצאם של חלק מן התיירים (רמז: אלו המניעים ידיהם נמרצות אך צווארם איתן דיו בכדי לא לאפשר לראשם להיכנס למים ) .כך שאם החלטתם לטייל בהרי רודופי ( החלטה זו לבדה אין די בה בכדי לשלוח אתכם להסתכלות פסיכיאטרית) אך אינכם מוכנים לוותר על הפינוקים והנוחות של הסטנדרט המערבי הרי מלון "אורפס " יתאים בהחלט לדרישותיכם. שני אתרי טבע נחמדים יש כ 20 ק"מ מעיירה זו: מערת טריגראד המכונה "לוע השטן" – מערה עצומה בגודלה הבולעת את מי הנהר הנשפך לתוכה. ניסויי צביעת מי הנהר הוכיחו כי המים ייצאו מהמערה לאחר כשעתיים. משמע, המים אמורים לעבור כ 27 ק"מ לפני שייצאו מהמערה. עלון מפורט על תכונות המערה ניתן לקבל בעמדת התשלום. מערה נוספת היא מערת קארסט בעלת נטיפים וזקיפים לאורך של 1100 מטר העונה לשם Pestera .אורכה מרשים אך מערת הנטיפים שבצמוד לנס הרים, בארצנו הקטנטונת, יפה עשרות מונים.
סופיה
אין בה שום דבר מצחיק. במרכז העיר המדרחוב ומבנים מונומנטאליים נאים. עיר בירה גדולה ,מלאה בחנויות, בגדים מקופלים על מדפים, בתי קפה מעוצבים, מסעדות בטעם בינלאומי. לעיתים נדמה כאילו ישנו מעצב אחד המשכפל בכל ערים הגדולות את אותו המודל. ההבדל היחיד בין הערים הוא התשתית הישנה מהן צמחו. בעצם ,גם הערים העתיקות שנשלטו על ידי האימפריה הרומית היו דומות מבחינת הסדר הפונקציונאלי, כך שמראש התייר יודע היכן הקתדרלה הגדולה ,היכן הכנסייה, הרוטונדה, הרחוב המרכזי, בתי הקפה המדרחוב ובתי המלון הנחשבים. אין הפתעות. הכול צפוי. מי שרוצה לטוס לחו"ל ולהרגיש בתל אביב מוזמן להגיע לסופיה, למילאנו, לברלין, לפריס ללונדון וכן הלאה. קשה לי להאמין שמשהו יכול להצחיק את התייר בערים אלו. מאידך, מכמיר לב לראות את מאות הקבצנים המפוזרים ברחובות בכל מאה מטרים. קבצנים ממגוון גילאים וחלקם יצירתיים משהו, למשל קבצנית המאפשרת לנדבן לעלות על משקל החוגה המונח לידה. או קבצן ששר ועושה חיקוי של ג'ו קוקר. מי שמרגיש צורך להפגין את כישוריו האינטלקטואליים בפני חבר מרעיו ידגיש את העניין שהוא מוצא במוזיאון ההיסטורי או במוזיאון לאומנות מודרנית של כל אחת מאותן ערים. באשר לי, ההיסטוריה של ארץ ישראל והעם היושב בה מרווים את צימאוני האינטלקטואלי . באשר לאומנות מודרנית... נו, גם לי יש חסרונות, מעדיף שלא לשקר לעצמי. בחו"ל ,אני מסתפק באסתטיקה ובהומור.
טיולים מאורגנים....אוי, ליבי יוצא אל אותם תיירים חסרי כל ביטחון עצמי שנאלצים לשלם עבור מדריך בחו"ל .מה כבר יש לספר לתייר ? מתי נבנתה הכנסייה, מי בנה אותה, כמה פעמים נהרסה ומתי עברה שיקום. בשום מקום לא תמצאו נתונים על השחיתות ,הניצול ותאוות הבצע של מקים הכנסייה או כמה כפריים אומללים קיפחו את חייהם בעת בניית הגג המרהיב. המדריך יספר לכם היכן נמצא בית הנשיא ,מה שמו של הנשיא מי קדם לו בתפקיד ומי יהיה יורשו .אך לא ידע לספר לכם כמה הוא מרוויח בעוד שבני עמו קורסים כלכלית. אז תגידו לי ,את מי זה בכלל מעניין ? מה כל הקשקוש הזה ? בבוקר יום ראשון כשנכנסתי לקתדרלה לשמוע את המיסה ,כשהשירה מבוצעת לעילה ולעילה, פגשתי קבוצה ישראלית, היוצאת ממנה, המונה כ 30 איש, לאחר כחצי שעה פגשתי אותם שוב בסמוך לכנסיה הרוסית וכמובן ביקור "מרגש" מול שני שומרי הסף ,המיוזעים מול השמש הקופחת, בארמון הנשיאות. .גולת הכותרת של יום מרתק זה היה אמור להסתיים בבית הכנסת הספרדי בסופיה. לשם הצליחו להגיע כ שישה ישראלים בלבד, אלו שהצליחו לשרוד את מדריכת הטיולים החיננית. כל הדיבורים וההסברים מיותרים לחלוטין. ולכן חברי הקבוצה הצביעו ברגליים ואצו רצו למתחם הקניות המוכר להם במדרחוב ויטושה המפורסם. הנשים לכוס קפה ,בגדים ומזכרות. הגברים מנסים להימלט לבירה צוננת שתשכיח מהם את דברי המדריכה או את עלות המזכרות.
כשאתה מטייל עם אישה וילדה בגיל ההתבגרות אינך יכול להתעלם מדרישותיהן ; ביקור מרגש ומלא אדרנלין בקניון המקומי. כאן צפויות לך הפתעות שרק אמני חושים יכולים להתעלות מהן. ההפתעה מתחילה כבר בכניסה למגרש החנייה. לא בודקים את תא המטען ברכב ! אם לא די במחדל זה, הרי שגם בכניסה למבנה הקניון לא בודקים את תכולת התיקים .(אדרוש מערוץ 2 לעשות כתבת תחקיר על מחדל שכזה ) .אני חושב לייצא את הרעיון של שומרים בכניסה לכל מבנה ציבור לאירופה. זו שיטה יעילה מאוד כדי להוריד את אחוז האבטלה. אני לא מכיר פוליטיקאי אחד שלא יקפוץ על הרעיון. שנית אם אני אייסד רשת של ספקי כח אדם ,בכל רחבי אירופה, בכדי למלא את מוסדות הציבור והקניונים בשומרים זה יכול לעודד את חשבון הבנק שלי. הקניון מספק הפתעות נוספות. בקומה העליונה הנחשבת ביותר בסדרי העדיפות מציבים בגאון מסעדות ובתי קפה. בקומה האמצעית ,נחותה במעמדה אך מתנהלת באלגנטיות כלשהי, רשתות בינלאומיות לאופנה ,הבובות בחלונות הראווה מאתגרות בגזרתן את הנשים החולפות על פניהן בקנאה ובהערצה חבויה. ובקומה התחתונה עוד חנויות שאינני יודע מה הן מוכרות, אבל על פי תנועת הקהל בהן אני משער שבעלי אותן חנויות מחייכים כל הדרך אל הבנק.
כל מי שסיפר לכם על מחירים זולים עושה זאת משתי סיבות ; להפגין את מעמדו הכלכלי האיתן ,כביכול הוא אומר לכם "בשבילי זה זול " ורצון בלתי נשלט "שתיהנו " גם אתם כמוהו. המוצרים מתוצרת מקומית זולים משמעותית ממוצרי יבוא. אלו האחרונים תואמים לחלוטין את המחירים בארץ ואילו הראשונים , נחותים מאוד באיכותם.
פסלים ! רק במדינה בעלת רקע קומוניסטי ניתן להבין את האיסור " לא תעשה לך פסל וכל תמונה "
בכל העיירות ולו הקטנות ביותר ממש כמו בערים הגדולות ניצבים בגאון ,בגינה הציבורית המרכזית, פסלי ברונזה של ראשי הערים וציון שנות כהונתם .לרוב הם כיהנו למעלה מעשרים שנה. דמויות מופת . ראויים להערצה. אין להיות מופתע אם אותם פסלים מומנו ממסי העיריה ,אותם שילמו התושבים, והוצבו על ידי ראש העיר עצמו, בעודו מכהן. הפסלים תמיד יביעו תווי פנים חזקים ונחושים כאילו כל יום בחייהם עבר במאבק למען התושבים האומללים. קומוניזם במיטבו. לאחר משב הרוח האביבי הנעים שפקד את העולם הערבי המוני אדם משולהבים ואסיר תודה על עשרות שנים של דיכוי בעירק דאגו מיד, להפיל ולנתץ את פסלו של המנהיג הנערץ סדאם חוסיין ואילו כאן, החשש מתגובת השלטון הקומוניסטי, שכבר איננו קיים קרוב לשלושים שנה, מותירה פסלים מגוחכים אלו על קנם.
סוף דבר
רשמית ,בולגריה הינה חלק מהאיחוד האירופאי. אך בולגריה איננה חלק מהכפר הגלובאלי. בכפר בגלובאלי יש תנועה של סחורות ושל אזרחים ממקום למקום. בכפר הגלובאלי יש ניסיון ,שמחירו יקר מאוד, לטשטש את הזהות הלאומית ולהדגיש את הרעיון של "מדינת כל אזרחיה ". ספק אם בולגריה יודעת להציע סחורות ייחודיות לאזרחי העולם. ספק אם אזרחי העולם באים להשתקע במדינה זו. ספק גדול אם הכפרים הקטנים המעטרים את הנופים היפים במדינה ימשיכו להתקיים בעשורים הבאים. ספק אם בולגריה תוכל לממן בניית תשתיות וכבישים חדישים ואיכותיים. אין ספק שלאחר המשבר הכלכלי העולמי ב 2008 הייתה נהירה – הגירה של למעלה ממיליון וחצי בולגרים לארצות שכנות בכדי למצוא בהן את פרנסתם. אין ספק שיעברו עוד שנים רבות עד אשר בולגריה תסיר מעליה את משטחי הבטון והפלדה הקומוניסטיים והדור החדש יצעיד את העם החם והטוב הזה למודרניזציה עדכנית.
היתרון התיירותי נובע מפער מחירי החופשות בה ביחס למדינות המערב. הרי רילה ייחודיים ביופיים .והר מוסאלה מרשים, הרפטינג על נהר סטרומה חוויתי ביותר והעיר סופיה ,בעונת הקיץ, יש בה ניחוח קוסמופוליטי בשל מספר התיירים הגדול. ובחורף תיירות הסקי משגשגת אך כל אלו מעניקים לבולגריה את היכולת להחזיק תייר במשך שבוע ימים בלבד.
מיקי בנחוס
רק על עצמי לספר לא ידעתי. מצחיק עולמי בעולם עצבני. אורי מלמד ביקש שאכתוב על עצמי כמה שורות,
טיול טבע בבולגריה
מיקי בנחוס, יולי 2017
הרי רילה, שבעת האגמים, טרק בהר מוסלה, רפטינג בנהר סטרומה, מערת לוע השטן
תכנית הטיול
מסלול בפארק הלאומי "הרי רילה" – לינה הישוב Sapareva Banja או כ 10 ק"מ מהישוב יש אזור שכולו בתי מלון בשם paniciste .הם מרוחקים רק כ 20 דקות נסיעה מהפארק הלאומי.
טרק בהר מוסלה mussala – לינה בעיירה samokov
רפטינג בנהר סטרומה : - כחצי שעה נסיעה מצפון לישוב kresna .ממש כשעוברים מתחת לגשר בטון קטן ישנה פנייה לכביש כורכר המוביל מיד לאתר הרפטינג.
אתר סקי משובח ואזור לטרק יפה בהרי פירין – לינה בעיירה bansko.
ביקור במערת לוע השטן ומערת נטיפים גדולה – לינה בעיירה devin
ניצול היתרה שבכרטיס האשראי - sofia
הרי רילה
אחד המסלולים היפים ביותר בהם ביקרתי. אך לפני המסלול שאורך כשש –שבע שעות (וישנן בקתות גדולות עבור טיילים שמסיירים באזור יומיים ושלושה ) יש לדאוג לישון היטב. לשם כך יש מלונות. כלומר... מבנים שנראים מבחוץ כמלונות, מופיעים באתר Booking , מצולמים להפליא ו,,,,זהו. אנו בחרנו לעבור את הימים הראשונים בהרי רילה בסמוך לעיירה Sapareva Banja במרחב בו יש למעלה מעשרה בתי מלון ועונה לשם paniciste .כבר ביום הראשון בבולגריה התייר לומד כי אין סטנדרט אחיד למלונות. מגוון הסטנדרטים תואם את מספר בתי המלון .כל בעל מלון מגיש שירות וסטנדרטים על פי ראות עינו. פקידת הקבלה תמיד תחייך אליך גם אם איננה מבינה מילה ממה שנאמר. חלקם יבקשו דרכון אך אין הם יודעים מה לעשות אתו או כיצד לקרא בו. החדרים תמיד יהיו נקיים. המיטות יהיו רחבות והמזרונים עקומים כך שניתן ליהנות כל הזמן , ללא הגבלה או תוספת תשלום, מגלגול בלתי רצוני כלפי מרכז המיטה. זה יכול להיות פתרון יצירתי לחיזוק הזוגיות .אך לאחר בילוי של שני לילות על מזרונים אלו ,כשעינך אדומות ממאמץ להירדם וחוליות עמוד השדרה החל מ C1 וכלה ב L15 מתחילות לשנות את מיקומן הטבעי, התייר לומד להעריך כמה נוח השטיח. יתרון חשוב בעניין הסטנדרט : לא ניתן להתלונן ! גם אם תאמר את הדברים החריפים ביותר תתקל בחיוך נצחי ותשובה נחרצת בבולגרית.
הרי רילה , מי שיגיע לאתר לפני השעה 12:00 לא יוכל להשתמש בשרותי הרכבל המוביל לתחילת המסלול. מבחינה בטיחותית יש איסור מוחלט להפעיל את הרכבל בעת חמרמורת ( HANGOVER) ולכן במונחי בולגריה, השעה 10:00 הינה מוקדמת מידי. לחלופין יש שרותי ג'יפים שישמחו לשרת אתכם במעלה דרך – לא דרך ,כשהם מקפצים בחדווה על גבי בולדרים ענקיים ובורות בעומק של כחצי מטר עד לתחילת המסלול. כיף לא רגיל . נהג הג'יפ, איש חביב ,ששיתף ,בעליצות מה ,את הנוסעים באדי הבירה העולים מגרונו וכך נוצר שילוב נדיר של ריחות הסולר ,האלכוהול ואגלי זיעה .אין מה להגיד, הרפתקני משהו. מדובר בג'יפים אימתניים, לא צעצוע, שחוויה לנסוע בהם. כעבור 40 דקות הגענו לתחילת מסלול.
וכפי שאתם וודאי יודעים, כל ההתחלות קשות. המסלול מסומן בצורה ברורה. מתחיל בעלייה תלולה על גבי אבנים מתגלגלות לאורך של כ 500 מטרים .בתומם מגיעים לבקתה גדולה ראשונה, בה יש סוג של בית קפה, שירותים ואולי אף חדרי שינה. מהבקתה מתחילה שוב עלייה של כ 400 מטר ,קצת יותר תלולה מהראשונה, בסופה ישנו שביל ברור על גב הרכס ולצדי השביל שאורכו כשלושה וחצי ק"מ פזורים ,כמתנות מן השמיים, חמישה אגמים. להערכתי הקטן שבהם קוטרו כ 200 מטרים והגדול שבהם אורכו כ 500 מטר ורוחבו כ 250 מטר. בקיצו של השביל, המסתיים באגם הגדול ישנם שני שבילים. האחד עולה בתלילות למשך קילומטר וחצי לתצפית גבוהה ומרשימה על כל האגמים. השביל השני מחזיר אותנו חזרה לבקתה הגדולה. רעייתי ,שתחייה, אגרה כוחות לדרך חזרה והמתינה בסבלנות לי ולקאובויי בדמות ביתי שנטפס אל נקודת התצפית. .באמצע הדרך לפסגה ישנו אוכף שמצדו השני מתגלים בצמידות, שני אגמים נוספים ומרהיבים ביופיים. המקומיים העניקו לאגמים שמות והצמידו אגדות . אגדות חסר להם ...כאילו שכל יתר המדינה שלהם מציאותית. אגמים אלו הינם שרידים קדומים של קרחוני ענק שהתיישבו על גב הרכס וייצרו שקעים גדולים. שקעים אלו מתמלאים בעונת החורף שלגים ולאחר הפשרת השלגים הם נראים כאגמים. הנוף שנקף מהפסגה עוצר נשימה. עוול עושה לעצמו מי שמגיע לבולגריה ואיננו מקדיש יום למסלול יפיפה זה.
לטיולים דומים
מלניק (Melnik)
העיירה מונה באופן רשמי כ 250 תושבים ו 150 תיירים. על פי הערכתי כ 200 תושבים נתקעו בפקק או שאיבדו את דרכם הביתה. כך יצא שאני פגשתי 10% מכלל התושבים הנותרים: שניים במלון ושלושה במסעדה. אילו התקיימו ביום זה בחירות לראש המועצה, לבטח הייתי זוכה בהן. ,מלניק מהווה דוגמא מצוינת מדוע יש לחשוד בספרי התיירות הממלאים עמודים רבים במידע לא חיוני. נכתב, כי תפארתה של עיירה זו על כך שבעבר הייתה מעצמה של ייצוא יין בתקופה הביזנטית עד אשר הגיעו העות'מאניים ובשם דת האסלאם חדל ענף זה מלהתקיים. מה שלא נכתב הוא שהיו עוד שלוש מאות מעצמות יין שכאלו עם אותו סיפור בדיוק. יתכן ובולגרי שורשי ימצא חן מסוים בעיירה פצפונת זו אך למעט מסעדה אחת אותנטית המגישה מנות עריבות לחיך שבה גידי ואהרוני יוכלו למלא עוד עשרים דקות בתכניתם ,אין סיבה אמתית לטרוח ולהגיע לשם.
בנסקו ( Bansko )
הינה עיירה קטנה בהרי פירין ( Pirin) שפרנסתה המרכזית מתיירות. בעיקר תיירות חורף. יש בעיירה זו עשרות חנויות לאביזרי סקי, עשרות מסעדות ופאבים וחנויות סקס. לכבודי כולם סגרו את עסקיהם. רק הסופרמרקט עשה איתי חסד ופתח את שעריו. בזכותו לא סבלתי חרפת רעב. אך המלונות בעיירה זו ברמה גבוהה ביותר. החדרים מרווחים מאוד, נקיים ומעוצבים בטוב טעם .גם המיטות נוחות להפליא. ולטעמי, זו סיבה מספקת כדאי לנסות ולהגיע למקום בעונת החורף. שלטי החוצות מוכרים נערות סקי שמחממות את הלב ומרוקנות את הכיס . עלות עיסוי רגיל כעלות חדר ליומיים .ישנם גם עיסויים מעודנים יותר אך מחירם בהתאם. אגב, המרפאה פתוחה בעונת החורף לכבוד גולשי הסקי. אני מניח שרוב הרופאים הם אורתופדים. בקיץ ניתן לטייל בפסגות הרי פירין ,אך יש להגיע לתחילת מסלול לפני 8:00 בבוקר, מאוחר יותר לא ניתן למצוא מקום חנייה. ראוי להדגיש : מקום חנייה –הכוונה בשולי הכביש ההולך וצר ככל שמתקרבים לפסגה. מצד ימין מצוקי סלע אדירים ומשמאל תהום פעורה. הנהיגה איננה לבעלי לב חלש, מכוניות חדשות, ונהגים אמיצים אך בינוניים.
דוספט Dospat
מבנסקו נסעתי לעיירה דוספט. הכבישים היו סבירים לחלוטין ,ביחס לבולגריה. אולי משום שהתרגלתי ואולי משום שהיה זה ביום חמישי ורוב המשאיות כבר התקלקלו יום קודם לכן .לאחר שעתיים של בילוי בין הרים, יערות ונהרות שלאורכם ישנם מאות פיתולים קצרים וחדים מאוד או לחילופין עיקולים של מאות מטרים בזוויות התלויות בצלע ההרים, בנפתולי הנחלים או במידת שכרותו של מהנדס הכבישים, הגעתי לדוספט. הדבר הראשון שקפץ לי למוח זה איתי אנגל. באמת גיבור גדול לשדר כתבות מהכפר אל אווג'ה (סמוך לתיכרית ) שבעירק (למי ששכח : כפר הולדתו של סדאם חוסיין זצ"ל ) כשבידו הוא מחזיק דרכון גרמני או צרפתי. יואיל נא בטובו ,הכתב הנועז, להגיע עם דרכון ישראלי לדוספט ! עיירה מוסלמית –בולגרית , כולם שם מחייכים ושמחים. לא ברור לי איזו סיבה יש להם לחייך. אין שם כלום ! אפילו האגם הענק ,שלמרגלות העיירה ,אסור לרחצה. בערב רצוי לטייל על גבו של סכר גדול לאורך של כ 250 מטרים. וזה הדבר היחיד שניתן לעשות בעיירה זו. בקצה הסכר ישנו גרם מדרגות תלול המוביל לעיירה ,שם פגשנו כעשרים ילדים- נערים מעשנים נרגילה וצוחקים. גם לאחר שהתרחקנו כחצי קילומטר עדיין ניתן היה לשמוע את צחוקם: ככה שקט שם. דממת מוות. תארו לעצמכם את השילוב הקטלני בין כל אחד מהמרכיבים הבאים : משטר קומוניסטי , ישוב כפרי מבודד ומרוחק בין הרי רודופי ודת האסלאם המטיפה לשמירת מסורת עתיקה והימנעות ממודרניזציה ,זכויות נשים וליברליזציה. עכשיו , יש שם מלון רשום ב Booking הנושק בין האגם ליער אורנים צפוף וזוג חמוד מאוד, בעלי המלון, שניהם דוברי בולגרית שוטפת בלבד מחייכים אל תייר המום שמופתע מעצמו שהצליח לנווט בעזרת שפת סימנים ואמונה שלימה . טוב, בסדר, אז לכל החכמים בישראל ובעולם כולו שצועקים לי " אידיוט, תשים waze או Google maps " אז חשוב להסביר : באזורים אלו או שאין קליטת לוויין או שאתה מקבל הודעה בנוסח road an none אני מעריך שגם בקוטב הדרומי אקבל הערות בנוסח דומה.
לגבי האסלאם בבולגריה חשוב להבין: אין זה דומה לאסלאם במזרח התיכון. ולבטח לא לאסלאם ההולך ומקצין עמדות בנוסח פונדמנטליסטי .האסלאם בבולגריה הגיע לשם ,ככל הנראה, עם האימפריה העות'מאנית. צוענים וכפריים המירו את דתם בכדי לקבל הקלות שונות מהסולטאן (כגון להישאר בחיים ) אך אופיים של המקומיים לא השתנה. אמנם מסגדים ומינרט ניצבים בגאון במרכז הכפר. מרכז הכפר: מפגש כבישים אקראי המכונה "צומת" ובסמוך לו חנות מכולת, בית קפה, ושלט כחול וקטן המורה לכיוון הספרייה (ובאמת זה כל מה שיש שם ) .הנשים אינן עוטות ראשן בורקה , יש מן הזקנות שעדיין מניחות חיג'אב, אולי בגילן כבר אין טעם לשנות פריטי אפנה כשם שאין משנים הרגלים. הגברים אינם חובשים כיפות ייחודיות או מגדלים זקנים בכדי להפגין את גבריותם . הנשים והגברים עובדים כולם. מי בחקלאות מסורתית ומי במסחר זעיר. השיחה והמפגש בין המינים איננה מאיימת והדת הינה רק עוד אחד ממרכיבי התרבות בכפר קטן ונידח זה. אזור רודופי (Rodopi) מאופיין בהרבה עיירות מוסלמיות קטנות שניתן לזהותן בזכות המסגד והמינרט. שילובם של ארבעה מוטיבים מרכזיים: דת האסלאם, המשטר הקומוניסטי, העיסוק החקלאי והריחוק הגיאוגרפי מן הערים הגדולות הביא לכך שהתייר המבקר בעיירות אלו מוצא שילוב מוזר של תרבות מסורתית ,בניית בטון סובייטית החפה מכל עידון אסתטי, כלכלה ירודה עם נגיעות קוסמטיות של מודרניזציה. נדמה כי גורל ישוב זה בדומה לכל הישובים הכפריים, בעולם כולו, נחרץ. הצעירים נוטשים ישובים אלו לטובת חיים אחרים בערים הגדולות.
כ 40 ק"מ מדוספט שוכנת עיירה תיירותית קטנה בשם דווין (Devin), זו השכנה הקרובה ביותר לדוספט וזמן הנסיעה אורך כשעה בשל פיתולי הכביש הבלתי נגמרים. דווין מציעה לתייר גינה ציבורית מוצלת, רחבה ונאה המשתרעת לאורכו של נחל, ושוקת ציבורית, בה ברז אחד מזרים מים חמים והשני מים קרים. בעיירה זו, המתקרבת לציביליזציה, יש מדרחוב קטן וחניות קטנות וחמודות, אפילו חנות של טלפונים ניידים, ובתי מלון מפואר בשם "אורפס" העונה ואולי אף עולה על כל הפרמטרים והסטנדרטים בעולם המערב. גולת הכותרת של מלון זה הינה הבריכה העצומה והמטופחת בה ניתן למצוא תיירים מכל רחבי העולם. אגב, על פי סגנון השחייה ניתן לזהות את מוצאם של חלק מן התיירים (רמז: אלו המניעים ידיהם נמרצות אך צווארם איתן דיו בכדי לא לאפשר לראשם להיכנס למים ) .כך שאם החלטתם לטייל בהרי רודופי ( החלטה זו לבדה אין די בה בכדי לשלוח אתכם להסתכלות פסיכיאטרית) אך אינכם מוכנים לוותר על הפינוקים והנוחות של הסטנדרט המערבי הרי מלון "אורפס " יתאים בהחלט לדרישותיכם. שני אתרי טבע נחמדים יש כ 20 ק"מ מעיירה זו: מערת טריגראד המכונה "לוע השטן" – מערה עצומה בגודלה הבולעת את מי הנהר הנשפך לתוכה. ניסויי צביעת מי הנהר הוכיחו כי המים ייצאו מהמערה לאחר כשעתיים. משמע, המים אמורים לעבור כ 27 ק"מ לפני שייצאו מהמערה. עלון מפורט על תכונות המערה ניתן לקבל בעמדת התשלום. מערה נוספת היא מערת קארסט בעלת נטיפים וזקיפים לאורך של 1100 מטר העונה לשם Pestera .אורכה מרשים אך מערת הנטיפים שבצמוד לנס הרים, בארצנו הקטנטונת, יפה עשרות מונים.
סופיה
אין בה שום דבר מצחיק. במרכז העיר המדרחוב ומבנים מונומנטאליים נאים. עיר בירה גדולה ,מלאה בחנויות, בגדים מקופלים על מדפים, בתי קפה מעוצבים, מסעדות בטעם בינלאומי. לעיתים נדמה כאילו ישנו מעצב אחד המשכפל בכל ערים הגדולות את אותו המודל. ההבדל היחיד בין הערים הוא התשתית הישנה מהן צמחו. בעצם ,גם הערים העתיקות שנשלטו על ידי האימפריה הרומית היו דומות מבחינת הסדר הפונקציונאלי, כך שמראש התייר יודע היכן הקתדרלה הגדולה ,היכן הכנסייה, הרוטונדה, הרחוב המרכזי, בתי הקפה המדרחוב ובתי המלון הנחשבים. אין הפתעות. הכול צפוי. מי שרוצה לטוס לחו"ל ולהרגיש בתל אביב מוזמן להגיע לסופיה, למילאנו, לברלין, לפריס ללונדון וכן הלאה. קשה לי להאמין שמשהו יכול להצחיק את התייר בערים אלו. מאידך, מכמיר לב לראות את מאות הקבצנים המפוזרים ברחובות בכל מאה מטרים. קבצנים ממגוון גילאים וחלקם יצירתיים משהו, למשל קבצנית המאפשרת לנדבן לעלות על משקל החוגה המונח לידה. או קבצן ששר ועושה חיקוי של ג'ו קוקר. מי שמרגיש צורך להפגין את כישוריו האינטלקטואליים בפני חבר מרעיו ידגיש את העניין שהוא מוצא במוזיאון ההיסטורי או במוזיאון לאומנות מודרנית של כל אחת מאותן ערים. באשר לי, ההיסטוריה של ארץ ישראל והעם היושב בה מרווים את צימאוני האינטלקטואלי . באשר לאומנות מודרנית... נו, גם לי יש חסרונות, מעדיף שלא לשקר לעצמי. בחו"ל ,אני מסתפק באסתטיקה ובהומור.
טיולים מאורגנים....אוי, ליבי יוצא אל אותם תיירים חסרי כל ביטחון עצמי שנאלצים לשלם עבור מדריך בחו"ל .מה כבר יש לספר לתייר ? מתי נבנתה הכנסייה, מי בנה אותה, כמה פעמים נהרסה ומתי עברה שיקום. בשום מקום לא תמצאו נתונים על השחיתות ,הניצול ותאוות הבצע של מקים הכנסייה או כמה כפריים אומללים קיפחו את חייהם בעת בניית הגג המרהיב. המדריך יספר לכם היכן נמצא בית הנשיא ,מה שמו של הנשיא מי קדם לו בתפקיד ומי יהיה יורשו .אך לא ידע לספר לכם כמה הוא מרוויח בעוד שבני עמו קורסים כלכלית. אז תגידו לי ,את מי זה בכלל מעניין ? מה כל הקשקוש הזה ? בבוקר יום ראשון כשנכנסתי לקתדרלה לשמוע את המיסה ,כשהשירה מבוצעת לעילה ולעילה, פגשתי קבוצה ישראלית, היוצאת ממנה, המונה כ 30 איש, לאחר כחצי שעה פגשתי אותם שוב בסמוך לכנסיה הרוסית וכמובן ביקור "מרגש" מול שני שומרי הסף ,המיוזעים מול השמש הקופחת, בארמון הנשיאות. .גולת הכותרת של יום מרתק זה היה אמור להסתיים בבית הכנסת הספרדי בסופיה. לשם הצליחו להגיע כ שישה ישראלים בלבד, אלו שהצליחו לשרוד את מדריכת הטיולים החיננית. כל הדיבורים וההסברים מיותרים לחלוטין. ולכן חברי הקבוצה הצביעו ברגליים ואצו רצו למתחם הקניות המוכר להם במדרחוב ויטושה המפורסם. הנשים לכוס קפה ,בגדים ומזכרות. הגברים מנסים להימלט לבירה צוננת שתשכיח מהם את דברי המדריכה או את עלות המזכרות.
כשאתה מטייל עם אישה וילדה בגיל ההתבגרות אינך יכול להתעלם מדרישותיהן ; ביקור מרגש ומלא אדרנלין בקניון המקומי. כאן צפויות לך הפתעות שרק אמני חושים יכולים להתעלות מהן. ההפתעה מתחילה כבר בכניסה למגרש החנייה. לא בודקים את תא המטען ברכב ! אם לא די במחדל זה, הרי שגם בכניסה למבנה הקניון לא בודקים את תכולת התיקים .(אדרוש מערוץ 2 לעשות כתבת תחקיר על מחדל שכזה ) .אני חושב לייצא את הרעיון של שומרים בכניסה לכל מבנה ציבור לאירופה. זו שיטה יעילה מאוד כדי להוריד את אחוז האבטלה. אני לא מכיר פוליטיקאי אחד שלא יקפוץ על הרעיון. שנית אם אני אייסד רשת של ספקי כח אדם ,בכל רחבי אירופה, בכדי למלא את מוסדות הציבור והקניונים בשומרים זה יכול לעודד את חשבון הבנק שלי. הקניון מספק הפתעות נוספות. בקומה העליונה הנחשבת ביותר בסדרי העדיפות מציבים בגאון מסעדות ובתי קפה. בקומה האמצעית ,נחותה במעמדה אך מתנהלת באלגנטיות כלשהי, רשתות בינלאומיות לאופנה ,הבובות בחלונות הראווה מאתגרות בגזרתן את הנשים החולפות על פניהן בקנאה ובהערצה חבויה. ובקומה התחתונה עוד חנויות שאינני יודע מה הן מוכרות, אבל על פי תנועת הקהל בהן אני משער שבעלי אותן חנויות מחייכים כל הדרך אל הבנק.
כל מי שסיפר לכם על מחירים זולים עושה זאת משתי סיבות ; להפגין את מעמדו הכלכלי האיתן ,כביכול הוא אומר לכם "בשבילי זה זול " ורצון בלתי נשלט "שתיהנו " גם אתם כמוהו. המוצרים מתוצרת מקומית זולים משמעותית ממוצרי יבוא. אלו האחרונים תואמים לחלוטין את המחירים בארץ ואילו הראשונים , נחותים מאוד באיכותם.
פסלים ! רק במדינה בעלת רקע קומוניסטי ניתן להבין את האיסור " לא תעשה לך פסל וכל תמונה "
בכל העיירות ולו הקטנות ביותר ממש כמו בערים הגדולות ניצבים בגאון ,בגינה הציבורית המרכזית, פסלי ברונזה של ראשי הערים וציון שנות כהונתם .לרוב הם כיהנו למעלה מעשרים שנה. דמויות מופת . ראויים להערצה. אין להיות מופתע אם אותם פסלים מומנו ממסי העיריה ,אותם שילמו התושבים, והוצבו על ידי ראש העיר עצמו, בעודו מכהן. הפסלים תמיד יביעו תווי פנים חזקים ונחושים כאילו כל יום בחייהם עבר במאבק למען התושבים האומללים. קומוניזם במיטבו. לאחר משב הרוח האביבי הנעים שפקד את העולם הערבי המוני אדם משולהבים ואסיר תודה על עשרות שנים של דיכוי בעירק דאגו מיד, להפיל ולנתץ את פסלו של המנהיג הנערץ סדאם חוסיין ואילו כאן, החשש מתגובת השלטון הקומוניסטי, שכבר איננו קיים קרוב לשלושים שנה, מותירה פסלים מגוחכים אלו על קנם.
סוף דבר
רשמית ,בולגריה הינה חלק מהאיחוד האירופאי. אך בולגריה איננה חלק מהכפר הגלובאלי. בכפר בגלובאלי יש תנועה של סחורות ושל אזרחים ממקום למקום. בכפר הגלובאלי יש ניסיון ,שמחירו יקר מאוד, לטשטש את הזהות הלאומית ולהדגיש את הרעיון של "מדינת כל אזרחיה ". ספק אם בולגריה יודעת להציע סחורות ייחודיות לאזרחי העולם. ספק אם אזרחי העולם באים להשתקע במדינה זו. ספק גדול אם הכפרים הקטנים המעטרים את הנופים היפים במדינה ימשיכו להתקיים בעשורים הבאים. ספק אם בולגריה תוכל לממן בניית תשתיות וכבישים חדישים ואיכותיים. אין ספק שלאחר המשבר הכלכלי העולמי ב 2008 הייתה נהירה – הגירה של למעלה ממיליון וחצי בולגרים לארצות שכנות בכדי למצוא בהן את פרנסתם. אין ספק שיעברו עוד שנים רבות עד אשר בולגריה תסיר מעליה את משטחי הבטון והפלדה הקומוניסטיים והדור החדש יצעיד את העם החם והטוב הזה למודרניזציה עדכנית.
היתרון התיירותי נובע מפער מחירי החופשות בה ביחס למדינות המערב. הרי רילה ייחודיים ביופיים .והר מוסאלה מרשים, הרפטינג על נהר סטרומה חוויתי ביותר והעיר סופיה ,בעונת הקיץ, יש בה ניחוח קוסמופוליטי בשל מספר התיירים הגדול. ובחורף תיירות הסקי משגשגת אך כל אלו מעניקים לבולגריה את היכולת להחזיק תייר במשך שבוע ימים בלבד.
