אלי גדסיק

על שביל ישראל התחלתי לחשוב כשהייתי מש"צ בתיכון. במסגרת המש"צים גם מצאתי את הפרטנר שלי, עומרי אטיה. במהלך הצבא חיממנו מנועים עם טיולים קצרים ואחרי השחרור הלכנו על הדבר האמיתי. אחרי השביל המשכתי לדרום אמריקה.

הטמנות בשביל ישראל

פירוט הטמנות עצמאיות בדרום

אלי גדסיק, מרץ-מאי 2017

בכמה מילים

לקראת שביל ישראל עשינו שתי הכנות. הראשונה הייתה טיול של יומיים בתנאים זהים לתנאים של שביל ישראל והכנה נוספת שמטרתה הייתה הטמנה של אוכל ומים.

עשינו הכנה של יומיים שחלק מהמטרה שלה היה לבדוק את הכמויות שאנחנו צריכים, כמה מים אנחנו צריכים לבן אדם, כמה אוכל אנחנו אוכלים ביום ואיזה סוג אוכל יכול להתאים לנו. העמסנו בתרמיל את כל המשקל והציוד שחשבנו לקחת אתנו כדי לראות אם ביומיים האלו נוכל להתמודד עם זה טוב, האם רצוי להוריד או שניתן להוסיף.

לגבי ההטמנות, יש כאלו שלא מטמינים מזון ומסתפקים בהטמנות מים של אנשים שמטמינים בתשלום. אבל אנחנו החלטנו להוריד מעצמנו את העומס ולכן החלטנו ליסוע ולעשות סיבוב עם רכב לכל הנקודות שמתאפשר לנו. ככה גם הרגשנו הכי בטוח כאשר אנחנו יודעים איפה הטמנו בדיוק וגם זה היה חלק מהחוויה

אז מה עשינו?

עוד לפני שנתחיל עם פירוט ההטמנות מספר תובנות מההכנה: קיבלנו למשל החלטה שאנחנו רוצים לקחת את האוהל שהתלבטנו לגבי הצורך בו. ראינו שאנחנו מתמודדים טוב עם 10 ליטרים של מים, כלומר יכולים לצאת ליום וחצי-יומיים ללא הטמנה. הבנו שהטמפרטורה בלילה לא מצריכה הצטיידות בכל הבגדים החמים שלקחנו וכך ויתרנו למשל על בגדים מסוימים. מסלול ההכנה היה ממדרשת שדה בוקר לכיוון חניון חוד עקב, עלינו את חוד עקב, ירדנו לעין עקב והלכנו לישון בחניון הסרפנטינות. ביום השני עלינו את מעלה דבשון וסיימנו בעבדת. אחרי ההכנה הרגשנו שאנחנו מוכנים.

צומת ציחור שביל ישראלועוד שתי הערות שלא קשורות ישירות להטמנות אבל כן חשובות להכנה: חשבנו שמספיק שנתקשר יומיים שלושה לפני שנגיע למלאכי השביל ויהיה בסדר. והסתבר לנו שרצוי להתקשר הרבה יותר זמן מראש. לא התעמקנו בנושא האוכל, איפה יש צרכנייה ואיפה אין וכך יצא שבשני מקומות שבנינו עליהם לא הייתה צרכנייה, נשארנו רעבים וגם נאלצנו במקרה אחד לשנות תכניות.

ולהטמנות...

הטמנה ראשונה, מים בלבד – הר יורם

לא עצרנו לישון בהר יהורם והמשכנו למעשה באותו היום גם את המקטע השני כך שהגענו ללינה בקניון שחורת. ההטמנה בהר יהורם עזרה לנו לצאת קלים מאילת, עם 4 ליטרים לחלק הראשון של היום. בהר יהורם לא הטמנו אוכל אלא רק 8 ליטרים לאדם. לא הייתי ממליץ לאנשים לעשות את מה שעשינו ולחבר את שני המקטעים הראשונים ליום אחד מכיוון שזה היה מאוד קשוח. הלכנו באותו היום 23 קילומטרים קשוחים וכעקרון בנינו את תכנית ההליכה כך שנעשה יום אחד ארוך ואחד קצר ולכן למחרת הלכנו רק 15 קילומטרים. היה לנו אוכל ליומיים פלוס ובקניון שחורת ישנה קבוצת מטיילים ותדלקנו קצת מים אצלם ליתר בטחון.

לילה שני ישנו בבאר אורה, בתמר במדבר שהם מלאכי שביל בתשלום ושם כמובן שלא היינו צריכים אוכל ומים. הגענו לבאר אורה בשעה 14:00 וקנינו במרכולית מזון לשלושה ימים הבאים.

https://www.youtube.com/watch?v=a6B0sHpeY3k

יצאנו מבאר אורה עם 6 ליטרים, הלכנו חצי יום ואז תדלקנו מים בשער הכניסה לפארק תמנע כדי שיהיה לנו ליום וחצי הבאים. המשכנו עוד מספר שעות  וישנו בבאר מלחן שנמצאת בהמשך הדרך. הרבה שביליסטים ישנים ליד הכניסה אבל אנחנו תפרנו את מעלה מלחן באותו היום וזה כמובן חסך לנו מהיום הבא. שם לא הייתה לנו הטמנה אבל היו עלינו 10 ליטרים שיספיקו גם ליום הבא.

הערה: ניתן לבצע הטמנת מים בחניון באר מלחן בעזרת מטמין בתשלום.

הגענו ביום הזה לשחרות בסביבות 13:30 וישנו בחאן שחרות שבו הלינה לשביליסטים בחינם. מילאנו מים אבל לא הצטיידנו באוכל (אין מרכולית זמינה בשחרות).המשכנו ביום הזה לנאות סמדר וגילינו שאין מקום לינה פנוי מכיוון ששביליסטים אחרים כבר שריינו להם מקום בנאות סמדר. בסופו של דבר ישנו 8 חבר'ה בחצר של הפונדק בצומת. הסתבר לנו שאין צרכניה בנאות סמדר ונכנסנו לבעיה בנושא האוכל, אבל סחבנו על אדי דלק את היום הבא.

הטמנה שניה – צומת ציחור

תכננו ללכת מנאות סמדר לאשראם במדבר ולהיות שם בסוף השבוע הראשון שלנו בשביל,  אבל היה פסטיבל במקום באותו סוף שבוע ולא יכלנו להישאר. הסתבר לנו שגם שם אין צרכנייה ואנחנו כבר בלי אוכל ולכן המשכנו באותו יום עוד 12 קילומטרים על מנת להגיע לצומת ציחור בה הייתה לנו הטמנה של מים ואוכל.  דרך אגב הרבה מאוד שביליסטים מדלגים על המקטע הזה מכיוון שהוא קרוב לכביש ותופסים טרמפים, אני אישית ממליץ לא לדלג. היה כיף להגיע להטמנת האוכל ולמצוא בין היתר את בקבוק היין שהשארנו שם.

זה היה היום השישי של המסע שלנו, ותכננו לנוח ביום למחרת (יום שבת). צומת ציחור לא הייתה המקום המתאים לנוח שבת. ולכן המשכנו עוד שני ימים עד לצופר ושם עצרנו למנוחה.

ביום השביעי הלכנו עד לחניון הלילה של נחל ברק והיו עלינו מספיק מים מההטמנה לסחוב יום וחצי. כנ"ל לגבי האוכל.

יומיים לפני שהגענו לצופר התקשרנו לחאן דרך הבשמים ובדרך כלל אפשר לישון בו בתמורה ל-50 שקלים. למזלנו בעלי הבית בדיוק נסעו לצפון ולכן החלפנו אותם ועבדנו שם בתמורה לשהות. שהינו בחאן שני לילות, צברנו כוח והמשכנו.

הטמנה שלישית, מים בלבד – גבי חולית (על ידי מטמין בתשלום)

הלכנו מצופר דרך ספיר עד גב חולית. רוב האנשים עוצרים בספיר וזו נקודת הזינוק שלהם לקטע הבא. לנו התווסף לזה הקטע מצופר לספיר אבל עדיין לא היה בלתי אפשרי. מכיוון שאין אפשרות להגיע לגב חולית עם רכב פרטי לקחנו הטמנה בתשלום (70 שקלים ל-6 ליטרים). ליניר (מתלבט עם לכתוב את השם של המטמין או לא) יש מלאי חירום למקרה שלא מוצאים את ההטמנה והוא גם מתחייב לבוא ולהביא מים במידה ולא מוצאים אותם.

נחל עקרביםהטמנה רביעית – נחל גוונים

ביום הזה הלכנו מגב חולית לחניון סהרונים בו הטמנו בעצמנו מים ואוכל. הרבה שביליסטים הולכים לישון בחאן בארות שנמצא לא רחוק.

מגוונים דרך שן רמון עלינו למצפה רמון ונשארנו בעיר יומיים לנוח מכיוון שהיה פסטיבל נחמד וגם מכיוון שלא רצינו להרוס את סדר הימים שלנו הלאה והתכנון של מקומות העצירה בסופי שבוע. כמובן שבמצפה רמון הצטיידנו באוכל ומים לימים הבאים. לגבי לינה רוב המקומות בתשלום היו מאוד יקרים אבל בצל במדבר הציעו לנו לינה תמורת 40 שקלים ואפילו בלילה השני סגרנו על עבודה תמורת לינה ב40 שקלים בחדר.

הטמנה חמישית, מים בלבד – חניון נחל חווה (על ידי מטמין בתשלום)

ממצפה הלכנו לחניון נחל חווה עליון. באותו הלילה כל המטיילים האחרים קינאו בנו על האוהל בגלל הרוחות. אנחנו לא הרגשנו את הרוחות בניגוד לשאר השביליסטים שחטפו את הרוח באותו הלילה.

בדרך כלל הולכים עד לחניון חוד עקב אבל אנחנו החלטנו לחתוך למדרשת בן גוריון מכיוון שהיה לנו איפה לישון שם (וגם ביקרנו חברה).

הטמנה שישית, מים בלבד – חניון נחל מדור (על ידי מטמין בתשלום)

מחניון נחל מדור יצאנו לכרבולת של המכתש הגדול. כשאנחנו קמנו בשש בבוקר שאר השביליסטים כבר יצאו לדרך. יש עניין שזה מקטע מאוד ארוך וקשה, אנחנו לא הרגשנו את זה עד כדי כך...

חניון לילה מעלה עלי שביל ישראלהטמנה שביעית, אוכל בלבד – כניסה למפעלי אורון

הלכנו עד למפעלי אורון. שם יש לוקרים מיוחדים לשביליסטים שניתן לנעול בהם אוכל. מים לא היינו צריכים מכיוון שיש במקום ברז אבל בהכנה בה עשינו את ההטמנות נעלנו את האוכל שלנו באחד הלוקרים. אם מבקשים יפה מהשומר, אחרי ארוחת הערב במפעל לעיתים קרובות מוציאים את מה שנשאר לשביליסטים הרעבים.

הטמנה שמינית, מים בלבד – מעל המכתש קטן

הלכנו עד לחניון שמעל המכתש הקטן. הטמנו מים בחניון למרות שידענו שיש ברז מים בבסיס ליד. מסתבר שדווקא היה חשוב להטמין שם מים מכיוון שמטיילים אחרים שהלכו למלא בבסיס גילו שמיכל המים, שאינו מחובר לברז, התרוקן ועדיין לא מילאו אותו. אנחנו גם הלכנו כדי למלא עוד כמה ליטרים וגילינו ביחד עם שאר המטיילים שהבסיס מוקף בגדר היקפית מרוחקת ולא ניתן ליצור מגע עם החיילים. אחרי הרבה זמן והרבה צעקות החיילים שמעו אותנו ויצאו החוצה ואז מילאו לנו את הבקבוקים. זה היה תהליך ארוך ומייגע. רוב הזמן יש שם מים אז מה שקרה לנו היה די חריג.

הכרבולתהטמנה תשיעית – מיצד תמר

הגענו למיצד תמר ביום שישי והיינו בערך 10 חבר'ה שכבר הכרנו די טוב, מכיוון שנפגשנו לאורך הדרך לא מעט פעמים. עשינו ארוחת שישי משותפת ביחד. כאן גם הבנו שעשינו בחוכמה עם הפרדת האוכל בהטמנות. ההטמנה עם האוכל שלא היה בקופסאות שימורים נחפרה על ידי בעלי חיים והאוכל נעלם. למזלנו כאמור, הייתה לנו את ההטמנה עם השימורים והסתדרנו. הבנו מאנשים שכדאי לשים על האוכל, בתוך הבור, אבן גדולה ושטוחה אם יש בנמצא מכיוון שבעל החיים שחופר מגיע למשטח קשה ומפסיק לחפור וזה יכול להוות עוד מכשול.

כמה מילים על המטיילים האחרים - הפתיע אותנו לראות את כמות הבנות שעושות את השביל, לא מוותרות לעצמן ומתגברות על כל הקשיים, למדנו להעריך אותן מהרגע הראשון. בימים הראשונים היו פערים די גדולים ביכולות ההליכה בין אלו שברור שהם מגיעים עם כושר טוב וגם ניסיון, לבין כאלו שזה בשבילם משהו חדש. לאט לאט עם חלוף הימים הפערים האלו מצטמצמים ומטיילים ומטיילות שהיו חלשים/ות בהתחלה מתרגלים להליכה והולכים כמו אלו שהתחילו חזק. פגשנו הרבה דתיים על השביל והם בדרך כלל לא יעשו את השבת בשטח אלא יסעו בטרמפים ליישוב קרוב ויחזרו אחרי השבת. סה"כ רוב המטיילים היו בתקופה של אחרי הצבא אבל היו גם שני י"ביניקים שפגשנו ומספר מבוגרים. עוד קבוצת אנשים ייחודית שפגשנו היא קבוצת Walk of love, חבר'ה מכל העולם שעושים את השביל ברצף עם מנהלה. וכמובן פגשנו לא מעט גם קבוצות של מטיילים יומיים שעושים את השביל לאורך שנים וכל פעם מקטע או שניים.

נקודת התחלה שביל ישראל בית ספר שדה אילתהטמנה עשירית, מים בלבד – באר אפעה

המקטע היה פחות מעניין משאר המקטעים המדבריים אבל הוא היה פשוט יחסית ואפשר "לנוח" אחרי הימים האחרונים. עשינו כאן הטמנה אבל לא הצלחנו לזהות את השטח כשהגענו. הסתבר שדחפור עשה עבודות עפר וכיסה לנו את ההטמנה בקובים רבים של אדמה. כמובן שויתרנו ועמרי הלך לכביש לנסות לעצור רכב כדי לקבל מים. בסוף דווקא רכב שטח שעבר לידי, ובא לעשות הטמנות נתן לנו מים .

ערד – באר אפעה הייתה הנקודה האחרונה בא עשינו הטמנות, למחרת הלכנו עד ערד.

אלי גדסיק

על שביל ישראל התחלתי לחשוב כשהייתי מש"צ בתיכון. במסגרת המש"צים גם מצאתי את הפרטנר

קרא עוד...

הטמנות בשביל ישראל

פירוט הטמנות עצמאיות בדרום

אלי גדסיק, מרץ-מאי 2017

בכמה מילים

לקראת שביל ישראל עשינו שתי הכנות. הראשונה הייתה טיול של יומיים בתנאים זהים לתנאים של שביל ישראל והכנה נוספת שמטרתה הייתה הטמנה של אוכל ומים.

עשינו הכנה של יומיים שחלק מהמטרה שלה היה לבדוק את הכמויות שאנחנו צריכים, כמה מים אנחנו צריכים לבן אדם, כמה אוכל אנחנו אוכלים ביום ואיזה סוג אוכל יכול להתאים לנו. העמסנו בתרמיל את כל המשקל והציוד שחשבנו לקחת אתנו כדי לראות אם ביומיים האלו נוכל להתמודד עם זה טוב, האם רצוי להוריד או שניתן להוסיף.

לגבי ההטמנות, יש כאלו שלא מטמינים מזון ומסתפקים בהטמנות מים של אנשים שמטמינים בתשלום. אבל אנחנו החלטנו להוריד מעצמנו את העומס ולכן החלטנו ליסוע ולעשות סיבוב עם רכב לכל הנקודות שמתאפשר לנו. ככה גם הרגשנו הכי בטוח כאשר אנחנו יודעים איפה הטמנו בדיוק וגם זה היה חלק מהחוויה

אז מה עשינו?

עוד לפני שנתחיל עם פירוט ההטמנות מספר תובנות מההכנה: קיבלנו למשל החלטה שאנחנו רוצים לקחת את האוהל שהתלבטנו לגבי הצורך בו. ראינו שאנחנו מתמודדים טוב עם 10 ליטרים של מים, כלומר יכולים לצאת ליום וחצי-יומיים ללא הטמנה. הבנו שהטמפרטורה בלילה לא מצריכה הצטיידות בכל הבגדים החמים שלקחנו וכך ויתרנו למשל על בגדים מסוימים. מסלול ההכנה היה ממדרשת שדה בוקר לכיוון חניון חוד עקב, עלינו את חוד עקב, ירדנו לעין עקב והלכנו לישון בחניון הסרפנטינות. ביום השני עלינו את מעלה דבשון וסיימנו בעבדת. אחרי ההכנה הרגשנו שאנחנו מוכנים.

צומת ציחור שביל ישראלועוד שתי הערות שלא קשורות ישירות להטמנות אבל כן חשובות להכנה: חשבנו שמספיק שנתקשר יומיים שלושה לפני שנגיע למלאכי השביל ויהיה בסדר. והסתבר לנו שרצוי להתקשר הרבה יותר זמן מראש. לא התעמקנו בנושא האוכל, איפה יש צרכנייה ואיפה אין וכך יצא שבשני מקומות שבנינו עליהם לא הייתה צרכנייה, נשארנו רעבים וגם נאלצנו במקרה אחד לשנות תכניות.

לטיולים דומים


פארק הירדן והזאכי

תגובות פייסבוק

קיץ ברמת הגולן

תגובות פייסבוק

פסח בעמק החולה

תגובות פייסבוק

ולהטמנות...

הטמנה ראשונה, מים בלבד – הר יורם

לא עצרנו לישון בהר יהורם והמשכנו למעשה באותו היום גם את המקטע השני כך שהגענו ללינה בקניון שחורת. ההטמנה בהר יהורם עזרה לנו לצאת קלים מאילת, עם 4 ליטרים לחלק הראשון של היום. בהר יהורם לא הטמנו אוכל אלא רק 8 ליטרים לאדם. לא הייתי ממליץ לאנשים לעשות את מה שעשינו ולחבר את שני המקטעים הראשונים ליום אחד מכיוון שזה היה מאוד קשוח. הלכנו באותו היום 23 קילומטרים קשוחים וכעקרון בנינו את תכנית ההליכה כך שנעשה יום אחד ארוך ואחד קצר ולכן למחרת הלכנו רק 15 קילומטרים. היה לנו אוכל ליומיים פלוס ובקניון שחורת ישנה קבוצת מטיילים ותדלקנו קצת מים אצלם ליתר בטחון.

לילה שני ישנו בבאר אורה, בתמר במדבר שהם מלאכי שביל בתשלום ושם כמובן שלא היינו צריכים אוכל ומים. הגענו לבאר אורה בשעה 14:00 וקנינו במרכולית מזון לשלושה ימים הבאים.

https://www.youtube.com/watch?v=a6B0sHpeY3k

יצאנו מבאר אורה עם 6 ליטרים, הלכנו חצי יום ואז תדלקנו מים בשער הכניסה לפארק תמנע כדי שיהיה לנו ליום וחצי הבאים. המשכנו עוד מספר שעות  וישנו בבאר מלחן שנמצאת בהמשך הדרך. הרבה שביליסטים ישנים ליד הכניסה אבל אנחנו תפרנו את מעלה מלחן באותו היום וזה כמובן חסך לנו מהיום הבא. שם לא הייתה לנו הטמנה אבל היו עלינו 10 ליטרים שיספיקו גם ליום הבא.

הערה: ניתן לבצע הטמנת מים בחניון באר מלחן בעזרת מטמין בתשלום.

הגענו ביום הזה לשחרות בסביבות 13:30 וישנו בחאן שחרות שבו הלינה לשביליסטים בחינם. מילאנו מים אבל לא הצטיידנו באוכל (אין מרכולית זמינה בשחרות).המשכנו ביום הזה לנאות סמדר וגילינו שאין מקום לינה פנוי מכיוון ששביליסטים אחרים כבר שריינו להם מקום בנאות סמדר. בסופו של דבר ישנו 8 חבר'ה בחצר של הפונדק בצומת. הסתבר לנו שאין צרכניה בנאות סמדר ונכנסנו לבעיה בנושא האוכל, אבל סחבנו על אדי דלק את היום הבא.

הטמנה שניה – צומת ציחור

תכננו ללכת מנאות סמדר לאשראם במדבר ולהיות שם בסוף השבוע הראשון שלנו בשביל,  אבל היה פסטיבל במקום באותו סוף שבוע ולא יכלנו להישאר. הסתבר לנו שגם שם אין צרכנייה ואנחנו כבר בלי אוכל ולכן המשכנו באותו יום עוד 12 קילומטרים על מנת להגיע לצומת ציחור בה הייתה לנו הטמנה של מים ואוכל.  דרך אגב הרבה מאוד שביליסטים מדלגים על המקטע הזה מכיוון שהוא קרוב לכביש ותופסים טרמפים, אני אישית ממליץ לא לדלג. היה כיף להגיע להטמנת האוכל ולמצוא בין היתר את בקבוק היין שהשארנו שם.

זה היה היום השישי של המסע שלנו, ותכננו לנוח ביום למחרת (יום שבת). צומת ציחור לא הייתה המקום המתאים לנוח שבת. ולכן המשכנו עוד שני ימים עד לצופר ושם עצרנו למנוחה.

ביום השביעי הלכנו עד לחניון הלילה של נחל ברק והיו עלינו מספיק מים מההטמנה לסחוב יום וחצי. כנ"ל לגבי האוכל.

יומיים לפני שהגענו לצופר התקשרנו לחאן דרך הבשמים ובדרך כלל אפשר לישון בו בתמורה ל-50 שקלים. למזלנו בעלי הבית בדיוק נסעו לצפון ולכן החלפנו אותם ועבדנו שם בתמורה לשהות. שהינו בחאן שני לילות, צברנו כוח והמשכנו.

הטמנה שלישית, מים בלבד – גבי חולית (על ידי מטמין בתשלום)

הלכנו מצופר דרך ספיר עד גב חולית. רוב האנשים עוצרים בספיר וזו נקודת הזינוק שלהם לקטע הבא. לנו התווסף לזה הקטע מצופר לספיר אבל עדיין לא היה בלתי אפשרי. מכיוון שאין אפשרות להגיע לגב חולית עם רכב פרטי לקחנו הטמנה בתשלום (70 שקלים ל-6 ליטרים). ליניר (מתלבט עם לכתוב את השם של המטמין או לא) יש מלאי חירום למקרה שלא מוצאים את ההטמנה והוא גם מתחייב לבוא ולהביא מים במידה ולא מוצאים אותם.

נחל עקרביםהטמנה רביעית – נחל גוונים

ביום הזה הלכנו מגב חולית לחניון סהרונים בו הטמנו בעצמנו מים ואוכל. הרבה שביליסטים הולכים לישון בחאן בארות שנמצא לא רחוק.

מגוונים דרך שן רמון עלינו למצפה רמון ונשארנו בעיר יומיים לנוח מכיוון שהיה פסטיבל נחמד וגם מכיוון שלא רצינו להרוס את סדר הימים שלנו הלאה והתכנון של מקומות העצירה בסופי שבוע. כמובן שבמצפה רמון הצטיידנו באוכל ומים לימים הבאים. לגבי לינה רוב המקומות בתשלום היו מאוד יקרים אבל בצל במדבר הציעו לנו לינה תמורת 40 שקלים ואפילו בלילה השני סגרנו על עבודה תמורת לינה ב40 שקלים בחדר.

הטמנה חמישית, מים בלבד – חניון נחל חווה (על ידי מטמין בתשלום)

ממצפה הלכנו לחניון נחל חווה עליון. באותו הלילה כל המטיילים האחרים קינאו בנו על האוהל בגלל הרוחות. אנחנו לא הרגשנו את הרוחות בניגוד לשאר השביליסטים שחטפו את הרוח באותו הלילה.

בדרך כלל הולכים עד לחניון חוד עקב אבל אנחנו החלטנו לחתוך למדרשת בן גוריון מכיוון שהיה לנו איפה לישון שם (וגם ביקרנו חברה).

הטמנה שישית, מים בלבד – חניון נחל מדור (על ידי מטמין בתשלום)

מחניון נחל מדור יצאנו לכרבולת של המכתש הגדול. כשאנחנו קמנו בשש בבוקר שאר השביליסטים כבר יצאו לדרך. יש עניין שזה מקטע מאוד ארוך וקשה, אנחנו לא הרגשנו את זה עד כדי כך...

חניון לילה מעלה עלי שביל ישראלהטמנה שביעית, אוכל בלבד – כניסה למפעלי אורון

הלכנו עד למפעלי אורון. שם יש לוקרים מיוחדים לשביליסטים שניתן לנעול בהם אוכל. מים לא היינו צריכים מכיוון שיש במקום ברז אבל בהכנה בה עשינו את ההטמנות נעלנו את האוכל שלנו באחד הלוקרים. אם מבקשים יפה מהשומר, אחרי ארוחת הערב במפעל לעיתים קרובות מוציאים את מה שנשאר לשביליסטים הרעבים.

הטמנה שמינית, מים בלבד – מעל המכתש קטן

הלכנו עד לחניון שמעל המכתש הקטן. הטמנו מים בחניון למרות שידענו שיש ברז מים בבסיס ליד. מסתבר שדווקא היה חשוב להטמין שם מים מכיוון שמטיילים אחרים שהלכו למלא בבסיס גילו שמיכל המים, שאינו מחובר לברז, התרוקן ועדיין לא מילאו אותו. אנחנו גם הלכנו כדי למלא עוד כמה ליטרים וגילינו ביחד עם שאר המטיילים שהבסיס מוקף בגדר היקפית מרוחקת ולא ניתן ליצור מגע עם החיילים. אחרי הרבה זמן והרבה צעקות החיילים שמעו אותנו ויצאו החוצה ואז מילאו לנו את הבקבוקים. זה היה תהליך ארוך ומייגע. רוב הזמן יש שם מים אז מה שקרה לנו היה די חריג.

הכרבולתהטמנה תשיעית – מיצד תמר

הגענו למיצד תמר ביום שישי והיינו בערך 10 חבר'ה שכבר הכרנו די טוב, מכיוון שנפגשנו לאורך הדרך לא מעט פעמים. עשינו ארוחת שישי משותפת ביחד. כאן גם הבנו שעשינו בחוכמה עם הפרדת האוכל בהטמנות. ההטמנה עם האוכל שלא היה בקופסאות שימורים נחפרה על ידי בעלי חיים והאוכל נעלם. למזלנו כאמור, הייתה לנו את ההטמנה עם השימורים והסתדרנו. הבנו מאנשים שכדאי לשים על האוכל, בתוך הבור, אבן גדולה ושטוחה אם יש בנמצא מכיוון שבעל החיים שחופר מגיע למשטח קשה ומפסיק לחפור וזה יכול להוות עוד מכשול.

כמה מילים על המטיילים האחרים - הפתיע אותנו לראות את כמות הבנות שעושות את השביל, לא מוותרות לעצמן ומתגברות על כל הקשיים, למדנו להעריך אותן מהרגע הראשון. בימים הראשונים היו פערים די גדולים ביכולות ההליכה בין אלו שברור שהם מגיעים עם כושר טוב וגם ניסיון, לבין כאלו שזה בשבילם משהו חדש. לאט לאט עם חלוף הימים הפערים האלו מצטמצמים ומטיילים ומטיילות שהיו חלשים/ות בהתחלה מתרגלים להליכה והולכים כמו אלו שהתחילו חזק. פגשנו הרבה דתיים על השביל והם בדרך כלל לא יעשו את השבת בשטח אלא יסעו בטרמפים ליישוב קרוב ויחזרו אחרי השבת. סה"כ רוב המטיילים היו בתקופה של אחרי הצבא אבל היו גם שני י"ביניקים שפגשנו ומספר מבוגרים. עוד קבוצת אנשים ייחודית שפגשנו היא קבוצת Walk of love, חבר'ה מכל העולם שעושים את השביל ברצף עם מנהלה. וכמובן פגשנו לא מעט גם קבוצות של מטיילים יומיים שעושים את השביל לאורך שנים וכל פעם מקטע או שניים.

נקודת התחלה שביל ישראל בית ספר שדה אילתהטמנה עשירית, מים בלבד – באר אפעה

המקטע היה פחות מעניין משאר המקטעים המדבריים אבל הוא היה פשוט יחסית ואפשר "לנוח" אחרי הימים האחרונים. עשינו כאן הטמנה אבל לא הצלחנו לזהות את השטח כשהגענו. הסתבר שדחפור עשה עבודות עפר וכיסה לנו את ההטמנה בקובים רבים של אדמה. כמובן שויתרנו ועמרי הלך לכביש לנסות לעצור רכב כדי לקבל מים. בסוף דווקא רכב שטח שעבר לידי, ובא לעשות הטמנות נתן לנו מים .

ערד – באר אפעה הייתה הנקודה האחרונה בא עשינו הטמנות, למחרת הלכנו עד ערד.

לטיולים דומים


פארק הירדן והזאכי

תגובות פייסבוק

קיץ ברמת הגולן

תגובות פייסבוק

פסח בעמק החולה

תגובות פייסבוק

Leave a Reply

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *