נועה ומיכאל
בשנים האחרונות, מיכאל, הבן שלי (14) ואני פחות נהנים בטיולים משותפים בגלל הטעמים השונים שלנו, או במילים אחרות: למיכאל ממש אין כוח לארכיטקטורה נשגבת ואינסוף פארקים.
בכל זאת, בדצמבר האחרון הייתה לנו הברקה. שילבנו טיול במדריד עם צפייה במשחק כדורגל בליגת האלופות: ריאל מדריד נגד דורטמונד הגרמנית, שלב הבתים. אני גיליתי שמשחק כדורגל יכול להיות ההופעה הכי טובה בעיר, ומיכאל גילה שהייאוש באירופה יותר נוח, כשיש בכיס כרטיס למשחק כדורגל בליגת האלופות.
אימא, מתבגר וכדורגל במדריד
נועה מלמד, ינואר 2018
3 ימים במדריד כולל כדורגל ויום בטולדו
בכמה מילים:
בעיניי, טיול כדורגל כזה הוא קלאסי עבור הורים עם ילדים מתבגרים. אני לא מבינה הרבה בכדורגל, אבל גם מבחינתי, ולא רק מבחינת הבן שלי, הפסגה הייתה המשחק עצמו. זו הייתה חוויה מרגשת ומדהימה עד כדי כך שהצטרפתי מכל הלב לשירה של אוהדי ריאל באיצטדיון. חוץ מזה, נהניתי מהסבלנות והסובלנות שמיכאל הפגין הפעם במהלך השיטוטים שלנו בעיר, בעיקר ההתרגשות לקראת המשחק ואחריו.
מדריד עצמה התגלתה כעיר מאוד אסתטית שכיף לשוטט בה, ומזג האוויר היה אידיאלי. היה קר יחסית (שתי מעלות צלזיוס) אבל שמשי ויבש. כעניין של מדיניות, העדפתי לוותר על ביקורים במוזיאונים ואטרקציות מפורסמות לטובת סיורים חופשיים בעיר, וזה הוכיח את עצמו. פשוט אפשרנו לעצמנו ליהנות בלי מחויבות לרשימת אתרים ובלי להכביד אחד על השנייה. מכיוון שמדריד התיירותית היא די קטנה, שלושה ימים הספיקו לנו בשביל לחוות את העיר. ביום הרביעי נסענו לכמה שעות בטולדו, שהאזור העתיק שלה יפהפה ומאוד נהנינו.
מסלול הטיול
יום 1: נחיתה במדריד וסיור ראשון בעיר לכיכר פוארטה דל סול וכיכר מאיור
הגענו בצהריים בטיסה ישירה של "איר אירופה". מחיר הטיסה לא כולל אוכל ושתייה, ואם רוצים צריך לשלם בנפרד על אוכל במטוס.
התמקמנו במלון שלנו: Gran Versalles, שנמצא קצת צפונה מהלב התיירותי של מדריד, אבל די צמוד אליו, והוא קרוב מאוד לתחנת המטרו Alonso Martinez וסמוך לשכונת צ'ואקה (Chueca), שנחשבת למרכז חיי הלילה במדריד. המלון התגלה כסימפטי מאוד, והוא ממוקם במרחק הליכה מכל האתרים העיקריים בלב העיר.
אחרי שמצאנו מקום לאכול באזור המלון עשינו סיור לכיכר פוארטה דל סול (Puerta del Sol) ההומה. מכיכר דל סול המשכנו לכיכר מאיור (Plasa Mayor) ומשם חזרנו למלון דרך רחוב מאיור ורחוב Hortaleza המרכזיים
יום 2: שדרת פראדו, פארק רטירו, בית האופרה, הארמון, בית העירייה וכיכר מאיור
אחרי ארוחת בוקר ליד המלון, צעדנו דרום מזרחה על רחוב Genova עד לכיכר קולון (Plasa de Colon) שממנה המשכנו לצעוד דרומה על שדרת פראדו (Prado) המפורסמת עד לפארק רטירו (Retiro). בדרך עברנו את מוזיאון הפראדו, שהוא המוזיאון המפורסם והגדול ביותר במדריד ואת הגנים הבוטניים שצמודים לפארק רטירו. לא נכנסנו לפארדו, אבל בהחלט שמנו לב שהתור בכניסה ארוך, והתרשמנו שמספיק לחזות ביופיים גנים הבוטניים מבחוץ, ולכן לא נכנסנו גם לשם.
אחרי שחצינו את פארק רטירו ויצאנו מהצד הצפוני שלו, עלינו על מטרו בתחנת Retiro ונסענו לבית האופרה, שנמצא מערבה משם, בלב המרכז התיירותי, בכיכר מתוקה, עם דוכנים שמכינים בהם נקניקיות צ'וריסו עם ריח נהדר.
מבית האופרה הלכנו ברגל מערבה לארמון המלוכה (Palacio Real de Madrid), שלא נכנסנו לתוכו, אבל קרובי משפחה אמרו לי בדיעבד שהוא מרהיב ושזו ממש החמצה לא לבקר בו. מהארמון התחלנו לצעוד מזרחה לבית העירייה (Casa de La Villa) ובדרך עברנו בכיכר San Nicolas היפה. מבית העירייה המשכנו מזרחה לשוק סן מיגל הקרוב, שבעצם נמצא בגב של כיכר מאיור. אכלנו בשוק והמשכנו לכיכר מאיור ומשם עוד מזרחה לכיכר דל סול ואז למלון. בערב יצאנו לאכול בסביבת המלון.
יום 3: כיכר דה אספניה, מקדש דבוד, Gran Via וכדורגל
יצאנו בבוקר מערבה לאזור הצפון מערבי של מרכז העיר, דרך רחוב Sagasta שהמלון שלנו נשפך אליו. זה לא רחוב תיירותי ואהבתי לצעוד עליו. בשלב מסוים פנינו שמאלה (דרומה) למקדש דבוד (Templo de Debod) שקרוב לכיכר דה אספניה (Plaza de Espana), שהיא עוד כיכר מפורסמת במדריד [לא הזכרתי את מרכז התרבות שפוספס בדרך: Conde Duque??]. המקדש היה בשיפוצים, אז לא ניתן היה להיכנס אליו אבל נהנינו מהנוף היפה באזור והמשכנו מזרחה לכיכר דה אספניה שהייתה גם היא בשיפוצים ולא כל כך הרשימה אותי.
מהכיכר המשכנו לצעוד דרום מזרחה על רחוב הקניות המרכזי של מדריד: Gran Via, שנחשב לשאנז אליזה של מדריד. יש ברחוב בעיקר סניפים של רשתות, כולל סניף של פריימרק הפופולרית, ובעיניי הוא לא מרשים במיוחד.
חזרנו למלון כדי לנוח לקראת המשחק, ומשם נסענו שלוש תחנות במטרו לאיצטדיון סנטיאגו ברנבאו (Santiago Bernabeu), שנמצא צפונה מהמלון, מחוץ ללב התיירותי. מהמשחק חזרנו למלון באושר ובאושר.
יום 4: ביקור בטולדו
טולדו נמצאת דרומית למדריד, במרחק חצי שעת נסיעה ברכבת המהירה (AVE). מהמלון נסענו במטרו לתחנת הרכבת המרכזית של מדריד: Atocha, שנמצאת בלב העיר, דרומית לפארק רטירו, ומשם לקחנו את הקו המהיר לטולדו. הנוף בדרך היה מדברי ומשעמם, אבל טולדו עצמה פיצתה אותנו. בילינו שם כחמש שעות, וזה הספיק לנו לגמרי. חזרנו באוטובוס מהעיר לתחנת הרכבת ומשם חזרנו למדריד. את יתר היום הקדשנו לקניות ולהכנת סנדביצ'ים לטיסה ארצה שחיכתה לנו למחרת בבוקר.
עוד על מדריד
באופן כללי, מדריד נראית כאילו ברגע זה ממש סיימו לנקות ולצבוע אותה, והלב התיירותי עמוס בסמטאות, ארכיטקטורה יפה ומבנים היסטוריים. לרוב, המסלול שלנו בעיר היה ספונטני. התבססנו גם על המלצות באתרי אינטרנט, אבל בסך הכול, פשוט שוטטנו לנו ובחרנו ללכת ברחובות שמצאו חן בעינינו. למשל, גילינו שהשכונה שהמלון שלנו נמצא בה [האם הכוונה ל- Chueca??] מאוד נחמדה, אז הסתובבנו שם לא מעט. זו שכונה בורגנית עם הרבה מסעדות ובתי קפה ובניינים מאוד יפים. גילינו גם שהדרך שלנו מהמלון לכיכר דל סול ביום הראשון הייתה פחות מוצלחת מהדרך חזרה, ברחוב Hortaleza, אז בפעמים הבאות כבר הלכנו בדרך השנייה.
פארק רטירו הוא גן יפה ומסודר, עם שבילים ישרים, מהסוג של גני לוקסמבורג בפריז, אבל יש בו גם דוכני מסחר פיראטיים, וראינו במו עינינו את הסוחרים אורזים את הסחורה בסדינים ובורחים משוטרים שהגיעו רכובים על סוסים. שם, אגב, אפשר לקנות מזכרות ממותגות של ריאל מדריד, אם כי יש סיכוי גבוה שהן יהיו מזויפות. בכל מקרה, החנויות המורשות של ריאל מדריד הרבה יותר יקרות.
אהבתי גם את שדרת פראדה הירוקה, עם עלי השלכת על המדרכה והבתים בצדדים שצבועים בכתום וצהוב, וגם את שוק סן מיגל הקטן והמתוק. השוק הוא מבנה סגור שהיה מוזנח במשך שנים, וכיום יש בו חנויות מזון ומסעדות. רואים שם הרבה איטליזים ונתחים תלויים של חזיר וחיות אחרות. אנחנו הסתפקנו בטאפאס ויין.
לראות כדורגל במדריד
נסענו למשחק שלוש שעות מראש, כי מיכאל התעקש על זה, אבל זה היה מיותר, כי לא היה אקשן מיוחד בזמן שחיכינו להיכנס. מהמטרו הלכנו מייד לשער שלנו, לפי מה שהיה כתוב בכרטיסים, וחיכינו שם עד שפתחו את השער כשעה לפני תחילת המשחק. בינתיים התגודדו לידנו עוד אנשים והצלחנו לשמוע את אוהדי ריאל מדריד צועקים "בוז" עצום לעבר האוטובוס של דורטמונד.
באיצטדיון הכול מנוהל בסדר מופתי ומתקתק כמו שעון. כשנכנסים פנימה, כבר יש מוזיקה ברקע והשחקנים עולים לחימום. זה מופע מאורגן מהרגע הראשון עד הרגע האחרון, והאוהדים של ריאל, ששרים ומתופפים במשך כל המשחק, הם הרוח החיה באיצטדיון לא פחות מהשחקנים.
הרגשתי שאני נמצאת ממש בטקס דתי עוצמתי ומרגש. למרות המסחור של המשחקים, קל להיסחף ולהזדהות עם האהבה האדירה של הקהל המקומי לקבוצה.
למרבה האושר אך לא למרבה ההפתעה, ריאל ניצחה במשחק, ובהתחלה חשבנו להמשיך לכיכר דל סול, כי האוהדים נוהגים להגיע לשם כדי לחגוג, אבל ישראלים שפגשנו אמרו לנו שהפעם זה לא יקרה, כי היה ידוע מראש שריאל תעלה לשמינית הגמר ולכן המשחק לא נחשב למכריע.
טולדו
נסענו לטולדו באופן ספונטני, אחרי שהבנו שמיצינו את מרכז מדריד. אפשר לקחת סיור מודרך בעיר, אבל גם על זה ויתרנו ופשוט שוטטנו שם, אפילו בלי מפה.
העיר, ששוכנת על שפת נחל, מלאה ברחובות קטנים וצרים, במסעדות, בחנויות מרציפן, חנויות קרמיקה וחנויות של כלי נשק עתיקים, כמו חרבות, כי היא הייתה ספקית נשק מרכזית בימי הביניים.
לצד קתדרלה וכנסיות, יש בעיר רובע יהודי שקשה לפספס אותו, כי יש סימון מאוד ברור שמוביל לשם.
אוכל
די התאכזבנו ממדריד בהיבט הקולינרי, גם בגלל ההיצע שלא קרץ לנו במיוחד וגם בגלל המחירים הגבוהים. למשל, גילינו שברשת טאפאס מומלצת באתר תיירות באינטרנט, כל מנה עולה ארבעה עד שבעה יורו, ולא שניים-שלושה יורו כמו שנכתב בהמלצה.
מטבע הדברים, כשמטיילים עם ילדים האפשרויות מצטמצמות, ובסוף מצאנו את עצמנו אוכלים בעיקר פיצה, המבורגר וסנדביצ'ים שהכנו מלחם טוב וגבינות טובות ונקניקים, שאפשר למצוא בקלות בסופרים של מדריד.
במסעדה אסאייתית ליד המלון שאכלנו בה הייתה לנו חוויה מאכזבת מאוד וגם היה קשה למצוא קפה טוב.
שמעתי רשמים דומים מחברים, אבל יכול להיות שצריך להיערך טוב יותר לפני הטיול ולחפש המלצות אמינות על מסעדות טובות ולא יקרות ברחבי העיר.
כרטיסים למשחק של ריאל מדריד ועלות כוללת
מניסיון של חברים, אם מדובר במשחק לא מבוקש במיוחד, אין בעיה לרכוש כרטיסים באתר של ריאל, שמשחרר כרטיסים לקהל הרחב כשבועיים לפני המשחק. אבל אם המשחק מבוקש ויש חשש שהכרטיסים יאזלו, כדאי לשריין כרטיס דרך אתר אחר.
הבנתי שיש הרבה רמאויות בתחום, ולכן בדקתי בהתחלה מחירים באתר GoGy, שהמליצו לי עליו כאתר אמין. אחרי שהבנתי שכרטיסים בנפרד וחבילת טיסה ומלון בנפרד יעלו לי כמו חבילה כוללת של כרטיסים, טיסה ומלון באיסתא, בחרתי בחבילה של איסתא, כדי לחסוך לעצמי טרחה.
חשוב לשים לב שאומנם מציעים באיסתא חבילות בפחות מ-700 יורו, אבל בפועל, מדובר בחבילות בסיס שכוללות מלון מרוחק יחסית ממרכז העיר ומושבים לא אטרקטיביים באיצטדיון. כל שדרוג מייקר משמעותית את החבילה, אבל קשה להימנע משדרוגים. אני, למשל, שדרגתי את המיקום של המושבים ליציע מספר אחת.
בסך הכול, החבילות שרכשתי עבור שנינו, וכללו טיסה, מלון וארוחות בוקר, כרטיסים למשחק ונסיעות בין שדה התעופה למלון, עלו קרוב ל-9,000 ש"ח.
טיפים
אמנם נהנינו במדריד, אבל בהחלט אפשר לשקול לשלב בין נסיעה של כמה ימים בברצלונה עם נסיעה למשחק במדריד, בלי לשהות בעיר עצמה יותר מיום או יומיים.
מכיוון שמדריד קטנה יחסית, כדאי להוסיף טיול מחוץ לעיר לטולדו, כמו שאנחנו עשינו, ואפילו לעיר נוספת, כמו סגוביה.
אני ממליצה לבחור במלון שממוקם במרכז או קרוב למרכז, כמו המלון שהיינו בו, אבל לא על רחוב Gran Via עצמו, כי הוא תיירותי והומה מדי.
נועה ומיכאל
בשנים האחרונות, מיכאל, הבן שלי (14) ואני פחות נהנים בטיולים משותפים בגלל הטעמים השונים
אימא, מתבגר וכדורגל במדריד
נועה מלמד, ינואר 2018
3 ימים במדריד כולל כדורגל ויום בטולדו
בכמה מילים: בעיניי, טיול כדורגל כזה הוא קלאסי עבור הורים עם ילדים מתבגרים. אני לא מבינה הרבה בכדורגל, אבל גם מבחינתי, ולא רק מבחינת הבן שלי, הפסגה הייתה המשחק עצמו. זו הייתה חוויה מרגשת ומדהימה עד כדי כך שהצטרפתי מכל הלב לשירה של אוהדי ריאל באיצטדיון. חוץ מזה, נהניתי מהסבלנות והסובלנות שמיכאל הפגין הפעם במהלך השיטוטים שלנו בעיר, בעיקר ההתרגשות לקראת המשחק ואחריו.
מדריד עצמה התגלתה כעיר מאוד אסתטית שכיף לשוטט בה, ומזג האוויר היה אידיאלי. היה קר יחסית (שתי מעלות צלזיוס) אבל שמשי ויבש. כעניין של מדיניות, העדפתי לוותר על ביקורים במוזיאונים ואטרקציות מפורסמות לטובת סיורים חופשיים בעיר, וזה הוכיח את עצמו. פשוט אפשרנו לעצמנו ליהנות בלי מחויבות לרשימת אתרים ובלי להכביד אחד על השנייה. מכיוון שמדריד התיירותית היא די קטנה, שלושה ימים הספיקו לנו בשביל לחוות את העיר. ביום הרביעי נסענו לכמה שעות בטולדו, שהאזור העתיק שלה יפהפה ומאוד נהנינו.
מסלול הטיול
יום 1: נחיתה במדריד וסיור ראשון בעיר לכיכר פוארטה דל סול וכיכר מאיור
הגענו בצהריים בטיסה ישירה של "איר אירופה". מחיר הטיסה לא כולל אוכל ושתייה, ואם רוצים צריך לשלם בנפרד על אוכל במטוס.
התמקמנו במלון שלנו: Gran Versalles, שנמצא קצת צפונה מהלב התיירותי של מדריד, אבל די צמוד אליו, והוא קרוב מאוד לתחנת המטרו Alonso Martinez וסמוך לשכונת צ'ואקה (Chueca), שנחשבת למרכז חיי הלילה במדריד. המלון התגלה כסימפטי מאוד, והוא ממוקם במרחק הליכה מכל האתרים העיקריים בלב העיר.
אחרי שמצאנו מקום לאכול באזור המלון עשינו סיור דרום-מערבה לכיכר פוארטה דל סול (Puerta del Sol) ההומה. מכיכר דל סול המשכנו דרום מערבה לכיכר מאיור (Plasa Mayor) ומשם חזרנו למלון דרך רחוב מאיור ורחוב Hortaleza המרכזיים
יום 2: שדרת פראדו, פארק רטירו, בית האופרה, הארמון, בית העירייה וכיכר מאיור
אחרי ארוחת בוקר ליד המלון, צעדנו דרום מזרחה על רחוב Genova עד לכיכר קולון (Plasa de Colon) שממנה המשכנו לצעוד דרומה על שדרת פראדו (Prado) המפורסמת עד לפארק רטירו (Retiro). בדרך עברנו את מוזיאון הפראדו, שהוא המוזיאון המפורסם והגדול ביותר במדריד ואת הגנים הבוטניים שצמודים לפארק רטירו. לא נכנסנו לפארדו, אבל בהחלט שמנו לב שהתור בכניסה ארוך, והתרשמנו שמספיק לחזות ביופיים גנים הבוטניים מבחוץ, ולכן לא נכנסנו גם לשם.
לטיולים דומים
אחרי שחצינו את פארק רטירו ויצאנו מהצד הצפוני שלו, עלינו על מטרו בתחנת Retiro ונסענו לבית האופרה, שנמצא מערבה משם, בלב המרכז התיירותי, בכיכר מתוקה, עם דוכנים שמכינים בהם נקניקיות צ'וריסו עם ריח נהדר.
מבית האופרה הלכנו ברגל מערבה לארמון המלוכה (Palacio Real de Madrid), שלא נכנסנו לתוכו, אבל קרובי משפחה אמרו לי בדיעבד שהוא מרהיב ושזו ממש החמצה לא לבקר בו. מהארמון התחלנו לצעוד מזרחה לבית העירייה (Casa de La Villa) ובדרך עברנו בכיכר San Nicolas היפה. מבית העירייה המשכנו מזרחה לשוק סן מיגל הקרוב, שבעצם נמצא בגב של כיכר מאיור. אכלנו בשוק והמשכנו לכיכר מאיור ומשם עוד מזרחה לכיכר דל סול ואז למלון. בערב יצאנו לאכול בסביבת המלון.
יום 3: כיכר דה אספניה, מקדש דבוד, Gran Via וכדורגל
יצאנו בבוקר מערבה לאזור הצפון מערבי של מרכז העיר, דרך רחוב Sagasta שהמלון שלנו נשפך אליו. זה לא רחוב תיירותי ואהבתי לצעוד עליו. בשלב מסוים פנינו שמאלה (דרומה) למקדש דבוד (Templo de Debod) שקרוב לכיכר דה אספניה (Plaza de Espana), שהיא עוד כיכר מפורסמת במדריד [לא הזכרתי את מרכז התרבות שפוספס בדרך: Conde Duque??]. המקדש היה בשיפוצים, אז לא ניתן היה להיכנס אליו אבל נהנינו מהנוף היפה באזור והמשכנו מזרחה לכיכר דה אספניה שהייתה גם היא בשיפוצים ולא כל כך הרשימה אותי.
מהכיכר המשכנו לצעוד דרום מזרחה על רחוב הקניות המרכזי של מדריד: Gran Via, שנחשב לשאנז אליזה של מדריד. יש ברחוב בעיקר סניפים של רשתות, כולל סניף של פריימרק הפופולרית, ובעיניי הוא לא מרשים במיוחד.
חזרנו למלון כדי לנוח לקראת המשחק, ומשם נסענו שלוש תחנות במטרו לאיצטדיון סנטיאגו ברנבאו (Santiago Bernabeu), שנמצא צפונה מהמלון, מחוץ ללב התיירותי. מהמשחק חזרנו למלון באושר ובאושר.
יום 4: ביקור בטולדו
טולדו נמצאת דרומית למדריד, במרחק חצי שעת נסיעה ברכבת המהירה (AVE). מהמלון נסענו במטרו לתחנת הרכבת המרכזית של מדריד: Atocha, שנמצאת בלב העיר, דרומית לפארק רטירו, ומשם לקחנו את הקו המהיר לטולדו. הנוף בדרך היה מדברי ומשעמם, אבל טולדו עצמה פיצתה אותנו. בילינו שם כחמש שעות, וזה הספיק לנו לגמרי. חזרנו באוטובוס מהעיר לתחנת הרכבת ומשם חזרנו למדריד. את יתר היום הקדשנו לקניות ולהכנת סנדביצ'ים לטיסה ארצה שחיכתה לנו למחרת בבוקר.
עוד על מדריד
באופן כללי, מדריד נראית כאילו ברגע זה ממש סיימו לנקות ולצבוע אותה, והלב התיירותי עמוס בסמטאות, ארכיטקטורה יפה ומבנים היסטוריים. לרוב, המסלול שלנו בעיר היה ספונטני. התבססנו גם על המלצות באתרי אינטרנט, אבל בסך הכול, פשוט שוטטנו לנו ובחרנו ללכת ברחובות שמצאו חן בעינינו. למשל, גילינו שהשכונה שהמלון שלנו נמצא בה [האם הכוונה ל- Chueca??] מאוד נחמדה, אז הסתובבנו שם לא מעט. זו שכונה בורגנית עם הרבה מסעדות ובתי קפה ובניינים מאוד יפים. גילינו גם שהדרך שלנו מהמלון לכיכר דל סול ביום הראשון הייתה פחות מוצלחת מהדרך חזרה, ברחוב Hortaleza, אז בפעמים הבאות כבר הלכנו בדרך השנייה.
פארק רטירו הוא גן יפה ומסודר, עם שבילים ישרים, מהסוג של גני לוקסמבורג בפריז, אבל יש בו גם דוכני מסחר פיראטיים, וראינו במו עינינו את הסוחרים אורזים את הסחורה בסדינים ובורחים משוטרים שהגיעו רכובים על סוסים. שם, אגב, אפשר לקנות מזכרות ממותגות של ריאל מדריד, אם כי יש סיכוי גבוה שהן יהיו מזויפות. בכל מקרה, החנויות המורשות של ריאל מדריד הרבה יותר יקרות.
אהבתי גם את שדרת פראדה הירוקה, עם עלי השלכת על המדרכה והבתים בצדדים שצבועים בכתום וצהוב, וגם את שוק סן מיגל הקטן והמתוק. השוק הוא מבנה סגור שהיה מוזנח במשך שנים, וכיום יש בו חנויות מזון ומסעדות. רואים שם הרבה איטליזים ונתחים תלויים של חזיר וחיות אחרות. אנחנו הסתפקנו בטאפאס ויין.
לראות כדורגל במדריד
נסענו למשחק שלוש שעות מראש, כי מיכאל התעקש על זה, אבל זה היה מיותר, כי לא היה אקשן מיוחד בזמן שחיכינו להיכנס. מהמטרו הלכנו מייד לשער שלנו, לפי מה שהיה כתוב בכרטיסים, וחיכינו שם עד שפתחו את השער כשעה לפני תחילת המשחק. בינתיים התגודדו לידנו עוד אנשים והצלחנו לשמוע את אוהדי ריאל מדריד צועקים "בוז" עצום לעבר האוטובוס של דורטמונד.
באיצטדיון הכול מנוהל בסדר מופתי ומתקתק כמו שעון. כשנכנסים פנימה, כבר יש מוזיקה ברקע והשחקנים עולים לחימום. זה מופע מאורגן מהרגע הראשון עד הרגע האחרון, והאוהדים של ריאל, ששרים ומתופפים במשך כל המשחק, הם הרוח החיה באיצטדיון לא פחות מהשחקנים.
הרגשתי שאני נמצאת ממש בטקס דתי עוצמתי ומרגש. למרות המסחור של המשחקים, קל להיסחף ולהזדהות עם האהבה האדירה של הקהל המקומי לקבוצה.
למרבה האושר אך לא למרבה ההפתעה, ריאל ניצחה במשחק, ובהתחלה חשבנו להמשיך לכיכר דל סול, כי האוהדים נוהגים להגיע לשם כדי לחגוג, אבל ישראלים שפגשנו אמרו לנו שהפעם זה לא יקרה, כי היה ידוע מראש שריאל תעלה לשמינית הגמר ולכן המשחק לא נחשב למכריע.
לטיולים דומים
טולדו
נסענו לטולדו באופן ספונטני, אחרי שהבנו שמיצינו את מרכז מדריד. אפשר לקחת סיור מודרך בעיר, אבל גם על זה ויתרנו ופשוט שוטטנו שם, אפילו בלי מפה.
העיר, ששוכנת על שפת נחל, מלאה ברחובות קטנים וצרים, במסעדות, בחנויות מרציפן, חנויות קרמיקה וחנויות של כלי נשק עתיקים, כמו חרבות, כי היא הייתה ספקית נשק מרכזית בימי הביניים.
לצד קתדרלה וכנסיות, יש בעיר רובע יהודי שקשה לפספס אותו, כי יש סימון מאוד ברור שמוביל לשם.
אוכל
די התאכזבנו ממדריד בהיבט הקולינרי, גם בגלל ההיצע שלא קרץ לנו במיוחד וגם בגלל המחירים הגבוהים. למשל, גילינו שברשת טאפאס מומלצת באתר תיירות באינטרנט, כל מנה עולה ארבעה עד שבעה יורו, ולא שניים-שלושה יורו כמו שנכתב בהמלצה.
מטבע הדברים, כשמטיילים עם ילדים האפשרויות מצטמצמות, ובסוף מצאנו את עצמנו אוכלים בעיקר פיצה, המבורגר וסנדביצ'ים שהכנו מלחם טוב וגבינות טובות ונקניקים, שאפשר למצוא בקלות בסופרים של מדריד.
במסעדה אסאייתית ליד המלון שאכלנו בה הייתה לנו חוויה מאכזבת מאוד וגם היה קשה למצוא קפה טוב.
שמעתי רשמים דומים מחברים, אבל יכול להיות שצריך להיערך טוב יותר לפני הטיול ולחפש המלצות אמינות על מסעדות טובות ולא יקרות ברחבי העיר.
כרטיסים למשחק של ריאל מדריד ועלות כוללת
מניסיון של חברים, אם מדובר במשחק לא מבוקש במיוחד, אין בעיה לרכוש כרטיסים באתר של ריאל, שמשחרר כרטיסים לקהל הרחב כשבועיים לפני המשחק. אבל אם המשחק מבוקש ויש חשש שהכרטיסים יאזלו, כדאי לשריין כרטיס דרך אתר אחר.
הבנתי שיש הרבה רמאויות בתחום, ולכן בדקתי בהתחלה מחירים באתר GoGy, שהמליצו לי עליו כאתר אמין. אחרי שהבנתי שכרטיסים בנפרד וחבילת טיסה ומלון בנפרד יעלו לי כמו חבילה כוללת של כרטיסים, טיסה ומלון באיסתא, בחרתי בחבילה של איסתא, כדי לחסוך לעצמי טרחה.
חשוב לשים לב שאומנם מציעים באיסתא חבילות בפחות מ-700 יורו, אבל בפועל, מדובר בחבילות בסיס שכוללות מלון מרוחק יחסית ממרכז העיר ומושבים לא אטרקטיביים באיצטדיון. כל שדרוג מייקר משמעותית את החבילה, אבל קשה להימנע משדרוגים. אני, למשל, שדרגתי את המיקום של המושבים ליציע מספר אחת.
בסך הכול, החבילות שרכשתי עבור שנינו, וכללו טיסה, מלון וארוחות בוקר, כרטיסים למשחק ונסיעות בין שדה התעופה למלון, עלו קרוב ל-9,000 ש"ח.
טיפים
אמנם נהנינו במדריד, אבל בהחלט אפשר לשקול לשלב בין נסיעה של כמה ימים בברצלונה עם נסיעה למשחק במדריד, בלי לשהות בעיר עצמה יותר מיום או יומיים.
מכיוון שמדריד קטנה יחסית, כדאי להוסיף טיול מחוץ לעיר לטולדו, כמו שאנחנו עשינו, ואפילו לעיר נוספת, כמו סגוביה.
אני ממליצה לבחור במלון שממוקם במרכז או קרוב למרכז, כמו המלון שהיינו בו, אבל לא על רחוב Gran Via עצמו, כי הוא תיירותי והומה מדי.
