נועה שפירא

היי אני נעה, בת 23, סטודנטית שנה ב' לחינוך גופני במכללת אוהלו. גרה במעונות ורכזת תרבות של אגודת הסטודנטים במכללה. החלטתי לצאת לטיול 3 שבועות לפני שהמטוס המריא. בחיים לא חשבתי שאגיע להודו והכל עשיתי נורא מהר ומבלי לתכנן יותר מדי: חיסונים, כרטיסי טיסה ולחפש מידע על התת יבשת הזאת. היה מדהים.

הודו ב-50 יום

נועה שפירא, ספטמבר-אוקטובר 2017

לדאק, רישיקש, ורנסי ודלהי.

בכמה מילים:

אולי אתחיל מהסוף, מהחוויה שלי. לי זאת הייתה הפעם הראשונה בעולם השלישי. אנשים אולי לא יודעים אבל בהודו יש מהכל. אפשר לחוות טיולי פאר שסבתא שלי יכלה ליהנות בהם ומהצד השני אפשר גם לטייל בלי גרוש על התחת. כולם יכולים לטייל בהודו והיא מתאימה אפילו לטיולי משפחות. אני תכננתי להתכלב, כלומר לטייל בתקציב ממש נמוך, אבל כהגעתי לשם וקלטתי את רמת המחירים הבנתי שאני יכולה להרשות לעצמי קצת יותר. הטיול שלי היה הכי לא "שביל החומוס". טיילתי לפי מה שהרגיש לי מתאים לי, עצרתי בכל מקום בהתאם לקצב הפנימי שלי והרצון לזוז או לא באותו הרגע והתפנקתי בטיסות.

ההמלצה הכי טובה שיש לי לתת לגבי טיול בהודו זה לצאת למסע הזה לבד. מראש בכלל לא הפחיד אותי לטייל לבד להבדיל מאמא שלי שזה מאוד הפחיד אותה ושמחה שחזרתי. בכל נתב"ג היה אפשר לשמוע את צעקות השמחה שלה כשחזרתי. הטיול לבד איפשר לי להיות קשוב לעצמי ולרצונות שלי ובמקביל, להיות פתוחה מאוד להכיר מטיילים אחרים. מבחינתי החוויה האנושית והחברים החדשים שהודו זמנה לי היו חוויה אדירה. ידעתי שאני נוסעת ישר ללאדאק, חבל הארץ הכי צפוני בהודו הנושק לגבול פקיסטן. רק במטוס בעצם קלטתי שאני באמת נוסעת להודו.

מסלול הטיול

10 ימים בלאדאק - מתוכם 4 ימים של טיול ג'יפים. הגעתי ללה בירת לדאק בטיסה פנימית מדלהי.
שבועיים ברישיקש – עיר רועשת, תיירותית ודתית. טיילתי בסביבה וגם יצאתי לטרק לצ'ופטה.
מספר ימים בורנסי – ראיתי טקס שריפת גופות אבל בעיקר הייתי חולה.
שבוע וחצי בדלהי -  לא שגרתי ונשמע מוזר אבל מאוד נהניתי.
20 שעות במוסקבה - בטיסה חזרה לארץ היה לי קונקשין של 20 שעות במוסקבה ויצאתי לביקור בעיר.

הסיפור ההודי שלי

הכי אהבתי בהודו זה את השוני בין המקומות. השקט של לה לעומת הרעש של רישיקש. ריבוי התרבויות. באופן מפתיע בהודו דווקא מצאתי את עצמי מתחברת יותר לחגים ולמסורת היהודית. טיילתי בתקופת החגים ולא נעים להודות אבל פעם ראשונה שהשתתפתי בהקפות שמחת תורה היה בבית חב"ד וכנ"ל לגבי ארוחת מפסקת ברישקש. גם בית חב"ד בדלהי זכור לי מאוד לטובה. עד כדי כך התחברתי אל בני המשפחה במקום ששאלתי אם אפשר להישאר אצלם על תקן אופר לילדים.

הכי קשה בטיול הזה היה הימים שהייתי חולה בורנסי. למזלי הגדול בדיוק בימים האלה טיילתי עם רופא מקסים שפגשתי עוד ברישקש וזה מה שככל הנראה הפך את החוויה הקשה הזאת לנסבלת. תקף אותי איזה וירוס בטן ואת ורנסי בעיקר העברתי בכאבי בטן ומנוחה. אני, שכל כך אוהבת לטעום אוכל ולחוות את המקום לא נהנתי מכלום. סבל מתמשך הורנסי הזאת מבחינתי. אולי זה גם מסביר למה כל כך שמחתי לחזור לדלהי ונהנתי בה כל כך.

לה לדאקהאמת המפגש הראשון שלי עם דלהי ישר אחרי שחזרתי מלה היה גם קשה. אבל קושי מכיוון אחר. בשביל להימנע מ"עקיצות" במחיר של נהגי המוניות בשדה התעופה, העדפתי לנסוע במטרו הנהדר אל המיין-באזר. מתחנת המטרו יש צורך לקחת ריקשה למיין-באזר עצמו. הסיטואציה הזאת היתה לי מאוד לא נעימה בהיבט האנושי. עליתי על רקשה אופניים ומאוד היה לי לא נעים מההודי שסחב אותי ועוד התווכחתי איתו על המחיר לפני כן. בסופו של דבר גם שלמתי לו יותר כי ככה הרגיש לי נכון וגם השארתי לו את בקבוק המים שלי. בדך למיין באזר כל הריחות והצעקות הכניסו אותי להלם. אבל אפשר לומר שלקח לי כמה דקות והתאוששתי וחזרתי לעצמי.

הייתי מסכמת ואומרת שבהודו צריך לטייל חכם. לא להוריד בויכוח עם נותני שירות למחירים לא הגיוניים. לנסות לשמור על מסחר הוגן.

התחנה הראשונה - לה - בירת חבל לאדאק שבמדינת ג'אמו וקשמיר

העיר הזאת נמצאת בגובה של 3500 מ  והחורף בה מאוד קשה. הגעתי אליה ממש בסוף העונה ועוד הצלחתי ליהנות ממנה ומהאזור המדהים של חבל לאדאק. בטיסה מדלהי ללה הכרתי את שותפתי הראשונה לטיול. גם היא סטודנטית. בניגוד אלי היא תקתקנית והרבה בזכותה מהר מאוד מצאתי את עצמי על טיול ג'יפים לעמק נוברה היפיפה (Nubra Valley). זהו מדבר גבוה וצחיח עם נופים משגעים והמון

עמק נוברהשקט. בעבר היה חלק מדרך המשי. בעמק עוברים שני נהרות גדולים נוברה ו-שיוק (Shyok) והדרך אל העמק עוברת במעבר ההרים קהארדונג (Khardung La) בגובה 5,602 ! המעבר הגבוה ביותר בעולם הנגיש לכלי רכב. אל הטיול יצאנו 6 בנות. בעיקרון זה טיול שרובו נסיעה בג'יפ ולאחריו הבנתי שהקונספט הזה פחות מתאים לי. זאת גם הסיבה שבחרתי לחזור מלה בטיסה לדלהי. לא הייתי יכולה לחשוב על עצמי עוד פעם בתוך ג'יפ בדרכים ההרריות. לילה ראשון עצרנו ללינה ליד אגם פאנגגונג (pangong) הנמצא בגובה של כ-4200 מ. הנוף מסביב של מדבר ופסגות המלאיה מושלגות. לנו שם בבקתות קטנטנות ומעופשות שכל מה שיש בהן זה מיטה ושמיכה. את 2 הלילות הבאים העברנו בגסט האוס בכפר הכי מערבי בעמק נוברה - הכפר טורטוק (Turtuk) על גבול פקיסטן. מקום מאוד נעים ורגוע. טיילנו בשדות, קטפנו משמשים מהעץ ופעם ראשונה שהתרחצתי בהודו עם באקט (דלי) - חוויה. הפתיע אותי שהילדים בכפר יודעים לבקש 5 רופי עבור צילום איתם.

הכפר טורטוק בצפון הודואחרי הטיול הזה חזרתי ללה בתחושה שעשיתי "וי" על טיול רציני באזור ויכולתי להרשות לעצמי לא לעשות כלום ולהירגע בעיר הנהדרת הזאת. פגשתי בה מלא מטיילים ישראלים ומדי פעם יצאנו לטיולי אופנועים קצרים בקרבת העיר. לה נחשבת למקום יחסית יקר בהודו ולילה שם עולה בסביבות 400 רופי. אחרי תקופת מבחנים לחוצה השקט והשלווה שם היו נהדרים לי. ישבתי המון בבתי קפה ומסעדות ונהנתי מהשקט וגם מהלבד. לה זימנה לי מפגש מפתיע עם נעה - חברה טובה מיימי התיכון העליזים ואיתה קבעתי לטייל ברשקש. עזבתי את לה כשהיא החלה להסגר. ממש כך. כשהקור הגדול מגיע הרבה חנויות נסגרות וחלק ניכר מהסוחרים בה יורדים לאזורים חמימים יותר כמו פושקר. וזה היה גם איתות עבורי להזמין כרטיס טיסה ולחזור לדלהי.

התחנה השניה - רישיקש ונהר הגנגס

מצאתי את העיר הזאת מאוד רועשת, המון אנשי דת הודים, המון תיירות הודית וצריך להיות יותר צנועים בלבוש. בעיר שהייתי כשבועיים במהלכם בקרתי במפלים, רחצתי בנהר הגנגס הקדוש ויצאתי לטיול של 3 ימים לצ'ופטה.

הטרק לצ'ופטה - אל הטיול הזה יצאנו דרך סוכנות טיולים שמארגנת הכל. הטיול נחשב יקר יותר ובחרנו לצאת דווקא אליו כי כלל הכי פחות נסיעה. בניגוד לטיול בעמק נוברה, זה היה טרק שכלל ממש הליכה לא קלה ולא היו לי הנעליים המתאימות לכך. אף פעם לפני כן לא יצאתי לטרק ונעה חברתי שמטיילת המון עזרה לי. גם מאוד עזר לי לדעת שבקבוצה הקטנה שלנו יש גם פארמדיקית ושני חובשים. ככה יצא. הטיול עובר באזור חקלאי הררי ומאוד כפרי. אנחנו נעזרנו בפורטר שיסחוב לנו את הציוד. בעקרון יומיים עולים בהר כאשר אל הנקודה הגבוהה ביותר של הטיול מעפילים השכם בבוקר של היום השלישי במטרה לראות את הזריחה. את השמש הזורחת לא ממש ראינו כי ההרים מסביב מסתירים אותה אבל הגוונים שבהם נצבעו השמים היו מדהימים. במהלך הטיול יש אנשים שנעזרים בחמורים בשביל לעלות את ההר. ריחמתי על החמורים. לי היה מאוד קשה בעליות וביום השני לקח לי איזה 3 שעות. לעומת זאת, הירידה מן ההר מאוד מהירה ולאחר שחזינו בזריחה, בשעה 10 בבוקר כבר היינו בחזרה על הג'יפ לרשקש. מהרנו לחזור היות ויום כיפור היה בפתח ורצינו להספיק. הגענו שעתיים לפני הארוחה המפסקת. מקלחת זריזה והגענו בזמן לבית חב"ד.

טרק צופטההתחנה השלישית - ורנסי

ברשקש פגשתי את יובל שהמשכתי אתו לוראנסי ולמזלי הגדול כישוריו כרופא היו מועילים מאוד בכל מה שקשור לחוויה שלי שם. אל ורנסי הגענו ברכבת. זאת היתה חוויה ממש קשה - 18 שעות נסיעה בסליפר, תא בתוך הרכבת עם 3 קומות של ספסלים. הרכבת ממש צפופה ומלאה באנשים. לא ממליצה לעשות את הנסיעה הזאת לבד. בטח לא לאישה. אני התמקמתי בספסל העליון ועדיין התחושה היתה של חוסר אוויר וסרחון. אז מורנסי לא ממש נהנתי כמו שכתבתי מקודם אך למרות הקושי נגררתי אחרי יובל לחזות בשריפת גופות, אחת האטרקציות שיש לעיר הזאת להציע וגם לסרט הודי שהיה חוויה מגניבה. מוראנסי ברחתי לדלהי - עיר העושר הגדולה שכמו שהגעתי אליה באורח פלא הבראתי. הנסיעה מוראנסי לדלהי ברכבת היתה נוחה הרבה יותר, קצרה יותר והרכבת עמדה בזמנים.

התחנה הרביעית - דלהי

ראיתי קצת בעולם ואני חייבת להגיד שדלהי לא נופלת מניו יורק ושיקאגו. בעיר יש מטרו מאוד מאוד נח שאפשר להגיע איתו כמעט לכל מקום. בהתחלה מעט חששתי אבל מהר מאוד הסתדרתי איתו והרגשתי בטוח. בכלל בהודו יש תחושה שהשלטונות מנסים לתת לנשים להרגיש בטוח ויוצרים היכן שאפשר הפרדה בין נשים לגברים כמו בתור לבידוק בכניסה למטרו ולקניונים. במטרו יש אפילו קרון המיועד לנשים בלבד.

את הלילה הראשון בדלהי עשינו ברובע הטיבטי אבל לא ממש התחברתי והעדפתי לחזור לגסט האוס במיין באזר. מה עשיתי בדלהי שבוע וחצי? בקרתי בכל השווקים האפשריים והתפנקתי לי במקומות מערביים כמו ארוחה בהרד רוק קפה ואפילו 3 שעות מהנות במיוחד במסלול מכוניות מתנגשות באיזה קניון. אני ממליצה להקדיש יום שלם לקניות במיין באזר. יש שם הכל מהכל. בכלל בהודו אתה מרגיש מלך העולם - היא מאוד זולה. לי בכלל לא היה כח למקדשים ולכל מני מקומות שעל מפת התיירות ויותר התעמקתי במניקור פדיקור ולעשות כיף. באחד הימים נחגג שם חג הדיוואלי - חג של אורות והגעתי למסקנה שההודים לא יודעים לחגוג אלא רק לנפץ. כל החג הזה מלא בנפצים. המון. זה מה שעושה להם את החג.

שבוע וחצי בדלהי עברו בכיף גדול ואל הארץ חזרתי עם מזוודה נוספת מלאה בקניות ועם דמעות בעיניים, לא רציתי לחזור. הטיול הזה מאוד מחזק באנרגיות, נותן המון בטחון עצמי, ואני גם הרגשתי שם חזק מאוד את הקוסמיות של היקום בעיקר בכל צירופי המקרים שקרו לי ובמפגשים עם האנשים. חוויה מדהימה. חזרתי לארץ ויום למחרת כבר חזרתי לקצרין. איזה מעברים קיצוניים.

נועה שפירא

היי אני נעה, בת 23, סטודנטית שנה ב' לחינוך גופני במכללת אוהלו. גרה במעונות ורכזת תרבות של אגודת

קרא עוד...

הודו ב-50 יום

נועה שפירא, ספטמבר-אוקטובר 2017

לדאק, רישיקש, ורנסי ודלהי

בכמה מילים: אולי אתחיל מהסוף, מהחוויה שלי. לי זאת הייתה הפעם הראשונה בעולם השלישי. אנשים אולי לא יודעים אבל בהודו יש מהכל. אפשר לחוות טיולי פאר שסבתא שלי יכלה ליהנות בהם ומהצד השני אפשר גם לטייל בלי גרוש על התחת. כולם יכולים לטייל בהודו והיא מתאימה אפילו לטיולי משפחות. אני תכננתי להתכלב, כלומר לטייל בתקציב ממש נמוך, אבל כהגעתי לשם וקלטתי את רמת המחירים הבנתי שאני יכולה להרשות לעצמי קצת יותר. הטיול שלי היה הכי לא "שביל החומוס". טיילתי לפי מה שהרגיש לי מתאים לי, עצרתי בכל מקום בהתאם לקצב הפנימי שלי והרצון לזוז או לא באותו הרגע והתפנקתי בטיסות.

ההמלצה הכי טובה שיש לי לתת לגבי טיול בהודו זה לצאת למסע הזה לבד. מראש בכלל לא הפחיד אותי לטייל לבד להבדיל מאמא שלי שזה מאוד הפחיד אותה ושמחה שחזרתי. בכל נתב"ג היה אפשר לשמוע את צעקות השמחה שלה כשחזרתי. הטיול לבד איפשר לי להיות קשוב לעצמי ולרצונות שלי ובמקביל, להיות פתוחה מאוד להכיר מטיילים אחרים. מבחינתי החוויה האנושית והחברים החדשים שהודו זמנה לי היו חוויה אדירה. ידעתי שאני נוסעת ישר ללאדאק, חבל הארץ הכי צפוני בהודו הנושק לגבול פקיסטן. רק במטוס בעצם קלטתי שאני באמת נוסעת להודו.

מסלול הטיול

10 ימים בלאדאק - מתוכם 4 ימים של טיול ג'יפים. הגעתי ללה בירת לדאק בטיסה פנימית מדלהי.
שבועיים ברישיקש – עיר רועשת, תיירותית ודתית. טיילתי בסביבה וגם יצאתי לטרק לצ'ופטה.
מספר ימים בורנסי – ראיתי טקס שריפת גופות אבל בעיקר הייתי חולה.
שבוע וחצי בדלהי -  לא שגרתי ונשמע מוזר אבל מאוד נהניתי.
20 שעות במוסקבה - בטיסה חזרה לארץ היה לי קונקשין של 20 שעות במוסקבה ויצאתי לביקור בעיר.

הסיפור ההודי שלי

הכי אהבתי בהודו זה את השוני בין המקומות. השקט של לה לעומת הרעש של רישיקש. ריבוי התרבויות. באופן מפתיע בהודו דווקא מצאתי את עצמי מתחברת יותר לחגים ולמסורת היהודית. טיילתי בתקופת החגים ולא נעים להודות אבל פעם ראשונה שהשתתפתי בהקפות שמחת תורה היה בבית חב"ד וכנ"ל לגבי ארוחת מפסקת ברישקש. גם בית חב"ד בדלהי זכור לי מאוד לטובה. עד כדי כך התחברתי אל בני המשפחה במקום ששאלתי אם אפשר להישאר אצלם על תקן אופר לילדים.

לטיולים דומים


לאוס עם ילדים

תגובות פייסבוק

סין עם ילדים – שבועיים ביונאן

תגובות פייסבוק

האיים האזוריים עם ילדים

תגובות פייסבוק

הכי קשה בטיול הזה היה הימים שהייתי חולה בורנסי. למזלי הגדול בדיוק בימים האלה טיילתי עם רופא מקסים שפגשתי עוד ברישקש וזה מה שככל הנראה הפך את החוויה הקשה הזאת לנסבלת. תקף אותי איזה וירוס בטן ואת ורנסי בעיקר העברתי בכאבי בטן ומנוחה. אני, שכל כך אוהבת לטעום אוכל ולחוות את המקום לא נהנתי מכלום. סבל מתמשך הורנסי הזאת מבחינתי. אולי זה גם מסביר למה כל כך שמחתי לחזור לדלהי ונהנתי בה כל כך.

לה לדאקהאמת המפגש הראשון שלי עם דלהי ישר אחרי שחזרתי מלה היה גם קשה. אבל קושי מכיוון אחר. בשביל להימנע מ"עקיצות" במחיר של נהגי המוניות בשדה התעופה, העדפתי לנסוע במטרו הנהדר אל המיין-באזר. מתחנת המטרו יש צורך לקחת ריקשה למיין-באזר עצמו. הסיטואציה הזאת היתה לי מאוד לא נעימה בהיבט האנושי. עליתי על רקשה אופניים ומאוד היה לי לא נעים מההודי שסחב אותי ועוד התווכחתי איתו על המחיר לפני כן. בסופו של דבר גם שלמתי לו יותר כי ככה הרגיש לי נכון וגם השארתי לו את בקבוק המים שלי. בדך למיין באזר כל הריחות והצעקות הכניסו אותי להלם. אבל אפשר לומר שלקח לי כמה דקות והתאוששתי וחזרתי לעצמי.

הייתי מסכמת ואומרת שבהודו צריך לטייל חכם. לא להוריד בויכוח עם נותני שירות למחירים לא הגיוניים. לנסות לשמור על מסחר הוגן.

התחנה הראשונה - לה - בירת חבל לאדאק שבמדינת ג'אמו וקשמיר

העיר הזאת נמצאת בגובה של 3500 מ  והחורף בה מאוד קשה. הגעתי אליה ממש בסוף העונה ועוד הצלחתי ליהנות ממנה ומהאזור המדהים של חבל לאדאק. בטיסה מדלהי ללה הכרתי את שותפתי הראשונה לטיול. גם היא סטודנטית. בניגוד אלי היא תקתקנית והרבה בזכותה מהר מאוד מצאתי את עצמי על טיול ג'יפים לעמק נוברה היפיפה (Nubra Valley). זהו מדבר גבוה וצחיח עם נופים משגעים והמון

עמק נוברהשקט. בעבר היה חלק מדרך המשי. בעמק עוברים שני נהרות גדולים נוברה ו-שיוק (Shyok) והדרך אל העמק עוברת במעבר ההרים קהארדונג (Khardung La) בגובה 5,602 ! המעבר הגבוה ביותר בעולם הנגיש לכלי רכב. אל הטיול יצאנו 6 בנות. בעיקרון זה טיול שרובו נסיעה בג'יפ ולאחריו הבנתי שהקונספט הזה פחות מתאים לי. זאת גם הסיבה שבחרתי לחזור מלה בטיסה לדלהי. לא הייתי יכולה לחשוב על עצמי עוד פעם בתוך ג'יפ בדרכים ההרריות. לילה ראשון עצרנו ללינה ליד אגם פאנגגונג (pangong) הנמצא בגובה של כ-4200 מ. הנוף מסביב של מדבר ופסגות המלאיה מושלגות.

לנו שם בבקתות קטנטנות ומעופשות שכל מה שיש בהן זה מיטה ושמיכה. את 2 הלילות הבאים העברנו בגסט האוס בכפר הכי מערבי בעמק נוברה - הכפר טורטוק (Turtuk) על גבול פקיסטן. מקום מאוד נעים ורגוע. טיילנו בשדות, קטפנו משמשים מהעץ ופעם ראשונה שהתרחצתי בהודו עם באקט (דלי) - חוויה. הפתיע אותי שהילדים בכפר יודעים לבקש 5 רופי עבור צילום איתם.

הכפר טורטוק בצפון הודואחרי הטיול הזה חזרתי ללה בתחושה שעשיתי "וי" על טיול רציני באזור ויכולתי להרשות לעצמי לא לעשות כלום ולהירגע בעיר הנהדרת הזאת. פגשתי בה מלא מטיילים ישראלים ומדי פעם יצאנו לטיולי אופנועים קצרים בקרבת העיר. לה נחשבת למקום יחסית יקר בהודו ולילה שם עולה בסביבות 400 רופי. אחרי תקופת מבחנים לחוצה השקט והשלווה שם היו נהדרים לי. ישבתי המון בבתי קפה ומסעדות ונהנתי מהשקט וגם מהלבד. לה זימנה לי מפגש מפתיע עם נעה - חברה טובה מיימי התיכון העליזים ואיתה קבעתי לטייל ברשקש. עזבתי את לה כשהיא החלה להסגר. ממש כך. כשהקור הגדול מגיע הרבה חנויות נסגרות וחלק ניכר מהסוחרים בה יורדים לאזורים חמימים יותר כמו פושקר. וזה היה גם איתות עבורי להזמין כרטיס טיסה ולחזור לדלהי.

לטיולים דומים


לאוס עם ילדים

תגובות פייסבוק

סין עם ילדים – שבועיים ביונאן

תגובות פייסבוק

האיים האזוריים עם ילדים

תגובות פייסבוק

התחנה השניה - רישיקש ונהר הגנגס

מצאתי את העיר הזאת מאוד רועשת, המון אנשי דת הודים, המון תיירות הודית וצריך להיות יותר צנועים בלבוש. בעיר שהייתי כשבועיים במהלכם בקרתי במפלים, רחצתי בנהר הגנגס הקדוש ויצאתי לטיול של 3 ימים לצ'ופטה.

הטרק לצ'ופטה - אל הטיול הזה יצאנו דרך סוכנות טיולים שמארגנת הכל. הטיול נחשב יקר יותר ובחרנו לצאת דווקא אליו כי כלל הכי פחות נסיעה. בניגוד לטיול בעמק נוברה, זה היה טרק שכלל ממש הליכה לא קלה ולא היו לי הנעליים המתאימות לכך. אף פעם לפני כן לא יצאתי לטרק ונעה חברתי שמטיילת המון עזרה לי. גם מאוד עזר לי לדעת שבקבוצה הקטנה שלנו יש גם פארמדיקית ושני חובשים. ככה יצא. הטיול עובר באזור חקלאי הררי ומאוד כפרי. אנחנו נעזרנו בפורטר שיסחוב לנו את הציוד. בעקרון יומיים עולים בהר כאשר אל הנקודה הגבוהה ביותר של הטיול מעפילים השכם בבוקר של היום השלישי במטרה לראות את הזריחה. את השמש הזורחת לא ממש ראינו כי ההרים מסביב מסתירים אותה אבל הגוונים שבהם נצבעו השמים היו מדהימים. במהלך הטיול יש אנשים שנעזרים בחמורים בשביל לעלות את ההר. ריחמתי על החמורים. לי היה מאוד קשה בעליות וביום השני לקח לי איזה 3 שעות. לעומת זאת, הירידה מן ההר מאוד מהירה ולאחר שחזינו בזריחה, בשעה 10 בבוקר כבר היינו בחזרה על הג'יפ לרשקש. מהרנו לחזור היות ויום כיפור היה בפתח ורצינו להספיק. הגענו שעתיים לפני הארוחה המפסקת. מקלחת זריזה והגענו בזמן לבית חב"ד.

טרק צופטההתחנה השלישית - ורנסי

ברשקש פגשתי את יובל שהמשכתי אתו לוראנסי ולמזלי הגדול כישוריו כרופא היו מועילים מאוד בכל מה שקשור לחוויה שלי שם. אל ורנסי הגענו ברכבת. זאת היתה חוויה ממש קשה - 18 שעות נסיעה בסליפר, תא בתוך הרכבת עם 3 קומות של ספסלים. הרכבת ממש צפופה ומלאה באנשים. לא ממליצה לעשות את הנסיעה הזאת לבד. בטח לא לאישה. אני התמקמתי בספסל העליון ועדיין התחושה היתה של חוסר אוויר וסרחון. אז מורנסי לא ממש נהנתי כמו שכתבתי מקודם אך למרות הקושי נגררתי אחרי יובל לחזות בשריפת גופות, אחת האטרקציות שיש לעיר הזאת להציע וגם לסרט הודי שהיה חוויה מגניבה. מוראנסי ברחתי לדלהי - עיר העושר הגדולה שכמו שהגעתי אליה באורח פלא הבראתי. הנסיעה מוראנסי לדלהי ברכבת היתה נוחה הרבה יותר, קצרה יותר והרכבת עמדה בזמנים.

התחנה הרביעית - דלהי

ראיתי קצת בעולם ואני חייבת להגיד שדלהי לא נופלת מניו יורק ושיקאגו. בעיר יש מטרו מאוד מאוד נח שאפשר להגיע איתו כמעט לכל מקום. בהתחלה מעט חששתי אבל מהר מאוד הסתדרתי איתו והרגשתי בטוח. בכלל בהודו יש תחושה שהשלטונות מנסים לתת לנשים להרגיש בטוח ויוצרים היכן שאפשר הפרדה בין נשים לגברים כמו בתור לבידוק בכניסה למטרו ולקניונים. במטרו יש אפילו קרון המיועד לנשים בלבד.

את הלילה הראשון בדלהי עשינו ברובע הטיבטי אבל לא ממש התחברתי והעדפתי לחזור לגסט האוס במיין באזר. מה עשיתי בדלהי שבוע וחצי? בקרתי בכל השווקים האפשריים והתפנקתי לי במקומות מערביים כמו ארוחה בהרד רוק קפה ואפילו 3 שעות מהנות במיוחד במסלול מכוניות מתנגשות באיזה קניון. אני ממליצה להקדיש יום שלם לקניות במיין באזר. יש שם הכל מהכל. בכלל בהודו אתה מרגיש מלך העולם - היא מאוד זולה. לי בכלל לא היה כח למקדשים ולכל מני מקומות שעל מפת התיירות ויותר התעמקתי במניקור פדיקור ולעשות כיף. באחד הימים נחגג שם חג הדיוואלי - חג של אורות והגעתי למסקנה שההודים לא יודעים לחגוג אלא רק לנפץ. כל החג הזה מלא בנפצים. המון. זה מה שעושה להם את החג.

שבוע וחצי בדלהי עברו בכיף גדול ואל הארץ חזרתי עם מזוודה נוספת מלאה בקניות ועם דמעות בעיניים, לא רציתי לחזור. הטיול הזה מאוד מחזק באנרגיות, נותן המון בטחון עצמי, ואני גם הרגשתי שם חזק מאוד את הקוסמיות של היקום בעיקר בכל צירופי המקרים שקרו לי ובמפגשים עם האנשים. חוויה מדהימה. חזרתי לארץ ויום למחרת כבר חזרתי לקצרין. איזה מעברים קיצוניים.

לטיולים דומים


לאוס עם ילדים

תגובות פייסבוק

סין עם ילדים – שבועיים ביונאן

תגובות פייסבוק

האיים האזוריים עם ילדים

תגובות פייסבוק

Leave a Reply

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק