וינגרטן ומלמד - הבנים

4 ימים על שביל עמק המעיינות היה השלב השני שלנו בהכנה לקראת שביל ישראל. עשינו ביחד 3 מקטעים של שביל ישראל כשנה לפני, עכשיו כאן ובשנה הבאה מדן עד תל אביב. אנחנו בהרכב של 2 אבות ו-4 בנים וקצת חברים שהצטרפו

שביל עמק המעיינות

ארבע ימים מהגלבוע לכנרת

אורי מלמד, מרץ 2017

בכמה מילים

שביל עמק המעיינות הוא מסלול של 4 ימים פחות מוכר ומטויל מאחיו הוותיק "ים לים". עשינו רק חצי ממנו אבל יש משהו מיוחד ביציאה מהגלבוע והגעה לכנרת. ביום הראשון היו הרבה מעיינות ובסוף היום השלישי נופים מהממים ולא מוכרים. האפשרות לצימר בסוף היום השלישי במנחמיה כייפית והירדנית ביום הרביעי מדהימה  (אם אין לכלוך של מטיילים).

זמן המסלול ואורכו

4 ימים. יום ראשון קצר יחסית ואחרון קצרצר. כדאי לעשות את שביל עמק המעיינות רק בחורף או בימים מעוננים וקרירים באביב כשעוד ירוק מסביב.

לינה

שני לילות שטח מלא בלי מים אבל עם פחים ושולחנות. לילה ראשון בגשר קנטרה ולילה שני בכוכב הירדן. את  הלילה שלישי עשינו במנחמיה וישנו בצימר (כמובן שניתן לישון בשטח או בחדר שביליסטים שהבנו שיש בכפר הסטודנטים במנחמיה.)

איך הגענו

נסענו בשני רכבים ועשינו הקפצות, קחו בחשבון שהילדים נשארו לבד 40 דקות כל הקפצה. הסתייענו בחבר שהגיע לישון וללכת אתנו יום ולילה אחד וזה פתרון מצוין לעזרה נקודתית. בהתחלה חשבנו על מונית מבית שאן שתעשה לנו את ההקפצות כל יום מסוף מסלול שביל עמק המעיינות כדי להביא את הרכבים אבל ירדנו מזה (זה אפשרי כמובן)

חשוב שתדעו

לעשות רק בעונה מתאימה כשלא חם וירוק. המפתח להצלחה טיול שביל עמק המעיינות עם ילדים היא החברה שלהם. בלי חברים עם שפה משותפת זה לא היה עובר. הפתרון של לצרף חברים גם לחד יומיים מצוין בעיקר חשוב לימים הארוכים.

נחל תבור שביל עמק המעיינותציוד מומלץ

3 ליטרים לאדם ליום הספיק לנו מעל ומעבר למרות שאין מים לשתייה. אוהל - גשם בלילה הראשון גרם לנו להתקפל למכוניות. אוהל איכותי היה מונע את זה וצריך לקחת את זה בחשבון כשמטיילים בחורף. נעליים – חשוב מאוד שיהיו נעליים עם סוליות לשטח ולא סוליות חלקות מכיוון שיש ירידות תלולות. מקלות הליכה עזרו לילדים בעליות ובירידות וזה חשוב.

יום א' ממצפה אבינדב לגשר קנטרה - 12 ק"מ

מנהלה

עניין הרכבים העסיק אותנו הרבה. חשבנו להשאיר את הרכבים בצומת של כביש 669 ו- 6667 ליד הכניסה לנחל הקיבוצים ולעלות עם מונית מבית שאן לגלבוע, העלות היא 130 שקלים למונית רגילה והיינו צריכים שתי מוניות מכיוון שאין מוניות גדולות בבית שאן. בסוף השארנו את הרכבים בתחילת מסלול שביל עמק המעיינות וחבר שבא לישון אתנו את הלילה (וללכת אתנו למחרת) הקפיץ אותנו מסוף המסלול לרכבים. הילדים נשארו לבד במקום וחיכו לנו וזו לא הייתה הפעם היחידה שזה קרה.

לינה

גשר קנטרה הוא פינה לא ידועה ומקסימה בעמק בית שאן. יש במקום פחי אשפה, שולחנות ועצי אקליפטוס אבל אין מים. הגשר עצמו יפה למרות שהמים הזורמים בנחל חרוד הם מי ביוב. לא הרגשנו בטוח להשאיר את הרכבים ביום הבא במקום מכיוון שהוא מבודד.

לילה בקמפינג בצפוןמסלול

המצפה בו מתחילים ממש יפה ואפשר לעשות בו ארוחת בוקר בכיף. קשה למצוא את תחילת המסלול במצפה. צריך לרדת למטה בין השולחנות והשבילים הקטנים עד שמגיעים לשער קטן. עוברים אותו ויורדים כמה עשרות מטרים עד שמגיעים לשביל שחור ופונים בו שמאלה. בפנייה הזו תראו למעשה לראשונה את צבע השביל שעליו תלכו בימים הבאים - שביל עמק המעיינות. הוא כתום ולמעשה בחלק גדול מהמסלול הוא מופיע כנקודה כתומה לצד הסימון של השבילים המקוריים (שחור, כחול, אדום וירוק שילוו אתכם לאורך הדרך). הולכים לאורך קו גובה צפון-מערב עד לנחל צביה. קצת קשה לאתר את הפנייה ימינה ולמטה לנחל לצביה אבל באזור הגדרות של הפרות שתעברו שימו לב לעניין. הירידה בערוץ מתונה בהתחלה ולקראת הסוף הופכת להיות יותר אתגרית ויש קצת יתדות ומפלים קטנים ויבשים. רק לקראת הסוף יש צל, בעיקר בעץ שהשביל עובר מתחתיו ונמצא קצת אחרי הירידה המאתגרת הראשונה. יורדים ויורדים וכשרואים את עמוד החשמל שנמצא למטה בעמק כבר מבינים שזה סוף נחל צביה.

בעמק פונים שמאלה (צפונה) בשביל ג'יפים ואז ימינה (מזרחה) לאורך שדרת עצים. בסוף שדרת העצים פונים ימינה והולכים לאורך תעלת מים עד שיש שביל בשדה המוביל לחורשת העצים שמשמאלכם שבה נמצא עין מודע. צריך לקפוץ מעל התעלה ואז לחצות את השדה בשביל. למי שלא מכיר את עין מודע זו הפתעה מדהימה. בריכה ענקית עם צל ושולחנות. אנחנו התרחצנו, נחנו והמשכנו. מכאן השביל עובר בין שדות ובריכות מים וממשיך לאורכו של נחל שוקק שנמצא מימין ותעלת מים הצמודה לשביל משמאלו. בדרך לעין שוקק יש פינה יפה בערוץ, לא עצרנו והמשכנו לעין שוקק. דווקא שם היה נראה פחות מזמין מאותה פינה יפה שראינו בדרך. זכרתי את עין שוקק יותר טבעי ופחות מתועש אבל הזמן עושה את שלו. המשכנו לכיוון נחל הקיבוצים והלכנו לאורכו. הגענו לצינורות המפורסמים שאפשר להתגלש בהם והיו בהם שלטי אזהרה. לא ניכנס לזה...

המשכנו עם השביל לאורך הנחל עד לצומת של כביש 669 ו- 6667 ומהצומת בשביל העובר בין בריכות הדגים לכיוון צפון מזרח עד לגשר קנטרה. למעשה גולן שהגיע להצטרף אלינו פגש אותנו ליד מגדל תצפית בדרך לגשר והשארנו את כל הילדים על המגדל ונסענו להביא את המכוניות.

בלילה די בהפתעה התחיל גשם. זה היה עשר דקות סה"כ אבל מכיוון שהאוהלים שלנו היו אוהלים סינים בשקל וחצי אז הם לא היו אטומים ולכם התקפלנו למכוניות. לא רצינו להתחיל את הטיול רטובים.

יום ב' מגשר קנטרה לכוכב הירדן 17 ק"מ

מנהלה

את הבוקר התחלנו בהקפצה של המכוניות לכוכב הירדן בשעה 06:00. חזרנו התארגנו ונסענו, רק הנהגים, עם שתי המכוניות האחרות למפגש של נחל חרוד עם הכניסה לבית שאן, זה מאוד קרוב. יש שם מגרש חניה והשארנו בו את המכוניות. חזרנו קצת על השביל שלאורך הנחל והילדים עם גולן כבר יצאו לדרך ובאו מולנו. בערב, גולן שנסע הביתה, הקפיץ אותנו למכוניות, הילדים נשארו לבד 40 דקות ואנחנו הבאנו שוב את שתי המכוניות לכוכב הירדן. גם כאן ניתן היה להיעזר במונית ואז לוותר על ההקפצה בבוקר.

לינה

וואאאווו ועוד וואווו. אחד המקומות היפים בהם ישנתי בחיי. מדרום לגן הלאומי יש מצפור. בכניסה למצפור המדהים יש עצי אקליפטוס וסככה עם רצפת בטון. היה קסום.

קמפינג ליד כוכב הירדןמסלול

כאמור הלכנו לאורך נחל חרוד מזרחה. עברנו מתחת לכביש הכניסה לבית שאן (שם השארנו את המכוניות) הלכנו כשמשמאל אזור תעשיה וביג ומימין תל בית שאן. בשלב מסויים השביל עושה פנייה חדה שמאלה (צפונה וחזרה מערבה) ועולה למעלה לאזור הביג. כאן חיכתה לנו הפתעה מגניבה. השביל עוקף מקום מגודר שהוא למעשה מסלול קרטינג. אמנם הגענו בשבת מוקדם בבוקר כך שלא היה רלוונטי לעשות נהיגות אבל במקרה (או שלא...) היה שם מירוץ אופנועים וזו הייתה חוויה לא מתוכננת. ישבנו לנוח והאופנועים טסו על המסלול. לא ציפינו...

משם המשכנו מסביב לביג עד לצומת הכניסה אליו, שם השביל עובר את הכביש הראשי צפונה ונכנס לשטח ממש מטרים ספורים צפונה מהצומת. הוא עובר מתחת לשלט של תחנת הדלק וממשיך (מזרחה) לאורך טיילת ישנה ונטושה עד שמתחבר לשביל ג'יפים שפונה צפונה ואתו הלכנו למעשה את מרבית היום.

אין הרבה מקום לטעויות לאורך השביל וגם לא אומר שיש עניין מדהים מעבר להליכה כייפית בשדות ואפשרות לדבר ולצחוק מבלי להתאמץ. כל זה טוב ויפה כשמזג האוויר נעים והשמש לא קופחת על הראש. התמזל מזלנו והיה מעונן אבל אני מניח שכאשר חם ואין חברה משעשעת ומעסיקה זה עלול להיות שביל ארוך מאוד. אולי שווה להכין הפעלות דרך להליכה של היום הזה וחצי היום הבא. חששנו מהעלייה מנחל יששכר אבל דווקא הילדים ראו בה אתגר ולכן הלכו מבלי להפסיק עד סוף העלייה. 4 הקילומטרים האחרונים היו מתישים מכיוון שזו הייתה עלייה ארוכה ומתונה שלא נגמרת, אבל בסוף הגענו. השארנו את הילדים ונסענו להביא את הרכבים.

תצפית כוכב הירדןיום ג' מכוכב הירדן למנחמיה 24.5 קילומטרים

מנהלה

שוב התחלנו את הבוקר בהקפצת רכב למנחמיה והחנינו אותו ליד צימר שהזמנו מעכשיו לעכשיו כדי להתפנק קצת אחרי 3 ימי הליכה ושטח. הוא נקרא "בינות התמרים" והיה היחידי במחיר סביר, 500 ללילה לכולנו. ידענו שיש לנו יום ארוך מבלי אפשרות לקצר ולכן חזרנו, התארגנו ויצאנו כמה שיותר מהר. הצלחנו לצאת בשבע והחלטנו להתקרב כמה שיותר עם הרכב לנחל תבור כדי לחסוך קילומטרים וזמן. נדחסנו כולנו ברכב אחד ונסענו 2 קילומטרים בשביל טוב. אני החזרתי את הרכב לכניסה לגן הלאומי מחשש פריצות (שיש באזור) והדבקתי אותם. בערב כשהילדים הלכו לישון עשינו הקפצה והבאנו את הרכב שלי למנחמיה.

לינה

ההחלטה להתפנק הוכיחה את עצמה, הילדים חיכו לזה והג'קוזי עשה להם את זה. חוץ מזה ערן נסע להביא משהו מהסופרפארם בצמח וחזר גם עם ארוחת ערב ממקדולנד. מה צריך יותר מזה

מסלול

הירידה לנחל תבור במסלול המסומן בכחול קצת הפתיעה אותנו. היה קצת קשה לאתר את השביל בתוך העשבייה הגבוהה ומספר פעמים התלבטנו לאן להמשיך ולמעשה הלכנו בשבילי פרות עד שהתחברנו שוב לשביל המסומן. בשבילי הפרות חיכו לנו הפתעות שהסתתרו על הקרקע בין העשבים ורובנו יצאנו משם עם קקי של פרות ברמה זו או אחרת על הנעלים והרגלים. הירידה הייתה תלולה ובסופו של דבר לקחה לנו יותר זמן ממה שחשבנו. נקודת התברברות – די בהתחלה הגענו למפל יבש והשביל פונה מעליו שמאלה ומיד ימינה, תשקיעו בלמצוא את זה.

שביל עמק המעיינות חורףגם כשהגענו למטה היו לנו התלבטויות לגבי ההמשך. התחלנו ללכת בשביל הג'יפים שאליו הגענו ושעלה לאורך הנחל מערבה. בשלב מסויים השביל התחיל לטפס על המדרון וזה היה נראה לנו חשוד. עצרנו והבנו שהיינו צריכים כבר לעבור לצד השני של הנחל וללכת בשביל מסומן אדום שעובד ממול. יצא שקצת חזרנו וחתכנו בשביל (אל תלכו דוח כי לא תגיעו, חפשו שביל לצד השני) ואכן הגענו לצד השני. הלכנו לאורכו של השביל האדום ות'אמת שהיה מדאיג.... השעה הייתה מאוחרת יחסית למיקום שלנו, תשע וחצי, היה חם ועשה רושם שהיום הזה הולך להיות קטסטרופה. אבל דווקא העלייה פתאום זרמה כשסיפרתי לילדים על סרט מדהים, "לגעת באין סוף" שמתאר סיפור הישרדות מדהים של שני מטפסי הרים. גם העננים החליטו לעזור לנו וכיסו את השמש וכך שוב יצא שהעלייה שחששנו ממנה הייתה בלתי מורגשת.

ושוב הקושי מתגלה דווקא במישור שמתברר כמישור עלייתי ביותר ובלתי נגמר. לא אכנס כאן לפירוט של כל הפניות והתוואי אבל כשראינו שהיום שלנו מתחיל להתקצר, התחלנו לעשות חיתוך שחסך לנו אולי קילומטר ומשהו וירידה ועלייה נוספת וויתרנו על נחל אולם, עין אולם וח'ירבת אולם, סימנתי את החיתוך במפה. דווקא הגשם שחששנו ממנו והתחיל לרדת היה גורם משעשע ושבר לנו את השגרה. הוצאנו ניילון שהכנו מבעוד מועד לעניין וכיסינו את עצמנו. ת'אמת שזה היה מיותר ופשוט המשכנו ללכת כשמידי פעם מטפטף.

ההגעה לחללית הרגיעה אותנו מבחינת ההבנה שעכשיו אנחנו כבר בישורת האחרונה ומכאן רק נרד. החללית היא למעשה נקודת תצפית מהממת הנמצאת על פינה שמשקיפה לכנרת, לבקעת יבניאל ולעמק הירדן והשם נגזר ממבנה מוזר שבנו כאן. הנוף כאן באמת מהמם אבל כשאנחנו הגענו התלבש עלינו ענן שהסתיר קצת את הנוף וגרוע מכך הוריד עלינו גשם בדיוק כשהתחלנו את ארוחת הצהריים שלנו. אחרי הארוחה הזריזה שכל שך חיכינו לה התחלנו בירידה. הנוף מהמם ובדרך גם עוברים במצפה אילות. היה נראה לנו שתוך שעה וחצי גג אנחנו למטה אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. מסתבר שהמסלול עובר בקניון בזלת שבו ירידות ביתדות וסולמות קטנים. בדרך כלל זו סיבה לחגיגה אבל קצת פחות חגיגה כשאנחנו שעה מהחושך ושני ילדים שממש מפחדים מגובה. התעכבנו ויצאנו ממש על גבול החושך מהערוץ למושב מנחמיה. גם כאן הייתה לנו הפתעה קטנה כשהבנו שהצימר נמצא בנקודה הכי מרוחקת ביישוב וכך הלכנו מותשים וגמורים עד לקצה הצפוני של היישוב. פגשנו את נועם הבעלים של המקום שעשה לנו תדריך של שעה בערך על שמירת המקום. בחור נחמד כעיקרון אבל קצת התיש אותנו עם כללי הזהירות ועם גירוש מהצימר התשע בבוקר.

מנחמיה לבית קברות כנרת – 6 ק"מ

מנהלה

על הבוקר קפיצה למכולת במנחמיה להביא לחמניות ומשהו למרוח. אחרי זה התארגנות איטית וכייפית עד 9 בבוקר. הקפצת מכונית לבית קברות כנרת.

מסלול

נטשנו את שביל עמק המעיינות שפונה מכאן דרומה בחזרה לבית שאן, ויצאנו מהשער בפינת הגדר של מנחמיה ליד "בינות תמרים" וחוות עז עיז (שם מדליק לחוות עיזים) והלכנו על שביל לא מסומן ישר צפונה. עקפנו אזור מגודר של חברת חשמל או מקורות משמאל והמשכנו שוב צפונה כל הזמן עד שהתקרבנו למשהו שנראה כמו מכון טיהור ויש בו מבנה עם כיפה עגולה. מכיוון שבלילה ובבוקר ירד גשם זלעפות ואדמה הייתה בוצית ודביקה, במשך 3 קילומטרים הצלחנו ללכת ברצף 30 מטרים בלבד ולנקות כל פעם שוב ושוב את הבוץ מהנעלים שלא אפשר לנו להתקדם. קצת לפני המכון פנינו ימינה עם שביל ישראל על מנת ללכת לאורך הירדן. השביל מכאן ועד הירדנית מקסים או ליתר דיוק עם פוטנציאל להיות מקסים. למה פוטנציאל ? מכיוון שלא מעט חבר'ה שעושים כאן קמפינג ממושך חושבים שנכון להשאיר את כל הזבל אחריהם. זה מבאס מאוד ומסביר למה כן צריך לגבות כסף בארץ בכניסה לשמורות טבע ולמקומות יפים. חצינו את הכביש שאליו הגענו לאחר שסיימנו ללכת לאורך הירדן, לכיוון בית המוטור. הלכנו כל הזמן עם שביל ישראל בין בריכות המים היפות שמצפון לבית המוטור. עברנו ליד הקבר של הפרדה בובה מקבוצת כנרת. שידלובסקי, ממייסדי כנרת, השקיע יום עבודה שלם בחפירת הבור לפרדה שכה אהב, אז בשנות ה-40,  אבל זה לא הרשים כנראה גנבי מתכות שלפני כמה חודשים העלימו את המחרשה של הפרדה שהוצבה על המצבה. האמת, שאיתמר היה צריך לשירותים ולכן לא הצלחנו להתייחד עם זכרה של הפרדה ודהרנו הלאה. כשהשביל התקרב לכביש 90 חתכנו דרך השיחים (20 מטרים) לעבר הכביש ומאוד בזהירות חצינו אותו. זה ממש מסוכן ולכן צריך מאוד להיזהר.

בבית הקברות קודם כל הלכנו לשירותים ולאחר מכן ביקרנו בקברים המיוחדים ובקברה של נעמי שמר ורחל המשוררת. הצטלמנו מול הכנרת וסיימנו מסע מיוחד של 60 קילומטרים בשביל עמק המעיינות.

הגיגים

ת'אמת שהיו לנו אלף סיבות למה לא לצאת למסע הזה.

הסיבה הראשונה היא מזג האוויר. ידענו שירד גשם במהלך ארבעת הימים האלו (ובאמת ירד ועוד בטוח שירד היום ולא בטוח שנוכל לעשות את 7 הקילומטרים שנשארו לנו)

השנייה היא המונוטוניות של שביל עמק המעיינות. קטע עצום ממנו עובר בשדות בלי "אטרקציות" והרי אסור לשבור את הילדים כי הם לא ירצו להמשיך לטייל בעתיד אם לא כיף להם.

השלישית היא היום השלישי שלו (אתמול) שאורכו 24.55 קילומטרים בלי אפשרות חיתוך או קיצור ובדרגת קושי גבוהה הכוללת ירידה לנחל תבור ועלייה מתמשכת ממנו עד לחללית שהיא הנקודה הגבוהה ברמת סירין.

יש עוד כמה "למה לא" אבל אפשר לעבור ל"למה כן".

עמק_המעיינות_כוכב הירדןעוד לא ממש סיימנו אבל אנחנו בצימר במנחמיה (עם ג'קוזי) מקווים להפוגה של שעתיים בגשם כדי להגיע לכנרת.

אז... הג'קוזי אחרי יום קשה, המעיינות של היום הראשון, החוויה של ההתקפלות מהאוהלים בגשם של הלילה הראשון, בעלי חיים שפגשנו, לילה מדהים בכוכב הירדן עם שקיעה ונוף מטורף, עלייה שנגמרת מהר כי מדברים על סרט מעניין, להתחיל בראש הגלבוע ולהגיע לכנרת (עוד מעט שם), קניון בזלת שלא ידענו על קיומו, ירידה מתחת לניילון כשירד גשם, נופים מדהימים, להיות ייחודיים כי אין כמעט שביליסטים על השביל הזה, להתנתק מהטלפון ולשים מצב טיסה בחלק גדול מהזמן (עם הפסקות בהתנתקות), להתנתק לא רק מהטלפון כי יש תירוץ מצויין, יש עוד הרבה, תסתכלו בתמונות.

וינגרטן ומלמד - הבנים

ימים על שביל עמק המעיינות היה השלב השני שלנו בהכנה לקראת שביל ישראל. עשינו ביחד שלושה

קרא עוד...

שביל עמק המעיינות

ארבע ימים מהגלבוע לכנרת

אורי מלמד, מרץ 2017

בכמה מילים

שביל עמק המעיינות הוא מסלול של 4 ימים פחות מוכר ומטויל מאחיו הוותיק "ים לים". עשינו רק חצי ממנו אבל יש משהו מיוחד ביציאה מהגלבוע והגעה לכנרת. ביום הראשון היו הרבה מעיינות ובסוף היום השלישי נופים מהממים ולא מוכרים. האפשרות לצימר בסוף היום השלישי במנחמיה כייפית והירדנית ביום הרביעי מדהימה  (אם אין לכלוך של מטיילים).

זמן המסלול ואורכו

4 ימים. יום ראשון קצר יחסית ואחרון קצרצר. כדאי לעשות את שביל עמק המעיינות רק בחורף או בימים מעוננים וקרירים באביב כשעוד ירוק מסביב.

לינה

שני לילות שטח מלא בלי מים אבל עם פחים ושולחנות. לילה ראשון בגשר קנטרה ולילה שני בכוכב הירדן. את  הלילה שלישי עשינו במנחמיה וישנו בצימר (כמובן שניתן לישון בשטח או בחדר שביליסטים שהבנו שיש בכפר הסטודנטים במנחמיה.)

איך הגענו

נסענו בשני רכבים ועשינו הקפצות, קחו בחשבון שהילדים נשארו לבד 40 דקות כל הקפצה. הסתייענו בחבר שהגיע לישון וללכת אתנו יום ולילה אחד וזה פתרון מצוין לעזרה נקודתית. בהתחלה חשבנו על מונית מבית שאן שתעשה לנו את ההקפצות כל יום מסוף מסלול שביל עמק המעיינות כדי להביא את הרכבים אבל ירדנו מזה (זה אפשרי כמובן)

חשוב שתדעו

לעשות רק בעונה מתאימה כשלא חם וירוק. המפתח להצלחה טיול שביל עמק המעיינות עם ילדים היא החברה שלהם. בלי חברים עם שפה משותפת זה לא היה עובר. הפתרון של לצרף חברים גם לחד יומיים מצוין בעיקר חשוב לימים הארוכים.

נחל תבור שביל עמק המעיינותציוד מומלץ

3 ליטרים לאדם ליום הספיק לנו מעל ומעבר למרות שאין מים לשתייה. אוהל - גשם בלילה הראשון גרם לנו להתקפל למכוניות. אוהל איכותי היה מונע את זה וצריך לקחת את זה בחשבון כשמטיילים בחורף. נעליים – חשוב מאוד שיהיו נעליים עם סוליות לשטח ולא סוליות חלקות מכיוון שיש ירידות תלולות. מקלות הליכה עזרו לילדים בעליות ובירידות וזה חשוב.

לטיולים דומים


פארק הירדן והזאכי

תגובות פייסבוק

קיץ ברמת הגולן

תגובות פייסבוק

פסח בעמק החולה

תגובות פייסבוק

יום א' ממצפה אבינדב לגשר קנטרה - 12 ק"מ

מנהלה

עניין הרכבים העסיק אותנו הרבה. חשבנו להשאיר את הרכבים בצומת של כביש 669 ו- 6667 ליד הכניסה לנחל הקיבוצים ולעלות עם מונית מבית שאן לגלבוע, העלות היא 130 שקלים למונית רגילה והיינו צריכים שתי מוניות מכיוון שאין מוניות גדולות בבית שאן. בסוף השארנו את הרכבים בתחילת מסלול שביל עמק המעיינות וחבר שבא לישון אתנו את הלילה (וללכת אתנו למחרת) הקפיץ אותנו מסוף המסלול לרכבים. הילדים נשארו לבד במקום וחיכו לנו וזו לא הייתה הפעם היחידה שזה קרה.

לינה

גשר קנטרה הוא פינה לא ידועה ומקסימה בעמק בית שאן. יש במקום פחי אשפה, שולחנות ועצי אקליפטוס אבל אין מים. הגשר עצמו יפה למרות שהמים הזורמים בנחל חרוד הם מי ביוב. לא הרגשנו בטוח להשאיר את הרכבים ביום הבא במקום מכיוון שהוא מבודד.

לילה בקמפינג בצפוןמסלול

המצפה בו מתחילים ממש יפה ואפשר לעשות בו ארוחת בוקר בכיף. קשה למצוא את תחילת המסלול במצפה. צריך לרדת למטה בין השולחנות והשבילים הקטנים עד שמגיעים לשער קטן. עוברים אותו ויורדים כמה עשרות מטרים עד שמגיעים לשביל שחור ופונים בו שמאלה. בפנייה הזו תראו למעשה לראשונה את צבע השביל שעליו תלכו בימים הבאים - שביל עמק המעיינות. הוא כתום ולמעשה בחלק גדול מהמסלול הוא מופיע כנקודה כתומה לצד הסימון של השבילים המקוריים (שחור, כחול, אדום וירוק שילוו אתכם לאורך הדרך). הולכים לאורך קו גובה צפון-מערב עד לנחל צביה. קצת קשה לאתר את הפנייה ימינה ולמטה לנחל לצביה אבל באזור הגדרות של הפרות שתעברו שימו לב לעניין. הירידה בערוץ מתונה בהתחלה ולקראת הסוף הופכת להיות יותר אתגרית ויש קצת יתדות ומפלים קטנים ויבשים. רק לקראת הסוף יש צל, בעיקר בעץ שהשביל עובר מתחתיו ונמצא קצת אחרי הירידה המאתגרת הראשונה. יורדים ויורדים וכשרואים את עמוד החשמל שנמצא למטה בעמק כבר מבינים שזה סוף נחל צביה.

בעמק פונים שמאלה (צפונה) בשביל ג'יפים ואז ימינה (מזרחה) לאורך שדרת עצים. בסוף שדרת העצים פונים ימינה והולכים לאורך תעלת מים עד שיש שביל בשדה המוביל לחורשת העצים שמשמאלכם שבה נמצא עין מודע. צריך לקפוץ מעל התעלה ואז לחצות את השדה בשביל. למי שלא מכיר את עין מודע זו הפתעה מדהימה. בריכה ענקית עם צל ושולחנות. אנחנו התרחצנו, נחנו והמשכנו. מכאן השביל עובר בין שדות ובריכות מים וממשיך לאורכו של נחל שוקק שנמצא מימין ותעלת מים הצמודה לשביל משמאלו. בדרך לעין שוקק יש פינה יפה בערוץ, לא עצרנו והמשכנו לעין שוקק. דווקא שם היה נראה פחות מזמין מאותה פינה יפה שראינו בדרך. זכרתי את עין שוקק יותר טבעי ופחות מתועש אבל הזמן עושה את שלו. המשכנו לכיוון נחל הקיבוצים והלכנו לאורכו. הגענו לצינורות המפורסמים שאפשר להתגלש בהם והיו בהם שלטי אזהרה. לא ניכנס לזה...

המשכנו עם השביל לאורך הנחל עד לצומת של כביש 669 ו- 6667 ומהצומת בשביל העובר בין בריכות הדגים לכיוון צפון מזרח עד לגשר קנטרה. למעשה גולן שהגיע להצטרף אלינו פגש אותנו ליד מגדל תצפית בדרך לגשר והשארנו את כל הילדים על המגדל ונסענו להביא את המכוניות.

בלילה די בהפתעה התחיל גשם. זה היה עשר דקות סה"כ אבל מכיוון שהאוהלים שלנו היו אוהלים סינים בשקל וחצי אז הם לא היו אטומים ולכם התקפלנו למכוניות. לא רצינו להתחיל את הטיול רטובים.

יום ב' מגשר קנטרה לכוכב הירדן 17 ק"מ

מנהלה

את הבוקר התחלנו בהקפצה של המכוניות לכוכב הירדן בשעה 06:00. חזרנו התארגנו ונסענו, רק הנהגים, עם שתי המכוניות האחרות למפגש של נחל חרוד עם הכניסה לבית שאן, זה מאוד קרוב. יש שם מגרש חניה והשארנו בו את המכוניות. חזרנו קצת על השביל שלאורך הנחל והילדים עם גולן כבר יצאו לדרך ובאו מולנו. בערב, גולן שנסע הביתה, הקפיץ אותנו למכוניות, הילדים נשארו לבד 40 דקות ואנחנו הבאנו שוב את שתי המכוניות לכוכב הירדן. גם כאן ניתן היה להיעזר במונית ואז לוותר על ההקפצה בבוקר.

לינה

וואאאווו ועוד וואווו. אחד המקומות היפים בהם ישנתי בחיי. מדרום לגן הלאומי יש מצפור. בכניסה למצפור המדהים יש עצי אקליפטוס וסככה עם רצפת בטון. היה קסום.

קמפינג ליד כוכב הירדןמסלול

כאמור הלכנו לאורך נחל חרוד מזרחה. עברנו מתחת לכביש הכניסה לבית שאן (שם השארנו את המכוניות) הלכנו כשמשמאל אזור תעשיה וביג ומימין תל בית שאן. בשלב מסויים השביל עושה פנייה חדה שמאלה (צפונה וחזרה מערבה) ועולה למעלה לאזור הביג. כאן חיכתה לנו הפתעה מגניבה. השביל עוקף מקום מגודר שהוא למעשה מסלול קרטינג. אמנם הגענו בשבת מוקדם בבוקר כך שלא היה רלוונטי לעשות נהיגות אבל במקרה (או שלא...) היה שם מירוץ אופנועים וזו הייתה חוויה לא מתוכננת. ישבנו לנוח והאופנועים טסו על המסלול. לא ציפינו...

משם המשכנו מסביב לביג עד לצומת הכניסה אליו, שם השביל עובר את הכביש הראשי צפונה ונכנס לשטח ממש מטרים ספורים צפונה מהצומת. הוא עובר מתחת לשלט של תחנת הדלק וממשיך (מזרחה) לאורך טיילת ישנה ונטושה עד שמתחבר לשביל ג'יפים שפונה צפונה ואתו הלכנו למעשה את מרבית היום.

אין הרבה מקום לטעויות לאורך השביל וגם לא אומר שיש עניין מדהים מעבר להליכה כייפית בשדות ואפשרות לדבר ולצחוק מבלי להתאמץ. כל זה טוב ויפה כשמזג האוויר נעים והשמש לא קופחת על הראש. התמזל מזלנו והיה מעונן אבל אני מניח שכאשר חם ואין חברה משעשעת ומעסיקה זה עלול להיות שביל ארוך מאוד. אולי שווה להכין הפעלות דרך להליכה של היום הזה וחצי היום הבא. חששנו מהעלייה מנחל יששכר אבל דווקא הילדים ראו בה אתגר ולכן הלכו מבלי להפסיק עד סוף העלייה. 4 הקילומטרים האחרונים היו מתישים מכיוון שזו הייתה עלייה ארוכה ומתונה שלא נגמרת, אבל בסוף הגענו. השארנו את הילדים ונסענו להביא את הרכבים.

תצפית כוכב הירדןיום ג' מכוכב הירדן למנחמיה 24.5 קילומטרים

מנהלה

שוב התחלנו את הבוקר בהקפצת רכב למנחמיה והחנינו אותו ליד צימר שהזמנו מעכשיו לעכשיו כדי להתפנק קצת אחרי 3 ימי הליכה ושטח. הוא נקרא "בינות התמרים" והיה היחידי במחיר סביר, 500 ללילה לכולנו. ידענו שיש לנו יום ארוך מבלי אפשרות לקצר ולכן חזרנו, התארגנו ויצאנו כמה שיותר מהר. הצלחנו לצאת בשבע והחלטנו להתקרב כמה שיותר עם הרכב לנחל תבור כדי לחסוך קילומטרים וזמן. נדחסנו כולנו ברכב אחד ונסענו 2 קילומטרים בשביל טוב. אני החזרתי את הרכב לכניסה לגן הלאומי מחשש פריצות (שיש באזור) והדבקתי אותם. בערב כשהילדים הלכו לישון עשינו הקפצה והבאנו את הרכב שלי למנחמיה.

לינה

ההחלטה להתפנק הוכיחה את עצמה, הילדים חיכו לזה והג'קוזי עשה להם את זה. חוץ מזה ערן נסע להביא משהו מהסופרפארם בצמח וחזר גם עם ארוחת ערב ממקדולנד. מה צריך יותר מזה

מסלול

הירידה לנחל תבור במסלול המסומן בכחול קצת הפתיעה אותנו. היה קצת קשה לאתר את השביל בתוך העשבייה הגבוהה ומספר פעמים התלבטנו לאן להמשיך ולמעשה הלכנו בשבילי פרות עד שהתחברנו שוב לשביל המסומן. בשבילי הפרות חיכו לנו הפתעות שהסתתרו על הקרקע בין העשבים ורובנו יצאנו משם עם קקי של פרות ברמה זו או אחרת על הנעלים והרגלים. הירידה הייתה תלולה ובסופו של דבר לקחה לנו יותר זמן ממה שחשבנו. נקודת התברברות – די בהתחלה הגענו למפל יבש והשביל פונה מעליו שמאלה ומיד ימינה, תשקיעו בלמצוא את זה.

שביל עמק המעיינות חורףגם כשהגענו למטה היו לנו התלבטויות לגבי ההמשך. התחלנו ללכת בשביל הג'יפים שאליו הגענו ושעלה לאורך הנחל מערבה. בשלב מסויים השביל התחיל לטפס על המדרון וזה היה נראה לנו חשוד. עצרנו והבנו שהיינו צריכים כבר לעבור לצד השני של הנחל וללכת בשביל מסומן אדום שעובד ממול. יצא שקצת חזרנו וחתכנו בשביל (אל תלכו דוח כי לא תגיעו, חפשו שביל לצד השני) ואכן הגענו לצד השני. הלכנו לאורכו של השביל האדום ות'אמת שהיה מדאיג.... השעה הייתה מאוחרת יחסית למיקום שלנו, תשע וחצי, היה חם ועשה רושם שהיום הזה הולך להיות קטסטרופה. אבל דווקא העלייה פתאום זרמה כשסיפרתי לילדים על סרט מדהים, "לגעת באין סוף" שמתאר סיפור הישרדות מדהים של שני מטפסי הרים. גם העננים החליטו לעזור לנו וכיסו את השמש וכך שוב יצא שהעלייה שחששנו ממנה הייתה בלתי מורגשת.

ושוב הקושי מתגלה דווקא במישור שמתברר כמישור עלייתי ביותר ובלתי נגמר. לא אכנס כאן לפירוט של כל הפניות והתוואי אבל כשראינו שהיום שלנו מתחיל להתקצר, התחלנו לעשות חיתוך שחסך לנו אולי קילומטר ומשהו וירידה ועלייה נוספת וויתרנו על נחל אולם, עין אולם וח'ירבת אולם, סימנתי את החיתוך במפה. דווקא הגשם שחששנו ממנו והתחיל לרדת היה גורם משעשע ושבר לנו את השגרה. הוצאנו ניילון שהכנו מבעוד מועד לעניין וכיסינו את עצמנו. ת'אמת שזה היה מיותר ופשוט המשכנו ללכת כשמידי פעם מטפטף.

ההגעה לחללית הרגיעה אותנו מבחינת ההבנה שעכשיו אנחנו כבר בישורת האחרונה ומכאן רק נרד. החללית היא למעשה נקודת תצפית מהממת הנמצאת על פינה שמשקיפה לכנרת, לבקעת יבניאל ולעמק הירדן והשם נגזר ממבנה מוזר שבנו כאן. הנוף כאן באמת מהמם אבל כשאנחנו הגענו התלבש עלינו ענן שהסתיר קצת את הנוף וגרוע מכך הוריד עלינו גשם בדיוק כשהתחלנו את ארוחת הצהריים שלנו. אחרי הארוחה הזריזה שכל שך חיכינו לה התחלנו בירידה. הנוף מהמם ובדרך גם עוברים במצפה אילות. היה נראה לנו שתוך שעה וחצי גג אנחנו למטה אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. מסתבר שהמסלול עובר בקניון בזלת שבו ירידות ביתדות וסולמות קטנים. בדרך כלל זו סיבה לחגיגה אבל קצת פחות חגיגה כשאנחנו שעה מהחושך ושני ילדים שממש מפחדים מגובה. התעכבנו ויצאנו ממש על גבול החושך מהערוץ למושב מנחמיה. גם כאן הייתה לנו הפתעה קטנה כשהבנו שהצימר נמצא בנקודה הכי מרוחקת ביישוב וכך הלכנו מותשים וגמורים עד לקצה הצפוני של היישוב. פגשנו את נועם הבעלים של המקום שעשה לנו תדריך של שעה בערך על שמירת המקום. בחור נחמד כעיקרון אבל קצת התיש אותנו עם כללי הזהירות ועם גירוש מהצימר התשע בבוקר.

לטיולים דומים


פארק הירדן והזאכי

תגובות פייסבוק

קיץ ברמת הגולן

תגובות פייסבוק

פסח בעמק החולה

תגובות פייסבוק

מנחמיה לבית קברות כנרת – 6 ק"מ

מנהלה

על הבוקר קפיצה למכולת במנחמיה להביא לחמניות ומשהו למרוח. אחרי זה התארגנות איטית וכייפית עד 9 בבוקר. הקפצת מכונית לבית קברות כנרת.

מסלול

נטשנו את שביל עמק המעיינות שפונה מכאן דרומה בחזרה לבית שאן, ויצאנו מהשער בפינת הגדר של מנחמיה ליד "בינות תמרים" וחוות עז עיז (שם מדליק לחוות עיזים) והלכנו על שביל לא מסומן ישר צפונה. עקפנו אזור מגודר של חברת חשמל או מקורות משמאל והמשכנו שוב צפונה כל הזמן עד שהתקרבנו למשהו שנראה כמו מכון טיהור ויש בו מבנה עם כיפה עגולה. מכיוון שבלילה ובבוקר ירד גשם זלעפות ואדמה הייתה בוצית ודביקה, במשך 3 קילומטרים הצלחנו ללכת ברצף 30 מטרים בלבד ולנקות כל פעם שוב ושוב את הבוץ מהנעלים שלא אפשר לנו להתקדם. קצת לפני המכון פנינו ימינה עם שביל ישראל על מנת ללכת לאורך הירדן. השביל מכאן ועד הירדנית מקסים או ליתר דיוק עם פוטנציאל להיות מקסים. למה פוטנציאל ? מכיוון שלא מעט חבר'ה שעושים כאן קמפינג ממושך חושבים שנכון להשאיר את כל הזבל אחריהם. זה מבאס מאוד ומסביר למה כן צריך לגבות כסף בארץ בכניסה לשמורות טבע ולמקומות יפים. חצינו את הכביש שאליו הגענו לאחר שסיימנו ללכת לאורך הירדן, לכיוון בית המוטור. הלכנו כל הזמן עם שביל ישראל בין בריכות המים היפות שמצפון לבית המוטור. עברנו ליד הקבר של הפרדה בובה מקבוצת כנרת. שידלובסקי, ממייסדי כנרת, השקיע יום עבודה שלם בחפירת הבור לפרדה שכה אהב, אז בשנות ה-40,  אבל זה לא הרשים כנראה גנבי מתכות שלפני כמה חודשים העלימו את המחרשה של הפרדה שהוצבה על המצבה. האמת, שאיתמר היה צריך לשירותים ולכן לא הצלחנו להתייחד עם זכרה של הפרדה ודהרנו הלאה. כשהשביל התקרב לכביש 90 חתכנו דרך השיחים (20 מטרים) לעבר הכביש ומאוד בזהירות חצינו אותו. זה ממש מסוכן ולכן צריך מאוד להיזהר.

בבית הקברות קודם כל הלכנו לשירותים ולאחר מכן ביקרנו בקברים המיוחדים ובקברה של נעמי שמר ורחל המשוררת. הצטלמנו מול הכנרת וסיימנו מסע מיוחד של 60 קילומטרים בשביל עמק המעיינות.

הגיגים

ת'אמת שהיו לנו אלף סיבות למה לא לצאת למסע הזה.

הסיבה הראשונה היא מזג האוויר. ידענו שירד גשם במהלך ארבעת הימים האלו (ובאמת ירד ועוד בטוח שירד היום ולא בטוח שנוכל לעשות את 7 הקילומטרים שנשארו לנו)

השנייה היא המונוטוניות של שביל עמק המעיינות. קטע עצום ממנו עובר בשדות בלי "אטרקציות" והרי אסור לשבור את הילדים כי הם לא ירצו להמשיך לטייל בעתיד אם לא כיף להם.

השלישית היא היום השלישי שלו (אתמול) שאורכו 24.55 קילומטרים בלי אפשרות חיתוך או קיצור ובדרגת קושי גבוהה הכוללת ירידה לנחל תבור ועלייה מתמשכת ממנו עד לחללית שהיא הנקודה הגבוהה ברמת סירין.

יש עוד כמה "למה לא" אבל אפשר לעבור ל"למה כן".

עמק_המעיינות_כוכב הירדןעוד לא ממש סיימנו אבל אנחנו בצימר במנחמיה (עם ג'קוזי) מקווים להפוגה של שעתיים בגשם כדי להגיע לכנרת.

אז... הג'קוזי אחרי יום קשה, המעיינות של היום הראשון, החוויה של ההתקפלות מהאוהלים בגשם של הלילה הראשון, בעלי חיים שפגשנו, לילה מדהים בכוכב הירדן עם שקיעה ונוף מטורף, עלייה שנגמרת מהר כי מדברים על סרט מעניין, להתחיל בראש הגלבוע ולהגיע לכנרת (עוד מעט שם), קניון בזלת שלא ידענו על קיומו, ירידה מתחת לניילון כשירד גשם, נופים מדהימים, להיות ייחודיים כי אין כמעט שביליסטים על השביל הזה, להתנתק מהטלפון ולשים מצב טיסה בחלק גדול מהזמן (עם הפסקות בהתנתקות), להתנתק לא רק מהטלפון כי יש תירוץ מצויין, יש עוד הרבה, תסתכלו בתמונות.

לטיולים דומים


פארק הירדן והזאכי

תגובות פייסבוק

קיץ ברמת הגולן

תגובות פייסבוק

פסח בעמק החולה

תגובות פייסבוק

Leave a Reply

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגובות פייסבוק