ליאורה יחנוב

היי, אני ליאורה. בת 26. גרה בחולון. סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית. טיילתי עד עכשיו בעיקר באירופה. הטיול להודו הוא הטיול הראשון שלי למזרח. חודש וחצי של חופשת קיץ בהודו פתחו לי את התיאבון לעוד. ממש נהניתי וממליצה מאוד כטיול חופשת סמסטר. התארגנתי ליציאה מהארץ עם עוד 3 בנות שהכרתי דרך הפייסבוק. אחרי שבוע בהודו המשכתי לבד.

חודש וחצי בצפון הודו

ליאורה יחנוב, ספטמבר-אוקטובר 2017

טרקים, טיול ג'יפים, סדנאות , קצת רוחניות וים בהודו

כמה מילים:

באופן כללי אני מציעה לא לתכנן יותר מדי את הטיול בהודו, רק את היעדים הראשונים ולהשאיר מקום לאנשים שפוגשים בדרך ולחוויות לנתב אותך שם. לי לקח שלושה חודשים להתכונן לטיול הזה אבל בעיקר מדובר בהכנה נפשית… הבחירה לטייל בהודו הייתה בעקבות המלצות של חברים.  רוב החברים שלי טיילו בהודו והבנתי שמאוד זול לטייל שם וקל לטייל לבד כי יש המון ישראלים ובאמת מרגישים שם קצת כמו בארץ. סוכני הנסיעות מדברים עברית, יש שלטים בעברית ואפילו בחלק מהמקומות תפריטים בעברית. יש בתי חב"ד כמעט בכל עיר ובכלל המידע מאוד נגיש. בפייסבוק יש קבוצה מאוד פעילה שנקראת "הודו מטיילים עם מירון". נעזרתי בקבוצה הזאת גם תוך כדי הטיול, בכל שאלה המענה זמין תוך כמה דקות. אם תחפשו בקבוצה את המונח "שביל החומוס" תמצאו שם פוסט עם כל המידע על היעדים המרכזיים והמתויירים בהודו..

רב הזמן טיילתי במדינת הימצ'ל פאראדש שבצפון הודו, בגלל מזג האוויר שהתאים לתקופה בה טסתי. במסלול: דלהי - מנאלי - ספיטי - ושישט – קאסול והכפרים בעמק פרוואטי - דרמסאלה - רישקש. שבוע אחרון בטן גב בגואה שבדרום הודו.

מסלול הטיול

נחיתה בדלהי. יומיים בעיר המטורפת הזאת מהסיבה הפשוטה שחיכינו לעוד 2 חברות שהגיעו בטיסה יום אחרינו.
4 ימים במנאלי - לקחנו אוטובוס לילה מדלהי למנאלי (14 שעות).
4 ימים טיול ג'יפים בספיטי. אין ספק שזה היה ההיילייט של הטיול מבחינתי.
יומיים בושישט שליד מנאלי. שם גם העברתי את יום כיפור.
כשבוע בקאסול ובכפרים שבעמק פראווטי: יומיים בקאסול. יומיים בפולגה. לילה בקרגנגה, לילה בטוש וחזרה ללילה בקאסול.
כשבוע בדרמסאלה.
3 ימים ברישיקש ומשם אוטובוס של 6 שעות בחזרה לדלהי בשביל לתפוס טיסה לגואה.
שבוע וחצי בגואה - בעקרון גואה בכלל לא הייתה בתכנית הטיול שלי אבל הגעתי לשם בעקבות חברה חדשה למסע שפגשתי בדרמסאלה והפכה לשותפתי לטיול. לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי להשאיר מקום לדברים לקרות. בגואה הייתי כשבוע וחצי בחוף של ארמבול עד שעליתי בחזרה על טיסה לדלהי ומשם הביתה.

עלויות

750$ כרטיס טיסה עם חברת ארופלוט. אחלה חברת תעופה. זאת היתה טיסה עם קונקשין במוסקבה של 4 שעות בהלוך ושעתיים בחזור.
3500 רופי טיסה מדלהי לגואה. 5000 רופי טיסה מגואה לדלהי.
3000 רופי טיול ג'יפים בספיטי. המחיר לא כולל לינה ואוכל ומתייחס לג'יפ שחלקתי עם עוד 4 חברים.
סה"כ אני מעריכה את הטיול כולל הטיסות ב 11,000 ש"ח. הודו מציעה אפשרויות רבות לטיול, ממלון 5 כוכבים ועד אוהל מליון כוכבים. בהתאם ההוצאות. אני לא התחשבנתי. ישנתי בגסט-האוסים טובים, עשיתי סדנאות, אכלתי מה שבא לי וכמובן קניות, אפשר להגיד שעשיתי שופינג בכל הודו..

הטיול שלי

קצת על לטייל לבד בהודו

בהגדרה טיילתי לבד. כשיורדים לפרטים הקטנים תכלס למעט לילה אחד בקאסול לא הייתי שם רגע אחד לבד. אז איך זה מסתדר? הלבד הוא יותר ברמת הרעיון הכללי. לא יצאתי מהארץ עם מישהו שאני מכירה אלא חברות חדשות לצורך הטיול. במהלך הטיול טיילתי כל פעם עם מישהו אחר שהמסע הזה זימן לי, וזו הייתה חוויה מדהימה עבורי. כל אדם שפגשתי בטיול הזה הוסיף גוון נוסף לחוויה הזו שנקראת – הודו.. לפני שטסתי, תהייתי אם באמת "קל" לטייל ולהכיר חברים חדשים כמו שכולם מספרים, וגילתי שאכן כן. בהודו אתה לא באמת אף פעם לבד (אלא אם כן זה מבחירה). יש כל כך הרבה ישראלים בכל מקום שמגיעים אליו, שזה עניין של שניות עד שאתם נהפכים להיות BFF. ואם בכל זאת רוצים לטייל קצת לבד, האווירה בהודו היא די בטוחה וההודים מאד אדיבים.

בעיני, אחד היתרונות הבולטים בלטייל לבד, זה האפשרות להתחבר באמת לרצונות והצרכים שלנו, לעשות  מה שמתאים וטוב לנו באותה נקודת זמן, בלי להתחשב ולהיות תלויים ברצונם של אחרים.
בהודו הרגשתי שהכל אפשרי - "סאב קוץ' מילגה".

ספיטי הודו עונהנחיתה בדלהי

הכינו אותי לא להיבהל מהנחיתה בדלהי, בעיקר מהריחות ומהמראות. יש סוג של היסטריה סביב זה. לא הרחתי משהו כמו מהתיאורים שקבלתי אבל כן היה המון באלאגן. נחתנו בלילה (00:00) והנסיעה במונית משדה התעופה למלון באזור המיין-באזר (Main-Bazaar) שבלב דלהי, מעוז המטיילים והתרמילאים, הייתה סוג של טירוף עבורי. קשה להסביר את זה. צפירות אין סופיות, רמזורים שהם בגדר המלצה בלבד, אין בכלל חגורות בטיחות ברכבים, הייתי בשוק מזה. וגם בשוק מכך שהנהג מנהל איתנו שיחה שלמה מבלי להסתכל על הכביש אלא עלינו...חוויה מפחידה ומלאת אדרנלין, שוק כייפי אם יש דבר כזה. הכל מאוד סיקרן אותי. בשביל לרכך את הנחיתה הזמנו את המונית ואת המלון ללילה הראשון מראש מהארץ.

היה מזעזע להתעורר בבוקר בדלהי. אבל שוב, מזעזע-מעניין כזה. היות והייתי עם עוד חבר'ה לא פחדתי. אבל מלא אנשים, רעש, אבק, לכלוך, ריקשות, צעקות, בקיצור בלאגן. את היום בדלהי נצלנו לטיול למקדש אקשרדם (Akshardham Temple) ,זהו מקדש הינדי חדש יחסית ומאוד מאוד יפה, לא הייתי בטאג' מאהל אז אני לא יכולה להשוות, אבל היה שווה מאוד ומומלץ. הגענו למקדש אחה"צ בשביל שנוכל גם ליהנות מהמופע האור קולי שנערך בו, שאגב, היה מרהיב מאד. משהו כמו 40 דקות . הכניסה למקדש חינם, המופע עולה כ-80 רופי. מאוד אהבתי במקדש את המשפטים הפילוסופים שממלאים אותו והפסלים שקשורים בדרך זו או אחרת לכתוב.

נוסעים צפונה

הנקודה הראשונה שלנו בצפון הודו היתה מנאלי - Manali, עיר מאוד תיירותית ונעימה. נחיתה רכה אחרי דלהי.. בהמשך גם הגעתי כאמור לושישט הנמצאת במרחק נסיעה קצרצר ממנה. זה יותר כפר קטן ורגוע, הרבה יותר אותנטי ממנאלי. יש שם מפלים יפים ועשינו שם פקניק. נהנתי מהנוף האנושי והטבעי כאחד.

טיול ג'יפים במדבר

לאחר שנפרדתי מהחבורה איתה התחלתי את המסע ההודי שלי, חבר שהגיע מהארץ הציע לי להצטרף אליו ולעוד 3 חברים שלו לטיול ג'יפים בספיטי. גם לכאן כלל לא תכננתי להגיע וזה הפך להיות המקום שהכי אהבתי בכל הטיול. ספיטי זהו עמק יפייפה, השוכן גבוה גבוה, בהרי ההימלאיה, והנופים בו פשוט מרהיבים. את הטיול ארגנו דרך סוכנות טיולים במנאלי ומדובר במסלול טיול מאוד מוכר ומקובל שם. שכרנו ג'יפ עם נהג שמכיר את הדרך וכל לילה עצרנו ללון בגסט האוס אחר לפי ההתקדמות. הנסיעה ממנאלי לקאזה (Kaza), עיר הבירה של  העמק אורכת כ-11 שעות ולמרות שהדרך מעט מלחיצה, בעיקר שעוברים בצלע הר מעל תהומות ואלוהים שישמור, זאת נסיעה מרהיבה. אי אפשר להירדם מרב שזה יפה. הנוף מהפנט. קשה להסביר במילים את היופי של האזור כולו: מדבר. שמים כחולים, עננים לבנים, מלא צבעים משולבים בנוף. אולי התמונות יעזרו להעביר את המראות. כדאי לדעת שמאוד קר שם, בכל זאת הימלאיה. אבל אני רכשתי לי מראש במנאלי בגדים חמים, אפילו תפרתי לי סוודר במיוחד. (יש במנאלי מלא מתפרות וזה ממש מקובל. 40 ש"ח בערך יעלה לכם). האווירה באזור ספיטי מאוד רגועה ואין בה המון אנשים. אנחנו בקרנו בשני אגמים גבוהים אחד מהם נקרא צ'אנדרה טל (Chandra Tal) הנמצא בגובה של 4300 מ' מעל פני הים ועם נוף שלא רואים בכל מקום. ואיזה שקט שיש שם. חוויה. האגם השני (שאני לא זוכרת את שמו )מצריך עליה רגלית של איזה שעה וחצי. לא פשוט, בעיקר בגלל הגובה, אבל היה שווה את המאמץ.

אגם צאנדרה טלבתמונה: צאנדרה טל

בקאזה אכלנו במסעדות פועלים שנקראות בהודו "דאבות" ומוגש בהן אוכל הודי מסורתי. האוכל שם טרי וזול. למען האמת, אני פחות התחברתי לאוכל ההודי, אבל תמיד מצאתי מה לאכול. אוכל זאת לא הבעיה בהודו, יש הכל מהכל !! ברמה של שקשוקה ופלאפל במקומות הכי נדחים שיש ! כל בוקר היינו עוצרים בשוק וקונים אוכל מקומי כצידה לדרך. כל מני מתוקים מסולת. כמו כן, תמיד הקפדנו שיהיו לנו מים מינרלים ונייר טואלט בתיק. כמעט בכל מקום אפשר לקנות שם מים שעולים 20 רופי

קאסול והכפרים של עמק פרוואטי

אחרי ספיטי המשכתי לטייל בקאסול ובכפרים של עמק פרוואטי. לקאסול הגענו במונית ממנאלי בנסיעה של 3 שעות. בקאסול אפשר למצוא מלא ישראלים, שלטים בעברית מכל עבר, שלל חנויות ומבחר רב של מסעדות. לאחר שבילנו 2 לילות בקאסול, המשכנו אל עבר הכפרים. השארתי את המוצילה בסוכנות נסיעות (10 רופי ללילה) ויצאתי עם תיק גב קטן שהכיל את כל מה שהייתי צריכה לארבעה ימים. המונית מקאסול לכפרים מגיעה עד ברשאני ומשם זו עליה רגלית אל עבר הכפרים. הכפר הראשון שהגענו אליו, מרחק הליכה של חצי שעה, נקרא פולגה. מאוד כפרי ורגוע ואווירה מקומית. הדרך אל הכפר לא קשה ויש לאורכה תצפיות יפות. להבדיל, הדרך אל הכפר הבא - קירגנגה (Khirganaga), מאוד קשה, זה בערך 5  שעות הליכה בעליה מאוד קשוחה. אם מצליחים להתעלות על הקושי אפשר ליהנות מהיופי של הטבע מסביב: מפלים והמון המון ירוק. חשוב לדעת שבקירגנגה אין גסט-האוסים, זה יותר בסגנון של קמפינג. יש אוהלים עם מזרנים. אחד הכיפיים הגדולים שם זה המעיינות החמים, מופרדים לבנים/בנות. אחרי ההליכה הקשה זה מרגיש כמו להיכנס לג'קוזי מפנק. אחרי הטבילה במעיינות יצאתי כמו חדשה, כאילו לא סיימתי ברגע זה את המסע הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. למחרת בבוקר טבלנו שוב בג'קוזי הנפלא הזה ויצאנו לדרך לכיוון הכפר טוש (Tosh).

עמק פרוואטי צפון הודובתמונה: פולגה.

כנראה היה איזה חג או חופש להודים באותם ימים כי היו מלא הודים בקירגנגה. אחד מהם, שהתחברנו אתו המשיך לטייל אתנו לטוש ואני שומרת איתו על קשר עד היום. ההליכה לטוש היא בערך 5-6 שעות בעיקר בירידה. למי שיש בעיות ברכיים אני חושבת שכדאי להביא מקלות הליכה. טוש הזכירה לי קצת את פולגה. לאורך המסלול בין הכפרים יש כמה מקומות לעצור בהם לקפה ונשנושים אבל כמובן שמומלץ לביא אתכם צידה לדרך. ישנו לילה בטוש ולמחרת בבוקר חזרנו לקאסול.

דאראמסלה (Dharamsala)

אל דאראמסלה באמת הגעתי לבד. והאמת שמאוד נח להיות שם לבד, יש מלא סדנאות שאפשר לעשות ומלא הזדמנויות להכיר אנשים כי המון מהזמן עובר בישיבה רגועה באיזה בית קפה או מסעדה. בכללי זה מקום הכי בשאנטי. מקום לשהות בו מבלי לעשות יותר מידי. האזור יפיפה, הנוף מטורף, הבתים צבעוניים. בדאראמסלה עשיתי סדנות של גילוף בעץ, יוגה, אקרו יוגה וסדנת צורפות של 3 שעות בה יצרתי לעצמי טבעת מכסף. עלה לי 600 רופי. (המחיר תלוי מה בוחרים ליצור ובכמות החומר). במרכז טושיטה ללימודי רוחניות הנמצא בכפר דרמקוט עשיתי מדיטציה בכל בוקר,. פעמיים טיילתי במקלאוד גאנג', עיירה מתוקה מלאה בטיבטים, שוק נהדר, מקום נפלא לקנות בו מתנות ומזכרות. בדאראמסלה כאמור פגשתי את חברתי הבאה להמשך המסע לרישיקש וגואה.

סדנת מדיטציה בדארמסאלהבתמונה: סדנת אקרו יוגה

רישיקש - השוק המקומי. (Rishikesh)

ברישיקש הייתי רק 2 לילות וזה לא מספיק זמן בשביל להכיר אותה באמת ולהיכנס שם לאווירה הרוחנית, אך למרות זאת, מאוד אהבתי את נהר הגנגס והאווירה שמסביב לו. כל ערב בסביבות שש מתקיים על הנהר הקדוש טקס הפוג'ה ששרים בו, שולחים פרחים על פני המים ומגיעים כל מני קדושים הינדים הלבושים בכתום. באחד הימים תכננו ללכת לבקר באיזה מפל הנמצא בסמוך לעיר אבל בדרך מצאנו פינה טרופית על הגנגס שממש קראה לנו, אז פשוט נשארנו לשבת בה רב היום. כנראה הרוחניות בכל זאת תפסה אותנו והשרתה עלינו שלווה.

אבל החוויה הגדולה שלי ברישיקש קשורה לגגרה צ'ולי - לבוש מסורתי של הנשים בהודו. יש לי חברים הודים בארץ ששמעו שאני נוסעת להודו ובקשו ממני שאקנה להם שם גגרה צ'ולי. בזכות הבקשה שלהם סטיתי מהמסלול השיגרתי ברישקש ונחשפתי לשוק המקומי של הבדים והלבוש הססגוני ההודי - "רישיקש מרקט" שיש בו בעיקר בדים ומלא חליפות סרי. זאת היתה חוויה נהדרת, פעם ראשונה בכל הטיול הזה שהרגשתי קצת הודית, איך זה שתופרים לך בגד מהתחלה ועד הסוף, איך בוחרים את הבד. יום שלם הקדשתי לזה וזה היה תענוג צרוף. החברים ההודים שלי מהארץ היו אתנו בסקייפ לאורך כל הקנייה וככה התבצעה התקשורת והמדידות הוירטואליות כשאני משמשת כמודל.

טקס הפוגה ברישקש

בתמונה: טקס הפוגה על גדות הגנגס

גואה - תפנית בעלילה

גואה בכלל לא היתה בתכנון שלי ואני שמחה שהגעתי אליה. היא כל כך שונה מכל הטיול שהיה לי והיתה הזדמנות לחוות את הודו מעוד זווית, הזווית לשמש בחוף הים. לגואה הגעתי בטיסה מדלהי הישר לחוף ארמבול ששימש לי כבית עד סוף הטיול. המסיבות המפורסמות של גואה מתחילות בנובמבר כך שמסיבות לא היו אבל נהניתי מחיי לילה תוססים, אלכוהול ואננס טרי שמגישים לך על החוף - הכי בטן גב שיש. כל כך שונה מצפון הודו שזה מדהים.

באחד הימים נסענו לקאזינו בארמבול, משהו כמו שעה וחצי במונית. זה קזינו הודי ומאוד נהנו שם, החוויה עולה 2000 רופי, מתוכם 1000 רופי משולם עבור אוכל ובר משקאות חופשי והכסף הנותר משמש עבור הימורים. בשורה התחתונה הפסדתי את כל הכסף אבל הרווחתי חוויה נהדרת.

סוויט לק גואה, ארמבולבתמונה: sweat lake, גואה

החוויה ההודית שלי לסיכום

הודו הייתה מעבר לכל ציפייה ודמיון בשבילי, פגשתי והכרתי בה המון חברים לאורך כל הדרך, הייתי פעורת פה למול נופים עוצרי נשימה, בכל הצבעים. זה היה חודש וחצי של התנתקות מכל המחשבות והדאגות, שאותם השארתי בארץ. בהודו התמסרתי לרוגע והשלווה שהיא מציעה. הצלחתי בחודש וחצי לחוות את הודו בכל מיני זוויות. אם זה כמטרקת, או בשאנטי שאנטי בסדנאות בדארמסאללה או בטן גב בגואה. אתגרתי את עצמי כשבחרתי לצאת לטיול הזה לבד, וזה היה האתגר הכי כיפי וחוויתי שהיה לי עד כה. הוכחתי לעצמי שהכל אפשרי. , למרות שהייתי שמחה להאריך את הטיול בעוד כמה חודשים, חזרתי לארץ עם חיוך, אני מוצאת את עצמי מחייכת לאנשים ברחוב, קצת פחות "פריק קונטרול" ממה שהייתי לפני כן וגם רגועה יותר. אני מקווה שהאפקט ההודי הזה עלי יישאר איתי כמה שיותר זמן - סאב קוץ' מילגה.

ליאורה יחנוב

היי, אני ליאורה. בת 26. גרה בחולון. סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית. טיילתי עד עכשיו

קרא עוד...

חודש וחצי בצפון הודו

ליאורה יחנוב, ספטמבר-אוקטובר 2017

טרקים, טיול ג'יפים, סדנאות , קצת רוחניות וים בהודו

בכמה מילים: באופן כללי אני מציעה לא לתכנן יותר מדי את הטיול בהודו, רק את היעדים הראשונים ולהשאיר מקום לאנשים שפוגשים בדרך ולחוויות לנתב אותך שם. לי לקח שלושה חודשים להתכונן לטיול הזה אבל בעיקר מדובר בהכנה נפשית… הבחירה לטייל בהודו הייתה בעקבות המלצות של חברים.  רוב החברים שלי טיילו בהודו והבנתי שמאוד זול לטייל שם וקל לטייל לבד כי יש המון ישראלים ובאמת מרגישים שם קצת כמו בארץ. סוכני הנסיעות מדברים עברית, יש שלטים בעברית ואפילו בחלק מהמקומות תפריטים בעברית. יש בתי חב"ד כמעט בכל עיר ובכלל המידע מאוד נגיש. בפייסבוק יש קבוצה מאוד פעילה שנקראת "הודו מטיילים עם מירון". נעזרתי בקבוצה הזאת גם תוך כדי הטיול, בכל שאלה המענה זמין תוך כמה דקות. אם תחפשו בקבוצה את המונח "שביל החומוס" תמצאו שם פוסט עם כל המידע על היעדים המרכזיים והמתויירים בהודו..

רב הזמן טיילתי במדינת הימצ'ל פאראדש שבצפון הודו, בגלל מזג האוויר שהתאים לתקופה בה טסתי. במסלול: דלהי - מנאלי - ספיטי - ושישט – קאסול והכפרים בעמק פרוואטי - דרמסאלה - רישקש. שבוע אחרון בטן גב בגואה שבדרום הודו.

מסלול הטיול

נחיתה בדלהי. יומיים בעיר המטורפת הזאת מהסיבה הפשוטה שחיכינו לעוד 2 חברות שהגיעו בטיסה יום אחרינו.
4 ימים במנאלי - לקחנו אוטובוס לילה מדלהי למנאלי (14 שעות).
4 ימים טיול ג'יפים בספיטי. אין ספק שזה היה ההיילייט של הטיול מבחינתי.
יומיים בושישט שליד מנאלי. שם גם העברתי את יום כיפור.
כשבוע בקאסול ובכפרים שבעמק פראווטי: יומיים בקאסול. יומיים בפולגה. לילה בקרגנגה, לילה בטוש וחזרה ללילה בקאסול.
כשבוע בדרמסאלה.
3 ימים ברישיקש ומשם אוטובוס של 6 שעות בחזרה לדלהי בשביל לתפוס טיסה לגואה.
שבוע וחצי בגואה - בעקרון גואה בכלל לא הייתה בתכנית הטיול שלי אבל הגעתי לשם בעקבות חברה חדשה למסע שפגשתי בדרמסאלה והפכה לשותפתי לטיול. לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי להשאיר מקום לדברים לקרות. בגואה הייתי כשבוע וחצי בחוף של ארמבול עד שעליתי בחזרה על טיסה לדלהי ומשם הביתה.

לטיולים דומים


חודש באוגנדה וקניה

תגובות פייסבוק

הודו-לדאק, רישיקש, ורנסי ודלהי

תגובות פייסבוק

חמישה ימים בשוויץ

תגובות פייסבוק

עלויות

750$ כרטיס טיסה עם חברת ארופלוט. אחלה חברת תעופה. זאת היתה טיסה עם קונקשין במוסקבה של 4 שעות בהלוך ושעתיים בחזור.
3500 רופי טיסה מדלהי לגואה. 5000 רופי טיסה מגואה לדלהי.
3000 רופי טיול ג'יפים בספיטי. המחיר לא כולל לינה ואוכל ומתייחס לג'יפ שחלקתי עם עוד 4 חברים.
סה"כ אני מעריכה את הטיול כולל הטיסות ב 11,000 ש"ח. הודו מציעה אפשרויות רבות לטיול, ממלון 5 כוכבים ועד אוהל מליון כוכבים. בהתאם ההוצאות. אני לא התחשבנתי. ישנתי בגסט-האוסים טובים, עשיתי סדנאות, אכלתי מה שבא לי וכמובן קניות, אפשר להגיד שעשיתי שופינג בכל הודו..

הטיול שלי

קצת על לטייל לבד בהודו

בהגדרה טיילתי לבד. כשיורדים לפרטים הקטנים תכלס למעט לילה אחד בקאסול לא הייתי שם רגע אחד לבד. אז איך זה מסתדר? הלבד הוא יותר ברמת הרעיון הכללי. לא יצאתי מהארץ עם מישהו שאני מכירה אלא חברות חדשות לצורך הטיול. במהלך הטיול טיילתי כל פעם עם מישהו אחר שהמסע הזה זימן לי, וזו הייתה חוויה מדהימה עבורי. כל אדם שפגשתי בטיול הזה הוסיף גוון נוסף לחוויה הזו שנקראת – הודו.. לפני שטסתי, תהייתי אם באמת "קל" לטייל ולהכיר חברים חדשים כמו שכולם מספרים, וגילתי שאכן כן. בהודו אתה לא באמת אף פעם לבד (אלא אם כן זה מבחירה). יש כל כך הרבה ישראלים בכל מקום שמגיעים אליו, שזה עניין של שניות עד שאתם נהפכים להיות BFF. ואם בכל זאת רוצים לטייל קצת לבד, האווירה בהודו היא די בטוחה וההודים מאד אדיבים.

בעיני, אחד היתרונות הבולטים בלטייל לבד, זה האפשרות להתחבר באמת לרצונות והצרכים שלנו, לעשות  מה שמתאים וטוב לנו באותה נקודת זמן, בלי להתחשב ולהיות תלויים ברצונם של אחרים.
בהודו הרגשתי שהכל אפשרי - "סאב קוץ' מילגה".

ספיטי הודו עונהנחיתה בדלהי

הכינו אותי לא להיבהל מהנחיתה בדלהי, בעיקר מהריחות ומהמראות. יש סוג של היסטריה סביב זה. לא הרחתי משהו כמו מהתיאורים שקבלתי אבל כן היה המון באלאגן. נחתנו בלילה (00:00) והנסיעה במונית משדה התעופה למלון באזור המיין-באזר (Main-Bazaar) שבלב דלהי, מעוז המטיילים והתרמילאים, הייתה סוג של טירוף עבורי. קשה להסביר את זה. צפירות אין סופיות, רמזורים שהם בגדר המלצה בלבד, אין בכלל חגורות בטיחות ברכבים, הייתי בשוק מזה. וגם בשוק מכך שהנהג מנהל איתנו שיחה שלמה מבלי להסתכל על הכביש אלא עלינו...חוויה מפחידה ומלאת אדרנלין, שוק כייפי אם יש דבר כזה. הכל מאוד סיקרן אותי. בשביל לרכך את הנחיתה הזמנו את המונית ואת המלון ללילה הראשון מראש מהארץ.

היה מזעזע להתעורר בבוקר בדלהי. אבל שוב, מזעזע-מעניין כזה. היות והייתי עם עוד חבר'ה לא פחדתי. אבל מלא אנשים, רעש, אבק, לכלוך, ריקשות, צעקות, בקיצור בלאגן. את היום בדלהי נצלנו לטיול למקדש אקשרדם (Akshardham Temple) ,זהו מקדש הינדי חדש יחסית ומאוד מאוד יפה, לא הייתי בטאג' מאהל אז אני לא יכולה להשוות, אבל היה שווה מאוד ומומלץ. הגענו למקדש אחה"צ בשביל שנוכל גם ליהנות מהמופע האור קולי שנערך בו, שאגב, היה מרהיב מאד. משהו כמו 40 דקות . הכניסה למקדש חינם, המופע עולה כ-80 רופי. מאוד אהבתי במקדש את המשפטים הפילוסופים שממלאים אותו והפסלים שקשורים בדרך זו או אחרת לכתוב.

נוסעים צפונה

הנקודה הראשונה שלנו בצפון הודו היתה מנאלי - Manali, עיר מאוד תיירותית ונעימה. נחיתה רכה אחרי דלהי.. בהמשך גם הגעתי כאמור לושישט הנמצאת במרחק נסיעה קצרצר ממנה. זה יותר כפר קטן ורגוע, הרבה יותר אותנטי ממנאלי. יש שם מפלים יפים ועשינו שם פקניק. נהנתי מהנוף האנושי והטבעי כאחד.

טיול ג'יפים במדבר

לאחר שנפרדתי מהחבורה איתה התחלתי את המסע ההודי שלי, חבר שהגיע מהארץ הציע לי להצטרף אליו ולעוד 3 חברים שלו לטיול ג'יפים בספיטי. גם לכאן כלל לא תכננתי להגיע וזה הפך להיות המקום שהכי אהבתי בכל הטיול. ספיטי זהו עמק יפייפה, השוכן גבוה גבוה, בהרי ההימלאיה, והנופים בו פשוט מרהיבים. את הטיול ארגנו דרך סוכנות טיולים במנאלי ומדובר במסלול טיול מאוד מוכר ומקובל שם. שכרנו ג'יפ עם נהג שמכיר את הדרך וכל לילה עצרנו ללון בגסט האוס אחר לפי ההתקדמות. הנסיעה ממנאלי לקאזה (Kaza), עיר הבירה של  העמק אורכת כ-11 שעות ולמרות שהדרך מעט מלחיצה, בעיקר שעוברים בצלע הר מעל תהומות ואלוהים שישמור, זאת נסיעה מרהיבה. אי אפשר להירדם מרב שזה יפה. הנוף מהפנט. קשה להסביר במילים את היופי של האזור כולו: מדבר. שמים כחולים, עננים לבנים, מלא צבעים משולבים בנוף. אולי התמונות יעזרו להעביר את המראות. כדאי לדעת שמאוד קר שם, בכל זאת הימלאיה. אבל אני רכשתי לי מראש במנאלי בגדים חמים, אפילו תפרתי לי סוודר במיוחד. (יש במנאלי מלא מתפרות וזה ממש מקובל. 40 ש"ח בערך יעלה לכם). האווירה באזור ספיטי מאוד רגועה ואין בה המון אנשים. אנחנו בקרנו בשני אגמים גבוהים אחד מהם נקרא צ'אנדרה טל (Chandra Tal) הנמצא בגובה של 4300 מ' מעל פני הים ועם נוף שלא רואים בכל מקום. ואיזה שקט שיש שם. חוויה. האגם השני (שאני לא זוכרת את שמו )מצריך עליה רגלית של איזה שעה וחצי. לא פשוט, בעיקר בגלל הגובה, אבל היה שווה את המאמץ.

אגם צאנדרה טלבתמונה: צאנדרה טל

בקאזה אכלנו במסעדות פועלים שנקראות בהודו "דאבות" ומוגש בהן אוכל הודי מסורתי. האוכל שם טרי וזול. למען האמת, אני פחות התחברתי לאוכל ההודי, אבל תמיד מצאתי מה לאכול. אוכל זאת לא הבעיה בהודו, יש הכל מהכל !! ברמה של שקשוקה ופלאפל במקומות הכי נדחים שיש ! כל בוקר היינו עוצרים בשוק וקונים אוכל מקומי כצידה לדרך. כל מני מתוקים מסולת. כמו כן, תמיד הקפדנו שיהיו לנו מים מינרלים ונייר טואלט בתיק. כמעט בכל מקום אפשר לקנות שם מים שעולים 20 רופי

קאסול והכפרים של עמק פרוואטי

אחרי ספיטי המשכתי לטייל בקאסול ובכפרים של עמק פרוואטי. לקאסול הגענו במונית ממנאלי בנסיעה של 3 שעות. בקאסול אפשר למצוא מלא ישראלים, שלטים בעברית מכל עבר, שלל חנויות ומבחר רב של מסעדות. לאחר שבילנו 2 לילות בקאסול, המשכנו אל עבר הכפרים. השארתי את המוצילה בסוכנות נסיעות (10 רופי ללילה) ויצאתי עם תיק גב קטן שהכיל את כל מה שהייתי צריכה לארבעה ימים. המונית מקאסול לכפרים מגיעה עד ברשאני ומשם זו עליה רגלית אל עבר הכפרים. הכפר הראשון שהגענו אליו, מרחק הליכה של חצי שעה, נקרא פולגה. מאוד כפרי ורגוע ואווירה מקומית. הדרך אל הכפר לא קשה ויש לאורכה תצפיות יפות. להבדיל, הדרך אל הכפר הבא - קירגנגה (Khirganaga), מאוד קשה, זה בערך 5  שעות הליכה בעליה מאוד קשוחה. אם מצליחים להתעלות על הקושי אפשר ליהנות מהיופי של הטבע מסביב: מפלים והמון המון ירוק. חשוב לדעת שבקירגנגה אין גסט-האוסים, זה יותר בסגנון של קמפינג. יש אוהלים עם מזרנים. אחד הכיפיים הגדולים שם זה המעיינות החמים, מופרדים לבנים/בנות. אחרי ההליכה הקשה זה מרגיש כמו להיכנס לג'קוזי מפנק. אחרי הטבילה במעיינות יצאתי כמו חדשה, כאילו לא סיימתי ברגע זה את המסע הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. למחרת בבוקר טבלנו שוב בג'קוזי הנפלא הזה ויצאנו לדרך לכיוון הכפר טוש (Tosh).

עמק פרוואטי צפון הודובתמונה: פולגה.

כנראה היה איזה חג או חופש להודים באותם ימים כי היו מלא הודים בקירגנגה. אחד מהם, שהתחברנו אתו המשיך לטייל אתנו לטוש ואני שומרת איתו על קשר עד היום. ההליכה לטוש היא בערך 5-6 שעות בעיקר בירידה. למי שיש בעיות ברכיים אני חושבת שכדאי להביא מקלות הליכה. טוש הזכירה לי קצת את פולגה. לאורך המסלול בין הכפרים יש כמה מקומות לעצור בהם לקפה ונשנושים אבל כמובן שמומלץ לביא אתכם צידה לדרך. ישנו לילה בטוש ולמחרת בבוקר חזרנו לקאסול.

לטיולים דומים


הודו-לדאק, רישיקש, ורנסי ודלהי

תגובות פייסבוק

טיול בקירגיסטן

תגובות פייסבוק

פטרה ועקבה בירדן

תגובות פייסבוק

דאראמסלה (Dharamsala)

אל דאראמסלה באמת הגעתי לבד. והאמת שמאוד נח להיות שם לבד, יש מלא סדנאות שאפשר לעשות ומלא הזדמנויות להכיר אנשים כי המון מהזמן עובר בישיבה רגועה באיזה בית קפה או מסעדה. בכללי זה מקום הכי בשאנטי. מקום לשהות בו מבלי לעשות יותר מידי. האזור יפיפה, הנוף מטורף, הבתים צבעוניים. בדאראמסלה עשיתי סדנות של גילוף בעץ, יוגה, אקרו יוגה וסדנת צורפות של 3 שעות בה יצרתי לעצמי טבעת מכסף. עלה לי 600 רופי. (המחיר תלוי מה בוחרים ליצור ובכמות החומר). במרכז טושיטה ללימודי רוחניות הנמצא בכפר דרמקוט עשיתי מדיטציה בכל בוקר,. פעמיים טיילתי במקלאוד גאנג', עיירה מתוקה מלאה בטיבטים, שוק נהדר, מקום נפלא לקנות בו מתנות ומזכרות. בדאראמסלה כאמור פגשתי את חברתי הבאה להמשך המסע לרישיקש וגואה.

סדנת מדיטציה בדארמסאלהבתמונה: סדנת אקרו יוגה

רישיקש - השוק המקומי. (Rishikesh)

ברישיקש הייתי רק 2 לילות וזה לא מספיק זמן בשביל להכיר אותה באמת ולהיכנס שם לאווירה הרוחנית, אך למרות זאת, מאוד אהבתי את נהר הגנגס והאווירה שמסביב לו. כל ערב בסביבות שש מתקיים על הנהר הקדוש טקס הפוג'ה ששרים בו, שולחים פרחים על פני המים ומגיעים כל מני קדושים הינדים הלבושים בכתום. באחד הימים תכננו ללכת לבקר באיזה מפל הנמצא בסמוך לעיר אבל בדרך מצאנו פינה טרופית על הגנגס שממש קראה לנו, אז פשוט נשארנו לשבת בה רב היום. כנראה הרוחניות בכל זאת תפסה אותנו והשרתה עלינו שלווה.

אבל החוויה הגדולה שלי ברישיקש קשורה לגגרה צ'ולי - לבוש מסורתי של הנשים בהודו. יש לי חברים הודים בארץ ששמעו שאני נוסעת להודו ובקשו ממני שאקנה להם שם גגרה צ'ולי. בזכות הבקשה שלהם סטיתי מהמסלול השיגרתי ברישקש ונחשפתי לשוק המקומי של הבדים והלבוש הססגוני ההודי - "רישיקש מרקט" שיש בו בעיקר בדים ומלא חליפות סרי. זאת היתה חוויה נהדרת, פעם ראשונה בכל הטיול הזה שהרגשתי קצת הודית, איך זה שתופרים לך בגד מהתחלה ועד הסוף, איך בוחרים את הבד. יום שלם הקדשתי לזה וזה היה תענוג צרוף. החברים ההודים שלי מהארץ היו אתנו בסקייפ לאורך כל הקנייה וככה התבצעה התקשורת והמדידות הוירטואליות כשאני משמשת כמודל.

טקס הפוגה ברישקש

בתמונה: טקס הפוגה על גדות הגנגס

גואה - תפנית בעלילה

גואה בכלל לא היתה בתכנון שלי ואני שמחה שהגעתי אליה. היא כל כך שונה מכל הטיול שהיה לי והיתה הזדמנות לחוות את הודו מעוד זווית, הזווית לשמש בחוף הים. לגואה הגעתי בטיסה מדלהי הישר לחוף ארמבול ששימש לי כבית עד סוף הטיול. המסיבות המפורסמות של גואה מתחילות בנובמבר כך שמסיבות לא היו אבל נהניתי מחיי לילה תוססים, אלכוהול ואננס טרי שמגישים לך על החוף - הכי בטן גב שיש. כל כך שונה מצפון הודו שזה מדהים.

באחד הימים נסענו לקאזינו בארמבול, משהו כמו שעה וחצי במונית. זה קזינו הודי ומאוד נהנו שם, החוויה עולה 2000 רופי, מתוכם 1000 רופי משולם עבור אוכל ובר משקאות חופשי והכסף הנותר משמש עבור הימורים. בשורה התחתונה הפסדתי את כל הכסף אבל הרווחתי חוויה נהדרת.

סוויט לק גואה, ארמבולבתמונה: sweat lake, גואה

החוויה ההודית שלי לסיכום

הודו הייתה מעבר לכל ציפייה ודמיון בשבילי, פגשתי והכרתי בה המון חברים לאורך כל הדרך, הייתי פעורת פה למול נופים עוצרי נשימה, בכל הצבעים. זה היה חודש וחצי של התנתקות מכל המחשבות והדאגות, שאותם השארתי בארץ. בהודו התמסרתי לרוגע והשלווה שהיא מציעה. הצלחתי בחודש וחצי לחוות את הודו בכל מיני זוויות. אם זה כמטרקת, או בשאנטי שאנטי בסדנאות בדארמסאללה או בטן גב בגואה. אתגרתי את עצמי כשבחרתי לצאת לטיול הזה לבד, וזה היה האתגר הכי כיפי וחוויתי שהיה לי עד כה. הוכחתי לעצמי שהכל אפשרי. , למרות שהייתי שמחה להאריך את הטיול בעוד כמה חודשים, חזרתי לארץ עם חיוך, אני מוצאת את עצמי מחייכת לאנשים ברחוב, קצת פחות "פריק קונטרול" ממה שהייתי לפני כן וגם רגועה יותר. אני מקווה שהאפקט ההודי הזה עלי יישאר איתי כמה שיותר זמן - סאב קוץ' מילגה.

לטיולים דומים


3.5 שבועות באוגנדה

תגובות פייסבוק

לאוס סיפור דרך

תגובות פייסבוק

22 יום מקולורדו לסן פרנסיסקו

תגובות פייסבוק

אימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *